האם אפשר להאמין באלוהים ללא מתווכים ורבנים?

רבים שואלים את עצמם האם אפשר להאמין באלוהים בלי להאמין ברבנים, בצדיקים או בכל מתווך אחר, במיוחד כאשר נחשפים לסיטואציות שבהן התנהגותם של רבנים מסוימים נתפסת כלא מוסרית או בעייתית. אליעד כהן מדגיש שלמרות שהדבר אפשרי לחלוטין, בפועל אנשים רבים זקוקים לרבנים או מתווכים רוחניים שיקשרו אותם לאלוהים, בעיקר מסיבה פסיכולוגית ורגשית עמוקה.

למה אנשים זקוקים לאמונה באלוהים ומה הצורך הרגשי בכך?

לפי אליעד כהן, אמונה באלוהים מספקת צורך רגשי משמעותי של הסרת אחריות אישית. כשאדם מאמין שאלוהים הוא האחראי למה שקורה, הוא בעצם משחרר את עצמו מאחריות ומקשיים בהתמודדות עם מציאות החיים. האדם אומר לעצמו: "זה לא אני אחראי, זה אלוהים אחראי. מה שקרה, קורה או יקרה, נמצא בשליטה אלוהית ולא בשליטתי". כלומר, עצם האמונה באלוהים מאפשרת לאדם להתמודד עם תחושת האחריות והקושי, בכך שהוא משליך אותם על כוח גדול ממנו.

מדוע יש קשר הדוק בין אמונה באלוהים לאמונה ברבנים וצדיקים?

אליעד מסביר שככל שאדם זקוק יותר לאמונה באלוהים, כך גדל הסיכוי שהוא יפנה גם לאמונה ברבנים ובצדיקים. הסיבה לכך היא שאלוהים נתפס כדמות אבסטרקטית ובלתי מושגת, שקשה לתקשר איתה באופן ישיר. האדם לא יודע בבירור מה אלוהים רוצה ממנו, האם הוא שומע אותו, ואם בכלל הוא מבין נכון את כוונות האל. לכן האדם מחפש מתווך ממשי, אדם בשר ודם כמו רב או צדיק, שמציג את עצמו כבעל קשר ישיר עם אלוהים. הרב הופך עבור האדם לדמות ממשית וקונקרטית שבאמצעותה אפשר "לתקשר" עם האל, להבין את רצונו ולהרגיש קרבה וודאות.

האם ניתן בכלל ליצור קשר ישיר עם אלוהים ללא מתווכים?

אליעד כהן מסביר שברמה העקרונית ניתן להאמין באלוהים ללא מתווכים, אך היהדות והתורה עצמן מבוססות על הרעיון שהתקשורת עם אלוהים עוברת תמיד דרך מתווך מרכזי. הוא מביא כדוגמה את משה רבנו, שהוא המתווך המובהק בתנ"ך בין האל לעם ישראל. משה עלה להר סיני, קיבל את התורה, והעביר לעם ישראל את דברי האל. התורה עצמה מלמדת שבלי משה רבנו, אדם לא יכול היה לדעת מה אלוהים רוצה ממנו, מה המצוות ומה עליו לעשות. כל התורה, למעשה, מבוססת על ההנחה שהקשר עם אלוהים הוא תמיד מתווך באמצעות דמות אנושית כלשהי.

מה המשמעות של משה רבנו כמתווך בתורה?

משה רבנו הוא סמל משמעותי של מתווך הכרחי בין האדם לבין אלוהים. בתורה נאמר במפורש שרק באמצעות משה ניתן להבין ולשמוע את דברי האל, ולכן אדם לא יכול לטעון שאלוהים דיבר אליו ישירות אם משה אינו מאשר זאת. אליעד מציין שהחשיבות של משה בתורה היא מוחלטת - ללא משה, לא ניתן להבין את רצון האל. הוא מדגים שאם מישהו יטען שאלוהים אמר לו דבר - מה, ללא אישורו של משה, הוא ייחשב כשקרן ואף עלול להיענש במוות. מכאן שמשה והרעיון של מתווך בין האדם לאלוהים הם חלק בלתי נפרד מהתפיסה הבסיסית של היהדות.

מדוע אנשים מאמינים ברב מסוים ולא באחר?

אליעד מסביר שהבחירה להאמין ברב מסוים היא לעיתים קרובות אקראית ולעיתים סיבתית. אנשים בוחרים רבנים לפי התחושה שהם מקבלים מאותו רב, תחושת קרבה או היכולת של הרב להעביר את הרושם שהוא אכן "מחובר" יותר לאלוהים מאחרים. לפעמים אדם יעדיף רב שנראה לו יותר "רוחני" או אפילו "משוגע", רק כי הרב הזה מצליח לשכנע אותו שהוא מחובר באופן מיוחד לאלוהים, ומבטיח לו הבטחות כמו גן עדן גדול יותר או קירבה מיוחדת לאל.

מה הקשר בין אמונה באלוהים לפעולות קונקרטיות בחיים?

לסיום, אליעד מסביר שאמונה באלוהים אינה נשארת רק בגדר רעיון אבסטרקטי, אלא כמעט תמיד מתבטאת בפעולה קונקרטית כלשהי. אדם המאמין באלוהים נוטה לבצע פעולות מסוימות, כמו תפילות, קיום מצוות, התייעצות עם רבנים או פעולות אחרות שממחישות לו את האמונה והופכות אותה לממשית. הוא מציין שהאדם חייב איזשהו מתווך ממשי - פעולה, מצווה או אדם - כדי להמחיש את הקשר שלו עם האל.

אליעד מסכם את הדברים בכך שאמונה באלוהים ואמונה ברבנים הן למעשה "עסקת חבילה", המגיעה תמיד יחד בגלל הצורך הרגשי והפסיכולוגי שהן מספקות.