מה היה קורה אם אנשים היו חיים לנצח?

אליעד כהן מתאר תרחיש עתידני שבו האנושות מוצאת דרך לחיות לנצח. בתרחיש זה, לבני האדם אין יכולת למות כלל, אפילו במקרה קיצוני שבו ינסו להוריד למישהו את הראש - הוא מיד יצמח מחדש. מצב זה מציג עולם שבו מושג המוות לא קיים יותר. הדגש שאליעד שם הוא על ההשלכות העמוקות שיהיו למציאות כזו על כל תחומי החיים האנושיים, במיוחד בתחום הפסיכולוגי, הדתי והתרבותי.

מה המשמעות הפסיכולוגית של חיים נצחיים?

אליעד מסביר שלמציאות של חיים ומוות יש כיום השפעה אדירה על הפסיכולוגיה האנושית. בני האדם חיים מתוך ידיעה שהזמן שלהם מוגבל, והידיעה הזו משפיעה על החלטותיהם, שאיפותיהם, וגם על החרדות שלהם. הוא מעלה שאלה משמעותית: כיצד ישתנה האדם אם יידע שהוא לעולם לא ימות? אליעד מדגים זאת בכך שכיום המחשבה ש"יום אחד הכל נגמר" מאפשרת לאנשים לקבל דברים ולהתנחם בידיעה שבסוף "תהיה מנוחה". הוא מציין כי כאשר האפשרות הזו לא קיימת, אנשים יהיו חייבים למצוא משמעות אחרת לקיומם.

איך ישפיעו חיים ללא מוות על דתות ותרבויות?

אליעד כהן מפרט לעומק את ההשפעות התרבותיות והדתיות של חיים ללא מוות. הוא מציין שאחד הכלים המרכזיים שבהם משתמשות דתות רבות הוא הפחדה מפני המוות. לדוגמה, האמונה בגן עדן ובגיהינום מבוססת על הפחד האנושי הטבעי מפני המוות ומה יקרה אחריו. בעולם שבו המוות אינו קיים, לא ניתן יהיה להפחיד אנשים או לאיים עליהם בעונש נצחי לאחר המוות. בכך, כוחן של הדתות ייחלש מאוד, ואולי הן אף יאבדו לחלוטין את המשמעות שלהן בחיי האנשים.

כיצד ישתנו הרצונות האנושיים בעולם שבו אין מוות?

נקודה נוספת וחשובה שאליעד מדגיש היא השינוי הצפוי ברצונות האנושיים. הוא מסביר שבני אדם תמיד רודפים אחרי משהו: היום אנשים רוצים לחיות יותר, להישאר צעירים, להאריך חיים או להשאיר מורשת. כאשר החיים הופכים לנצחיים, הצורך לרצות לחיות נעלם, והאנשים ייאלצו לחפש רצונות חדשים. הוא מדגים זאת במצב דומה: לפני 100 שנה לא היה טלפון, והופעת הטלפון שינתה את כל התרבות והצרכים האנושיים. ברגע שהטכנולוגיה הזו הופיעה, היא העלימה צרכים ישנים ויצרה צרכים חדשים. באותה צורה, חיים נצחיים ייצרו מציאות חדשה עם רצונות חדשים שלא היו קיימים קודם לכן, והרצון להמשיך לחיות כבר לא יהיה רלוונטי.

האם השמחה תיפגע אם לא יהיה מוות?

אליעד גם מעלה את האפשרות שהשמחה האנושית, הנובעת מתוך הניגוד שבין חיים ומוות, עלולה להיפגע או להשתנות באופן קיצוני. הוא מסביר שכיום, תחושת האושר קשורה בין היתר לתחושה זמנית של הצלחה ביחס לזמן מוגבל. כאשר כל האנשים חיים לנצח, גם החוויות של שמחה ואושר ישתנו לחלוטין, כי הניגודיות של חיים ומוות לא תהיה קיימת. אליעד טוען שכך, האדם ייאלץ להגדיר מחדש מה עושה אותו שמח ומה נותן לו תחושת סיפוק ומשמעות.

האם הטכנולוגיה תוכל לפתור את הפחד מהמוות?

בהקשר זה, אליעד מתאר את היחס בין טכנולוגיה לבין התפיסות העמוקות שלנו. הוא מציין כי הטכנולוגיה יכולה לפתור בעיות פיזיות רבות, אך היא לא בהכרח תפתור את הפחדים והספקות העמוקים יותר של האדם, כמו חיפוש משמעות עמוקה בחיים. אליעד מדגיש שהפחד מהמוות אינו רק פחד פיזי, אלא פחד קיומי עמוק שמניע אנשים לחפש משמעות מעבר לקיום החומרי. מצב של חיי נצח יאלץ את האדם להתעמת עם שאלות עמוקות יותר שאינן קשורות לזמן מוגבל או למוות, אלא למהות הקיום עצמו.

האם החיים באמת ישתנו אם נחיה לנצח?

אליעד מעלה נקודה מעניינת נוספת: הוא אומר שהחיים לא באמת ישתנו עבור מי שהמוות הוא לא הנושא המרכזי בחייו. כלומר, מי שכבר עכשיו חי חיים מלאים ללא פחד עמוק מהמוות, לא יחוש שינוי משמעותי במעבר לחיי נצח, כיוון שהוא כבר חי מתוך תפיסה שהמוות הוא פחות רלוונטי עבורו. לעומת זאת, מי שכל תפיסתו נסובה סביב הפחד מהסוף, יחווה שינוי דרסטי מאוד בחייו ובתפיסת עולמו.

מה ניתן ללמוד מתרחיש חיים נצחיים על עצמנו?

בסיום, אליעד מציג שהמחשבה על חיים ללא מוות מלמדת אותנו על עצמנו ועל הרצונות האמיתיים שלנו. היא מצביעה על כך שהרצונות שלנו אינם מוחלטים אלא תלויים בנסיבות. כאשר משתנות הנסיבות, משתנים גם הרצונות והשאיפות שלנו בהתאם. המציאות החדשה שבה אין מוות חושפת לנו עד כמה אנו מושפעים מתפיסות חיצוניות ומכך שאנו חיים תחת השפעת אילוצים זמניים.