ובו יתבאר, מהי באמת הסיבה היחידה, לכך שהאדם תקוע בחיים, ברע שהוא מרגיש.
והגורם היחיד לכך שהאדם שרוי בתחושה הרעה של הספקות והמבוכות שלו, היא רק בגלל הגישה השקרית של האדם. כי האמת שורפת את השקר ומחייה את האדם, אבל השקר, הוא מונע מהאדם לראות את השלמות שיש בכל דבר.
והעניין הוא, כי כלי החיפוש של האדם הם פגומים. כי האדם מחפש את האמת, או לפחות חושב שהוא מחפש את האמת. ולפעמים האדם מגלה שהוא לא מספיק אמיתי בגישה שלו. כגון לדוגמה שהאדם אומר שהוא בטוח באיזה דבר, שהוא לא באמת בטוח בו. או שהאדם אומר שאיזה דבר ברור לו, למרות שהדבר הוא לא באמת ברור וכיו"ב, שזהו שורש ומהות השקר של העולם, שהאדם הופך את האפשרי למחויב, שהאדם מתייחס לנפרדות האפשרית, כאילו היא האחדות המחויבת (ומצד האמת של האחדות, זו אכן האמת, שהאפשרי הוא המחויב. אלא שאעפ"כ היא רק אפשרית).
וזוהי סיבת כל הסבל של האדם. שהאדם מניח שהשלמות נפרדת מהחיסרון, ושהיש והאין הם נפרדים, ומכאן ואילך האדם מתחיל להרגיש רע... והאדם הוא כ"כ טועה, עד שקשה לו להבין, למה התפישה האנושית שהחיסרון והשלמות הם נפרדים, למה היא שקר. כי האדם הוא לא מספיק חכם.
והאדם פועל בטיפשות, משום שהוא משקר, לרעתו. כי מילא אם השקר של האדם היה מביא לו תועלת, אך השקרים של האדם גורמים לו רק נזק. כך שהאדם פועל בטיפשות, שהוא משקר את עצמו לרעתו. ואפילו חשיבה חיובית, היא שקר שהאדם משקר את עצמו לרעתו. כי חשיבה חיובית, היא שקר שאומר שלא הכל טוב באופן מוחלט, ועדיין יש קיום לרע וכולי. וכל שקר, הוא לרעת האדם.
ולמה האדם משקר את עצמו? כי הוא לא מספיק משתמש בשכל שלו.
אבל יש כאן עוד סיבה נסתרת, והיא שהסיבה האמיתית והיחידה שבגללה האדם סובל, היא רק משום שהוא מפחד לא להיות קיים. וזו סיבת הסבל של האדם, שהוא קיים כישות נפרדת והוא נפרד משאר המציאות. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הוא סובל מתחושת חסר, שהוא חסר את השלמות של המציאות.
והאדם שלא מבין, או שלא מנסה להבין, למה באמת הוא סובל, הוא נמצא במצוקה מכך שהוא סובל. והאדם בעצם חי בתחושה של שאלה, של מדוע יש רע בעולם, ולמה הוא לא חווה את השלמות.
ואז האדם, כדי לתרץ את השאלה הזאת, אז הוא משקר את עצמו לרעתו. דהיינו, שהאדם מתחיל להמציא שקרים, כמה המציאות היא רעה, הרבה יותר ממה שהיא, אפילו מצד השכל האנושי. והאדם הופך את המציאות לגרועה ומכער אותה, כדי לתרץ לעצמו, למה רע לו.
והשקר הזה מעניש את האדם. כי אם האדם היה איש אמת עם קצת יותר שכל, הוא היה מבין שאין לברוח, והיה אומר את האמת, שהוא לא באמת יודע למה רע לו. ואם היה האדם אומר את האמת שהוא לא באמת יודע למה רע לו (= למה הוא רוצה את רצונותיו / חווה חסר), במקום לשקר ולומר כאילו הוא מבין למה רע לו, אז על ידי אמירת האמת הפשוטה הזו, על ידי זה האדם היה מגלה למה באמת רע לו, והוא גם היה מוצא את הפתרון.
כי בלי שהאדם שואל באמת, את השאלה הנכונה באמת, הוא לעולם לא יקבל את התשובה הנכונה באמת. וכל זמן שהאדם מתרץ לעצמו תירוצים שקריים, וכל זמן שהאדם נאחז בתשובת שקר, אפילו כחוט השערה, האדם לא יקבל את התשובה של האמת.
כי התשובה היא, שהכל אחד. שאז, כאשר החיסרון והשלמות והיש והאין הם אחד, אז אין שום שאלה כלל. אבל כדי להבין את התשובה הזאת, לשם כך על האדם לשאול באמת ובאופן מוחלט, איך זה יכול להיות שהיש והאין הם אחד. וכל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט שאלת חיבור ההפכים, דהיינו, כל זמן שנדמה לאדם שאולי ההפכים הם לא אחד ממש, הרי שהוא לא שואל את השאלה באמת, ולכן הוא לא יקבל את התשובה של האמת, שהם אחד.
וכאשר האדם לא משקר את עצמו, אז הוא נישאר עם שאלה, למה רע לו. ואז, אם האדם לא משקר את עצמו בכלל, אז הוא גם מגלה את האמת שהכל אחד. אבל התשובה השקרית, חוסמת את האדם לשאול שאלת אמת ולקבל תשובת אמת.
ובמילים אחרות, עדיף שתגיד אני לא יודע למה רע לי, מאשר שתענה לעצמך תשובה שגויה ולא מדוייקת.
והעיקר שהכל תלוי בו, הוא הגישה של האדם. כי האדם מחפש את האמת כנ"ל, עם כלי חיפוש פגומים. והאדם, לעולם לא יצליח לאחוז באמת האמיתית בשלמות, עם גישה שקרית (וכיצד אפשר לאחוז באמת? הרי כלי החיפוש פגומים? וביארתי...
והגורם היחיד לכך שהאדם שרוי בתחושה הרעה של הספקות והמבוכות שלו, היא רק בגלל הגישה השקרית של האדם. כי האמת שורפת את השקר ומחייה את האדם, אבל השקר, הוא מונע מהאדם לראות את השלמות שיש בכל דבר.
והעניין הוא, כי כלי החיפוש של האדם הם פגומים. כי האדם מחפש את האמת, או לפחות חושב שהוא מחפש את האמת. ולפעמים האדם מגלה שהוא לא מספיק אמיתי בגישה שלו. כגון לדוגמה שהאדם אומר שהוא בטוח באיזה דבר, שהוא לא באמת בטוח בו. או שהאדם אומר שאיזה דבר ברור לו, למרות שהדבר הוא לא באמת ברור וכיו"ב, שזהו שורש ומהות השקר של העולם, שהאדם הופך את האפשרי למחויב, שהאדם מתייחס לנפרדות האפשרית, כאילו היא האחדות המחויבת (ומצד האמת של האחדות, זו אכן האמת, שהאפשרי הוא המחויב. אלא שאעפ"כ היא רק אפשרית).
וזוהי סיבת כל הסבל של האדם. שהאדם מניח שהשלמות נפרדת מהחיסרון, ושהיש והאין הם נפרדים, ומכאן ואילך האדם מתחיל להרגיש רע... והאדם הוא כ"כ טועה, עד שקשה לו להבין, למה התפישה האנושית שהחיסרון והשלמות הם נפרדים, למה היא שקר. כי האדם הוא לא מספיק חכם.
והאדם פועל בטיפשות, משום שהוא משקר, לרעתו. כי מילא אם השקר של האדם היה מביא לו תועלת, אך השקרים של האדם גורמים לו רק נזק. כך שהאדם פועל בטיפשות, שהוא משקר את עצמו לרעתו. ואפילו חשיבה חיובית, היא שקר שהאדם משקר את עצמו לרעתו. כי חשיבה חיובית, היא שקר שאומר שלא הכל טוב באופן מוחלט, ועדיין יש קיום לרע וכולי. וכל שקר, הוא לרעת האדם.
ולמה האדם משקר את עצמו? כי הוא לא מספיק משתמש בשכל שלו.
אבל יש כאן עוד סיבה נסתרת, והיא שהסיבה האמיתית והיחידה שבגללה האדם סובל, היא רק משום שהוא מפחד לא להיות קיים. וזו סיבת הסבל של האדם, שהוא קיים כישות נפרדת והוא נפרד משאר המציאות. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הוא סובל מתחושת חסר, שהוא חסר את השלמות של המציאות.
והאדם שלא מבין, או שלא מנסה להבין, למה באמת הוא סובל, הוא נמצא במצוקה מכך שהוא סובל. והאדם בעצם חי בתחושה של שאלה, של מדוע יש רע בעולם, ולמה הוא לא חווה את השלמות.
ואז האדם, כדי לתרץ את השאלה הזאת, אז הוא משקר את עצמו לרעתו. דהיינו, שהאדם מתחיל להמציא שקרים, כמה המציאות היא רעה, הרבה יותר ממה שהיא, אפילו מצד השכל האנושי. והאדם הופך את המציאות לגרועה ומכער אותה, כדי לתרץ לעצמו, למה רע לו.
והשקר הזה מעניש את האדם. כי אם האדם היה איש אמת עם קצת יותר שכל, הוא היה מבין שאין לברוח, והיה אומר את האמת, שהוא לא באמת יודע למה רע לו. ואם היה האדם אומר את האמת שהוא לא באמת יודע למה רע לו (= למה הוא רוצה את רצונותיו / חווה חסר), במקום לשקר ולומר כאילו הוא מבין למה רע לו, אז על ידי אמירת האמת הפשוטה הזו, על ידי זה האדם היה מגלה למה באמת רע לו, והוא גם היה מוצא את הפתרון.
כי בלי שהאדם שואל באמת, את השאלה הנכונה באמת, הוא לעולם לא יקבל את התשובה הנכונה באמת. וכל זמן שהאדם מתרץ לעצמו תירוצים שקריים, וכל זמן שהאדם נאחז בתשובת שקר, אפילו כחוט השערה, האדם לא יקבל את התשובה של האמת.
כי התשובה היא, שהכל אחד. שאז, כאשר החיסרון והשלמות והיש והאין הם אחד, אז אין שום שאלה כלל. אבל כדי להבין את התשובה הזאת, לשם כך על האדם לשאול באמת ובאופן מוחלט, איך זה יכול להיות שהיש והאין הם אחד. וכל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט שאלת חיבור ההפכים, דהיינו, כל זמן שנדמה לאדם שאולי ההפכים הם לא אחד ממש, הרי שהוא לא שואל את השאלה באמת, ולכן הוא לא יקבל את התשובה של האמת, שהם אחד.
וכאשר האדם לא משקר את עצמו, אז הוא נישאר עם שאלה, למה רע לו. ואז, אם האדם לא משקר את עצמו בכלל, אז הוא גם מגלה את האמת שהכל אחד. אבל התשובה השקרית, חוסמת את האדם לשאול שאלת אמת ולקבל תשובת אמת.
ובמילים אחרות, עדיף שתגיד אני לא יודע למה רע לי, מאשר שתענה לעצמך תשובה שגויה ולא מדוייקת.
והעיקר שהכל תלוי בו, הוא הגישה של האדם. כי האדם מחפש את האמת כנ"ל, עם כלי חיפוש פגומים. והאדם, לעולם לא יצליח לאחוז באמת האמיתית בשלמות, עם גישה שקרית (וכיצד אפשר לאחוז באמת? הרי כלי החיפוש פגומים? וביארתי...
050-3331-331