למה טוב לנו רק כשהמציאות תואמת את הרצון שלנו?

אליעד כהן מסביר בצורה יסודית למה בני אדם מרגישים טוב רק כשהמציאות תואמת את רצונם, ולמה הם מרגישים רע כאשר היא לא תואמת. הוא מבהיר שהמושגים "טוב" ו"רע" אינם ישויות עצמאיות, אלא הם רק שמות לתיאור של מצב שבו הרצון של האדם מתאים למציאות (טוב) או לא מתאים למציאות (רע).

לדברי אליעד, התחושה שאנחנו קוראים לה "טוב" או "רע" היא רק שם לתיאור של מצב, ואין מדובר בישות או בדבר בפני עצמו שניתן להשיג באופן עצמאי. אם למשל מישהו אומר "אני רוצה להרגיש טוב", הוא למעשה אומר שהוא רוצה שהמציאות תתאים למה שהוא רוצה, כי המצב הזה נקרא "טוב". זה לא אומר שישנו חפץ ממשי שנקרא "טוב" שהוא יכול להשיג. טוב אינו חפץ ולא דבר שניתן לרכוש או לקבל באופן עצמאי.

מה הקשר בין התאמה לרצון לבין הרגשת הטוב?

אליעד מסביר ש"טוב" הוא רק מונח שמתאר את התחושה שנוצרת כאשר מתקיימת התאמה בין הרצון לבין מה שקורה בפועל. כאשר יש התאמה כזו, בני אדם מכנים את זה "טוב". אם לא תהיה התאמה כזו, הם יכנו זאת "רע". למעשה, אפשר היה לקרוא לתחושות הללו בשמות אחרים לגמרי, כמו "שולחן" או כל שם אחר, אך הוחלט באופן שרירותי לקרוא לה "טוב" כאשר יש התאמה ולקרוא לה "רע" כאשר אין התאמה.

האם אפשר להרגיש טוב בלי התאמה בין המציאות לרצון?

אליעד מדגיש שזה בלתי אפשרי להרגיש טוב ללא התאמה בין המציאות לבין הרצון, משום שהמונח "טוב" עצמו מוגדר בדיוק כמצב שבו יש התאמה. לכן אין שום אפשרות אחרת שבה אדם ירגיש טוב אם לא תתקיים ההתאמה הזאת. לא מדובר בשני דברים נפרדים, אלא במצב אחד בלבד - ההתאמה בין מה שקורה לבין מה שהאדם רוצה.

האם יכול היה להיות מצב הפוך שבו חוסר התאמה יוגדר כ"טוב"?

אליעד מתייחס לשאלה שמועלת בהרצאה: מדוע דווקא כאשר המציאות מתאימה לרצון נקרא לזה "טוב"? מדוע אי אפשר היה להגדיר הפוך, שחוסר התאמה בין הרצון למציאות הוא המצב הטוב? הוא מסביר שאפשר היה תיאורטית להחליט לקרוא לחוסר התאמה "טוב", אבל במצב כזה, התחושות היו פשוט הפוכות מבחינת השמות שלהן בלבד, אך לא מבחינת התחושה עצמה. אם היה נקבע מראש שחוסר התאמה בין הרצון למציאות ייקרא "טוב", אז בני האדם היו פשוט מכנים את ההרגשה השלילית כ"טובה", אבל ההרגשה השלילית עצמה הייתה נשארת זהה, רק בשינוי השם שלה. במילים אחרות, לא מדובר בתכונה מהותית של התחושה אלא רק בהחלטה שרירותית לשונית כיצד לקרוא לה.

האם יש הסבר עמוק יותר מדוע טוב הוא התאמה בין רצון למציאות?

אליעד טוען שאין הסבר עמוק יותר לכך. "טוב" אינו אלא תיאור בלבד של מצב ספציפי. אנשים טועים לחשוב ש"טוב" הוא משהו שהם יכולים להשיג בנפרד מההתאמה בין רצונם למציאות. הם מחפשים אחרי "טוב" כאילו הוא דבר בפני עצמו. למעשה, הם רוצים פשוט להגיע למצב שבו המציאות והרצון שלהם יהיו באחדות ובהתאמה, כי רק המצב הזה נקרא "טוב". לכן, כשאדם אומר שהוא רוצה להרגיש טוב, הוא בעצם אומר שהוא רוצה שהמציאות תהיה בדיוק כפי שהוא רוצה, ושכל הרצונות שלו יתממשו.

הוא מדגים זאת בעזרת הדוגמה של מים ורצפה: כשאתה שופך מים על הרצפה, הרצפה רטובה. אין אפשרות אחרת. כך גם לגבי ההתאמה בין רצון למציאות - כשיש התאמה, מידית קיימת תחושה טובה, וכשאין התאמה, מידית קיימת תחושה רעה. אלו אינן שתי ישויות נפרדות, אלא שני צדדים של אותה תופעה.

למה אנשים מתבלבלים וחושבים שטוב הוא דבר עצמאי?

הסיבה לבלבול היא שבני האדם רגילים לראות את התחושה הטובה כמשהו נפרד, כאילו מדובר במשהו חיצוני, חפץ או חוויה שניתן להשיג עצמאית. בפועל, התחושה הטובה היא פשוט התיאור של מצב אחד מסוים בלבד, והיא מתרחשת אך ורק במצב של התאמה בין הרצון למציאות. התחושה אינה קיימת באופן עצמאי מחוץ להתאמה הזאת.

האם אפשר לשנות את ההגדרות של טוב ורע?

אליעד מבהיר שאמנם אפשר תיאורטית להחליף את השמות של התחושות ולהגדיר הפוך מה נקרא טוב ומה נקרא רע, אך זה לא ישנה דבר במציאות עצמה. בני האדם ימשיכו להרגיש טוב כשיש התאמה ורע כשאין התאמה, רק שהשמות יהיו הפוכים.

האם יש טעם לחפש תחושה של טוב באופן עצמאי?

אליעד מסביר כי אין טעם לחפש תחושה של טוב כאילו היא עצמאית או מנותקת מההתאמה בין המציאות והרצון. הדרך היחידה להרגיש טוב היא ליצור התאמה כזו. מי שרוצה להרגיש טוב חייב להבין שהדבר היחיד שהוא בעצם מחפש זה שהמציאות תתאים בדיוק לרצונו.