רצון, מה אתה רוצה, כמה אתה רוצה, למה אתה רוצה, האם אתה רוצה, רוצה לסבול, רוצה להיות מאושר, לרצות לסבול, לרצות אושר - חלק 2
האם הסבל שלך נובע מהמציאות או מהרצון שלך?
הרצון שלך הוא המקור האמיתי של כל הסבל והאושר בחיים שלך, ולא המציאות עצמה. אם יש משהו שאת לא רוצה אותו, תחווי סבל. אם יש משהו שאת כן רוצה אותו, תחווי אושר. אליעד מסביר כי בחיי היום יום אנשים מתמקדים בעיקר בבעיות החיצוניות - בדברים שקורים, באירועים, בנסיבות החיים - אבל הם שוכחים שהמקור האמיתי לכל תחושות הסבל והאושר הוא ברצון עצמו.
אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה: אם מישהו מתעורר בבוקר ורוצה להקשיב למוזיקה, ועושה זאת - הוא חווה אושר. אם הוא לא רוצה לעבוד ונאלץ ללכת לעבודה - הוא חווה סבל. ההבדל היחיד בין חוויית האושר והסבל נעוץ בהתאמה בין מה שקורה לבין הרצון האישי שלו.
למה את לא רוצה את מה שקורה לך?
אליעד ממשיך ומבהיר כי כדי להבין את הסבל, את צריכה לשאול את עצמך בכל פעם שמשהו מציק לך: "למה אני לא רוצה את זה?". על ידי חקירה מתמדת זו, את מתחילה להבין את שורש ההתנגדות שלך למציאות. הוא מסביר שאם את באמת לא היית רוצה משהו לחלוטין, לא היית יכולה לשאת אותו. למשל, אדם שסובל מכאב פיזי או נפשי קיצוני מאוד, עד כדי כך שהוא באמת לא יכול להכיל אותו - יאבד את הכרתו, או אפילו ימות. אם את ממשיכה להתקיים, למרות שאת סובלת, סימן שבתוך תוכך את עדיין מוכנה ורוצה להכיל את הסבל הזה ברמה מסוימת.
הוא נותן דוגמה קיצונית: אם המחשבה על ללכת לעבודה היתה באמת בלתי נסבלת עבורך, עד כדי כך שהיא היתה דומה לכאב של ניסור הגוף שלך, לא היית מסוגלת לחשוב עליה בכלל. העובדה שאת כן יכולה לחשוב על זה, מעידה שיש חלק בתוכך שכן מוכן לסבול את המצב, ואפילו רוצה אותו במידה מסוימת.
האם את באמת לא רוצה לסבול או שיש בתוכך חלק שרוצה לסבול?
אליעד מעמיק עוד יותר ואומר שאם אדם באמת לא היה רוצה לסבול בכלל, הוא גם לא היה סובל. במילים אחרות, כדי לחוות סבל, את חייבת לשכוח שאת רוצה את הסבל הזה. הוא מסביר שאם היית זוכרת שאת רוצה לסבול - לא היית סובלת, כי אז הסבל היה הופך לרצונך, וההתנגדות אליו היתה נעלמת.
הוא מדגים זאת באמצעות דימוי של חומצה צורבת: אם באמת לא היית רוצה לסבול, אפילו טיפה קטנה של סבל הייתה בלתי נסבלת עבורך. מכיוון שאת עדיין מצליחה לסבול את המצב שלך - זה מעיד שאת למעשה מוכנה, ואפילו רוצה, את מידת הסבל שאת חווה כרגע.
כמה אחוזים מהסבל את מוכנה לסבול?
אליעד שואל באופן קונקרטי: "כמה אחוזים את לא רוצה לעבוד? כמה זה מציק לך?". הוא נותן טווחים שונים (10%, 50%, 90%) ואומר שאם את אומרת "אני לא רוצה לעבוד ב - 90%" - המשמעות היא שיש 10% מתוכך שכן רוצה את העבודה. בסופו של דבר, את תמיד נמצאת במצב שבו הרצון שלך חלקי: חלק ממך רוצה וחלק לא רוצה, ולכן את חווה גם אושר וגם סבל במינונים משתנים.
האם את שולטת על הרצונות שלך או שהרצונות שולטים בך?
אליעד מסביר שאת תמיד מקבלת את מה שאת רוצה, במובן הפנימי ביותר. אם את חושבת שאת לא מקבלת משהו, סימן שאת פשוט לא מודעת לרצונות האמיתיים שלך. אם משהו לא מתקיים, זה כי בתוך תוכך את לא באמת רוצה אותו בצורה מוחלטת. הוא מביא כדוגמה אדם שמבקש שכר של 100 שקלים ומקבל בדיוק 100 שקלים - אין טעם להתלונן שקיבל בדיוק את מה שביקש. באותו אופן, את מקבלת את הסבל והאושר...
הרצון שלך הוא המקור האמיתי של כל הסבל והאושר בחיים שלך, ולא המציאות עצמה. אם יש משהו שאת לא רוצה אותו, תחווי סבל. אם יש משהו שאת כן רוצה אותו, תחווי אושר. אליעד מסביר כי בחיי היום יום אנשים מתמקדים בעיקר בבעיות החיצוניות - בדברים שקורים, באירועים, בנסיבות החיים - אבל הם שוכחים שהמקור האמיתי לכל תחושות הסבל והאושר הוא ברצון עצמו.
אליעד מדגים זאת באמצעות דוגמה: אם מישהו מתעורר בבוקר ורוצה להקשיב למוזיקה, ועושה זאת - הוא חווה אושר. אם הוא לא רוצה לעבוד ונאלץ ללכת לעבודה - הוא חווה סבל. ההבדל היחיד בין חוויית האושר והסבל נעוץ בהתאמה בין מה שקורה לבין הרצון האישי שלו.
למה את לא רוצה את מה שקורה לך?
אליעד ממשיך ומבהיר כי כדי להבין את הסבל, את צריכה לשאול את עצמך בכל פעם שמשהו מציק לך: "למה אני לא רוצה את זה?". על ידי חקירה מתמדת זו, את מתחילה להבין את שורש ההתנגדות שלך למציאות. הוא מסביר שאם את באמת לא היית רוצה משהו לחלוטין, לא היית יכולה לשאת אותו. למשל, אדם שסובל מכאב פיזי או נפשי קיצוני מאוד, עד כדי כך שהוא באמת לא יכול להכיל אותו - יאבד את הכרתו, או אפילו ימות. אם את ממשיכה להתקיים, למרות שאת סובלת, סימן שבתוך תוכך את עדיין מוכנה ורוצה להכיל את הסבל הזה ברמה מסוימת.
הוא נותן דוגמה קיצונית: אם המחשבה על ללכת לעבודה היתה באמת בלתי נסבלת עבורך, עד כדי כך שהיא היתה דומה לכאב של ניסור הגוף שלך, לא היית מסוגלת לחשוב עליה בכלל. העובדה שאת כן יכולה לחשוב על זה, מעידה שיש חלק בתוכך שכן מוכן לסבול את המצב, ואפילו רוצה אותו במידה מסוימת.
האם את באמת לא רוצה לסבול או שיש בתוכך חלק שרוצה לסבול?
אליעד מעמיק עוד יותר ואומר שאם אדם באמת לא היה רוצה לסבול בכלל, הוא גם לא היה סובל. במילים אחרות, כדי לחוות סבל, את חייבת לשכוח שאת רוצה את הסבל הזה. הוא מסביר שאם היית זוכרת שאת רוצה לסבול - לא היית סובלת, כי אז הסבל היה הופך לרצונך, וההתנגדות אליו היתה נעלמת.
הוא מדגים זאת באמצעות דימוי של חומצה צורבת: אם באמת לא היית רוצה לסבול, אפילו טיפה קטנה של סבל הייתה בלתי נסבלת עבורך. מכיוון שאת עדיין מצליחה לסבול את המצב שלך - זה מעיד שאת למעשה מוכנה, ואפילו רוצה, את מידת הסבל שאת חווה כרגע.
כמה אחוזים מהסבל את מוכנה לסבול?
אליעד שואל באופן קונקרטי: "כמה אחוזים את לא רוצה לעבוד? כמה זה מציק לך?". הוא נותן טווחים שונים (10%, 50%, 90%) ואומר שאם את אומרת "אני לא רוצה לעבוד ב - 90%" - המשמעות היא שיש 10% מתוכך שכן רוצה את העבודה. בסופו של דבר, את תמיד נמצאת במצב שבו הרצון שלך חלקי: חלק ממך רוצה וחלק לא רוצה, ולכן את חווה גם אושר וגם סבל במינונים משתנים.
האם את שולטת על הרצונות שלך או שהרצונות שולטים בך?
אליעד מסביר שאת תמיד מקבלת את מה שאת רוצה, במובן הפנימי ביותר. אם את חושבת שאת לא מקבלת משהו, סימן שאת פשוט לא מודעת לרצונות האמיתיים שלך. אם משהו לא מתקיים, זה כי בתוך תוכך את לא באמת רוצה אותו בצורה מוחלטת. הוא מביא כדוגמה אדם שמבקש שכר של 100 שקלים ומקבל בדיוק 100 שקלים - אין טעם להתלונן שקיבל בדיוק את מה שביקש. באותו אופן, את מקבלת את הסבל והאושר...
- איך להפסיק לסבול?
- למה אני לא רוצה את המציאות?
- איך להפסיק לרצות לסבול?
- מה המקור לסבל בחיים?
- איך הרצון משפיע על האושר?
- איך לשנות את הרצון שלי?
- האם אפשר לרצות את המציאות תמיד?
050-3331-331