למה כולם גזענים, ומה הדבר הטוב בגזענות?

אליעד כהן פותח את ההסבר שלו בשאלה שרוב האנשים לא מעלים בדעתם לשאול: האם באמת יש בגזענות גם צד חיובי? בעוד שבדרך כלל נהוג לחשוב שגזענות היא דבר שלילי בלבד, אליעד מדגיש שבכל גזענות קיימת גם נקודה חיובית מסוימת, ומסביר באופן מעמיק ומפורט כיצד הדבר אפשרי.

מהי בכלל גזענות, ולמה כולנו למעשה גזענים?

אליעד מסביר כי באופן עקרוני, כל אדם שהוא בעד טוב ונגד רע הוא בעצם סוג של גזען. האדם, בהכרח, מעדיף מצב מסוים על פני מצב אחר, וזה בדיוק מהותה של הגזענות: להפריד בין שני דברים ולהגדיר אחד מהם כ"טוב" ואחר כ"רע". כל מי שנרתע מ"רע" ושואף ל"טוב" הוא בהכרח "גזען" לטובת הטוב ונגד הרע.

למה האדם מחפש להיות גזען?

אליעד מתאר שהסיבה לכך שהאדם נעשה גזען נובעת בעיקר מחיפוש המשמעות שלו בחיים. אדם קם בבוקר ומחפש סיבה לקיום שלו, והוא עושה זאת באמצעות הפרדה בין טוב ורע. הוא מדגים זאת בעזרת דימוי של "מלך" ו"עבד":

• המלך - כאשר המלך קם בבוקר, הכל טוב עבורו באותה מידה. לא משנה לו מה יקרה, הוא חי בתחושת שלמות שבה אין צורך לחפש משמעות חיצונית. מבחינתו, טוב ורע הם זהים לחלוטין, ולכן הוא לא גזען כלל.
• העבד - לעומתו, העבד קם בפחד. הוא אינו מרגיש שהמציאות שלו שלמה, והוא חייב לחפש כל הזמן את הדרך הטובה ביותר לפעול כדי להימנע מסבל ולזכות בטוב. כתוצאה מכך, הוא נהיה גזען, כלומר, בוחר ומבדיל בין מה שטוב עבורו לבין מה שרע.

איך נוצרת הגזענות ואיך בני אדם מצדיקים אותה?

אליעד מסביר שאנשים תמיד ימציאו סיבות להבדיל בין דברים. דוגמה לכך היא שאנשים אומרים שמשהו הוא "טוב יותר" בגלל צבע עור, צבע עיניים או כל דבר שטחי אחר. הם עושים זאת מתוך רצון ליצור משמעות לקיום שלהם. כולם מאמינים שהגזענות שלהם מוצדקת, גם מי שאומר שהוא נגד גזענות הוא בעצם גזען בעצמו, מכיוון שהוא מפריד בין "גזענות" ל"סובלנות", וחושב שסובלנות טובה יותר.

למה בעצם אנשים סובלים מהגזענות שלהם?

הבעיה מתחילה כאשר האדם שוכח שהחיים הם בעצם סוג של משחק. אליעד מדגים זאת בעזרת משחק שחמט: אדם שמשחק שחמט עם עצמו חייב "להיות גזען", להעדיף צד אחד (לבן או שחור) כדי שיהיה עניין במשחק. כל עוד האדם זוכר שזה רק משחק, הגזענות הזו היא דבר חיובי ומועיל, משום שהיא מאפשרת ליהנות ולשחק באמת. אך כאשר האדם שוכח שזה משחק וחושב באמת שצד אחד חייב לנצח, הוא הופך לאומלל וסובל.

האם הרע קיים לטובת הטוב, או שיש לו משמעות בפני עצמו?

אליעד מעלה את הנקודה המורכבת יותר של הטוב והרע: הוא מצביע על כך שרבים חושבים שהרע קיים רק למען מטרה טובה שתגיע לאחריו, אבל הוא שולל את הגישה הזאת. אילו המטרה האמיתית הייתה "טובה", היה אפשר פשוט ליצור את הטוב ללא רע. הוא מסיק שהרע חייב להיות בעל זכות קיום בפני עצמו. הרע הוא לא שלב בדרך אל הטוב, אלא הוא עצמו טוב ברמה עמוקה יותר שהאדם אינו מבין עדיין.

כיצד אדם יכול להשתחרר באמת מהגזענות?

אליעד מסביר שכאשר האדם יבין לעומק שהטוב והרע הם בעצם אותה ישות אחת ממש, הוא לא יהיה עוד גזען. במצב כזה האדם לא יעדיף עוד את הטוב על הרע, אלא יראה בהם חלקים של דבר אחד שלם. רק לאחר שהאדם מבין באופן עמוק את האחדות הזו, הוא יכול באמת ליהנות ממשחק החיים. הוא יכול להיות גזען, כלומר, לבחור צד במשחק החיים מתוך ידיעה מלאה שמדובר במשחק בלבד, ולא במאבק אמיתי בין טוב לרע.

מה המשמעות האמיתית של לחיות מתוך הבנת אחדות הטוב והרע?

רק מי שמגיע להבנה המוחלטת שהרע והטוב הם בעצם אחד מוחלט, יכול לאהוב את שניהם בדיוק באותה מידה. בשלב זה, האדם יכול "לשחק" בעולם, להחליט מה הוא מעדיף, להיות "גזען" מתוך בחירה, מתוך מודעות שזה רק משחק ולא אמת מוחלטת. אליעד חותם בכך שהוא מאחל לכולם לחיות מתוך מודעות כזו של "גזענות של משחק", שבה האדם נהנה מבחירתו, בידיעה עמוקה שברמה העמוקה ביותר הכל אחד.