רצון חופשי, של מי הרצון שלי? זה לא אני זה המוח שלי, זה לא אני זה הרצון שלי, האם אני המוח שלי? מי אני? מהו האני? האם אני המוח שלי? למה אני רוצה משהו? הסרת אחריות, אני והמוח שלי, אני והנשמה שלי, אני והרצון שלי, אני והמחשבות שלי
מהו הקשר בין הרצון למוח ולאני?
במהלך ההרצאה, אליעד כהן עוסק בשאלה הפילוסופית המורכבת של מי אחראי על הרצונות והמחשבות שלנו. הוא מציין כי לעיתים קרובות אנשים חווים בעיות רגשיות, ואז כשהם נשאלים מדוע הם חושבים או רוצים דבר מסוים, הם עשויים להגיב: "זה לא אני, זה המוח שלי." הכוונה כאן היא שהתפיסה הזו מנותקת מאחריות אישית, שכן היא מעבירה את האחריות על המחשבות, הרצונות והרגשות למשהו חיצוני לאדם, כמו המוח או הנשמה. השאלה המרכזית היא האם תפיסה כזו נכונה או לא, והאם יש אמת בהנחה שהמוח יכול להיות נפרד מהאדם עצמו.
האם אתה והמוח שלך זה אותו דבר?
אליעד מציע את השאלה המהותית - אם אתה והמוח שלך הם ישות אחת, אז אמירה כמו "זה המוח שלי" היא למעשה אמירה על עצמך. אם אתה והמוח שלך הם אחד, אז אין צורך לומר "המוח שלי", כי זהו אתה. במילים אחרות, אם המוח שלך הוא אתה, אז כאשר אתה אומר "המוח שלי" או "הרצון שלי", אתה בעצם מדבר על עצמך. מנגד, אם אתה והמוח שלך הם ישויות נפרדות, אז הרצון והמחשבות שלך לא חייבים להיות שלך, אלא של "ישות אחרת", והם לא בהכרח צריכים להטריד אותך.
דוגמת השכן
כדי להמחיש את הרעיון, אליעד מציע דוגמה: נניח שאתה בבית, ומישהו דופק בדלת ושואל אותך אם שמעת מישהו צועק "הצילו!". אתה עונה: "גם אני שמעתי את זה, אבל זה לא אני, זה השכן שלי." במקרה כזה, אם השכן שלך צועק הצילו, זה לא אמור להטריד אותך, כי זו לא בעיה שלך, אלא של השכן. אליעד משתמש בדימוי הזה כדי להראות שאם המוח שלך הוא לא אתה, אז אין לך סיבה להרגיש בעיה עם מה שהמוח שלך חושב או אומר.
האם אתה והמוח שלך זה אותו דבר?
כאשר נשאלת השאלה למה אנחנו רוצים להרגיש טוב ולא רע, אליעד מציע שלא נשכח האם המוח שלנו הוא אנחנו. אם אתה והמוח שלך הם אותו דבר, אז אין טעם לומר "המוח שלי" כי מדובר בך. לעומת זאת, אם המוח שלך הוא ישות נפרדת ממך, אז לא תהיה לך סיבה להרגיש לחץ אם הוא רוצה משהו שלא תואם לרצונותיך האמיתיים.
מה קורה אם המוח שלך כופה עליך רצון?
אם המוח שלך "כופה" עליך רצון מסוים, זה אומר שהרצון הזה לא בהכרח שלך, אלא של המוח שלך, ומכאן שאין סיבה שתהיה מוטרד ממנו. עם זאת, אם המוח לא כפה עליך את הרצון אלא אתה בחרת להזדהות איתו, השאלה היא למה בחרת להזדהות עם הרצון שהמוח שלך מייצר. אם אתה בוחר להזדהות עם המוח שלך, אז בסופו של דבר זה הופך להיות הרצון שלך, והאחריות נשארת אצלך.
המסקנה
המסקנה שמסיק אליעד היא שהשאלה האם המוח שלך הוא אתה או לא היא קריטית. אם אתה והמוח שלך הם אחד, אז אין טעם להפריד ביניכם ולהגיד "זה לא אני, זה המוח שלי". אם אתם שונים, אז לא אמור להטריד אותך מה שהמוח רוצה. בכל מקרה, כל ניסיון לומר "זה לא אני, זה המוח שלי" הוא בעצם ניסיון להתחמק מאחריות על המחשבות והרצונות שלך.
במהלך ההרצאה, אליעד כהן עוסק בשאלה הפילוסופית המורכבת של מי אחראי על הרצונות והמחשבות שלנו. הוא מציין כי לעיתים קרובות אנשים חווים בעיות רגשיות, ואז כשהם נשאלים מדוע הם חושבים או רוצים דבר מסוים, הם עשויים להגיב: "זה לא אני, זה המוח שלי." הכוונה כאן היא שהתפיסה הזו מנותקת מאחריות אישית, שכן היא מעבירה את האחריות על המחשבות, הרצונות והרגשות למשהו חיצוני לאדם, כמו המוח או הנשמה. השאלה המרכזית היא האם תפיסה כזו נכונה או לא, והאם יש אמת בהנחה שהמוח יכול להיות נפרד מהאדם עצמו.
האם אתה והמוח שלך זה אותו דבר?
אליעד מציע את השאלה המהותית - אם אתה והמוח שלך הם ישות אחת, אז אמירה כמו "זה המוח שלי" היא למעשה אמירה על עצמך. אם אתה והמוח שלך הם אחד, אז אין צורך לומר "המוח שלי", כי זהו אתה. במילים אחרות, אם המוח שלך הוא אתה, אז כאשר אתה אומר "המוח שלי" או "הרצון שלי", אתה בעצם מדבר על עצמך. מנגד, אם אתה והמוח שלך הם ישויות נפרדות, אז הרצון והמחשבות שלך לא חייבים להיות שלך, אלא של "ישות אחרת", והם לא בהכרח צריכים להטריד אותך.
דוגמת השכן
כדי להמחיש את הרעיון, אליעד מציע דוגמה: נניח שאתה בבית, ומישהו דופק בדלת ושואל אותך אם שמעת מישהו צועק "הצילו!". אתה עונה: "גם אני שמעתי את זה, אבל זה לא אני, זה השכן שלי." במקרה כזה, אם השכן שלך צועק הצילו, זה לא אמור להטריד אותך, כי זו לא בעיה שלך, אלא של השכן. אליעד משתמש בדימוי הזה כדי להראות שאם המוח שלך הוא לא אתה, אז אין לך סיבה להרגיש בעיה עם מה שהמוח שלך חושב או אומר.
האם אתה והמוח שלך זה אותו דבר?
כאשר נשאלת השאלה למה אנחנו רוצים להרגיש טוב ולא רע, אליעד מציע שלא נשכח האם המוח שלנו הוא אנחנו. אם אתה והמוח שלך הם אותו דבר, אז אין טעם לומר "המוח שלי" כי מדובר בך. לעומת זאת, אם המוח שלך הוא ישות נפרדת ממך, אז לא תהיה לך סיבה להרגיש לחץ אם הוא רוצה משהו שלא תואם לרצונותיך האמיתיים.
מה קורה אם המוח שלך כופה עליך רצון?
אם המוח שלך "כופה" עליך רצון מסוים, זה אומר שהרצון הזה לא בהכרח שלך, אלא של המוח שלך, ומכאן שאין סיבה שתהיה מוטרד ממנו. עם זאת, אם המוח לא כפה עליך את הרצון אלא אתה בחרת להזדהות איתו, השאלה היא למה בחרת להזדהות עם הרצון שהמוח שלך מייצר. אם אתה בוחר להזדהות עם המוח שלך, אז בסופו של דבר זה הופך להיות הרצון שלך, והאחריות נשארת אצלך.
המסקנה
המסקנה שמסיק אליעד היא שהשאלה האם המוח שלך הוא אתה או לא היא קריטית. אם אתה והמוח שלך הם אחד, אז אין טעם להפריד ביניכם ולהגיד "זה לא אני, זה המוח שלי". אם אתם שונים, אז לא אמור להטריד אותך מה שהמוח רוצה. בכל מקרה, כל ניסיון לומר "זה לא אני, זה המוח שלי" הוא בעצם ניסיון להתחמק מאחריות על המחשבות והרצונות שלך.
- מהו רצון חופשי?
- האם אני המוח שלי?
- האם יש לי בחירה חופשית?
- מי אני?
- איך נוצר רצון?
האם נכון לומר "זה לא אני, זה המוח שלי"?
כאשר אדם חווה בעיה רגשית או צורך כלשהו, ושואלים אותו למה הוא חושב או רוצה דבר מסוים, לעיתים הוא יגיב באמירה כמו: "זה לא אני, זה המוח שלי". לכאורה, אמירה כזו משמעה שהאדם מתנער מאחריות למחשבותיו, רגשותיו או רצונותיו, ומייחס אותם למשהו נפרד ממנו - המוח שלו, הרצון שלו, או אפילו הנשמה שלו. השאלה היא האם התפיסה הזו נכונה או לא.
האם אתה והמוח שלך הם אותו דבר?
אם האדם והמוח שלו הם ישות אחת, כלומר, אין הפרדה בין האדם למוחו, אז כאשר הוא אומר "זה המוח שלי" הוא בעצם מדבר על עצמו, ולכן אין היגיון בהתנערות מהאחריות למה שהוא חושב, מרגיש או רוצה. אם אתה והמוח שלך זה אותו דבר, מדוע לא לומר פשוט "אני" במקום "המוח שלי"?
מנגד, אם האדם והמוח שלו הם ישויות נפרדות, אז לכאורה מה שהמוח שלו רוצה או חושב בכלל לא אמור להטריד אותו. אם המוח שלך רוצה משהו ואתה אינך המוח שלך, אז הרצון הזה לא שייך לך, ולכן אין לך סיבה להרגיש תלות בו.
דוגמה להמחשה - צעקות השכן
נניח שאתה בבית, ומישהו דופק בדלת ושואל: "שמעתי שמישהו צועק הצילו, זה אתה?". אתה עונה: "לא, זה השכן שלי". במקרה כזה, למי יש בעיה - לך או לשכן? אם השכן צועק הצילו, זה לא אמור להטריד אותך כי זה לא אתה. באותו אופן, אם המוח שלך אומר משהו, ואתה אינך המוח שלך, אז למה שתהיה לך בעיה עם מה שהמוח אומר?
לעומת זאת, אם המוח שלך הוא כן אתה, אז כשאתה אומר "המוח שלי אומר לי שאני חייב להרגיש טוב", אתה למעשה מדבר על עצמך, ולכן אין טעם לנסח זאת כאילו זו ישות חיצונית לך.
למה אתה רוצה להרגיש טוב ולא רע?
אם שואלים אותך למה אתה רוצה להרגיש טוב ולא רע, ואתה עונה "כי המוח שלי אומר לי", נשאלת השאלה - האם אתה והמוח שלך זה אותו דבר או שני דברים שונים?
אם אתה והמוח שלך הם דברים נפרדים, אז אם המוח רוצה משהו - זה בעיה שלו ולא שלך, ואין לך צורך להזדהות עם הרצון הזה. אך אם המוח שלך הוא אתה, אז שוב, אמירה כמו "המוח שלי רוצה" היא חסרת משמעות, כי זה בעצם אומר "אני רוצה".
מה קורה אם המוח שלך כופה עליך?
נניח שהמוח שלך "כופה" עליך לרצות משהו. אם הוא כפה זאת עליך בניגוד לרצונך, אז זה אומר שהרצון אינו שלך, אלא של ישות אחרת. במקרה כזה, לא הייתה לך סיבה להיות מוטרד מכך שהמוח שלך רוצה משהו, כי זה לא אתה.
אבל אם המוח לא כפה עליך, אלא שאתה מזדהה עם מה שהוא אומר, אז נשאלת השאלה: למה אתה בוחר להזדהות עם הרצון שהמוח מייצר? אם אתה בוחר להזדהות עם זה, הרי שבסופו של דבר זה הרצון שלך.
המסקנה
אם אתה והמוח שלך הם אותו דבר, אז כשאתה אומר "המוח שלי", אתה בעצם מדבר על עצמך, ולכן אין טעם לנסח זאת כך. ואם אתה והמוח שלך הם דברים נפרדים, אז אין סיבה שתושפע ממנו. לכן, כל ניסיון לומר "זה לא אני, זה המוח שלי" הוא ניסיון להתחמק מאחריות על מחשבותיך ורגשותיך.
לקריאה נוספת
כאשר אדם חווה בעיה רגשית או צורך כלשהו, ושואלים אותו למה הוא חושב או רוצה דבר מסוים, לעיתים הוא יגיב באמירה כמו: "זה לא אני, זה המוח שלי". לכאורה, אמירה כזו משמעה שהאדם מתנער מאחריות למחשבותיו, רגשותיו או רצונותיו, ומייחס אותם למשהו נפרד ממנו - המוח שלו, הרצון שלו, או אפילו הנשמה שלו. השאלה היא האם התפיסה הזו נכונה או לא.
האם אתה והמוח שלך הם אותו דבר?
אם האדם והמוח שלו הם ישות אחת, כלומר, אין הפרדה בין האדם למוחו, אז כאשר הוא אומר "זה המוח שלי" הוא בעצם מדבר על עצמו, ולכן אין היגיון בהתנערות מהאחריות למה שהוא חושב, מרגיש או רוצה. אם אתה והמוח שלך זה אותו דבר, מדוע לא לומר פשוט "אני" במקום "המוח שלי"?
מנגד, אם האדם והמוח שלו הם ישויות נפרדות, אז לכאורה מה שהמוח שלו רוצה או חושב בכלל לא אמור להטריד אותו. אם המוח שלך רוצה משהו ואתה אינך המוח שלך, אז הרצון הזה לא שייך לך, ולכן אין לך סיבה להרגיש תלות בו.
דוגמה להמחשה - צעקות השכן
נניח שאתה בבית, ומישהו דופק בדלת ושואל: "שמעתי שמישהו צועק הצילו, זה אתה?". אתה עונה: "לא, זה השכן שלי". במקרה כזה, למי יש בעיה - לך או לשכן? אם השכן צועק הצילו, זה לא אמור להטריד אותך כי זה לא אתה. באותו אופן, אם המוח שלך אומר משהו, ואתה אינך המוח שלך, אז למה שתהיה לך בעיה עם מה שהמוח אומר?
לעומת זאת, אם המוח שלך הוא כן אתה, אז כשאתה אומר "המוח שלי אומר לי שאני חייב להרגיש טוב", אתה למעשה מדבר על עצמך, ולכן אין טעם לנסח זאת כאילו זו ישות חיצונית לך.
למה אתה רוצה להרגיש טוב ולא רע?
אם שואלים אותך למה אתה רוצה להרגיש טוב ולא רע, ואתה עונה "כי המוח שלי אומר לי", נשאלת השאלה - האם אתה והמוח שלך זה אותו דבר או שני דברים שונים?
אם אתה והמוח שלך הם דברים נפרדים, אז אם המוח רוצה משהו - זה בעיה שלו ולא שלך, ואין לך צורך להזדהות עם הרצון הזה. אך אם המוח שלך הוא אתה, אז שוב, אמירה כמו "המוח שלי רוצה" היא חסרת משמעות, כי זה בעצם אומר "אני רוצה".
מה קורה אם המוח שלך כופה עליך?
נניח שהמוח שלך "כופה" עליך לרצות משהו. אם הוא כפה זאת עליך בניגוד לרצונך, אז זה אומר שהרצון אינו שלך, אלא של ישות אחרת. במקרה כזה, לא הייתה לך סיבה להיות מוטרד מכך שהמוח שלך רוצה משהו, כי זה לא אתה.
אבל אם המוח לא כפה עליך, אלא שאתה מזדהה עם מה שהוא אומר, אז נשאלת השאלה: למה אתה בוחר להזדהות עם הרצון שהמוח מייצר? אם אתה בוחר להזדהות עם זה, הרי שבסופו של דבר זה הרצון שלך.
המסקנה
אם אתה והמוח שלך הם אותו דבר, אז כשאתה אומר "המוח שלי", אתה בעצם מדבר על עצמך, ולכן אין טעם לנסח זאת כך. ואם אתה והמוח שלך הם דברים נפרדים, אז אין סיבה שתושפע ממנו. לכן, כל ניסיון לומר "זה לא אני, זה המוח שלי" הוא ניסיון להתחמק מאחריות על מחשבותיך ורגשותיך.
לקריאה נוספת
- זה לא אני, זה המוח שלי
- מי אני?
- למה יש לי רצון?
- איך נוצר רצון?
- מודעות עצמית ואחריות
050-3331-331