למה אנשים שחוטאים מלאים ברגשות חרטה?

אליעד כהן מסביר את דברי רבי נחמן מברסלב בספר "שיחות הרן י" על כך ש"הרשעים מלאים חרטות". אליעד מפרש את דבריו ומבהיר, שלמרות שאנשים שנראים בעיני עצמם כרשעים או כאלה שממשיכים בדרכם הרעה, הם למעשה מלאים בתחושות חרטה נסתרות, גם אם הם אינם מודעים לכך כלל.

הדוגמה המרכזית שאליעד מביא היא שאדם רשע שמתאמץ להוכיח שהוא איננו מתחרט, ובכל פעם נהיה "יותר רשע", עושה זאת דווקא משום שיש בו הרהורי תשובה. אליעד מסביר שהמאבק הפנימי הוא מה שגורם לאותו אדם להחריף את מעשיו הרעים. הדימוי שהוא משתמש בו הוא כמו שני אנשים שנלחמים זה בזה: ברגע שאחד מתחזק או מתחיל לגבור, השני מתאמץ להתחזק אף יותר. כך גם ברשע - ככל שהוא חש ברגשות חרטה, כך הוא מתאמץ להדחיקם על ידי חיזוק הרשעות שלו, וכך הוא נכנס למעגל של החמרה והקצנה בהתנהגות השלילית.

האם רשעות מוגברת מעידה דווקא על תשובה פנימית?

אליעד מדגיש כי לפי רבי נחמן, ככל שאדם מתאמץ להראות שהוא רשע יותר, זהו סימן ברור יותר שהוא מלא בהרהורי תשובה פנימיים, גם אם האדם עצמו כלל אינו מודע לכך. התהליך הזה מתואר כסוג של מנגנון הגנה: האדם נאבק ברגשות התשובה על ידי התגברות והקצנת מעשיו הרעים, כי הוא אינו יכול להודות בפני עצמו בקיומה של החרטה.

בכך, אליעד מציין, רבי נחמן מספק דרך לדון אנשים לכף זכות, שכן ככל שהאדם נראה רע יותר, זה עשוי להעיד על התמודדות פנימית קשה יותר עם רצון לתקן את דרכיו. לכן, כאשר פוגשים אדם שנראה כי הוא שוקע עמוק יותר ברע, יש מקום להבנה ואפילו לחמלה כלפיו, מתוך ההנחה שהוא נמצא במאבק פנימי עמוק יותר עם תחושות של חרטה.

למה צדיקים מלאים דווקא במחשבות כפירה?

במקביל לכך, אליעד כהן מביא את ההיבט ההפוך, שגם הוא על פי רבי נחמן מברסלב. הוא מציין שדווקא הצדיקים, אלה שנראים בעיני עצמם ובעיני אחרים כאנשים שמתמידים בלימוד תורה ובעבודת השם, מלאים בתוך תוכם בירורי כפירה. למרות שהם יכחישו זאת ויטענו כי הם מתחזקים בכל יום באמונה, ההתחזקות שלהם וההתמדה הדתית המוגברת שלהם נובעות דווקא מתוך ספקות עמוקים וכפירה סמויה.

אליעד מפרט כיצד המנגנון הזה עובד: הצדיק מרגיש בפנים ספקות וקונפליקטים לגבי אמונתו, ובמקום להתמודד איתם בצורה גלויה, הוא מתאמץ יותר בלימוד, בתפילות ובהפגנת דתיות כלפי חוץ. באופן פרדוקסלי, דווקא הכפירה הפנימית היא זו שגורמת לו להגביר את הצדיקות שלו.

כך, על פי אליעד, האדם הצדיק אינו מודע לכך שהסיבה האמיתית לכך שהוא מתאמץ יותר בעבודת השם היא שהוא מתמודד עם ספקות פנימיים שהוא אינו מוכן להכיר בהם בצורה גלויה.

איך ההסבר על צדיקות וכפירה משפיע על תפיסת האדם?

אליעד מצביע על מסר עמוק ופרדוקסלי: האדם איננו תמיד מודע למניעים האמיתיים של ההתנהגות שלו. הרשעות החיצונית עשויה להעיד על חרטה פנימית נסתרת, והצדיקות החיצונית עשויה להעיד על כפירה פנימית עמוקה. לפי רבי נחמן ואליעד כהן, ההסבר הזה מלמד אותנו כי תמיד יש סיבות עמוקות ומורכבות להתנהגותם של בני אדם, וכי עלינו לנסות להבין אותם ולדון אותם לכף זכות, מתוך ההנחה שאנו רואים רק את הצד החיצוני, ולא את הסיבות הפנימיות והמורכבות שגורמות להתנהגות זו.

איך זה משפיע על היחס שלנו לחזרה בתשובה או יציאה בשאלה?

אליעד כהן מסביר שהרעיונות האלה מספקים הסבר רחב יותר לתופעה של אנשים שחוזרים בתשובה או חוזרים בשאלה. אנשים שחוזרים בתשובה, לפעמים עושים זאת דווקא מתוך ספקות וכפירה עמוקה שהם רוצים להתמודד איתם, והם מנסים "להתחזק" כתגובה לקושי. מנגד, אנשים שעוזבים את הדת או חוזרים בשאלה, עשויים דווקא להיות אלו שמתמודדים עם רגשות תשובה וחרטה פנימית, וכדי לברוח מהתחושות האלה הם בוחרים להקצין את ההתנהגות ההפוכה.

לכן, התפיסות האלה של רבי נחמן, כפי שמוסברות על ידי אליעד, מאפשרות להבין טוב יותר את המניעים המורכבים של אנשים בכל מה שקשור לאמונה, דתיות וכפירה.