🖨הסוד של השכל ה*על* אנושי - איך להשיג אותו? איך להבין את *כל* המציאות? חלק 1כאן במאמר נסביר איך למצוא את התשובה לשאלה הגדולה ביותר בעולם. ונסביר גם את עניין השכל האנושי ואת שורש השכל שלו שהוא השכל העל אנושי. ואיך יכול כל אחד להשיג שכל על אנושי ויכולת תפישה על אנושית. ונסביר גם את עניין סיבת כל הסיבות ועוד.
וכפי שכבר ביארתי, לכל השאלות שיש בעולם, יש להם שורש. כי יש שאלה אחת שהיא השורש של כל השאלות. והשאלה הזאת היא לא שאלה רגילה שיש עליה תשובה, אלא היא התשובה עצמה. אך מחמת שהשכל של התשובה הזאת הוא מאוד גדול, לכן האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את המידע הזה, ואז נראה לו שהתשובה היא שאלה. אך באמת השאלה היא לא שאלה, אלא היא רק תשובה.
והעניין הוא, כי מי שרוצה למצוא את התשובה לשאלת כל השאלות, עליו להעמיק את מחשבתו בשאלת כל השאלות. כי כל מהותה של שאלת כל השאלות, היא חוסר היכולת של האדם להבין את המידע שאותו הוא גילה.
כי כאשר האדם חוקר בשכלו ומנסה להבין את כל מה שהוא יכול בכל תחום ותחום, בסופו של דבר האדם מגיע לרמת עומק מאוד גדולה של הבנת המציאות. ושם האדם מגלה את הסוד האמיתי של המציאות. כי שם האדם מגלה את המהות האמיתית של המציאות, שהיא לא מה שהאדם רגיל לחשוב שהיא.
כי השכל של המהות של המציאות הוא מאוד גדול. והשכל הזה הוא כ"כ גדול, עד שהוא לא מאפשר לעולם להתקיים כלל. דהיינו, כי כל הפעולות שיש בעולם הזה, וכל המחשבות וכל הרצונות והרגשות, כל אפשרות הקיום שלהם, היא רק על ידי הצמצום של השכל הזה. כי כאשר השכל הזה גלוי, אין שום קיום לשום דבר בעולם. כי השכל הזה הוא גדול מאוד.
והאדם שחי בעולם הזה, הוא חי בסוג של צמצום של השכל הגדול של המציאות. כי כל חייו של האדם, תלויים ביכולת התפישה האנושית שלו. כי לכל אדם יש יכולת תפישה שכלית / רגשית. וכל מה שהאדם חושב / מרגיש / רוצה / עושה וכיו"ב, הכל תלוי ביכולת התפישה של האדם.
וכפי שכבר ביארתי, יכולת התפישה של האדם מוגבלת. כגון לדוגמה שהאדם לא יכול להכיל בתוך מחשבה אחת שלו, את כל מרחב המקום כולו, או את כל ציר הזמן, או את כל שרשרת הסיבה והתוצאה של כל האירועים שיש בעולם. דהיינו, יכולת התפישה של האדם מוגבלת להכיל בתוכה מידע סופי בלבד. אך האדם לא יכול לחשוב בבת אחת על מידע אין סופי.
והנה, גם לשכל של האדם יש שורש. כי גם השכל של האדם הוא חלק ממשהו אחר. כי יש יכולת תפישה אין סופית, שבה ורק בה ניתן לתפוס את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולראות את התמונה המלאה וכולי. והשכל של האדם ויכולת התפישה של האדם וכל חוקי הלוגיקה של האדם, הם כולם חלק וצמצום קטן מהשכל הגדול יותר שקיים במציאות.
כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול יותר. וכל דבר סופי, שיש לו סוף כלשהו, הוא תמיד חלק ממשהו אחר גדול יותר. וכל הדברים כולם, הם חלקים מהדבר האין סופי. וגם השכל של האדם שאיתו האדם משתמש בחיי היום יום, הוא לא השכל האמיתי, אלא הוא רק חלק קטן וצמצום קטן של השכל הגדול יותר והאין סופי.
וכל הקיום של האדם ושל העולם, הכל תלוי בצמצום השכל של האדם. כי בשכל האין סופי שהוא שורש השכל של האדם, גם שם יש קיום לעולם, אך שם הקיום של העולם הוא שונה ממה שהאדם מכיר בחיי היום יום. וגם בשכל הגדול יותר, גם שם כל הדברים קיימים. אך שם מהות קיומם היא שונה ממהות קיומם של הדברים בזה העולם.
והמציאות מכילה בתוכה גם את השכל האין סופי, וגם את השכל הסופי. והשלמות היא החיבור של שני השכלים האלו. כי השלמות היא שיהיו סוגי קיום שונים של העולם. ויש צורך בהכרח שיהיה קיים גם השכל של האדם, שהוא רק צמצום וחלק של השכל הגדול יותר.
והנה, האדם רגיל לחיות את חייו מתוך השכל המצומצם שלו. ומאחר שהאדם רגיל לחיות את חייו מתוך שכל מצומצם, הדבר הזה גורם לכך שכאשר האדם מתקרב לעומק החוכמה ולעומק הכרת ה"אני" שלו, ולעומק הבנת המציאות, הרי שמה שקורה בעצם, זה שהאדם מתקרב ומגיע לשורש השכל שלו, שהוא התפישה האין סופית.
כי השכל של האדם הוא צמצום וחלק של שכל אחר ויכולת תפישה אחרת אין סופית. וכל מה שיש בעולם, גם הוא רק צמצום וחלק של משהו אחר גדול יותר, שהוא הפנימיות והמהות של כל הדברים כולם.
וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו על מהות עצמו ועל מהות העולם והמציאות וכולי, אז האדם מתקרב בעצם לשורש של כל הדברים כולם. שהוא אחד עם שורש השכל של האדם. כי כדי שהאדם יוכל לתפוש במחשבתו את המהות של המציאות, ואת האין סוף, ואת הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ואת התכלית האחרונה של כל האירועים, וכדי שהאדם יוכל לראות את התמונה המלאה, לשם כך על האדם להתחבר לשורש השכל שלו, שהוא השכל האין סופי. שהוא ורק הוא יכול להכיל בתוכו את התשובה לשאלת כל השאלות. דהיינו, להבין את המציאות בשלמות.
וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו ושואל את עצמו "מי אני" ו"מה אני" ו"מהי התכלית" ו"מהי הסיבה של כל האירועים" וכיו"ב, על ידי זה האדם מקרב את מחשבתו אל הבנת פנימיות ומהות המציאות שאותה אפשר לתפוש רק בשכל אין סופי.
וככל שהאדם מתקרב יותר אל השכל הזה, כך לאט לאט התפישה של האדם את המציאות משתנה. כי בשכל האין סופי, שהוא שורש השכל של האדם, שם תפישת המציאות היא שונה. וכאשר האדם מגיע ומגלה את הסוד של המציאות, דהיינו, מבין את מהות כל האירועים וכל הדברים שיש במציאות, אז בעצם התודעה של האדם עוברת סוג של שדרוג שינוי המרה וטרנספורמציה.
כי ככל שהאדם מעמיק יותר את מחשבתו ומנסה להבין טוב יותר את העולם וכולי, כך האדם מתקרב לשורש השכל שלו. שהוא בעצם תת המודע של האדם. כי יש אצל האדם רמות מודעות שונות. והתודעה של רוב בני האדם בעולם רוב הזמן, היא לא יודעת בכלל שיש שכל גדול יותר, שכל אין סופי כנ"ל, וכל שכן שרוב בני האדם גם לא יודעים ולא מבינים כיצד המציאות נתפשת באותו שכל גדול יותר שהוא שורש השכל של האדם.
והחכם האמיתי הוא מחובר לשורש השכל שלו, בדיוק כפי שהוא מחובר לשכל האנושי שלו. כי החכם האמיתי הוא זה שהוא מכיל בתוכו בבת אחת את שני השכלים האלו. דהיינו, שהוא גם מבין ומחובר בשלמות לשורש השכל של עצמו, וגם הוא חי עם השכל האנושי של בני האדם. והשכל של החכם האמיתי, הוא החיבור של שורש השכל ושל השכל האנושי, שזאת שלמות השכל.
כי השורש של השכל הוא גדול כ"כ, עד שהוא שכל הפוך ומנוגד לשכל האנושי של האדם. ומצד אחד אין שום הבדל בין השכל האנושי הרגיל, לבין שורש השכל האין סופי. ולכן באמת החכם האמיתי מחבר את שני השכלים האלו כשכל אחד.
אבל כאשר האדם מעמיק את מחשבתו ורואה בעיני שכלו את המהות של המציאות, אז מאחר שהאדם כל חייו רגיל להשתמש אך ורק בשכל האנושי הרגיל שלו, אז כאשר האדם רואה את המהות הפנימית של המציאות, וכאשר האדם רואה את הסיבה הראשונה, וכאשר האדם רואה את התכלית הסופית, אז האדם מנסה להבין את הדברים האלו, באמצעות יכולת התפישה הרגילה שלו, שאיתה הוא רגיל לחיות את חיי היום יום.
אך מאחר שהאדם מנסה להבין את השורש של כל הדברים שיש בעולם, כי הסיבה הראשונה, היא השורש של כל הדברים שיש בעולם. כי גם בהבנת הסיבה הראשונה, גם בה יש עומק גדול.
כי מי שרוצה לגלות ולהבין את הסיבה הראשונה, עליו לנסות להבין מהי המהות של סיבה? ומהי סיבה? ומהו זמן? כי הסיבה התוצאה קשורים למהותו של הזמן. וכדי להבין את הסיבה של כל הסיבות, לשם כך יש להבין את מהותו של הזמן, שבו מתרחשים כל האירועים שיש בעולם.
כי כל הסיבות והתוצאות, כולם הם חלקים של הזמן. כי כל הסיבות וכל התוצאות, נמצאים בתוך הזמן. והם חלק מהזמן. ובנוסף, כל הסיבות והתוצאות שיש בעולם, שהם יוצרים את כל האירועים שיש בעולם, כולם גם מתרחשים ונמצאים בתוך מרחב המקום.
כי כל אירוע וכל דבר שקיים בעולם, הוא נמצא בתוך מקום. ואפילו המחשבות של האדם, גם הן תופסות מקום. וכל רגש / רצון / מחשבה וכיו"ב, גם הם תופסות מקום. כי כל דבר הוא חלק קטן של משהו אחר גדול יותר ממנו. וגם המחשבות / רגשות של האדם, גם הם חלק מתוך משהו אחר גדול יותר, שהוא המקום שלהם.
כי המחשבות של האדם, נמצאות בתוך הדבר שהן חלק ממנו. וגם כל הרגשות שיש בעולם, וגם כל השכל שיש בעולם, וגם כל התודעות שיש בעולם, וגם כל הרעיונות שיש בעולם, כל הדברים האלו תופסים מקום. כי כולם נמצאים בתוך הדבר שהם חלק ממנו, שהוא המקום שלהם.
ומאחר שכל האירועים וכל הדברים קיימים בתוך מרחב מקום, לכן כדי להבין את הסיבה ואת התוצאה של כל האירועים, לשם כך יש להבין גם את מהותו של מרחב המקום. כי אם לא היה מרחב מקום ולא היה מרחב זמן, הרי שלא היו אירועים ולא היו סיבות ולא היו תוצאות.
וא"כ קיומה של הסיבה הראשונה, תלוי בקיומם של הזמן ושל המקום. וכדי לגלות את מהותה של הסיבה הראשונה, לשם כך יש להבין את מהותם של הזמן ושל המקום.
ויש כאן עוד רמת עומק נוספת, והיא כי גם למקום וגם לזמן, גם להם יש סיבה. כי יש סיבה מדוע המקום והזמן הם כפי מה שהם. כי מרחב המקום ומימד הזמן, היו יכולים להיות אחרת ממה שהם. וזה בעצם אומר, שיש עוד סיבה אחרת שהיא נמצאת מחוץ למרחב המקום ומחוץ לציר הזמן, שהיא הסיבה של מרחב המקום ושל ציר הזמן, שבתוכם מתרחשים כל האירועים.
וכדי לגלות את הסיבה הראשונה, לשם כך על האדם לגלות את הסיבה של מרחב הזמן ומרחב המקום, שהיא נמצאת מחוץ ולפני קיומם של הזמן ושל המקום.
ויש כאן עוד רמת עומק יותר גדולה, והיא שגם הסיבה הראשונה של הזמן והמקום, גם היא נמצאת בתוך ציר זמן ומרחב מקום גדול עוד יותר. כי כאשר אנחנו אומרים שיש סיבה מחוץ לציר הזמן, והתוצאה שלה היא ציר הזמן, הרי שבעצם הגדרנו אירוע שהתרחש מחוץ למסגרת הזמן שלנו, אך גם הוא עצמו יש לו זמן. כי גם הוא עצמו אירוע. וגם לו עצמו יש סיבה ותוצאה.
דהיינו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא נמצאת במרחק אין סופי מהתודעה של האדם. כי בכל פעם שהאדם מגדיר אותה, גם אם היא תוגדר כסיבה מחוץ לכל ציר האירועים של הזמן ושל המקום, הרי שתמיד היא עצמה תהיה חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר.
ומי שרוצה להבין את כל המציאות בשלמות כדי להיות מאושר, עליו להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות ושל כל הזמנים ושל כל המקומות ושל כל האירועים ושל כל השכל ושל כל מה שקיים.
וכאשר האדם מעמיק את מחשבתו בדברים האלו, אז בסוף הדרך של ההתבוננות, הוא מגלה איזה מידע כלשהו, שהמידע הזה נראה לאדם מוזר לחלוטין. כי הוא שונה מכל מה שהאדם מכיר. כי כנ"ל, האדם רגיל להשתמש ביכולת התפישה הרגילה שלו.
מטרות ויעדים, התמדה ונחישות, דבקות במטרה, להתמיד במטרות, השגת מטרות בחיים, הצבת יעדים, הצבת מטרות, להשיג מטרות... ונחישות, דבקות במטרה, להתמיד במטרות, השגת מטרות בחיים, הצבת יעדים, הצבת מטרות, להשיג מטרות ובו יתבאר אחד העניינים שקשורים להצבת מטרות ויעדים. והוא, העניין של נחישות ושל דבקות במטרה. ויתבאר מהי נחישות אמיתית להשגת מטרות? ואיך להשיג מטרות על ידי דבקות במטרה? ומהי התמדה ונחישות אמיתית, שהאדם צריך כדי להשיג מטרות בחיים? ועוד. וראשית נסביר, מהי בעצם מטרה? וכיצד האדם מגדיר לעצמו מטרה בחיים? והעניין הוא, די פשוט. והוא, שמטרה בחיים, היא בעצם רצון של האדם להשיג דבר כלשהו בחיים שלו. זא שכאשר האדם נולד, עדיין כמעט ואין לו שום מטרות בחיים (מלבד אולי ... שלו יהיו טובים יותר. ואז האדם בוחר להזדהות עם אותו הרצון, ומציב לעצמו כמטרה, להשיג את אותו הרצון שהוא רוצה. ומטרה פירושה, רצון שהאדם חושב שאם הוא ישיג אותו, אז יהיה לו טוב ... מציב לעצמו איזו מטרה, דהיינו, מזדהה עם רצון כלשהו, עכשיו על האדם בעצם להתאמץ להשיג את המטרה שלו. כי האדם לא מציב לעצמו מטרות, שהוא כבר השיג אותן. אלא האדם מציב לעצמו מטרות, ... המציאות. וכפי שכבר ביארתי את כל זה לעומק במקומות אחרים. ובכל מקרה, ההבנה היא, שלהשיג מטרות בחיים, פירושו, לרצות לשנות את המציאות, ממצב אחד למצב אחר. וכאשר יש לאדם מטרות ויעדים כלשהם שהוא רוצה להשיג אותם, הרי שבעצם האדם רוצה לשנות את המציאות. ולשנות את המציאות, לפעמים זה קל ולפעמים זה ... יש לאדם מטרות ויעדים בחיים, הרי בעצם על האדם להבין, שמוכרח שיהיה לו מאמץ כלשהו, להשיג את המטרות האלו. וככל שהמטרה של האדם, רחוקה יותר מהאדם. דהיינו, ככל שהאדם הציב לעצמו מטרה ... הרי שזאת בעצם מטרה קשה יותר. והרי שבעצם זה אומר, שהאדם צריך יותר להתאמץ כדי להשיג את המטרה שלו. ולהתאמץ כדי להשיג את המטרה, זה על ידי נחישות התמדה דבקות במטרה וכיוב. שרק התכונות האלו, רק הן מאפשרות לאדם להגשים את המטרות שלו, שדורשות מאמץ כדי להשיג אותן. וככל שהמטרה קלה יותר להשגה, כך צריך פחות מאמץ, וממילא אפשר להסתדר גם עם פחות דבקות במטרה ועם פחות נחישות והתמדה להשיג את המטרה. אבל, ככל שהמטרה קשה יותר להשגה, דהיינו, ככל שצריך יותר לשנות את המציאות, כך ממילא צריך יותר התמדה ונחישות ויותר דבקות במטרה, כדי להשיג את אותה המטרה. וכאשר האדם מציב לעצמו איזו מטרה, עליו להבין מיד, גם את המשמעויות של הצבת ... לפי החשיבות של המטרה. דהיינו, ככל שהמטרה גדולה יותר, וככל שחשוב לאדם יותר להשיג את המטרה שלו, כך ממילא הוא מרגיש פחות טוב, כאשר הוא לא משיג את המטרה שלו, וכך הוא מרגיש ... ובנוסף, להצבת מטרות, יש גם משמעות נוספת, שהיא, יצירת עלות אישית, שהיא המאמץ להשיג את המטרה. וככל שהאדם מציב לעצמו מטרה גדולה יותר, כך עליו להבין, שבעצם הוא גורם לכך, שהאושר ... שלו, יהיה תלוי, במאמץ יותר גדול. כי יש כאלו שמציבים לעצמם מטרות, ושוכחים, שלהשיג את המטרות, זה כרוך במאמץ. כי בלי שום מאמץ, אי אפשר להשיג שום מטרה. אאכ אין לאדם שום מטרה, שאז הוא לא צריך להתאמץ בצורה כלשהי. ומי שרוצה להשיג איזו מטרה, בפרט מטרה שדורשת המון מאמץ, עליו להיות נחוש ולהתמיד בדבקות במטרה. דהיינו, להיות ... יותר, כך זה מגדיל את התועלת שלו, מהמאמץ. וכך הוא מוכן יותר לסבול, למען האפשרות להשיג את המטרה שלו. כי מטרה שהיא לא ככ חשובה לאדם, האדם יהיה מוכן להתאמץ למענה, רק אם הוא יודע, ... אותה. אלא אפילו גם אם הוא יודע, שהוא רק מגדיל את הסיכוי שלו ואת האפשרות שלו להשיג אותה. זא האדם יהיה מוכן להתאמץ, אפילו תמורת הגדלת הסיכוי והגדלת האפשרות, להשיג את המטרה החשובה. וככל שהמטרה חשובה יותר לאדם, כך הוא יהיה מוכן להסתכן יותר במאמץ מיותר, תמורת האפשרות להשיג את המטרה. ויש מטרה שהיא ככ חשובה לאדם, עד שהאדם לא מייחס חשיבות כלשהי לשום דבר שהוא, אם ... ואז האדם יהיה מוכן להתאמץ במאמץ אין סופי, גם תמורת אפשרות בלבד הכי קטנה בעולם, להשיג את המטרה שלו. כי כאשר השגת המטרה היא ממש חשובה, כגון לדוגמה קדושת החיים אושר פנימי וכיוב, אז ממילא האדם מוכן לתת את כל מה שיש לו, גם תמורת אפשרות קלושה בלבד להשיג את המטרה שלו. כי בלי השגת המטרה שלו, אין לו לאדם רצון, אפילו לא להיות קיים. ואז האדם מוכן לתת את הכל, אפילו רק למען האפשרות להשיג את המטרה שלו. וכדי להתאמץ למען משהו, לשם כך צריך לאהוב את הדבר. כי ככל שיש יותר אהבה כלפי ... את האהבה שלו כלפי המטרה שלו, היא על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, למה אני רוצה להשיג את המטרה הזאת?! כי כל מטרה שהאדם רוצה להשיג אותה, היא עבור איזה דבר שהאדם אוהב אותו. והאדם אוהב את הבריאות שלו, ולכן הוא מוכן להתאמץ ... יותר במה שבאמת חשוב לו, וכך הוא נקשר יותר רגשית, למטרה הסופית שאותה הוא רוצה להשיג. ולפעמים, כאשר האדם שואל את עצמו, למה אני רוצה להשיג את המטרה הזאת, אז לפעמים כבר אין לו חשק
ייאוש / דיכאון עולמי - מהו הייאוש והדיכאון העולמי? ממה הוא נובע? ומה הפתרון?... כולל באלו שנראים כשמחים כלפי חוץ. ואפילו תוך כדי שהאדם שמח, גם אז זה לא אומר שאין בתוכו סוג כלשהו של ייאוש. והייאוש שמכה ושפוגע בכל בני האדם בעולם, הוא הייאוש מלהשיג את השלמות המוחלטת והמלאה. כי עפ ההיגיון ובשכל האנושי, כל אדם רוצה להשיג את השלמות. כי כל אדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. ואין אדם שרוצה להרגיש רע. וגם מי שרוצה להרגיש רע, הרי שזה רק כדי שעל ידי זה הוא ירגיש טוב. וזה בעצם אומר, שכל אחד בתוך תוכו היה רוצה להרגיש טוב בשלמות. ואין שום אדם בעולם שיסרב להשיג שלמות. וכל מהות הרצון של האדם, היא להשיג את השלמות. כי הגדרת החיפוש של האדם, היא את השלמות. כי אחרת האדם לא היה מחפש כל הזמן איך להתקדם. וכל מה שמניע את האדם להתקדם כל הזמן, זה הרצון הפנימי האמיתי של האדם, להשיג שלמות עצמית פנימית אמיתית. ואם נתבונן על העניין הזה של חיפוש השלמות העצמית של האדם, נראה כי כאשר האדם עדיין ילד קטן שלומד את כללי המשחק של העולם, הרי שמטבעו האדם בהחלט כן מפנטז ורוצה להשיג את השלמות. וזה ברור מאליו לאדם, שכאשר יש מטרה להשיג איזה משהו, אז ברור לגמרי שטוב יותר יהיה אם האדם ישיג את המטרה שלו בשלמות. כך שהאדם מטבעו בהחלט מחפש את השלמות. אבל, ככל שהאדם גדל יותר וחווה יותר מצבים של כישלון בחייו, כך האמונה העצמית והביטחון העצמי של האדם בעצמו יורדים, והאדם מתחיל לפקפק ביכולות האישיות שלו. והאדם כבר לא ממש מאמין שהוא באמת יכול להשיג את המטרות שלו בכלל, ואת השלמות שלו בפרט. וכך החלום הגדול של האדם להשיג את השלמות, החלום הזה נעלם, ובמקומו האדם מתחיל להתפשר על כל מיני דברים, במקום להמשיך להתעקש להגיע למצב שבו האדם יהיה מאושר בשלמות, עד שהרצון להיות מאושר יעלם לגמרי. ולזה יש להוסיף עוד דבר מאוד מרכזי בחיי האדם, והוא את השפעת הסביבה. כי הסביבה של האדם מייאשת אותו מלהאמין בעצמו שאולי הוא כן יכול להשיג את השלמות. כי המילה שלמות נראית מוזרה ורחוקה מהשכל של האדם. ורוב בני האדם בעולם, בכלל לא מאמינים שיש דבר כזה שלמות בעולם. ורוב בני האדם בעולם חיים בייאוש מוחלט מהרצון להשיג את השלמות. והאחראי המרכזי לכך שבני האדם בעולם מיואשים מהרצון להשיג שלמות מוחלטת, היא המנהיגים הרוחניים שיש בעולם. כי כאשר האדם לא מבין באיזה דבר, אז הוא הולך לאדם שנחשב מומחה בתחומו ובא לבקש ממנו עצה. וכאשר ... האלו הם מנהיגי שקר. יש להם כמה שקרים. והשקר הראשון הוא, שהם מרמים את האדם (בין אם זה במכוון ובין אם זה לא במכוון), ואומרים לו שאין שלמות בעולם, ושהאדם לא יכול להשיג שלמות. ושהאדם לא יכול להבין את הכל, ושלא לכל שאלה יש תשובה, ושיש דברים נסתרים שלא נבין ושלא נדע, וכיוב רעיונות שונים שגורמים לאדם להתייאש מלחפש את השלמות. כי אם המנהיגים היו אומרים לאדם שיש שלמות, ושעליו לחפש אותה, והיו גם מלמדים את האדם את הדרך איך להשיג את השלמות הזאת, הרי שכל בני האדם בעולם היו צריכים להיות כל הזמן בתחושה של התחדשות מתמדת ושל שמחה ואופטימיות גדולה, מכך שהם יודעים שיש שלמות, ושהם יודעים שגם הם ושכל אחד ואחד בעולם יכול להשיג את השלמות, ומכך שהם יודעים שמישהו מוביל אותם אל השלמות. אבל מנהיגי השקר האלו, הם מייאשים את האדם, והם מלמדים אותו שהוא לא יכול להשיג את השלמות. וכמו שאמר מי שאמר, שמטרת הפסיכולוגיה היא לעזור לאדם לצאת מרמת דיכאון קיומי שאי אפשר לחיות איתו, ולהפוך את הדיכאון הזה לדיכאון ברמת מינון נמוכה יותר שכן אפשר לחיות איתו. וכיוב אמירות שונות שמלמדות את האדם שהוא לעולם לא יוכל להשיג את השלמות מסיבות כאלו ואחרות. והסיבה שהמנהיגים משקרים את האדם, היא משום שהם עצמם לא הגיעו אל השלמות האמיתית של עצמם. ומאחר שהם עצמם לא הגיעו אל השלמות, והם עצמם התייאשו מלהגיע אל השלמות, אז הם מייאשים גם את התלמידים שלהם מכך שהם כן יכולים להשיג את השלמות. והסיבה שבגללה אותם מנהיגים לא השיגו את השלמות, היא משום שעל פי השכל האנושי, באמת אין אפשרות להשיג שלמות. כי יכולת התפישה של האדם מוגבלת. והאדם לעולם לא יכול עם יכולת תפישה מוגבלת להבין את כל המציאות ולהיות מרוצה ממנה בשלמות. ובנוסף, בשכל האנושי ניתן להבין, שכל דבר ודבר שיש בעולם, אין בו שלמות. כי כל דבר יש בו חיסרון כלשהו וכיוב. ויש טיעונים שונים מדוע האדם לא יכול להשיג את השלמות. ובחוש ניתן לראות, שלא משנה מה יתנו לאדם ומה יהיה לאדם, הוא לעולם לא ירגיש שלמות. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, וגם אם ... מושלמת כפי מה שהוא רוצה, ועדיין הוא יראה שהוא ממשיך כל הזמן להרגיש שחסר לו איזה משהו בלתי ידוע. והדבר שיוצר את תחושת החסר הפנימית של האדם, הוא הרצון של האדם להשיג שלמות. ולהשיג שלמות פירושו להבין את כל המציאות בשלמות, וממילא לראות את השלמות המוחלטת ואת התמונה המלאה האין סופית כולה, בכל אחד ואחד מהחלקים שלה. כי השלמות כולה נמצאת בכל דבר. ומי שמבין את המציאות בשלמות, הוא נהנה מההנאה של השלמות. ומה שהאדם באמת רוצה, זה להשיג את תחושת השלמות הזו. שבה האדם יבין את המציאות בשלמות, ויצליח להתחבר אליה רגשית בשלמות. וזאת הסיבה שבגללה רוב בני האדם רוב הזמן לא מחייכים ולא נראים מאושרים. משום שיש משהו פנימי שמציק לאדם ושהוא לא מניח ולא יניח לאדם עד שהאדם ימצא אותו. והוא הרצון של האדם להשיג שלמות פנימית אמיתית, שתעלים את הרצון להשיג שלמות, על ידי זה שהאדם השיג את השלמות. והאדם משתוקק כל חייו להיפטר מתחושת החסר המתמדת שמלווה אותו כל חייו. ולא משנה מה שיתנו לאדם, האדם תמיד ... להיעלם. ומי שמציל את בני האדם מהייאוש ומהדיכאון המתמיד שלהם מכך שהם רחוקים מהשלמות, ומי שעוסק בלשמח את בני האדם ולגרום להם להבין שיש שלמות ושכל אחד ואחד בעולם יכול להשיג את השלמות הגדולה ביותר, הוא החכם האמיתי שכן השיג את השלמות, ושהוא יודע שיש שלמות, ושהוא גם יודע ומלמד את האדם את הדרך איך גם הוא יכול להשיג את השלמות. והשלב הראשון כדי שהאדם ישיג את השלמות, היא על ידי זה שהאדם לא יתכחש לרצון הפנימי שלו להשיג שלמות, ושהאדם יתחיל לעורר בתוכו את הרצון לשלמות. ולא סתם שלמות, אלא שלמות מוחלטת שאין שלמות גדולה ממנה. כי כל זמן שיש שלמות יותר גדולה, הרי שזו לא השלמות. ועל האדם לשאוף להשיג שלמות ככ גדולה, עד שאין שלמות אחרת יותר גדולה ממנה. ואחרי שהאדם מתחבר לנקודת האמת שבו שכן רוצה שלמות, עכשיו הדרך להשיג את השלמות היא מאוד ברורה ופשוטה. וגם אם הדרך לא קלה, הרי שהיא מאוד ברורה ומדויקת. והדרך של האדם
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?