האם כל רחמנות ואמפתיה נובעות מהזדהות?

אליעד כהן מסביר לעומק את השאלה, האם כאשר אנחנו מרחמים על אדם אחר או מרגישים אמפתיה כלפיו, זה בהכרח נובע מכך שאנחנו מזדהים עם מצבו. אליעד מתחיל בהסבר מפורט, כי כאשר אדם רואה שמישהו אחר סובל, למשל שמרביצים לו, האדם המדמיין יכול לראות את עצמו באותו מצב. הוא נותן דוגמה, שאדם שרואה אדם אחר מקבל מכות, בדרך כלל מרגיש רע בגלל המחשבה שיכל להיות במצב דומה, ולכן הוא מרגיש צורך לעזור. לעומת זאת, אם האדם שסובל הוא מחבל, האדם שצופה בסיטואציה לא יזדהה איתו, כי הוא לעולם לא מדמיין את עצמו כמחבל. לכן לא כל רחמנות ואמפתיה חייבת לנבוע ישירות מהזדהות עם הסיטואציה עצמה, אלא מעצם האפשרות שקיימת בתודעה שהאדם המדמיין יכול להיות במצב דומה.

האם קיימת רחמנות ללא הזדהות?

אליעד מסביר שייתכן מצב שבו האדם רואה סיטואציה של סבל, אך לא מזדהה עם המצב הספציפי של האחר, אלא דווקא עם הרעיון הכללי של סבל. למשל, אדם יכול לחשוב: "גם אם הייתי במצבו לא הייתי סובל מזה, אבל אולי הייתי סובל ממשהו אחר, ולכן אני רוצה לעזור לו." כלומר, האדם מזדהה לא עם המצב הספציפי אלא עם עצם האפשרות של סבל כלשהו בעתיד. אליעד מסביר שלפעמים ההזדהות יכולה להיות בתת - המודע: האדם משוכנע שטוב לו תמיד, אך כאשר נשאל אם היה מעדיף לחוות טוב או רע, מיד יבחר בטוב, מה שמוכיח כי עדיין קיימת אפשרות של סבל בתודעתו.

האם מי שטוב לו לגמרי עדיין ירחם על אחרים?

אליעד מחדד זאת בעזרת דוגמה היפותטית. הוא שואל: "אם היית אלוהים ויכולת לברוא עולם ללא שום סבל - האם היית בורא עולם ללא סבל כלל או שהיית עדיין מאפשר סבל?" אליעד מדגיש שכמעט כל אדם יאמר שהיה מעדיף עולם ללא סבל. לכן, כל עוד האדם יכול לדמיין עולם טוב יותר, הוא לא באמת מקבל את המציאות הנוכחית בלב שלם. לפי אליעד, אם מישהו באמת חי בטוב מוחלט, ללא הסתייגויות, אז גם לא תהיה לו שום סיבה לרחם על אחרים, כי הוא אינו רואה פגם או חיסרון במציאות כפי שהיא.

האם מי שטוען שהוא חיובי באמת חיובי לגמרי?

אליעד ממשיך ומדגים אדם שחושב שהוא חיובי לחלוטין וטוב לו תמיד. לטענתו, אנשים שמתעקשים להיות חיוביים בכל מחיר הם אלה שבאמת סובלים מהמציאות. הרצון העז להיות תמיד חיובי, ללא יכולת להכיל את השליליות, מעיד למעשה על פחד גדול מסבל, ועל כך שהאדם סובל עמוק בפנים. ככל שהאדם יותר מתעקש לראות רק את הטוב, כך זה מעיד שהמציאות בעצם קשה עבורו.

האם עזרה לאחרים נובעת מסבל אישי של המציל?

אליעד מסביר, שכאשר אדם מרגיש שהוא חייב לעזור לאחרים כדי להפחית את הסבל שלהם, זה מעיד על כך שהוא עצמו סובל מעצם קיום הסבל בעולם. אדם שבא "להציל את העולם" מתוך תחושה שהעולם פגום, מעיד בכך שהוא לא באמת מאושר. הוא מדגיש שאדם שהגיע לאושר מוחלט לא יראה צורך "להציל" את העולם, כי מבחינתו העולם כבר מושלם כפי שהוא. לכן, עצם הצורך לעזור לאחרים ולתקן את המציאות מעיד על חוסר שביעות רצון פנימית.

האם עדיף לקבל עזרה ממי שלא מנסה להציל אותך?

אליעד מסביר שעדיף לקבל עזרה ממי שלא מרגיש צורך "להציל אותך" או לשנות את המציאות עבורך. הוא מתאר את המצב האידיאלי...