ובו יתבאר העניין של אובססיות / התמכרויות / התנהגות טורדנית כפייתית וכיו"ב. ממה נובעות האובססיות וההתמכרויות? האם הן רעות? האם הן טובות? האם אפשר להיגמל ולהשתחרר מהן? וכיצד? ועוד.
אז מהי אובססיה? אובססיה היא התנהגות של האדם, שהאדם חוזר עליה פעם אחרי פעם, בלי להבין את הסיבה שבגללה הוא חוזר על הפעולה הזאת. ובנוסף, האדם חושב שהפעולה הזאת היא מיותרת, גוזלת ממנו משאבים מיותרים, ואפילו גורמת לו נזק. ולזה האדם קורה אובססיה.
ונחדד שוב פעם. אובססיה היא התנהגות כלשהי של האדם. ז"א כל התנהגות של האדם באשר היא, יכולה להיחשב בעיני האדם לאובססיה. והכל תלוי ביחס של האדם לאותה התנהגות ספציפית שלו. כי אם האדם מרוצה מאותה התנהגות שלו, אז האדם לא יתלונן עליה. ואדרבה, האדם יהיה מרוצה מכך שיש לו אינסטינקטים טובים, ו"טבע שני" טוב וכיו"ב. אבל ברגע שהאדם לא מרוצה מאותה התנהגות, אז היא כבר יכולה להיחשב לאובססיה.
ז"א, ההתנהגות בפני עצמה, היא אינה "אובססיבית" או "לא אובססיבית". התנהגות בפני עצמה, היא רק התנהגות בפני עצמה. השאלה היא, כיצד האדם תופש ומפרש את ההתנהגות שלו. האם הוא מפרש אותה כהתנהגות הכרחית למטרת הישרדות? האם הוא חושב שההתנהגות הזאת מביאה לו תועלת? האם הוא חושב שההתנהגות הזאת מיותרת? האם הוא חושב, שההתנהגות הזאת, גורמת לו לנזק? וכיו"ב.
כי כל התנהגות באשר היא, היא בפני עצמה, היא אינה טובה או רעה. אלא היא הופכת להיות התמכרות / הפרעת התנהגות / אובססיה וכיו"ב, רק בגלל הפרשנות של האדם, את מה שהוא עושה.
ובנוסף, יש כאן עוד היבט. והוא, עד כמה האדם חושב, שהוא בוחר בבחירה חופשית, לעשות את אותו דבר שהוא רגיל לעשות. כי אם האדם חווה שהוא בוחר בכל פעם מחדש, בבחירה חופשית מלאה, לעשות את אותה הפעולה. אז האדם לא יתלונן על פעולה הזאת. כי הוא חווה שהיא נעשית כרצונו החופשי.
אבל אם האדם חווה, שהוא עושה פעולה כלשהי באשר היא, לא ממש מתוך בחירה חופשית. אלא מתוך חוויה של התנהגות כפייתית, שהאדם חווה כאילו נכפה עליו בכפיה לעשות את מה שהוא עושה נגד רצונו, אז האדם יגדיר את ההרגל הזה, כהפרעה טורדנית כפייתית / טורדנות כפייתית / התמכרות / אובססיה וכיו"ב.
וזה כמובן, רק אם האדם לא מרוצה מאותה התנהגות כפייתית. כי אם האדם מרוצה ממנה, אז הוא אולי יגדיר אותה כהתנהגות כפייתית, אבל הוא לא יגדיר אותה כהפרעת אישיות / הפרעת התנהגות וכיו"ב. אלא הוא דווקא יברך על כך, שהוא בלי שום מאמץ, רגיל לעשות את מה שהוא עושה.
כך שראשית כל צריך לזכור, שמי שסובל מהתנהגות אובססיבית / התנהגות טורדנית וכיו"ב, הרי שמצד האמת, הבעיה שלו, היא לא רק ההתנהגות עצמה. אלא היא בעיקר, חוסר שביעות הרצון שלו, מההתנהגות העצמית שלו.
כי אם לדוגמא האדם היה מקבל את עצמו, בלי שום תנאים / אוהב את עצמו, בלי שום תנאים וכיו"ב, הרי שהאדם היה אולי מודע לכך שיש לו אובססיות וכיו"ב, אך הוא לא היה סובל מהן, אלא היה מקבל אותן באהבה. כך שעיקר הבעיה האמיתית של האדם שסובל מאובססיה, היא בכך שהוא לא מקבל את האובססיה שלו באשר היא. כי האהבה העצמית, צריכה להיות בלי שום תנאים באשר הם.
ועכשיו ננסה להבין, למה בעצם יש אובססיות / התמכרויות, ואיך הן נוצרות. והעניין הוא, די פשוט. והוא, כי האדם עושה, את מה שהוא רוצה לעשות. ז"א כל עשייה של האדם, מתחילה ונובעת ותלויה, ברצון של האדם. ולא מדובר על דברים שנעשים מעצמם, כגון לדוגמא שהדם זורם בגוף האדם "מעצמו". אלא מדובר על דברים שהאדם עושה אותם. ומה שגורם לאדם לעשות איזה דבר, הוא בעצם הרצון העצמי שלו עצמו.
ומי שחושב שהרצון העצמי שלו, משרת את המטרות שלו, הוא לא יתלונן על אובססיות / התמכרויות וכיו"ב. אבל מי שחושב שהרצון העצמי שלו, לא משרת את המטרות שלו. דהיינו, מי שמרגיש, שהדברים שאותם הוא רוצה ועושה, לא משרתים את מה שהוא "באמת" רוצה, דהיינו, את מה שהוא חושב שהוא רוצה יותר, אז ממילא הוא יקרא לשאר הרצונות והמעשים שלו, התנהגות כפייתית טורדנית וכיו"ב.
ז"א, האדם תמיד עושה רק את מה שהוא רוצה. ואם האדם לדוגמא תולש לעצמו את השיער באובססיביות, הרי שהוא עושה זאת, רק משום שהוא עצמו רוצה לעשות זאת. אלא, שבו זמנית, האדם גם רוצה עוד רצונות אחרים. כגון לדוגמא להישאר עם שערות על הראש.
ואז כאשר יש התנגשות בין הרצונות האלו. אז לרצון אחד שהוא להישאר עם השערות על הראש, לרצון הזה האדם קורא לו רצון בריא. ולרצון השני של האדם, שגורם לו לתלוש את השערות מהראש, לרצון הזה האדם קורא לו רצון אובססיבי / התנהגות כפייתית וכיו"ב. והרצון של האדם להסתפר מידי פעם, האדם קורא לו רצון בריא. ולרצון של האדם לתלוש את השערות מהראש, האדם קורא לו רצון חולני. וכנ"ל, הכל תלוי בשיפוטיות של האדם, את הרצונות שלו ואת התועלת שהוא חושב שהם מביאים לו.
כך שכנ"ל יש להבין. האדם עושה את מה שהוא רוצה. אלא, שיש לו התנגשות בין הרצונות שלו. ואז לאחד הרצונות, האדם קורא לו התנהגות כפייתית. ובאותו הרגע שהאדם המכור, הולך אחרי ההתמכרות שלו, אז באותו הרגע האדם חווה סוג של חופש ושל שחרור, שהוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה כרצונו וכיו"ב. אבל אח"כ כאשר האדם מתבונן על מה שהוא עושה, מנקודת המבט של הרצון האחר, אז האדם חווה סבל מההתנהגות הקודמת שלו, שלפני כמה דקות, היא דווקא הסבה לו אושר רב.
ואם האדם לא היה מפיק כל הנאה שהיא מההתמכרות שלו, הרי שהוא לא היה עושה אותה. ואם באותו הרגע שהאדם רוצה לפעול בצורה אובססיבית, אם באותו הרגע האדם באמת היה חושב, שהדבר שאותו הוא רוצה לעשות, הוא מביא לו יותר נזק מאשר תועלת, הרי שהאדם לא היה עושה אותו.
ז"א, האדם עושה תמיד, את מה שהוא חושב באותו רגע, שמביא לו הכי הרבה תועלת ביחס לאותו הרגע. ואם האדם חושב ברגע אחד, שההתנהגות הטורדנית / ההתמכרות, תביא לו סוג של חופש רגשי / שחרור רגשי / בטחון רגשי / תועלת רגשית וכיו"ב, הרי שהאדם יעשה את אותו הדבר.
למרות שאח"כ כאשר האדם כבר "שבע", אז הוא מבין לדוגמא, שהאכילה הכפייתית שלו, היא רק אכילה רגשית, אך היא מביאה לו יותר נזק מאשר תועלת. אבל באותו הרגע שהאדם אכל את האוכל המשמין שאינו בריא, באותו הרגע ממש, האדם חשב לפחות בתת המודע שלו, שהאכילה, תביא לו יותר תועלת מאשר נזק. ביחס לרצון של האדם באותו הרגע.
כך שחשוב להכיר בכך, שברגע שהאדם עושה את אותה התנהגות טורדנית שלו, באותו הרגע, מבחינתו, הוא משוכנע שהדבר יביא לו יותר תועלת מאשר נזק. ולא שהוא לא יודע שההתנהגות תביא לו נזק. אלא שהוא חושב, שביחס למה שהוא רוצה באותו הרגע, אותה התנהגות אובססיבית, תביא לו יותר תועלת מיידית, מאשר נזק בטווח הרחוק וכיו"ב.
כך שבכל מקרה, האדם תמיד עושה, את מה שהוא חושב שיגרום לו להרגיש הכי טוב באותו הרגע. אלא, שאח"כ הרצונות המנוגדים שיש באדם מתעוררים. ואז האדם לפעמים כאשר הוא לא מרוצה מההתנהגות שלו, אז הוא קורא לה בשמות שונים, של הפרעת טורדנית / התנהגות כפייתית / התמכרות / אובססיה וכיו"ב. אך מצד האמת, באותו הרגע שהאדם עשה את הפעולה, הוא יותר רצה לעשות אותה, מאשר שהוא רצה לא לעשות אותה.
ומי שיעמיק עוד יבין, כי האדם אובססיבי בצורה כמעט מוחלטת, לכך שהרצון שלו יתמלא תמיד. ז"א האדם אובססיבי לכך שהוא תמיד ירגיש טוב, כמה שיותר טוב. ושהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, בכל רגע ורגע, לפי מה שהוא רוצה באותו הרגע. וכל בני האדם בעולם, כולם אובססיביים לכך, שהם ירגישו טוב, שהמציאות תהיה כרצונם, שהם לא יסבלו וכולי.
ולאדם יש את הרצון הבסיסי שלו, שהוא הרצון להרגיש טוב. ובנוסף, יש לאדם רצונות שונים, שהאדם חושב שהם אלו שיגרמו לו להרגיש טוב. ובגלל שהאדם אובססיבי להרגיש טוב, אז האדם מחוייב לעשות תמיד, את מה שהוא חושב שיגרום לו להרגיש הכי טוב. ולכן, כאשר האדם חושב, שדבר כלשהו, יביא לו יותר תועלת מאשר נזק, אז האדם בצורה כפייתית, מחוייב לעשות את אותו הדבר.
ואם אח"כ יש לאדם רצון נוסף, שהוא חושב שהוא זה שיגרום לו להרגיש טוב. ואם האדם חושב, שהרצון הקודם שלו, לא משרת את הרצון העכשווי שלו, אז האדם יקרא לרצון הקודם שלו, רצון אובססיבי וכולי כנ"ל.
והמסר הוא פשוט, והוא שהאדם בכל מקרה פועל תמיד בצורה אובססיבית, להרגיש כמה שיותר טוב, כפי מה שהוא חושב שהכי טוב לו באותו הרגע. ובכל רגע ורגע, האדם חושב שהטוב שלו יתמלא בצורה אחרת. ואז האדם פועל בצורה כמעט כפייתית, לעשות תמיד את כל מה שהוא יכול, כדי שהמציאות תהיה כמה שיותר כרצונו. ולפעמים כאשר יש התנגשות בין רצונות שונים, אז לדבר כזה, קוראים אובססיה / התנהגות טורדנית כנ"ל.
ונחדד: כי גם מי שנראה שהוא לא עושה את הכל כדי שיהיה לו הכי טוב, הרי שהוא כן עושה את כל מה שהוא יכול, כדי שיהיה לו הכי טוב. אלא, שלפעמים האדם אומר שהוא חושב שאם הוא ישיג דבר כלשהו יהיה לו הכי טוב. אבל באמת בתת המודע שלו, הוא חושב שלא להתאמץ להשיג את הדבר, זה יעשה לו יותר טוב. ואז זה רק נראה שהוא לא עושה את מה שהכי טוב עבורו. אבל תמיד, האדם עושה, את מה שהוא חושב, שהכי טוב עבורו באותו הרגע.
ואחרי שהבנו את כל זה, מכאן יש להבין את הדרך להתמודדות עם הפרעה אובססיבית / הפרעה טורדנית כפייתית. וכפי שהבנו, האדם עושה תמיד את מה שהוא רוצה יותר לעשות כנ"ל. והאדם רוצה לעשות, את מה שהוא חושב באותו הרגע, שיביא לו יותר תועלת מאשר נזק. וכך האדם פועל, לפי מה שהוא חושב, שיביא לו יותר תועלת מאשר נזק. שזה יוצר אצלו את הרצון היחסי לעשות את הדבר (רצון יחסי, כי יש תמיד גם עלות, שיוצרת נזק. ולכן זהו לא רצון מוחלט, אלא רק רצון יחסי). ואז האדם עושה את אותו הדבר.
ונמצא אם כן, כי הכל מתחיל ונגמר, במה שהאדם חושב, לגבי...
אז מהי אובססיה? אובססיה היא התנהגות של האדם, שהאדם חוזר עליה פעם אחרי פעם, בלי להבין את הסיבה שבגללה הוא חוזר על הפעולה הזאת. ובנוסף, האדם חושב שהפעולה הזאת היא מיותרת, גוזלת ממנו משאבים מיותרים, ואפילו גורמת לו נזק. ולזה האדם קורה אובססיה.
ונחדד שוב פעם. אובססיה היא התנהגות כלשהי של האדם. ז"א כל התנהגות של האדם באשר היא, יכולה להיחשב בעיני האדם לאובססיה. והכל תלוי ביחס של האדם לאותה התנהגות ספציפית שלו. כי אם האדם מרוצה מאותה התנהגות שלו, אז האדם לא יתלונן עליה. ואדרבה, האדם יהיה מרוצה מכך שיש לו אינסטינקטים טובים, ו"טבע שני" טוב וכיו"ב. אבל ברגע שהאדם לא מרוצה מאותה התנהגות, אז היא כבר יכולה להיחשב לאובססיה.
ז"א, ההתנהגות בפני עצמה, היא אינה "אובססיבית" או "לא אובססיבית". התנהגות בפני עצמה, היא רק התנהגות בפני עצמה. השאלה היא, כיצד האדם תופש ומפרש את ההתנהגות שלו. האם הוא מפרש אותה כהתנהגות הכרחית למטרת הישרדות? האם הוא חושב שההתנהגות הזאת מביאה לו תועלת? האם הוא חושב שההתנהגות הזאת מיותרת? האם הוא חושב, שההתנהגות הזאת, גורמת לו לנזק? וכיו"ב.
כי כל התנהגות באשר היא, היא בפני עצמה, היא אינה טובה או רעה. אלא היא הופכת להיות התמכרות / הפרעת התנהגות / אובססיה וכיו"ב, רק בגלל הפרשנות של האדם, את מה שהוא עושה.
ובנוסף, יש כאן עוד היבט. והוא, עד כמה האדם חושב, שהוא בוחר בבחירה חופשית, לעשות את אותו דבר שהוא רגיל לעשות. כי אם האדם חווה שהוא בוחר בכל פעם מחדש, בבחירה חופשית מלאה, לעשות את אותה הפעולה. אז האדם לא יתלונן על פעולה הזאת. כי הוא חווה שהיא נעשית כרצונו החופשי.
אבל אם האדם חווה, שהוא עושה פעולה כלשהי באשר היא, לא ממש מתוך בחירה חופשית. אלא מתוך חוויה של התנהגות כפייתית, שהאדם חווה כאילו נכפה עליו בכפיה לעשות את מה שהוא עושה נגד רצונו, אז האדם יגדיר את ההרגל הזה, כהפרעה טורדנית כפייתית / טורדנות כפייתית / התמכרות / אובססיה וכיו"ב.
וזה כמובן, רק אם האדם לא מרוצה מאותה התנהגות כפייתית. כי אם האדם מרוצה ממנה, אז הוא אולי יגדיר אותה כהתנהגות כפייתית, אבל הוא לא יגדיר אותה כהפרעת אישיות / הפרעת התנהגות וכיו"ב. אלא הוא דווקא יברך על כך, שהוא בלי שום מאמץ, רגיל לעשות את מה שהוא עושה.
כך שראשית כל צריך לזכור, שמי שסובל מהתנהגות אובססיבית / התנהגות טורדנית וכיו"ב, הרי שמצד האמת, הבעיה שלו, היא לא רק ההתנהגות עצמה. אלא היא בעיקר, חוסר שביעות הרצון שלו, מההתנהגות העצמית שלו.
כי אם לדוגמא האדם היה מקבל את עצמו, בלי שום תנאים / אוהב את עצמו, בלי שום תנאים וכיו"ב, הרי שהאדם היה אולי מודע לכך שיש לו אובססיות וכיו"ב, אך הוא לא היה סובל מהן, אלא היה מקבל אותן באהבה. כך שעיקר הבעיה האמיתית של האדם שסובל מאובססיה, היא בכך שהוא לא מקבל את האובססיה שלו באשר היא. כי האהבה העצמית, צריכה להיות בלי שום תנאים באשר הם.
ועכשיו ננסה להבין, למה בעצם יש אובססיות / התמכרויות, ואיך הן נוצרות. והעניין הוא, די פשוט. והוא, כי האדם עושה, את מה שהוא רוצה לעשות. ז"א כל עשייה של האדם, מתחילה ונובעת ותלויה, ברצון של האדם. ולא מדובר על דברים שנעשים מעצמם, כגון לדוגמא שהדם זורם בגוף האדם "מעצמו". אלא מדובר על דברים שהאדם עושה אותם. ומה שגורם לאדם לעשות איזה דבר, הוא בעצם הרצון העצמי שלו עצמו.
ומי שחושב שהרצון העצמי שלו, משרת את המטרות שלו, הוא לא יתלונן על אובססיות / התמכרויות וכיו"ב. אבל מי שחושב שהרצון העצמי שלו, לא משרת את המטרות שלו. דהיינו, מי שמרגיש, שהדברים שאותם הוא רוצה ועושה, לא משרתים את מה שהוא "באמת" רוצה, דהיינו, את מה שהוא חושב שהוא רוצה יותר, אז ממילא הוא יקרא לשאר הרצונות והמעשים שלו, התנהגות כפייתית טורדנית וכיו"ב.
ז"א, האדם תמיד עושה רק את מה שהוא רוצה. ואם האדם לדוגמא תולש לעצמו את השיער באובססיביות, הרי שהוא עושה זאת, רק משום שהוא עצמו רוצה לעשות זאת. אלא, שבו זמנית, האדם גם רוצה עוד רצונות אחרים. כגון לדוגמא להישאר עם שערות על הראש.
ואז כאשר יש התנגשות בין הרצונות האלו. אז לרצון אחד שהוא להישאר עם השערות על הראש, לרצון הזה האדם קורא לו רצון בריא. ולרצון השני של האדם, שגורם לו לתלוש את השערות מהראש, לרצון הזה האדם קורא לו רצון אובססיבי / התנהגות כפייתית וכיו"ב. והרצון של האדם להסתפר מידי פעם, האדם קורא לו רצון בריא. ולרצון של האדם לתלוש את השערות מהראש, האדם קורא לו רצון חולני. וכנ"ל, הכל תלוי בשיפוטיות של האדם, את הרצונות שלו ואת התועלת שהוא חושב שהם מביאים לו.
כך שכנ"ל יש להבין. האדם עושה את מה שהוא רוצה. אלא, שיש לו התנגשות בין הרצונות שלו. ואז לאחד הרצונות, האדם קורא לו התנהגות כפייתית. ובאותו הרגע שהאדם המכור, הולך אחרי ההתמכרות שלו, אז באותו הרגע האדם חווה סוג של חופש ושל שחרור, שהוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה כרצונו וכיו"ב. אבל אח"כ כאשר האדם מתבונן על מה שהוא עושה, מנקודת המבט של הרצון האחר, אז האדם חווה סבל מההתנהגות הקודמת שלו, שלפני כמה דקות, היא דווקא הסבה לו אושר רב.
ואם האדם לא היה מפיק כל הנאה שהיא מההתמכרות שלו, הרי שהוא לא היה עושה אותה. ואם באותו הרגע שהאדם רוצה לפעול בצורה אובססיבית, אם באותו הרגע האדם באמת היה חושב, שהדבר שאותו הוא רוצה לעשות, הוא מביא לו יותר נזק מאשר תועלת, הרי שהאדם לא היה עושה אותו.
ז"א, האדם עושה תמיד, את מה שהוא חושב באותו רגע, שמביא לו הכי הרבה תועלת ביחס לאותו הרגע. ואם האדם חושב ברגע אחד, שההתנהגות הטורדנית / ההתמכרות, תביא לו סוג של חופש רגשי / שחרור רגשי / בטחון רגשי / תועלת רגשית וכיו"ב, הרי שהאדם יעשה את אותו הדבר.
למרות שאח"כ כאשר האדם כבר "שבע", אז הוא מבין לדוגמא, שהאכילה הכפייתית שלו, היא רק אכילה רגשית, אך היא מביאה לו יותר נזק מאשר תועלת. אבל באותו הרגע שהאדם אכל את האוכל המשמין שאינו בריא, באותו הרגע ממש, האדם חשב לפחות בתת המודע שלו, שהאכילה, תביא לו יותר תועלת מאשר נזק. ביחס לרצון של האדם באותו הרגע.
כך שחשוב להכיר בכך, שברגע שהאדם עושה את אותה התנהגות טורדנית שלו, באותו הרגע, מבחינתו, הוא משוכנע שהדבר יביא לו יותר תועלת מאשר נזק. ולא שהוא לא יודע שההתנהגות תביא לו נזק. אלא שהוא חושב, שביחס למה שהוא רוצה באותו הרגע, אותה התנהגות אובססיבית, תביא לו יותר תועלת מיידית, מאשר נזק בטווח הרחוק וכיו"ב.
כך שבכל מקרה, האדם תמיד עושה, את מה שהוא חושב שיגרום לו להרגיש הכי טוב באותו הרגע. אלא, שאח"כ הרצונות המנוגדים שיש באדם מתעוררים. ואז האדם לפעמים כאשר הוא לא מרוצה מההתנהגות שלו, אז הוא קורא לה בשמות שונים, של הפרעת טורדנית / התנהגות כפייתית / התמכרות / אובססיה וכיו"ב. אך מצד האמת, באותו הרגע שהאדם עשה את הפעולה, הוא יותר רצה לעשות אותה, מאשר שהוא רצה לא לעשות אותה.
ומי שיעמיק עוד יבין, כי האדם אובססיבי בצורה כמעט מוחלטת, לכך שהרצון שלו יתמלא תמיד. ז"א האדם אובססיבי לכך שהוא תמיד ירגיש טוב, כמה שיותר טוב. ושהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, בכל רגע ורגע, לפי מה שהוא רוצה באותו הרגע. וכל בני האדם בעולם, כולם אובססיביים לכך, שהם ירגישו טוב, שהמציאות תהיה כרצונם, שהם לא יסבלו וכולי.
ולאדם יש את הרצון הבסיסי שלו, שהוא הרצון להרגיש טוב. ובנוסף, יש לאדם רצונות שונים, שהאדם חושב שהם אלו שיגרמו לו להרגיש טוב. ובגלל שהאדם אובססיבי להרגיש טוב, אז האדם מחוייב לעשות תמיד, את מה שהוא חושב שיגרום לו להרגיש הכי טוב. ולכן, כאשר האדם חושב, שדבר כלשהו, יביא לו יותר תועלת מאשר נזק, אז האדם בצורה כפייתית, מחוייב לעשות את אותו הדבר.
ואם אח"כ יש לאדם רצון נוסף, שהוא חושב שהוא זה שיגרום לו להרגיש טוב. ואם האדם חושב, שהרצון הקודם שלו, לא משרת את הרצון העכשווי שלו, אז האדם יקרא לרצון הקודם שלו, רצון אובססיבי וכולי כנ"ל.
והמסר הוא פשוט, והוא שהאדם בכל מקרה פועל תמיד בצורה אובססיבית, להרגיש כמה שיותר טוב, כפי מה שהוא חושב שהכי טוב לו באותו הרגע. ובכל רגע ורגע, האדם חושב שהטוב שלו יתמלא בצורה אחרת. ואז האדם פועל בצורה כמעט כפייתית, לעשות תמיד את כל מה שהוא יכול, כדי שהמציאות תהיה כמה שיותר כרצונו. ולפעמים כאשר יש התנגשות בין רצונות שונים, אז לדבר כזה, קוראים אובססיה / התנהגות טורדנית כנ"ל.
ונחדד: כי גם מי שנראה שהוא לא עושה את הכל כדי שיהיה לו הכי טוב, הרי שהוא כן עושה את כל מה שהוא יכול, כדי שיהיה לו הכי טוב. אלא, שלפעמים האדם אומר שהוא חושב שאם הוא ישיג דבר כלשהו יהיה לו הכי טוב. אבל באמת בתת המודע שלו, הוא חושב שלא להתאמץ להשיג את הדבר, זה יעשה לו יותר טוב. ואז זה רק נראה שהוא לא עושה את מה שהכי טוב עבורו. אבל תמיד, האדם עושה, את מה שהוא חושב, שהכי טוב עבורו באותו הרגע.
ואחרי שהבנו את כל זה, מכאן יש להבין את הדרך להתמודדות עם הפרעה אובססיבית / הפרעה טורדנית כפייתית. וכפי שהבנו, האדם עושה תמיד את מה שהוא רוצה יותר לעשות כנ"ל. והאדם רוצה לעשות, את מה שהוא חושב באותו הרגע, שיביא לו יותר תועלת מאשר נזק. וכך האדם פועל, לפי מה שהוא חושב, שיביא לו יותר תועלת מאשר נזק. שזה יוצר אצלו את הרצון היחסי לעשות את הדבר (רצון יחסי, כי יש תמיד גם עלות, שיוצרת נזק. ולכן זהו לא רצון מוחלט, אלא רק רצון יחסי). ואז האדם עושה את אותו הדבר.
ונמצא אם כן, כי הכל מתחיל ונגמר, במה שהאדם חושב, לגבי...
050-3331-331