מוסריות מהי, מהי התנהגות מוסרית? האם זה מוסרי או לא מוסרי? נשותיו של גואל רצון, האם לספר או לא לספר? מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך? ואהבת לרעך כמוך, איך לחנך אוטיסט? איך ללמד מישהו להתנהג? כללי התנהגות בחברה
האם מוסרי לגרום לאדם לרצות משהו שיגרום לו להתאמץ?
השאלה המרכזית שעולה בהרצאתו של אליעד כהן היא האם זה מוסרי לעורר באדם רצונות חדשים, כאשר השגת אותם רצונות תדרוש ממנו מאמץ גדול וייתכן שתגרום לו סבל שלא היה קיים קודם. אליעד מסביר שכאשר מעוררים באדם רצון חדש, למשל לגרום להומלס לרצות להצליח בחיים, מצד אחד מסייעים לו לשפר את מצבו, אך מצד שני מטילים עליו עול חדש של מאמץ, לחץ וציפיות שלא היו לו קודם. זה מעלה את השאלה האם אכן פעלנו בצורה מוסרית.
אליעד נותן דוגמא נוספת של אישה מוכה, שחווה סוג של תסמונת סטוקהולם ומזדהה עם התוקף שלה. כאשר גורמים לה להבין שרע לה ושהיא יכולה לשנות את מצבה, מצד אחד עוזרים לה, אך מצד שני גורמים לה סבל חדש מכיוון שעד עכשיו היא לא הבינה שהיא במצב של מצוקה. דוגמה זו ממחישה היטב את המורכבות של השאלה המוסרית.
האם נכון לספר לאדם על טראומה שקרתה לו?
דוגמה נוספת שנותן אליעד היא אדם שנאנס תחת הרדמה ואינו מודע לכך. השאלה שעולה היא האם לספר לו או לא לספר לו? מצד אחד, גילוי האמת נתפס כמוסרי כי הוא מונע הסתרה או חוסר יושר. מצד שני, הוא עלול לגרום לאותו אדם טראומה וסבל חדשים. זוהי דילמה שבה המעשה המוסרי והלא מוסרי כרוכים זה בזה באופן הדוק.
אליעד מדגים זאת גם במקרה של נשותיו של גואל רצון. הן חיו במצב שנראה להן טוב לפחות באופן שטחי, וכאשר החברה התערבה והבהירה להן שהן במצב של עבדות, לכאורה החברה עזרה להן, אך בפועל אולי היא יצרה אצלן סבל גדול יותר. גם במקרה זה אין תשובה מוחלטת והעניין תלוי מאוד בנקודת המבט האישית של האדם.
האם עזרה לזולת תמיד טובה או שהיא עלולה לפגוע בו?
אליעד מציין שבכל פעולה שנראית טובה יש גם צד פוגע או מזיק. דוגמה לכך היא נתינת צדקה להומלס: נתינה זו עוזרת לו בטווח הקצר, אך עלולה להפוך אותו לתלותי ולגרום לו סבל בטווח הארוך אם יום אחד יפסיקו לתת לו צדקה. גם הצלת חיים ממחלה יכולה להיות פעולה טובה מצד אחד, אך מצד שני היא עלולה לגרום לאדם לחיות בסבל לאורך זמן רב.
אליעד מרחיב זאת לדוגמה של בעלי חיים: אם אדם מציל גדי מאריה שרוצה לטרוף אותו, הוא פועל לכאורה בצורה מוסרית כלפי הגדי, אך למעשה הוא מונע מהאריה מזון טבעי. גם האכלה של אריה בשבי היא דוגמה לכך: מצד אחד האדם מציל אותו מרעב, אך מצד שני הוא פוגע בכישורי הציד הטבעיים שלו.
האם קיימת תשובה מוחלטת לשאלה "מהי מוסריות"?
אליעד מבהיר כי מוסר הוא מושג סובייקטיבי לחלוטין, שנוצר על ידי בני אדם ואין לו הגדרה אבסולוטית. בדרך כלל המוסריות מוגדרת על פי הכלל הידוע "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" או "ואהבת לרעך כמוך". המשמעות היא שאם האדם היה רוצה שיעשו לו את המעשה, הוא רואה בו מוסרי. אם לא, המעשה נחשב ללא מוסרי.
עם זאת, אליעד מדגיש שאין לכך תשובה אחידה ומוחלטת. לדוגמה, דבר שאדם אחד היה שמח שיעשו לו, אדם אחר עלול לסבול ממנו מאוד. כלומר, הגדרת המוסריות היא אישית ותלויה מאוד ברצונות ובתחושות של האדם הספציפי.
איך אפשר ליישם מוסריות בחיים באופן מעשי?
אליעד מציע דרך מעשית ליישום המוסריות, באמצעות בדיקה פשוטה של כל אדם כלפי עצמו. על האדם לשאול: "האם אני הייתי רוצה שיעשו לי את מה שאני מתכנן לעשות לאחר?" אם התשובה חיובית, מבחינת האדם מדובר בפעולה מוסרית, ואם לא, אז לא.
אליעד מוסיף ומציע לשאול את עצמך: "האם הייתי רוצה שיעשו זאת לילד שלי או למישהו שחשוב לי?" תשובה חיובית פירושה שהפעולה מוסרית בעיניך. למרות זאת, הוא מבהיר שגם שיטה זו לא תמיד פותרת את כל הדילמות, כיוון שלאנשים שונים רצונות ורגישויות שונים.
איך ללמד מישהו (אוטיסט או משוגע) להתנהג בחברה?
כדי ללמד אדם שאינו מבין כללי התנהגות בסיסיים בחברה, כמו ילד אוטיסט או אדם משוגע, אליעד ממליץ על הכלל הבסיסי של "אל תעשה לאחרים מה שלא היית רוצה שיעשו לך". אם האדם מתלבט לגבי התנהגות מסוימת, עליו לשאול את עצמו אם הוא היה רוצה שינהגו כלפיו באותו אופן.
במקרה שבו האדם אינו יודע מה הוא רוצה או מה אחרים רוצים, אליעד מציע להסתכל על האופן שבו אחרים מתנהגים ולנסות להבין מכך את הציפיות שלהם. כך ניתן ללמוד וליישם כללים בסיסיים של התנהגות ומוסר.
לסיכום, מוסריות היא עניין סובייקטיבי מאוד, ולמרות העיקרון הפשוט של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", המציאות מורכבת יותר וכל החלטה מוסרית טומנת בחובה יתרונות וחסרונות.
השאלה המרכזית שעולה בהרצאתו של אליעד כהן היא האם זה מוסרי לעורר באדם רצונות חדשים, כאשר השגת אותם רצונות תדרוש ממנו מאמץ גדול וייתכן שתגרום לו סבל שלא היה קיים קודם. אליעד מסביר שכאשר מעוררים באדם רצון חדש, למשל לגרום להומלס לרצות להצליח בחיים, מצד אחד מסייעים לו לשפר את מצבו, אך מצד שני מטילים עליו עול חדש של מאמץ, לחץ וציפיות שלא היו לו קודם. זה מעלה את השאלה האם אכן פעלנו בצורה מוסרית.
אליעד נותן דוגמא נוספת של אישה מוכה, שחווה סוג של תסמונת סטוקהולם ומזדהה עם התוקף שלה. כאשר גורמים לה להבין שרע לה ושהיא יכולה לשנות את מצבה, מצד אחד עוזרים לה, אך מצד שני גורמים לה סבל חדש מכיוון שעד עכשיו היא לא הבינה שהיא במצב של מצוקה. דוגמה זו ממחישה היטב את המורכבות של השאלה המוסרית.
האם נכון לספר לאדם על טראומה שקרתה לו?
דוגמה נוספת שנותן אליעד היא אדם שנאנס תחת הרדמה ואינו מודע לכך. השאלה שעולה היא האם לספר לו או לא לספר לו? מצד אחד, גילוי האמת נתפס כמוסרי כי הוא מונע הסתרה או חוסר יושר. מצד שני, הוא עלול לגרום לאותו אדם טראומה וסבל חדשים. זוהי דילמה שבה המעשה המוסרי והלא מוסרי כרוכים זה בזה באופן הדוק.
אליעד מדגים זאת גם במקרה של נשותיו של גואל רצון. הן חיו במצב שנראה להן טוב לפחות באופן שטחי, וכאשר החברה התערבה והבהירה להן שהן במצב של עבדות, לכאורה החברה עזרה להן, אך בפועל אולי היא יצרה אצלן סבל גדול יותר. גם במקרה זה אין תשובה מוחלטת והעניין תלוי מאוד בנקודת המבט האישית של האדם.
האם עזרה לזולת תמיד טובה או שהיא עלולה לפגוע בו?
אליעד מציין שבכל פעולה שנראית טובה יש גם צד פוגע או מזיק. דוגמה לכך היא נתינת צדקה להומלס: נתינה זו עוזרת לו בטווח הקצר, אך עלולה להפוך אותו לתלותי ולגרום לו סבל בטווח הארוך אם יום אחד יפסיקו לתת לו צדקה. גם הצלת חיים ממחלה יכולה להיות פעולה טובה מצד אחד, אך מצד שני היא עלולה לגרום לאדם לחיות בסבל לאורך זמן רב.
אליעד מרחיב זאת לדוגמה של בעלי חיים: אם אדם מציל גדי מאריה שרוצה לטרוף אותו, הוא פועל לכאורה בצורה מוסרית כלפי הגדי, אך למעשה הוא מונע מהאריה מזון טבעי. גם האכלה של אריה בשבי היא דוגמה לכך: מצד אחד האדם מציל אותו מרעב, אך מצד שני הוא פוגע בכישורי הציד הטבעיים שלו.
האם קיימת תשובה מוחלטת לשאלה "מהי מוסריות"?
אליעד מבהיר כי מוסר הוא מושג סובייקטיבי לחלוטין, שנוצר על ידי בני אדם ואין לו הגדרה אבסולוטית. בדרך כלל המוסריות מוגדרת על פי הכלל הידוע "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" או "ואהבת לרעך כמוך". המשמעות היא שאם האדם היה רוצה שיעשו לו את המעשה, הוא רואה בו מוסרי. אם לא, המעשה נחשב ללא מוסרי.
עם זאת, אליעד מדגיש שאין לכך תשובה אחידה ומוחלטת. לדוגמה, דבר שאדם אחד היה שמח שיעשו לו, אדם אחר עלול לסבול ממנו מאוד. כלומר, הגדרת המוסריות היא אישית ותלויה מאוד ברצונות ובתחושות של האדם הספציפי.
איך אפשר ליישם מוסריות בחיים באופן מעשי?
אליעד מציע דרך מעשית ליישום המוסריות, באמצעות בדיקה פשוטה של כל אדם כלפי עצמו. על האדם לשאול: "האם אני הייתי רוצה שיעשו לי את מה שאני מתכנן לעשות לאחר?" אם התשובה חיובית, מבחינת האדם מדובר בפעולה מוסרית, ואם לא, אז לא.
אליעד מוסיף ומציע לשאול את עצמך: "האם הייתי רוצה שיעשו זאת לילד שלי או למישהו שחשוב לי?" תשובה חיובית פירושה שהפעולה מוסרית בעיניך. למרות זאת, הוא מבהיר שגם שיטה זו לא תמיד פותרת את כל הדילמות, כיוון שלאנשים שונים רצונות ורגישויות שונים.
איך ללמד מישהו (אוטיסט או משוגע) להתנהג בחברה?
כדי ללמד אדם שאינו מבין כללי התנהגות בסיסיים בחברה, כמו ילד אוטיסט או אדם משוגע, אליעד ממליץ על הכלל הבסיסי של "אל תעשה לאחרים מה שלא היית רוצה שיעשו לך". אם האדם מתלבט לגבי התנהגות מסוימת, עליו לשאול את עצמו אם הוא היה רוצה שינהגו כלפיו באותו אופן.
במקרה שבו האדם אינו יודע מה הוא רוצה או מה אחרים רוצים, אליעד מציע להסתכל על האופן שבו אחרים מתנהגים ולנסות להבין מכך את הציפיות שלהם. כך ניתן ללמוד וליישם כללים בסיסיים של התנהגות ומוסר.
לסיכום, מוסריות היא עניין סובייקטיבי מאוד, ולמרות העיקרון הפשוט של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", המציאות מורכבת יותר וכל החלטה מוסרית טומנת בחובה יתרונות וחסרונות.
- האם לספר לו שבוגדים בו?
- האם לספר לה שבוגדים בה?
- איך מתנהגים בחברה?
- האם לגלות או לא לגלות?
- הבסיס הרעיוני של ואהבת לרעך כמוך
- איך להתנהג עם אנשים?
- מוסריות והבחירה החופשית של האדם
מדוע עולה השאלה לגבי מוסריות כשגורמים למישהו לרצות משהו חדש?
השאלה מתמקדת ברעיון של גרימת רצון לאדם אחר, רצון שעלול לדרוש ממנו להתאמץ כדי להשיג את מטרתו. מצד אחד, עוזרים לו להתקדם או לשפר את מצבו, אך מצד שני גורמים לו להתמודד עם קשיים שלא היו קיימים קודם. דוגמה ראשונה היא מצב של הומלס: אם גורמים לו להבין שהוא יכול להפסיק להיות הומלס ולהצליח בחיים, אולי עוזרים לו לשנות את מצבו, אך באותו זמן כופים עליו מאמץ גדול ושינוי באורח חייו, מה שעלול לגרום לו גם לסבל וללחץ חדשים.
כיצד דוגמאות של אישה מוכה או אדם שנאנס ממחישות את הדילמה?
נידונה דוגמה של אישה מוכה הסובלת מתסמונת דומה לתסמונת סטוקהולם: היא מזדהה עם מי שפוגע בה, ובמצבה הנוכחי אולי אינה תופסת שהיא חיה בסבל. ברגע שחברה חיצונית מבהירה לה שהיא יכולה לעזוב ולמצוא מצב טוב יותר, מצד אחד עוזרים לה להבין שיש מציאות אחרת, אך מצד שני גורמים לה להבין שבעצם רע לה, מה שיוצר סבל חדש או דוחף אותה למאמץ לצאת מהמצב. דוגמה נוספת היא אדם שנאנס תחת הרדמה ואינו יודע על כך. אם מספרים לו, אולי מגנים עליו מוסרית ומונעים הסתרה, אך בו זמנית מייצרים עבורו טראומה וסבל שלא היו לו לפני שידע.
האם עזרה לאדם תמיד משרתת את טובתו או עלולה לפגוע בו?
בכל פעולה "טובה" יש גם צד פוגע. לדוגמה, לתת צדקה להומלס מסייע לו כלכלית, אך עלול להפוך אותו לתלוי בעזרת הזולת ולפגוע ביכולת שלו להסתדר לבד. אם מצילים מישהו ממחלה, ייתכן שמצילים אותו ממוות, אך הוא עלול לחיות שנים ארוכות עם סבל. גם בהצלת בעל חיים בטבע, למשל להציל גדי שאריה מתכוון לטרוף, יש צד של מוסריות מצדנו (איננו רוצים לראות יצור קטן נטרף), אך מנקודת המבט של האריה - ההצלה מונעת ממנו מזון. אם מצילים אריה מרעב באמצעות אספקת מזון בשבי, הוא אולי מפסיק לסבול מרעב, אך מאבד את הכושר הטבעי לצוד בטבע. בכל מצב כזה יש יתרון וחיסרון, וקשה להגדיר באופן אבסולוטי מהו המעשה הנכון.
מדוע אין תשובה מוחלטת לשאלה מהו מוסרי?
הרעיון המרכזי הוא שמוסריות היא מושג אנושי שהומצא בידי בני אדם, ואין לו הגדרה אובייקטיבית אחידה. לרוב, מוסריות מקושרת לכלל "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", או "ואהבת לרעך כמוך". כלומר, אם היית רוצה שיעשו לך את אותו הדבר - אתה רואה בכך פעולה מוסרית. אם לא היית רוצה שיעשו לך כך, אתה רואה בכך פעולה לא מוסרית. אולם ברור שמה שאדם אחד היה רוצה לעצמו, אדם אחר כלל לא היה רוצה, ולכן עולות סתירות רבות.
כיצד ליישם מוסריות בצורה מעשית?
ברמה הפרקטית, ניתן להציע שתמיד ישאל האדם את עצמו: "האם אני הייתי רוצה שיעשו לי את מה שאני מתכנן לעשות לאחר?" אם התשובה חיובית באמת, אז מבחינתו המעשה מוסרי. אם לא, אז הוא נתפס כלא מוסרי. כך גם כאשר הורים מעודדים ילד ומנסים לגרום לו להאמין שהוא יכול להצליח - הם מוסיפים לו מוטיבציה ותמיכה, אך באותה עת גורמים לו גם להרגיש שאם הוא אינו מצליח, הוא עלול לסבול או להתאכזב. אותו היגיון חל על כל פעולה חברתית: ללמד מישהו כיצד להתנהג או להבין את החברה, להציל בעלי חיים וכדומה. תמיד יש אלמנט של עזרה לצד פוטנציאל לפגיעה.
עם זאת, במקרים מורכבים, כמו הבדלי רצונות בין אנשים שונים, לא די בשאלה האם לך זה נראה טוב או לא. צריך לנסות להבין מה האדם השני רוצה ולשאול את עצמך אם, בהיפוך התפקידים, היית שמח להתנהגות דומה כלפיך. זה הבסיס להכרעה המוסרית, גם אם אין לה הגדרה מוחלטת.
השאלה מתמקדת ברעיון של גרימת רצון לאדם אחר, רצון שעלול לדרוש ממנו להתאמץ כדי להשיג את מטרתו. מצד אחד, עוזרים לו להתקדם או לשפר את מצבו, אך מצד שני גורמים לו להתמודד עם קשיים שלא היו קיימים קודם. דוגמה ראשונה היא מצב של הומלס: אם גורמים לו להבין שהוא יכול להפסיק להיות הומלס ולהצליח בחיים, אולי עוזרים לו לשנות את מצבו, אך באותו זמן כופים עליו מאמץ גדול ושינוי באורח חייו, מה שעלול לגרום לו גם לסבל וללחץ חדשים.
כיצד דוגמאות של אישה מוכה או אדם שנאנס ממחישות את הדילמה?
נידונה דוגמה של אישה מוכה הסובלת מתסמונת דומה לתסמונת סטוקהולם: היא מזדהה עם מי שפוגע בה, ובמצבה הנוכחי אולי אינה תופסת שהיא חיה בסבל. ברגע שחברה חיצונית מבהירה לה שהיא יכולה לעזוב ולמצוא מצב טוב יותר, מצד אחד עוזרים לה להבין שיש מציאות אחרת, אך מצד שני גורמים לה להבין שבעצם רע לה, מה שיוצר סבל חדש או דוחף אותה למאמץ לצאת מהמצב. דוגמה נוספת היא אדם שנאנס תחת הרדמה ואינו יודע על כך. אם מספרים לו, אולי מגנים עליו מוסרית ומונעים הסתרה, אך בו זמנית מייצרים עבורו טראומה וסבל שלא היו לו לפני שידע.
האם עזרה לאדם תמיד משרתת את טובתו או עלולה לפגוע בו?
בכל פעולה "טובה" יש גם צד פוגע. לדוגמה, לתת צדקה להומלס מסייע לו כלכלית, אך עלול להפוך אותו לתלוי בעזרת הזולת ולפגוע ביכולת שלו להסתדר לבד. אם מצילים מישהו ממחלה, ייתכן שמצילים אותו ממוות, אך הוא עלול לחיות שנים ארוכות עם סבל. גם בהצלת בעל חיים בטבע, למשל להציל גדי שאריה מתכוון לטרוף, יש צד של מוסריות מצדנו (איננו רוצים לראות יצור קטן נטרף), אך מנקודת המבט של האריה - ההצלה מונעת ממנו מזון. אם מצילים אריה מרעב באמצעות אספקת מזון בשבי, הוא אולי מפסיק לסבול מרעב, אך מאבד את הכושר הטבעי לצוד בטבע. בכל מצב כזה יש יתרון וחיסרון, וקשה להגדיר באופן אבסולוטי מהו המעשה הנכון.
מדוע אין תשובה מוחלטת לשאלה מהו מוסרי?
הרעיון המרכזי הוא שמוסריות היא מושג אנושי שהומצא בידי בני אדם, ואין לו הגדרה אובייקטיבית אחידה. לרוב, מוסריות מקושרת לכלל "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", או "ואהבת לרעך כמוך". כלומר, אם היית רוצה שיעשו לך את אותו הדבר - אתה רואה בכך פעולה מוסרית. אם לא היית רוצה שיעשו לך כך, אתה רואה בכך פעולה לא מוסרית. אולם ברור שמה שאדם אחד היה רוצה לעצמו, אדם אחר כלל לא היה רוצה, ולכן עולות סתירות רבות.
כיצד ליישם מוסריות בצורה מעשית?
ברמה הפרקטית, ניתן להציע שתמיד ישאל האדם את עצמו: "האם אני הייתי רוצה שיעשו לי את מה שאני מתכנן לעשות לאחר?" אם התשובה חיובית באמת, אז מבחינתו המעשה מוסרי. אם לא, אז הוא נתפס כלא מוסרי. כך גם כאשר הורים מעודדים ילד ומנסים לגרום לו להאמין שהוא יכול להצליח - הם מוסיפים לו מוטיבציה ותמיכה, אך באותה עת גורמים לו גם להרגיש שאם הוא אינו מצליח, הוא עלול לסבול או להתאכזב. אותו היגיון חל על כל פעולה חברתית: ללמד מישהו כיצד להתנהג או להבין את החברה, להציל בעלי חיים וכדומה. תמיד יש אלמנט של עזרה לצד פוטנציאל לפגיעה.
עם זאת, במקרים מורכבים, כמו הבדלי רצונות בין אנשים שונים, לא די בשאלה האם לך זה נראה טוב או לא. צריך לנסות להבין מה האדם השני רוצה ולשאול את עצמך אם, בהיפוך התפקידים, היית שמח להתנהגות דומה כלפיך. זה הבסיס להכרעה המוסרית, גם אם אין לה הגדרה מוחלטת.
- מוסריות והבחירה החופשית של האדם
- כיצד השפעה חיצונית משנה את חוויית החיים
- עזרה לזולת לעומת תלות ועומס רגשי
- דילמת החמלה מול הטבע (הצלת בעלי חיים והשלכותיה)
- הבסיס הרעיוני של "ואהבת לרעך כמוך"
050-3331-331