הוכחה לכך שאלוהים לא ברא את מימד הזמן.

טיעון:

אלוהים ברא את העולם / יקום ובכלל זה גם את מימד הזמן.

סוף טיעון.

הפרכה:

נשאל: האם אלוהים היה יכול שלא לברוא את העולם?

נשיב: בהחלט כן.

נשאל: אז מדוע הוא ברא את העולם, האם הוא הוכרח לעשות זאת?

נשיב: לא, אלוהים לא הוכרח לברוא את העולם, אלא אלוהים רצה לברוא את העולם ולכן הוא ברא את העולם.

נשאל: האם יכול להיות שאלוהים ברא את העולם ללא שום סיבה / רצון אישי?

נשיב: לא.

נשאל: מדוע לא?

נשיב:

1 - אלוהים אינו עושה שום דבר ללא סיבה.

2 - לומר שאלוהים עשה משהו בלי סיבה, זה בעצם לומר שדבר התרחש מעצמו ללא סיבה וזה אינו אפשרי.

3 - לומר שהבריאה הייתה ללא סיבה, פירושו שאלוהים לא ברא את העולם מרצונו אלא הוכרח לכך וזה אינו אפשרי.

נסכם:

אלוהים רצה בבחירה חופשית ומלאה לברוא את העולם. אם לא רצה אלוהים לברוא את העולם, הרי שהוא לא היה בורא את העולם. ולכן: אלוהים רצה ורק אח"כ ברא את העולם.

ונפריך:

ברגע שאנחנו אומרים שאלוהים ברא את העולם, רק אחרי שהוא רצה / חשב לברוא את העולם, הרי שבעצם אנחנו אומרים שהיה עוד אירוע לפני בריאת העולם, שהוא הרצון של אלוהים לברוא את העולם.

לומר שאלוהים רצה לעשות X ועשה X, פירושו להכניס את אלוהים שלפני בריאת הזמן, אל תוך זמן של רצון שגורר עשייה ופעולה.

ונסכם:

אין אפשרות לומר שאלוהים רצה לברוא את הזמן, כי אז אנחנו מגדירים 2 דברים שונים, שהם:

1 - רצה.

2 - ברא.

ו 2 הדברים האלו התרחשו בזמן שונה, כי אחרת הם היו דבר אחד.

וא"כ נסיק כי אלוהים עצמו פועל בתוך מסגרת ציר זמן, של רצון אלוהי שאחריו באה הפעולה האלוהית.

מסקנה: המשפט אלוהים רצה לברוא את הזמן וברא את הזמן אינו לוגי.

אפשרויות:

1 - אלוהים לא ברא את הזמן, אלא הזמן נצחי.

2 - אלוהים הוכרח לברוא את הזמן ללא רצון אישי.

3 - הזמן נברא מעצמו.

וכולי.

נחדד:

למען הדיוק צריך להבהיר, כי גם לומר שהזמן נברא, גם זה אינו לוגי, משום שלומר שהזמן נברא פירושו להגדיר מצב לפני ואחרי קיומו של הזמן.

לומר שהזמן נברא, פירושו להכניס את ציר הזמן אל ציר זמן אחר גדול יותר, אך לא מעבר לכך.