וכאן נסביר, את נקודת העצירה של כל אנשי הרוח למיניהם. וכאשר אנחנו מדברים על נקודת העצירה של אנשי הרוח, הכוונה היא לנקודה שכאשר אנשי הרוח מגיעים אליה, הנקודה הזאת עוצרת אותם מלהתקדם, והם מסתובבים סביב הזנב של עצמם ללא מוצא.

וכדי להיות מנהיג רוחני ומורה דרך רוחני, לשם כך על האדם עצמו ללכת בדרך הרוחנית. וככל שהאדם מתקדם יותר ברוחניות, כך הוא יכול יותר להשפיע מטובו לאחרים ולשתף אותם בתובנות האישיות שלו. וכפי שהדבר נכון לגבי כל תחום אחר, שהאדם לא יכול למכור את מה שאין לו. וככל שיש לאדם יותר מאיזה דבר, כך הוא יכול יותר לחלק ממנו לאחרים.

והנה, ההתקדמות הרוחנית של האדם באה לידי ביטוי בכך שהוא כל הזמן מגיע לתובנות חדשות ולהארות חדשות. כי בכל פעם שהאדם מבין משהו חדש על המציאות ועל עצמו, על ידי זה האדם חווה סוג של התחדשות רוחנית ושל התקדמות רוחנית. וכל אחד לפי המאמצים הרוחניים שלו, כך הוא מצליח להתקדם יותר מבחינה רוחנית.

וככל שהאדם מתקדם יותר מבחינה רוחנית, כך הקושי שלו להתקדם הופך להיות גדול יותר. כי ככל שהאדם הופך להיות יותר רוחני, כך רמת העמקות הפנימית שאיתה הוא מתעסק, היא עולה ועולה, והופכת בכל פעם להיות יותר ויותר מופשטת ויותר ויותר מסובכת. וככל שהאדם מנסה להבין את המציאות יותר לעומק, כך הדברים הולכים ונהיים יותר קשים להבנה.

וככל שהאדם מתקרב יותר אל קצה גבול יכולת התפישה השכלית שלו, כך קשה לו יותר להתקדם רוחנית. וכפי שניתן לראות בחוש, שכל דבר בעולם ככל שמתקרבים לקצה גבול הקיבולת שלו, כך קשה יותר להשלים את סוף התהליך. כי כאשר מתקרבים לסוף ולקצה גבול היכולת, אז המנוע מתחיל להתחמם, והמנוע מתחיל לחרוק, והבלון עומד להתפוצץ וכולי.

וכך גם ככל שהאדם מתקרב יותר ויותר אל קצה גבול יכולת ההבנה שלו, כך הדברים הופכים להיות יותר ויותר מורכבים, עד שהאדם פשוט לא מסוגל להכיל בתוכו את המחשבות של עצמו. ושם האדם מתקשה להתקדם, וכך הוא מאט את מהירות ההתקדמות, עד כדי כמעט עצירה מוחלטת.

והנה, כל הקשיים הרעיוניים שיש בעולם, יש להם שורש אחד. כי לכל דבר שיש בעולם יש לו שורש. ולכל השאלות שיש בעולם, גם להן יש שורש. ולכל התשובות שיש בעולם, גם להן יש שורש. ויש שאלה אחת, שהיא השורש של כל השאלות. ויש תשובה אחת, שהיא השורש של כל התשובות.

וכאשר האדם מתקדם בסולם הרוחני, בכל פעם השאלות שלו מתקרבות יותר לשאלה השורשית שהיא השורש של כל השאלות. וככל שהאדם מתקרב יותר אל השאלה הזאת השורשית שהיא השורש של כל השאלות, על ידי זה רמת הקושי של האדם להתקדם מבחינת ההבנה שלו את המציאות, רמת הקושי הזאת עולה.

ולכל דבר יש סוף. וגם לכל השאלות יש סוף. והסוף של כל השאלות הוא השורש של כל השאלות. דהיינו, כי אחרי שהאדם עמל ומתייגע ומבין את כל מה שהוא יכול להבין, עכשיו הוא מגיע לשאלה חדשה, שהיא בעצם שאלה אחת, שכוללת בתוכה את כל השאלות שיש בעולם. והיא השאלה החזקה ביותר שיש בעולם.

וכאשר האדם מגיע לשאלה הזאת, עליו לדעת להחזיק מעמד. ואם הוא יחזיק מעמד הוא יעבור גם את השאלה הזאת בשלום, ויקבל תשובה לכל השאלות שיש בעולם. וזה כבר ביארתי במקום אחר. וכאן במאמר המטרה היא להסביר מה קורה עד שמגיעים לשאלה הסופית.

וכפי שאמרנו, כל אותם מנהיגים רוחניים / מורי דרך רוחניים וכיו"ב, כולם הם אנשים שהתקדמו כל הזמן מדרגה לדרגה ברמת ההבנה הרוחנית שלהם. אבל לכל אלו יש נקודת עצירה. ולנקודת העצירה הם מגיעים ככל שהם מתקרבים יותר אל השורש של כל השאלות.

והנה, השורש הזה של כל השאלות, יש לו לבושים רבים. ז"א כי יש שאלה אחת, שהיא באה לידי ביטוי בהמון צורות שונות של שאלות. וכאן נציג דוגמא אחת לאחד מהפרדוקסים הכי ידועים בעולם הרוחני, והיא נקודת העצירה של כל אנשי הרוח למיניהם. ומי שיתבונן היטב על מהות הפרדוקס שנציג, הוא יראה שהפרדוקס הזה הוצג על ידי אנשי רוח שונים בצורות שונות.

והפרדוקס הוא, פרדוקס התמונה המלאה. והעניין הוא, כי מצד אחד האדם מבין שכדי להבין את כל המציאות, לשם כך צריך האדם לראות את כל התמונה המלאה. אבל יש כאן בעיה לוגית רצינית, שהיא גבול יכולת ההבנה האנושית. והבעיה היא, שאם נניח לדוגמא שהאדם יהיה בקצה של העולם ויסתכל מהקצה של העולם על התמונה המלאה, הרי שעדיין זאת לא התמונה המלאה.

משום שהתמונה המלאה, היא התמונה שמכילה בתוכה גם את האדם הצופה בתמונה המלאה של היקום, וגם את היקום עצמו שבו האדם צופה. והתמונה המלאה מכילה בתוכה גם את הצופה וגם את הדבר שבו האדם צופה.

ונמצא אם כן, כי האדם לעולם לא יכול לראות את התמונה המלאה. משום שאם האדם רואה את התמונה המלאה, הרי שזו לא התמונה המלאה. כי התמונה המלאה אמורה להכיל גם את הצופה עצמו. והאדם לא יכול להסתכל על עצמו מבחוץ.

ונניח לדוגמא שהאדם מסתכל על עצמו במראה. האם אז הוא רואה את עצמו מבחוץ? תשובה: לא באופן מלא. משום שהתמונה המלאה היא של מישהו אחר שמנקודת המבט שלו מהצד, הוא רואה אדם שמסתכל במראה. והתמונה המלאה היא של אדם שמסתכל במראה. וכאשר האדם רואה את ההשתקפות שלו במראה, הרי שהוא בעצם עדיין לא רואה את זה שהוא מסתכל במראה. אא"כ יש מראה מול מראה, שאז האדם רואה את הראייה של עצמו וכולי. אבל לעולם זה לא יהיה באופן מלא כמו מי שמסתכל מבחוץ.

ונמצא אם כן כי יש כאן בעיה רצינית מאוד. כי מצד אחד האדם רוצה לראות את התמונה המלאה, אבל מהצד השני אם תראה את התמונה, היא לעולם לא תהיה מלאה, כי הצופה לא רואה את עצמו כחלק מהתמונה. ומבחינה לוגית, אי אפשר לראות את התמונה המלאה בשום אופן.

ובפרדוקס הזה ובגבול היכולת התפישה האנושית הזו, נתקעו כל חכמי החכמים למיניהם. כי לבעיה הזאת אין פתרון. כי ברמה הטכנית אי אפשר להסתכל על עצמך מבחוץ באופן שלם. כי הצופה לעולם הוא נפרד מהדבר שעליו הוא צופה. וא"כ זו לעולם לא תהיה התמונה המלאה.

וכל החכמים הגדולים בעולם לא מצאו פתרון לבעיה הזאת. וככל שחכמי הרוח העמיקו את מחשבתם יותר בעולם הרוחני, כך הם התקרבו יותר לשאלות של הבנת המציאות, שהקושי למצוא להן תשובה, הוא משום מגבלת יכולת התפישה האנושית הזו.

כי כל השאלות שיש לאדם בעולם בכל נושא שהוא, בצורה כלשהי הן ביטוי של השאלה הזאת, של הקושי של האדם לראות את התמונה המלאה. וכל השאלות הקיומיות שהיו מאז ומעולם ושיהיו לעתיד לבוא, כולן שורשן במגבלה הזאת של האדם לראות את עצמו בתוך התמונה המלאה.

ומי שיקרא היטב את כל סוגי הספרים הרוחניים, הוא יראה כיצד כולם נתקעו ונעצרו בבעיה הזאת. כי בכל ספר רוחני יש שאלות אחרות. ומי שיתבונן היטב על מהות השאלות שבהן הסתבכו גדולי חכמי החכמים, הוא יראה שכל השאלות כולן הן שאלות מקבילות וצורות שונות של הפרדוקס של התמונה המלאה. שהיא הדבר שאותו השכל לא יכול להבין.

ואפשר להסביר כאן את הבעיה הזאת בעוד מאה צורות נוספות. אך לא נפרט אותן כאן, כדי לא לסבך את הקורא. אך נאמר רק, כי גם הפרדוקס הזה של חוסר היכולת של התודעה לחשוב על עצמה בשלמות, דהיינו, בעיית ראיית את התמונה המלאה, גם היא לא השאלה הקשה ביותר.

כי יש שאלות אחרות קשות עוד יותר. ויש שאלה אחת קשה מכולן. והבעיה הטכנית "הקטנה" הזו של חוסר היכולת של האדם לראות את התמונה המלאה, היא רק הקדמה קטנה לשאלות הרבה יותר קשות, שאליהן מגיע רק מי שמגיע.

ונחדד עוד מעט את העניין, והוא שפרדוקס התמונה המלאה, משמעותו היא, שרק התמונה המלאה עצמה, יכולה לראות את עצמה. וכל זמן שהאדם הוא לא התמונה המלאה עצמה, ממילא הוא לעולם לא יוכל לראות את כל התמונה המלאה כולה, כולל את עצמו בתוכה, כדבר אחד.

ובן כך ובין כך, כל חכמי החכמים למיניהם, כולם נעצרו בנקודה הזו. אבל, לכל בעיה בעולם יש פתרון. וגם לבעיה הזאת יש פתרון. והקושי למצוא את הפתרון לבעיה הזו, הוא משום שהוא פשוט מידי. כי יש תפישת מציאות אחת מאוד פשוטה, יותר מידי פשוטה, הכי פשוטה שאפשר, שאם יש אותה לאדם, ממילא יש לו את הפתרון לבעיה הנ"ל.

והקושי להבין את הדבר, הוא משום שהוא פשוט מידי להבנה. וכן, יש דבר כזה פשוט מידי להבנה. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר.

וכאן לא נסביר את הפתרון לבעיה הנ"ל, כי הפתרון לבעיה הזאת הוא חסר כל משמעות עבור מי שלא מגיע אליו בעצמו. כי האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את התשובה, אא"כ הוא יצר כלי קיבול להכיל בתוכו את השכל הגדול של התשובה. אבל כן נסביר את הדרך למצוא תשובה לשאלה הנ"ל.

והעניין הוא, כי מי שרוצה למצוא תשובה גם לבעיית התמונה המלאה הנ"ל, עליו ליצור אצל עצמו כלי קיבול שכלי מאוד גדול. כ"כ גדול עד שהוא יוכל להכיל בתוכו את השכל של התמונה המלאה. וכאן נסביר איך בעצם האדם יכול להגדיל את כלי הקיבול השכלי שלו.

ונחדד רק, כי כאשר אנחנו מדברים על כלי קיבול שכלי, זה כולל בתוכו גם את היכולות הרגשיות של האדם. כי לא מספיק בעניין הזה רק שכל, אלא האדם צריך לשם כך את סך כל הכוחות שיש לו מכל סוג שהוא. ורק ריכוז של כל הכוחות של האדם ככוח אחד, רק הוא מסוגל להתגבר על הבעיה הנ"ל.

והדרך להגדיל את השכל ואת היכולת התפישה של האדם, היא על ידי זה שהאדם מביא לידי ביטוי את כל היכולות האישיות שלו בכל מה שהוא כן יכול לבטא את עצמו. ובפרקטיקה זה אומר, שעל האדם לנסות לחקור ולגלות את היכולות האישיות שלו, ולנסות לראות כיצד הוא יכול להשתמש ביכולות האישיות שלו בצורה עוד יותר טובה בכל תחום שהוא.

ועל ידי הדבר הזה, האדם בכל פעם מביא לידי ביטוי את הכוח הפנימי שבו יותר ויותר. וכך האדם יוצר אצלו עצמו כלי קיבול ויכולת הכלה גדולה יותר ויותר. עד שבסופו של דבר האדם פתאום קולט את השכל האחד, שבו הוא מקבל תשובה גם לשאלה של בעיית התמונה המלאה שהוזכרה לעיל.

ואחרי שהאדם מצליח לעבור את המשוכה השכלית האחרונה, אז הוא נחשב למי שניצח את המלחמה בשלמות. כי אז הכל מתהפך אצל האדם. דהיינו, כי עד שהאדם עובר את המשוכה הזאת, אז ככל שהוא מתקדם יותר, כך קשה לו יותר. אבל אחרי שהאדם עובר את המשוכה הזאת, עכשיו השכל / האושר / החוכמה, לא רק שהוא לא צריך לרוץ אחריהם, אלא שהם רצים אחריו.

כי אז האדם מגיע לסוג של הצלחה אוטומטית, שבה האדם כל הזמן לומד מכל דבר בלי להתאמץ. וככל שהאדם לומד יותר, כך קצב הלימוד שלו גדל יותר ויותר. ואז האדם זוכה להגיע למצב של התחדשות תמידית ולכל שאר הדברים שאליהם כל אדם רוצה להגיע.

והדרך היא כנ"ל, על האדם פשוט לנסות להתבונן על עצמו ולנסות לגלות את היכולות שלו להשיג את המטרות האישיות שלו. ועל ידי זה האדם משפר את היכולות שלו וכולי, עד שהוא זוכה להגיע וכולי.