מדוע מישהי נמשכת יותר כשחושבת שרוצים להיפרד ממנה?

אליעד כהן מסביר מצב בו אדם יצא עם מישהי, והייתה ביניהם סיטואציה שיצרה אצלה רגש חזק של משיכה דווקא מתוך הרגשה של דחייה. המצב שתואר היה כזה שהבחור רצה לדבר איתה, והשיחה נתפסה בעיניה כשיחת פרידה, אך בסופו של דבר הפרידה לא התרחשה. למרות זאת, אותה בחורה נזכרה בסיטואציה שוב ושוב, ובכל פעם שנזכרה בכך, היא הרגישה משיכה חזקה אליו, והדבר אף גרם לה לשמחה ולרגשות חיוביים כלפיו.

אליעד מסביר את התופעה בעזרת עיקרון מרכזי של הפסיכולוגיה האנושית: אנשים נוטים לרצות את מה שחסר להם או מה שנתפס בעיניהם כבלתי מושג. כאשר הבחורה חשבה שהבחור עומד להיפרד ממנה, היא חשה תחושת חיסרון מיידית. תחושת חיסרון זו יצרה אצלה באופן אוטומטי רצון מוגבר ותחושה של משיכה אליו. כשהיא הבינה שהקשר לא הסתיים בפועל, תחושת ההקלה והסיפוק מילאה את החיסרון שנוצר קודם, ולכן הזיכרון של האירוע הזה הפך עבורה לזיכרון חיובי, מושך ואפילו נוסטלגי.

אליעד כהן מפרט שהדבר קשור לפגיעה באגו. כאשר מישהו לא רוצה אותנו, האגו שלנו נפגע, והדבר גורם לנו לרצות אותו אף יותר. כלומר, עצם המחשבה שהבחור רצה לסיים את הקשר הייתה פגיעה בכבודה או בדימוי העצמי שלה. כדי לפצות על הפגיעה הזו ולשחזר את הערך העצמי שלה, היא חשה צורך עמוק יותר בקרבה אליו. כל פעם שהיא נזכרה באירוע, היא חוותה מחדש את תחושת המילוי של אותו חיסרון, מה שהגביר אצלה את הרגש החיובי כלפיו ואת התשוקה להישאר איתו.

בהמשך לכך, אליעד מבהיר נקודה חשובה נוספת - הוא מסביר שאותה בחורה לאו דווקא רצתה את הבחור יותר ממה שרצתה קודם. העיקרון הוא שבאותו רגע, היא לא רצתה להרגיש דחויה או לא רצויה. כלומר, יותר משזה שהיא רצתה אותו, היא לא רצתה את התחושה של "לא להיות רצויה". כך שלמעשה, המניע למשיכה ולרצון להמשיך את הקשר הוא החשש מאובדן ומהתחושה הקשה של דחייה, ולא בהכרח הרגשות כלפי האדם עצמו.

בכך מדגיש אליעד כהן את העיקרון הפסיכולוגי החשוב שמסביר מדוע רגשות יכולים להתחזק דווקא מתוך סיטואציה של חוסר ודחייה. ההבנה של עיקרון זה יכולה לסייע לאנשים להבין טוב יותר את הדינמיקות המורכבות של מערכות יחסים ולמה פעמים רבות דווקא החשש מאובדן יוצר רגשות חזקים יותר של משיכה וקשר עמוק.