איך אפשר להרגיש טוב בלי להרגיש רע?

אליעד כהן מציג רעיון בסיסי: כולנו רוצים להרגיש טוב, אבל קיים פרדוקס מובנה בתחושה זו. כדי לחוות תחושה של טוב, אנו צריכים בהכרח לחוות קודם תחושה של רע. כדי שתהיה לנו חווית מילוי אמיתית, חייבת להיות תחושה של חיסרון לפניה. לדוגמה, אם מחר כוח המשיכה היה מפסיק לפעול וכולנו היינו מרחפים לחלל, אנשים היו בפאניקה, חוששים למות, ואז אם המדענים היו מודיעים לפתע שהבעיה נפתרה וכוח המשיכה שב לפעול, כולם היו חשים אושר גדול והקלה. אבל כיום, כשכוח המשיכה פועל ללא הפסקה, אף אחד לא מרגיש אושר מיוחד מזה, פשוט כי אין תחושה של חסרון מוקדם.

אליעד מוסיף דוגמה נוספת, שבה אדם עם יד בריאה לא ירגיש שמחה מיוחדת על כך שיש לו יד, אלא אם כן היו מאיימים להוריד לו את היד. רק אז, כאשר היו מוותרים על האיום, הוא היה מרגיש תחושת שמחה חזקה. דוגמאות אלה מדגישות נקודה מרכזית: השמחה והאושר תלויים בתחושת החיסרון שקדמה להם, מה שיוצר מעגל אינסופי של תחושות חיוביות ושליליות.

מהי התחושה השלישית מעבר לטוב ולרע?

לפי אליעד, מעבר לתחושות הטוב והרע קיימת תחושה שלישית שהיא "תחושת שלמות". התחושה הזאת לא קשורה לטוב ורע ולא תלויה בהם כלל. היא נמצאת מעבר לשתי התחושות הללו. השלמות הזאת מאפשרת לאדם להרגיש טוב ורע במקביל, אך מבלי באמת לסבול או להרגיש חסר. כדי להגיע לתחושה הזו, האדם צריך לשאול את עצמו שאלות בסיסיות על מהותו של ה"טוב" וה"רע", ולחקור לעומק את השורש של התחושות הללו. לדוגמה, אדם ששואל את עצמו: "למה זה עושה לי טוב? למה זה עושה לי רע?" יגיע בסופו של דבר למקום שבו אין בכלל הבדל בין טוב לרע. זהו מצב שנמצא לפני כל ההבדלים והמושגים שאנו מכירים, ולכן הוא מאפשר לחוות טוב ורע ללא סבל אמיתי.

אליעד מסביר כי מצב השלמות הוא כמו מלך שמתחפש לעבד. גם אם המלך נמצא בתפקיד עבד לזמן מסוים, הוא תמיד יודע שהוא באמת מלך, ולכן הוא אינו סובל באמת. הוא יכול להשתעשע בתפקידו כעבד וליהנות מהמשחק, בידיעה שיש לו תמיד אפשרות לחזור ולהיות המלך שהוא באמת. באופן דומה, אדם שמגיע לתחושה של שלמות פנימית יכול לחוות תחושות של טוב ורע, אך הוא תמיד יודע שבאמת אין הבדל ביניהן, ולכן הוא לא נפגע מהן באמת.

מהו "רצוא ושוב" ואיך הוא קשור לשלמות עצמית?

אליעד משתמש במונח "רצוא ושוב" כדי לתאר מצב שבו האדם מגיע לשלמות פנימית, אבל ממשיך גם לשחק את משחק החיים הרגיל עם כל העליות והירידות שבו. רצוא ושוב מתאר תנועה מתמדת של כניסה ויציאה מן השלמות, כמו מישהו שמשחק משחק ומסוגל לצאת ולהיכנס ממנו כרצונו. ברגע שהאדם חווה את השלמות פעם אחת באופן מלא, הוא לעולם לא באמת חוזר להיות חסר שלמות, גם אם הוא לכאורה חי בתוך משחק החיים, עם הטוב והרע שבו.

האדם שמגיע למצב זה חווה את החיים בשני רבדים בו זמנית. מצד אחד הוא נמצא בתוך החיים עצמם, חווה רצונות, חסרונות, שמחות וכאבים, ומצד שני הוא תמיד זוכר או מודע לתחושה של השלמות הפנימית שבה הוא נמצא כל הזמן. תחושת השלמות אינה נעלמת לעולם, אפילו כשהוא חווה כביכול חסרונות.

מה נמצא מעבר ל"אני"?

אליעד כהן מסביר שיש רובד עמוק עוד יותר, מעבר לתחושה הבסיסית של "אני". ה"אני" של האדם הוא נקודת המוצא שלו, אך עוד לפני התחושה של האני קיימת מציאות שאינה משתנה לעולם, מעין "רובד בסיסי". זהו מקום שאין בו הבדל בין "אני" ל"לא אני", אין בו הגדרות ואין...