מה הקשר בין מימוש עצמי ומימוש הפוטנציאל לבין מנגנון הרצון?

כדי להבין לעומק את הקשר בין מימוש עצמי, מימוש הפוטנציאל העצמי, ומנגנון הרצון, אליעד כהן מציג תחילה את ההבדל בין שני מושגים יסודיים: "בפועל" ו"בכוח". אליעד מסביר ש"בפועל" הוא כל דבר שמתקיים באופן ממשי עכשיו, ואילו "בכוח" הוא הפוטנציאל - האפשרות שדבר מסוים יקרה או יתקיים, אך עדיין לא מומשה בפועל.

לדוגמה, אליעד משתמש במשל על פיל: כאשר הפיל קיים ממשית בחדר, אז הוא נמצא "בפועל". לעומת זאת, כאשר חושבים או מדמיינים את הפיל, הוא נמצא "בכוח" - במחשבה, בפוטנציאל, אך לא במציאות ממשית. כך גם כל פעולה שאדם מתכנן לבצע בעתיד קיימת כרגע רק בכוח. למשל, היכולת להרוויח מיליון דולר קיימת אצל האדם בכוח (פוטנציאלית), אך לא בהכרח מתממשת בפועל.

מדוע עצם ההבדלה בין "בפועל" לבין "בכוח" יוצרת את הרצון?

הרצון של האדם, לפי אליעד, נובע בדיוק מתוך הפער שבין הפוטנציאל (בכוח) לבין המימוש שלו בפועל. כאשר האדם מזהה שקיים פוטנציאל שלא התממש עדיין - לדוגמה, האפשרות להיות עשיר - אז מתעורר אצלו רצון לממש את הפוטנציאל הזה. הרצון הוא למעשה תחושת החיסרון, הרגשה שמשהו חסר, והוא חייב להיות ממולא.

אליעד מבהיר נקודה חשובה: הפוטנציאל עצמו אינו מחייב את היווצרות הרצון, הפוטנציאל רק מאפשר לרצון להיווצר. כלומר, הפוטנציאל הוא תנאי לרצון, אבל לא מחייב את הרצון בהכרח להתממש. לדוגמה, אדם יכול להיות מודע לפוטנציאל של עצמו להיות מיליונר, אבל הוא לא חייב לרצות לממש דווקא את הפוטנציאל הזה - הוא יכול לבחור רצון אחר מתוך אינספור אפשרויות שקיימות בפוטנציאל.

כיצד ההבדל בין "בפועל" ל"בכוח" משפיע על התחושות שלנו?

אליעד מסביר שהמוח האנושי נמצא כל הזמן במתח בין הדברים שהוא חווה בפועל לבין הדברים שהוא חושב שקיימים רק בפוטנציאל. האדם כל הזמן מדמיין מצבים שונים, וכך הוא כל הזמן חווה חיסרון. למשל, כאשר האדם עובד, חסר לו חופש, וכאשר הוא בחופש, חסרה לו תחושת העבודה. מצב זה של ניגודים יוצר תחושה מתמדת של חיסרון והיעדר שלמות.

אם האדם היה חווה בבת אחת את כל הפוטנציאלים האפשריים - כלומר, את כל האפשרויות במקביל - הוא לא היה חווה שום חיסרון, ומכאן שלא היה לו רצון. הרצון תלוי בהכרח בתחושת החיסרון, והחיסרון תלוי בהכרח בקיומם של הפכים ובכך שהאדם חווה רק חלק אחד מתוך הפוטנציאל האינסופי.

מהו הסוד של מימוש הפוטנציאל לפי רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן ח"א נג)?

אליעד מתייחס לליקוטי מוהר"ן, שם רבי נחמן מברסלב מציג חמישה דברים חשובים לגבי מימוש הפוטנציאל והוצאתו מן הכוח אל הפועל. אחד הדברים המרכזיים הוא עניין הדעת - השימוש בשכל כדי להוציא דברים מהפוטנציאל למימוש מלא. רבי נחמן מדגיש שדעת היא המפתח למימוש עצמי אמיתי. כאשר האדם משתמש בשכלו בצורה שלמה, הוא מסוגל לממש את הפוטנציאל המלא שלו.

למשל, ילד קטן מחזיק בדעת בפוטנציאל, אך עדיין לא ממש את דעתו בפועל. לעומת זאת, מבוגר שהשתמש בשכלו, הוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל של דעתו והגיע להבנה גבוהה יותר. לדעתו של רבי נחמן, ככל שהאדם מתאמץ יותר להבין את המציאות, דעתו משתלמת והוא מתקרב למימוש עצמי גבוה יותר.

מדוע אליעד ממליץ לעסוק בלשכנע אנשים אחרים כחלק ממימוש עצמי?

בהקשר זה, אליעד מציין...