האם יש לנו באמת בחירה חופשית?

השאלה "האם יש בחירה חופשית?" היא אחת השאלות המרכזיות שאליעד כהן דן בהן לעומק. כדי להבין את התשובה, יש לפרק את הנושא לכמה שאלות משנה ולנתח אותן בצורה מפורטת. ההרצאה עוסקת בשאלות כמו: מהי בחירה חופשית? איך מוגדר רצון חופשי? איך נוצר הרצון שלנו? ולמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ברגע זה ממש?

מהי ההגדרה המדויקת של בחירה חופשית?

אליעד מסביר שבחירה חופשית היא מצב שבו האדם מרגיש שהוא יכול לבחור בין אפשרויות שונות, ושאין משהו חיצוני או פנימי שמכריח אותו לבחור באפשרות מסוימת. אם אדם יושב, והוא חושב שהוא יכול לקום, אז יש לו בחירה חופשית אם לשבת או לקום. אבל אם הוא מרגיש שהוא חייב לשבת ואינו יכול לעמוד, הוא לא חווה בחירה חופשית מלאה.

האם הבחירה שלנו נשלטת על ידי רצון?

אליעד משתמש בדוגמא פשוטה כדי להסביר זאת. אדם יושב, והשאלה היא למה הוא יושב. התשובה היא כי הוא רוצה לשבת. כלומר, הפעולה של הישיבה תלויה ברצון שלו. כאן עולה השאלה העמוקה יותר - מי מחליט על הרצון הזה? האם האדם מחליט איזה רצון יהיה לו, או שהרצון נוצר מעצמו, ואז האדם רק פועל על פיו?

לדוגמה, אדם שנמצא מול טלוויזיה יכול לבחור במה לצפות. אך האם הוא יכול לבחור את עצם הרצון שלו לצפות בטלוויזיה מלכתחילה? התשובה היא בדרך כלל שלילית. אליעד מדגיש שלמרות שאנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים, עצם הרצון לא נתון לבחירתנו.

האם אפשר להפריד בין האדם לבין הרצון שלו?

נקודה נוספת שאליעד כהן מתעמק בה היא ההפרדה בין האדם עצמו לבין הרצון שלו. הוא שואל אם יש דרך להוכיח שהרצון הוא משהו חיצוני לאדם או שהרצון והאדם הם בעצם אחד. אליעד מציע לחשוב על מצב שבו מישהו אחר רוצה משהו, והאם זה מחייב אותנו לרצות גם? ברור שלא. אז איך הרצון האישי שלנו כן מחייב אותנו? התשובה היא - כי אנחנו מזדהים איתו, אנחנו מרגישים שהוא "שלנו".

ההזדהות הזו היא המפתח להבנת התחושה של בחירה. אם האדם לא היה מזדהה עם הרצון, הוא לא היה חש מחויב לפעול לפיו. אליעד נותן את הדוגמא: אם יש לך רצון לשבת ואתה יושב, זו לכאורה בחירה שלך. אבל אם היית יכול לדמיין את עצמך במצב ללא הרצון הזה, האם היית עדיין בוחר לשבת? כאן טמונה הסתירה: אנחנו בוחרים על פי רצון שלא אנחנו בחרנו אותו.

האם יש הבדל בין רצון לצורת הרצון?

אליעד כהן מחדד את ההבחנה בין רצון לבין צורת הרצון. רצון הוא עצם המצב שבו אדם רוצה משהו. צורת הרצון היא התוכן הספציפי של הרצון - מה בדיוק האדם רוצה לעשות. לדוגמה, אדם יכול לרצות לאכול, זו צורת רצון אחת, ואדם יכול לרצות לשתות, זו צורת רצון אחרת. לפי אליעד, צורת הרצון קובעת את הפעולה, לא הרצון הכללי עצמו. כשאנחנו פועלים לפי צורת רצון מסוימת, אנחנו בעצם נשמעים להוראות של צורה פנימית ספציפית שהופיעה בתוכנו.

הדוגמא הברורה ביותר שאליעד נותן היא כאשר אדם מבקש מאשתו להכין אוכל. נניח שהאישה הכינה לו אוכל מסוים, והוא אוכל את מה שהיא הכינה. האם הוא בחר מה לאכול? לכאורה, הוא לא בחר ישירות, כי היא בחרה בשבילו. אך אם הוא ביקש מראש מה הוא רוצה לאכול,...