9:22להשתגע מרוב שאלות חיפוש עצמי - מה לעשות?
איך להתמודד עם פחד להשתגע מרוב שאלות בחיפוש עצמי?
אדם שמחפש את עצמו ואת המשמעות של החיים יכול להגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא משתגע מרוב שאלות. אליעד כהן מסביר שבמקרה כזה עומדות בפני האדם מספר אפשרויות ודרכים להתמודדות:
אליעד כהן מסביר כי הדרך היחידה להשיג הבנה אמיתית של המציאות, משמעות החיים, הרצונות והמטרות היא דרך שאלות. הסיבה לכך היא שרק על ידי שאלות אדם יכול לקבל ידע והבנה. שאלה חייבת להיות קיימת בתוך האדם, גם אם הוא לא שואל אותה במפורש. למשל, אם מודיעים לאדם שמחר ירד גשם, השאלה "מה יקרה מחר?" כבר קיימת בתוכו, ולכן המידע יכול להיקלט.
הוא מדגיש שבלתי אפשרי לקבל הבנה ללא שאלות, משום שכל מידע ניתן בתשובה לשאלה כלשהי. ככל שהאדם מוציא את השאלה החוצה, כך גדל הסיכוי שיקבל תשובה ברורה ויגיע להבנה עמוקה של המציאות.
האם קיימת אמת אחת ברורה ומוחלטת?
אליעד כהן טוען שאכן קיימת אמת כלשהי באופן מוחלט, אך אין הכרח שתהיה זו אמת פשוטה של "כן" או "לא". לפעמים האמת היא מורכבת יותר, כמו: גם "יש תכלית" וגם "אין תכלית", או שתי התשובות נכונות או שתיהן לא נכונות. אולם, בכל מקרה, משהו קיים כאמת מוחלטת, והאדם חייב להגיע אליה כדי לקבל שלווה נפשית מוחלטת. ללא תשובה חד - משמעית, האדם יישאר מוטרד, בדיוק כמו אדם רעב שלא יירגע עד שיקבל אוכל.
מהו שורש כל השאלות שמטרידות את האדם?
ההסבר המעמיק של אליעד כהן מתמקד בעובדה שכל שאלה מבוססת על הנחת יסוד של דואליות - נפרדות. זאת אומרת, כדי שתהיה שאלה חייבות להיות לפחות שתי אפשרויות לתשובה. האדם תמיד שואל האם יש או אין, טוב או רע, משמעות או חוסר משמעות, וכדומה. שורש הסבל הוא בכך שהאדם רואה הבדלים בין האפשרויות השונות וחווה קונפליקט פנימי ביניהן.
אליעד ממליץ לחקור את שורש השאלה לעומק, ולבדוק האם בכלל קיימים ההבדלים בין האפשרויות. אם האדם יחקור לעומק, בסופו של דבר הוא יגלה שהכל אחד באמת, וכאשר הכל אחד באמת, אין עוד שום מקום לשאלות.
מדוע אדם פוחד להשתגע וכיצד להתגבר על הפחד הזה?
אליעד כהן מדגיש שהפחד להשתגע נובע מכך שהאדם מפחד לאבד את האחיזה במציאות שהוא מכיר. האדם חושש לפתוח "תיבת פנדורה" שתוציא מתוכה "נחשים ועקרבים" - שאלות ותשובות שהוא אינו רוצה להתמודד איתן. האדם נרתע מלהגיע למקום שבו יאבד את השפיות.
אולם הוא מסביר שאסור לפחד מכך. אם האדם באמת ישאל שאלות עד הסוף, הוא ישתגע - אבל בצורה טובה. השיגעון הזה הוא בעצם ההכרה בכך שהכל טוב, הכל אחד ואין שום הבדל אמיתי בין הדברים. מצב זה הוא המצב האידיאלי שבו האדם מאושר באמת, כי הוא הגיע להבנה מוחלטת וברורה של המציאות.
האדם צריך לשאול דווקא את השאלות שהכי מפחידות אותו, כמו "למה אני מפחד להשתגע?" או "מה אכפת לי אם אני אשתגע?". ככל שישאל יותר לעומק, כך יגלה שאין באמת שום סיבה אמיתית לפחד, ואז יגיע לשלווה נפשית אמיתית.
האם באמת אפשר להשתגע מחיפוש האמת?
אליעד מסכם ואומר שאכן אפשר להשתגע, אבל השיגעון במקרה הזה הוא חיובי לחלוטין. הוא מתאר את האדם הרגיל כ"משוגע" שחי בגיהינום ומרגיש תמיד רע לו, אך אם יחקור מספיק עמוק, הוא ישתגע באמת בכך שיגלה שהוא חי בגן עדן, ושהכל טוב באמת. לא משנה אם האדם ייחשב אז חכם או טיפש, העיקר הוא שבמצב כזה הוא יחיה חיים טובים ומאושרים באמת.
הדרך לא לפחד משיגעון כזה היא להיות מחויב לחיפוש האמת עד הסוף, בלי חשש. אם האדם יצליח להתגבר על הפחד הזה, יגיע למקום של הבנה עמוקה ושלווה נפשית מוחלטת.
אדם שמחפש את עצמו ואת המשמעות של החיים יכול להגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא משתגע מרוב שאלות. אליעד כהן מסביר שבמקרה כזה עומדות בפני האדם מספר אפשרויות ודרכים להתמודדות:
- אפשרות ראשונה היא להמשיך ולשאול שאלות, אבל לא עד הסוף, בקצב שמתאים לאדם. במקרה הזה, האדם ימשיך לסבול ולחוות את הלחץ שנובע מחוסר התשובות ומהספקות התמידיים, אבל עדיין יהיה בשליטה מסוימת על עוצמת הסבל.
- אפשרות שנייה היא ההפך המוחלט - להפסיק לשאול כל שאלה שהיא. במצב כזה האדם מתנתק לגמרי משאלות קיומיות, פילוסופיות ומכל סוג של ספק. הוא פשוט חי כמו אבן שלא שואלת כלום. גם אז יגיע האדם למצב של שלווה ואושר, כי לא תהיה לו סיבה לסבול. לדוגמה, אפילו אם ייפול לו אבן על הראש, הוא לא ישאל מדוע זה קרה.
- אפשרות שלישית, שאליעד כהן ממליץ עליה למי שכבר נכנס עמוק לתוך החיפוש ולא יכול להרשות לעצמו להפסיק לשאול שאלות, היא להעלות הילוך ולשאול אפילו יותר שאלות ויותר עמוקות. במילים אחרות, האדם צריך להיכנס לתוך החקירה העצמית באופן עוד יותר אינטנסיבי, ולא לפחד מהתוצאות.
אליעד כהן מסביר כי הדרך היחידה להשיג הבנה אמיתית של המציאות, משמעות החיים, הרצונות והמטרות היא דרך שאלות. הסיבה לכך היא שרק על ידי שאלות אדם יכול לקבל ידע והבנה. שאלה חייבת להיות קיימת בתוך האדם, גם אם הוא לא שואל אותה במפורש. למשל, אם מודיעים לאדם שמחר ירד גשם, השאלה "מה יקרה מחר?" כבר קיימת בתוכו, ולכן המידע יכול להיקלט.
הוא מדגיש שבלתי אפשרי לקבל הבנה ללא שאלות, משום שכל מידע ניתן בתשובה לשאלה כלשהי. ככל שהאדם מוציא את השאלה החוצה, כך גדל הסיכוי שיקבל תשובה ברורה ויגיע להבנה עמוקה של המציאות.
האם קיימת אמת אחת ברורה ומוחלטת?
אליעד כהן טוען שאכן קיימת אמת כלשהי באופן מוחלט, אך אין הכרח שתהיה זו אמת פשוטה של "כן" או "לא". לפעמים האמת היא מורכבת יותר, כמו: גם "יש תכלית" וגם "אין תכלית", או שתי התשובות נכונות או שתיהן לא נכונות. אולם, בכל מקרה, משהו קיים כאמת מוחלטת, והאדם חייב להגיע אליה כדי לקבל שלווה נפשית מוחלטת. ללא תשובה חד - משמעית, האדם יישאר מוטרד, בדיוק כמו אדם רעב שלא יירגע עד שיקבל אוכל.
מהו שורש כל השאלות שמטרידות את האדם?
ההסבר המעמיק של אליעד כהן מתמקד בעובדה שכל שאלה מבוססת על הנחת יסוד של דואליות - נפרדות. זאת אומרת, כדי שתהיה שאלה חייבות להיות לפחות שתי אפשרויות לתשובה. האדם תמיד שואל האם יש או אין, טוב או רע, משמעות או חוסר משמעות, וכדומה. שורש הסבל הוא בכך שהאדם רואה הבדלים בין האפשרויות השונות וחווה קונפליקט פנימי ביניהן.
אליעד ממליץ לחקור את שורש השאלה לעומק, ולבדוק האם בכלל קיימים ההבדלים בין האפשרויות. אם האדם יחקור לעומק, בסופו של דבר הוא יגלה שהכל אחד באמת, וכאשר הכל אחד באמת, אין עוד שום מקום לשאלות.
מדוע אדם פוחד להשתגע וכיצד להתגבר על הפחד הזה?
אליעד כהן מדגיש שהפחד להשתגע נובע מכך שהאדם מפחד לאבד את האחיזה במציאות שהוא מכיר. האדם חושש לפתוח "תיבת פנדורה" שתוציא מתוכה "נחשים ועקרבים" - שאלות ותשובות שהוא אינו רוצה להתמודד איתן. האדם נרתע מלהגיע למקום שבו יאבד את השפיות.
אולם הוא מסביר שאסור לפחד מכך. אם האדם באמת ישאל שאלות עד הסוף, הוא ישתגע - אבל בצורה טובה. השיגעון הזה הוא בעצם ההכרה בכך שהכל טוב, הכל אחד ואין שום הבדל אמיתי בין הדברים. מצב זה הוא המצב האידיאלי שבו האדם מאושר באמת, כי הוא הגיע להבנה מוחלטת וברורה של המציאות.
האדם צריך לשאול דווקא את השאלות שהכי מפחידות אותו, כמו "למה אני מפחד להשתגע?" או "מה אכפת לי אם אני אשתגע?". ככל שישאל יותר לעומק, כך יגלה שאין באמת שום סיבה אמיתית לפחד, ואז יגיע לשלווה נפשית אמיתית.
האם באמת אפשר להשתגע מחיפוש האמת?
אליעד מסכם ואומר שאכן אפשר להשתגע, אבל השיגעון במקרה הזה הוא חיובי לחלוטין. הוא מתאר את האדם הרגיל כ"משוגע" שחי בגיהינום ומרגיש תמיד רע לו, אך אם יחקור מספיק עמוק, הוא ישתגע באמת בכך שיגלה שהוא חי בגן עדן, ושהכל טוב באמת. לא משנה אם האדם ייחשב אז חכם או טיפש, העיקר הוא שבמצב כזה הוא יחיה חיים טובים ומאושרים באמת.
הדרך לא לפחד משיגעון כזה היא להיות מחויב לחיפוש האמת עד הסוף, בלי חשש. אם האדם יצליח להתגבר על הפחד הזה, יגיע למקום של הבנה עמוקה ושלווה נפשית מוחלטת.
- איך להתמודד עם שאלות קיומיות?
- פחד להשתגע מהחיפוש העצמי
- מה לעשות כשאין תשובה לשאלות?
- איך להגיע לשלווה נפשית?
- מדוע האדם מפחד לשאול שאלות?
להשתגע מרוב שאלות חיפוש עצמי - מה לעשות?
אני רוצה להשיב על השאלה, מה צריך לעשות במצב בו האדם המחפש את עצמו
מתחיל לצאת מדעתו מרוב שאלות, ופוחד להשתגע?
ולאדם יש בחירה חופשית, ומי שרוצה לשאול את כל השאלות שבעולם, ומי שלא ישאל בכלל שאלות, יכול להיות מאושר באותה המידה.
או שאתה שואל הכל וסובל בקצב שלך עד שתקבל תשובה או לא, והולך עם זה עד הסוף.
או ללכת עד הסוף עם לא לשאול, אבל ממש לא לשאול כלום, לא למה אני חי?
לא מה המשמעות? ולא כלום, ואז ממילא תהיה מאושר.
ואיך בן אדם שכן שואל יכול לקבל ידע? על ידי שאלות, תגיע להבנת המציאות
רק אם קיימת השאלה בתוך האדם, הוא רוצה באמת לדעת, והוא מוציא את השאלה החוצה
זה מה שייתן לאדם יותר ידע, ואז יש לו אפשרות להגיע להבנה שלמה.
והאדם מרוב שאלות מתחיל להשתגע, המחשבה שלו מתחילה להשתבש, כי הוא לא מגיע לתשובה, יש תכלית, אין תכלית, יש משמעות, או אין משמעות, מה אני ומי אני?
ועוד ועוד שאלות וחקירות שמציקות, כמו אדם רעב שהרעב יציק לו עד שיקבל אוכל
וכל אדם שמחפש את האמת, את המשמעות אם היא קיימת או לא קיימת וכדומה
לא יירגע עד שיקבל תשובה ברורה, עד שתהיה לו בהירות מוחלטת לגבי המציאות, הוא ימשיך לשאול. עד שלא יישארו לו שאלות כיוון שהבין באמת, ולא בגלל שהגיע למקום שאין לו מושג.
וישנה אמת אחת, או שיש תכלית, או שאין, או שגם יש וגם אין!
אך בסופו של דבר, משהו באמת קיים, וכל זמן שהאדם לא יקבל תשובה חד משמעית
כזו או אחרת, הוא לא ירגע.
ועל האדם לא לפחד, וכל שאלה מבוססת על הנחת יסוד כלשהי, לכן תהיה תמיד עוד שאלה, הנחת היסוד היא שהכל דואלי, ואז תמיד ישאלו שאלות
ועל האדם לחפש את השורש של כל הדברים הללו, עד שיגיע להבנה שהכל אחד ממש
שאין הבדל בין דבר זה לאחר, שאין הבדל בין טוב לרע.
ואדם פוחד לפתוח תיבת פנדורה, שיצאו משם נחשים ועקרבים ושיגיע לשיגעון.
אך אם האדם ישאל מספיק שאלות, הוא באמת ישתגע, כי יגיע למקום שהכל אחד ואין באמת הבדל אם זה ככה או אחרת והכל טוב באותה המידה, ואז יהיה חכם אמיתי או טיפש אמיתי, אין לזה כל משמעות, העיקר שיהיה מאושר באמת מעתה, כי הבין את המציאות בברור.
אני רוצה להשיב על השאלה, מה צריך לעשות במצב בו האדם המחפש את עצמו
מתחיל לצאת מדעתו מרוב שאלות, ופוחד להשתגע?
ולאדם יש בחירה חופשית, ומי שרוצה לשאול את כל השאלות שבעולם, ומי שלא ישאל בכלל שאלות, יכול להיות מאושר באותה המידה.
או שאתה שואל הכל וסובל בקצב שלך עד שתקבל תשובה או לא, והולך עם זה עד הסוף.
או ללכת עד הסוף עם לא לשאול, אבל ממש לא לשאול כלום, לא למה אני חי?
לא מה המשמעות? ולא כלום, ואז ממילא תהיה מאושר.
ואיך בן אדם שכן שואל יכול לקבל ידע? על ידי שאלות, תגיע להבנת המציאות
רק אם קיימת השאלה בתוך האדם, הוא רוצה באמת לדעת, והוא מוציא את השאלה החוצה
זה מה שייתן לאדם יותר ידע, ואז יש לו אפשרות להגיע להבנה שלמה.
והאדם מרוב שאלות מתחיל להשתגע, המחשבה שלו מתחילה להשתבש, כי הוא לא מגיע לתשובה, יש תכלית, אין תכלית, יש משמעות, או אין משמעות, מה אני ומי אני?
ועוד ועוד שאלות וחקירות שמציקות, כמו אדם רעב שהרעב יציק לו עד שיקבל אוכל
וכל אדם שמחפש את האמת, את המשמעות אם היא קיימת או לא קיימת וכדומה
לא יירגע עד שיקבל תשובה ברורה, עד שתהיה לו בהירות מוחלטת לגבי המציאות, הוא ימשיך לשאול. עד שלא יישארו לו שאלות כיוון שהבין באמת, ולא בגלל שהגיע למקום שאין לו מושג.
וישנה אמת אחת, או שיש תכלית, או שאין, או שגם יש וגם אין!
אך בסופו של דבר, משהו באמת קיים, וכל זמן שהאדם לא יקבל תשובה חד משמעית
כזו או אחרת, הוא לא ירגע.
ועל האדם לא לפחד, וכל שאלה מבוססת על הנחת יסוד כלשהי, לכן תהיה תמיד עוד שאלה, הנחת היסוד היא שהכל דואלי, ואז תמיד ישאלו שאלות
ועל האדם לחפש את השורש של כל הדברים הללו, עד שיגיע להבנה שהכל אחד ממש
שאין הבדל בין דבר זה לאחר, שאין הבדל בין טוב לרע.
ואדם פוחד לפתוח תיבת פנדורה, שיצאו משם נחשים ועקרבים ושיגיע לשיגעון.
אך אם האדם ישאל מספיק שאלות, הוא באמת ישתגע, כי יגיע למקום שהכל אחד ואין באמת הבדל אם זה ככה או אחרת והכל טוב באותה המידה, ואז יהיה חכם אמיתי או טיפש אמיתי, אין לזה כל משמעות, העיקר שיהיה מאושר באמת מעתה, כי הבין את המציאות בברור.