איך אפשר להרגיש טוב בלי רע, יתרון בלי חיסרון?

כדי להבין איך להרגיש טוב בלי רע, יתרון בלי חיסרון, אליעד כהן מסביר שעלינו תחילה להבין את מקור המחשבות והרגשות שלנו, ומה גורם לנו להרגיש אותם בכלל. כל תחושה או מחשבה שאנו חווים, היא תוצאה של תפיסה שלנו לגבי המציאות. למשל, אם אנחנו חושבים שיש הבדל בין "יש" ל"אין", זה יוצר לנו תפיסת יתרון וחיסרון. למשל, כשאדם מרגיש שחסר לו משהו, הוא מגדיר "אין" ואז מרגיש רע, או כשיש לו משהו, הוא מגדיר "יש" ואז מרגיש טוב.

אליעד מדגיש שכל המשחק הזה מבוסס על הנחות יסוד שמגבילות אותנו. עצם ההנחה שיש הבדל בין "יש" ל"אין", היא זו שיוצרת את החיסרון ואת הרצון למלא אותו. האדם לכוד בתוך הלופ הזה בגלל אותן הנחות בסיסיות, שלרוב הוא כלל לא מודע להן. אליעד מציע שאם האדם ירצה לשבור את המעגל הזה, הוא חייב להיות מוכן לשאול שאלות עמוקות מאוד על ההנחות היסודיות ביותר שלו, כמו למשל, למה בכלל אנחנו מניחים שיש הבדל בין קיום לחוסר קיום?

למה חשוב לדעת איך נוצרות המחשבות?

אליעד מסביר שהרצון להבין איך נוצרות מחשבות נובע מכך שהאדם חושב שאם הוא יבין את המנגנון, אולי יוכל לשלוט במחשבות שלו. האדם מרגיש שכרגע המחשבות מנהלות אותו והוא רוצה להפוך את הכיוון - שהוא ינהל אותן. אבל אז מתעוררת שאלה נוספת: למה בכלל האדם רוצה לשלוט במחשבותיו? התשובה המיידית היא כדי להרגיש טוב יותר, אבל אז אליעד מדגים שיש פה בעיה עמוקה יותר: אם האדם ישלוט בכל וידע הכל מראש, כל תחושת היתרון שלו תיעלם, כי לא יהיה לו שום חיסרון.

אליעד משתמש בדוגמה פשוטה: נניח שיש מישהו שכל יום נותן לך 100 שקל ולוקח ממך 100 שקל. אתה רוצה לשנות זאת כך שייתן לך בלי לקחת. זאת מטאפורה לכך שהאדם רוצה לשלוט במציאות, אבל מצד שני, אם הוא ישלוט במציאות באופן מלא, לא יהיה לו שום משחק או שום יתרון, ואז זה יחזיר אותו לנקודת ההתחלה, לאותה מציאות מוגבלת שבה הוא נמצא עכשיו.

האם שליטה במציאות באמת תביא לאושר מוחלט?

אליעד מסביר שגם אם האדם יקבל שליטה מלאה במציאות, לא בטוח שהוא יהיה מאושר. למה? כי אם תהיה לאדם שליטה מלאה, אז לא יהיה לו יותר שום דבר חדש להשיג או לרצות. הוא יאבד את תחושת היתרון, את תחושת ההתקדמות וההתפתחות. זה יחזיר אותו לאותה נקודה שבה הוא נמצא כעת - שיש יתרון וחיסרון. האדם בסוף יצטרך ליצור שוב מצב דומה למצב הקיים כרגע, שבו חלק מהדברים הוא שולט וחלק לא, חלק הוא זוכר וחלק הוא שוכח, חלק הוא אוהב וחלק הוא לא אוהב. זה בדיוק המצב שבו האדם כבר נמצא עכשיו.

אליעד מדגים זאת בדוגמה נוספת: אדם מתלונן שהארוחה שקיבל קטנה מדי, אבל אם ישאלו אותו מה היה עושה אילו היה יכול לשלוט בהכל, הוא יודה שבסופו של דבר היה יוצר משהו דומה למה שיש לו כעת. האדם רוצה להיות בתפקיד המנהל, אבל הוא לא שם לב שגם בתפקיד הזה הוא יצטרך ליצור לעצמו חיסרון מסוים כדי שתהיה לו מוטיבציה להמשיך לשחק.

למה האדם לא מרוצה מהמציאות למרות שהוא יצר אותה?

אחת השאלות המרכזיות שאליעד מעלה היא למה האדם לא מרוצה מהמציאות, אף על פי שאם היה לו את כל הכוח, הוא היה יוצר אותה בדיוק כמו שהיא? התשובה שאליעד מציע היא שיש מניפולציה עמוקה של תפיסת...