איך הרצון להרגיש טוב שולט בנו?

הרצון להרגיש טוב הוא הכוח המרכזי שמניע את האדם בפעולות היומיומיות. אליעד כהן מסביר כי האדם בדרך כלל רואה ברצון הזה מעין מלך או אלוהים שנותן פקודות ומנחה אותו: "תרגיש טוב ואל תרגיש רע". לכאורה, זה נשמע טבעי, אך אליעד מעלה שאלה עמוקה יותר: למה בכלל האדם רוצה להרגיש טוב? מה ההיגיון בכך שהוא מעדיף טוב על פני רע? במבט ראשון, השאלה נראית מוזרה ואף מפחידה, אך היא חיונית להבנה עמוקה יותר של העצמי.

מדוע קשה למרוד ברצון להרגיש טוב?

כאשר אדם מנסה למרוד ברצון להרגיש טוב, מיד עולה אצלו פחד גדול: "מה יקרה אם ארגיש רע?" הפחד הזה משתק אותו, גורם לו לסגת אחורה ולוותר על הטלת ספק. הרצון להרגיש טוב משתמש באיום "אתה תרגיש רע אם תמשיך לשאול שאלות", וכך הוא מחזיק את האדם בשליטה. לדוגמה, אליעד מדמה זאת לאדם שמנסה לברוח מהכלא, אבל תוך כדי בריחה מתקשר לסוהר שלו כדי לקבל אישור. זה לא יכול לעבוד. אי אפשר לנסות למרוד במישהו ובאותו זמן לבקש את רשותו.

איך לנהל מרד אמיתי נגד הרצון?

כדי לנהל מרד אמיתי נגד הרצון להרגיש טוב, אליעד מציע תרגיל מעשי ופשוט אך עוצמתי:

1. לקחת דף אחד ולכתוב: "אני רוצה להרגיש טוב", "אני לא רוצה להרגיש רע".
2. לקחת דף אחר ולכתוב בדיוק את ההפך: "אני לא רוצה להרגיש טוב", "לא אכפת לי אם ארגיש טוב או רע", "אני רוצה להרגיש רע".
3. לקרוא את הדף של ההפכים פעמים רבות, עשרות או אפילו מאות פעמים, עד שהרעיון יחלחל לתודעה.
4. לאחר מכן, לחזור לדף המקורי ולשאול בכנות: "למה אני רוצה להרגיש טוב?"

כאשר האדם מבין לעומק את הרעיון השני, האיום של הרצון להרגיש טוב ("תיזהר שלא יהיה לך רע") מאבד את כוחו, כי הוא כבר לא מאיים עליו כשהוא מפסיק לכבד את הרצון הזה.

מהו "מלך בלי כתר" ואיך זה קשור לרצון?

הביטוי "מלך בלי כתר", שאליעד שואל מתורת רבי נחמן, מתייחס למלך ששולט ללא שום סמכות אמיתית אלא רק מתוך חוצפה ועזות פנים. כך גם הרצון להרגיש טוב שולט באדם ללא סיבה אמיתית. אין שום הצדקה הגיונית לכך שהטוב עדיף על הרע, ולכן הרצון הזה הוא "מלך בלי כתר", שמחזיק את האדם בפחד ובשליטה רק בגלל שהאדם נותן לו כבוד ומאמין לו.

מה אפשר ללמוד מהדוגמה הפוליטית של נתניהו?

אליעד מביא דוגמה אקטואלית מהפוליטיקה בישראל כדי להמחיש את הנושא: אנשים שרוצים להחליף את שלטון בנימין נתניהו, אך עדיין מכנים אותו "ראש הממשלה" בפה מלא, לעולם לא יצליחו באמת להחליף אותו. זאת כי אי אפשר למרוד במישהו ולהמשיך לכבד אותו בו זמנית. אדם הטוען שהוא המלך האמיתי אך ממשיך להתייחס ליריבו כאל מלך, לא יוכל לקחת את השלטון, משום שהוא עדיין נותן ליריבו כוח.

למה אי אפשר להילחם ברצון ובמקביל לתת לו כבוד?

האדם לא יכול להגיד שהוא מורד ברצון להרגיש טוב ובו זמנית להמשיך לפחד מהרע. זה מצב של סתירה פנימית שיוצר בלבול ומונע כל שינוי אמיתי. לפי אליעד, על מנת למרוד ברצון באופן אמיתי ויעיל, יש צורך באומץ ובנחישות טוטאלית, בזלזול מוחלט ב"מלך בלי כתר" הזה, ובאי - התחשבות מוחלטת באיומים שלו. כל עוד האדם ממשיך לתת לרצון כבוד כלשהו, הרצון ימשיך לאיים ולשלוט בו.

האם אפשר לחזור למצב של "להיות אלוהים"?

אליעד מציע נקודת מבט ייחודית שלפיה האדם היה במקור "אלוהים", יצור חופשי לחלוטין, אך בשלב מסוים הוא יצר לעצמו רצון ששולט בו. כעת, כדי לחזור למצב האלוהי, הוא חייב להשתחרר לחלוטין מהרצון להרגיש טוב. הבעיה היא שגם ההחלטה להשתחרר מהרצון היא בעצמה רצון, וכך נוצרת מלכודת פנימית: הרצון מאפשר לאדם "למרוד" בו רק בגבולות שהוא קובע.

לדוגמה, הרצון אומר לאדם "תרצה לא להרגיש טוב", ובכך בעצם ממשיך לנהל אותו. זה דומה לממשלה שמאשרת הפגנה נגדה ומשתתפת בה. זהו מאבק חסר סיכוי אלא אם האדם משתמש ב"עזות דקדושה": חוצפה קדושה, עיקשת, ואמיצה שמוכנה ללכת עד הסוף.

מהו הפתרון האמיתי והעמוק ביותר?

הפתרון הסופי, לפי אליעד, הוא להגיע להבנה עמוקה וברורה שאין צורך אמיתי להעדיף טוב על רע. האדם חייב להיות מוכן לשחרר לחלוטין את הצורך להרגיש טוב או רע, בלי להשאיר נקודת כבוד לרצון הזה. כשמגיעים להבנה מוחלטת שהטוב לא עדיף על הרע באמת, האיום של הרצון ("תיזהר שלא תרגיש רע") מפסיק להיות רלוונטי.

רק בהבנה כזו אפשר להשתחרר באמת מהרצון ולחזור למצב "אלוהי" אמיתי של חופש מוחלט.

מדוע רבים מתמקדים ברצון להרגיש טוב?

הרצון להרגיש טוב נתפס כאל שנמצא מעל האדם: הוא נותן פקודות להרגיש טוב, ומניע את כל הפעולות היומיומיות. האדם שואל את עצמו מדוע הוא בכלל רוצה להרגיש טוב, אך באותה נשימה הוא גם חושש מהרע. כך נוצר מצב שבו הרצון להרגיש טוב שולט בו, כאילו הוא מלך.

כיצד הפחד להרגיש רע מונע מרד ברצון להרגיש טוב?

כאשר האדם מתחיל לערער על הרצון שלו להרגיש טוב, מיד קופצת המחשבה "אבל מה אם בסוף ארגיש רע?". הפחד להיות במצב רע משתק אותו, כי הוא עדיין משתחווה לרצון להרגיש טוב. האיום "אתה תרגיש רע אם תמשיך לשאול שאלות" מחזיר את האדם אחורה וגורם לו לוותר על החקירה.

מהי הגישה המומלצת כדי להטיל ספק ברצון להרגיש טוב?

מומלץ לכתוב על דף אחד את המשפטים שאומרים "אני רוצה להרגיש טוב" ו"אני לא רוצה להרגיש רע". על דף נפרד יש לרשום את ההיפך המוחלט: "אני לא רוצה להרגיש טוב", "אני לא אכפת לי אם ארגיש טוב או רע", ואפילו "אני רוצה להרגיש רע". לאחר מכן, קוראים שוב ושוב את הדף של ההיפכים, ורק אז חוזרים לדף הראשון ושואלים: "למה אני רוצה להרגיש טוב?". ברגע שמתבססים רגע אחד בהיפך, מתנתק מעט הכוח של האיום "תיזהר שלא תרגיש רע", כי הרצון להרגיש טוב מאיים רק על מי שממשיך לכבד אותו.

מדוע אי אפשר להילחם ברצון ובו זמנית לתת לו כבוד?

האדם לא יכול לומר "אני מורד ברצון שלי להרגיש טוב" אבל באותו זמן להמשיך לחשוש להרגיש רע. זהו מצב של סתירה פנימית: ברגע שמכבדים את הרצון להרגיש טוב, הוא עדיין מלך, ועדיין מאיים. כדי למרוד באמת, יש צורך בעזות דקדושה - זלזול מוחלט ב"מלך בלי כתר".

מהו 'מלך בלי כתר' וכיצד הוא קשור לרצון להרגיש טוב?

רבי נחמן מתייחס למצב שבו שולט מלך רק מכוח החוצפה שלו, בלי כתר אמיתי. כך גם הרצון להרגיש טוב: הוא שולט באדם למרות שלא קיימת שום סיבה הגיונית לכך שהוא עדיף על הרע. אם האדם היה מבטל לגמרי את ההבחנה בין טוב לרע, הוא לא היה מרגיש שום פחד, כי האיום "אתה תרגיש רע" לא היה תקף. הרצון הזה למלוך על האדם הוא רק כוח שנובע מהסכמה פנימית של האדם עצמו.

איך הדוגמה של בנימין נתניהו ממחישה את הרעיון?

בדוגמה על ניסיון להחליף את שלטון בנימין נתניהו, נטען כי מי שמכנה את היריב הפוליטי שלו "ראש הממשלה" בפה מלא, ממשיך לכבד אותו בתפקיד הזה. אם אתה טוען שאתה המלך האמיתי, אבל בכל זאת משתמש בתואר "ראש הממשלה" עבור מי שלטענתך גנב את השלטון, אינך באמת מורד בו. לפי ההקבלה, אי אפשר לצאת למלחמה נגד מישהו ובו בזמן להכיר בו כמלך שלך.

כיצד זה קשור לחזרה למצב של 'להיות אלוהים'?

יש טענה שלפיה בעבר האדם היה אלוהים, והשתגע בכך שברא לעצמו רצון שמושל בו. אם האדם רוצה לחזור להיות אלוהים, הוא אינו יכול להמשיך להשתחוות לרצון להרגיש טוב. אך גם פעולה של "אני מעכשיו לא רוצה להרגיש טוב" מקורה ברצון, ולכן נוצרת מלכודת לוגית: הרצון עצמו ממשיך לכוון את המרד.

מהו הפתרון האפשרי?

הפתרון דורש הבנה עמוקה של המנגנון שמאפשר לרצון להרגיש טוב לשלוט, והטלת ספק יסודית בו. זה כרוך ב"עזות דקדושה": נחישות מלאה שאינה מתחשבת יותר באיום "אתה תרגיש רע", אלא בוחרת להבין עד הסוף שאין באמת צורך להעדיף טוב על רע. אם האדם מסוגל לראות את ההבנה הזו עד הסוף, בלי להשאיר נקודת כבוד לרצון להרגיש טוב, האיום מפסיק להיות רלוונטי.