מהי יציאת מצרים רוחנית ומה הקשר שלה לאושר האמיתי?

יציאת מצרים, כפי שמוסבר על ידי אליעד כהן, היא משל שמייצג תהליך רוחני פנימי שכל אדם עובר או יכול לעבור במהלך חייו. מצרים מסמלת מצב של שעבוד פנימי - תלות ביצרים, רצונות, פחדים ותאוות. ארץ ישראל, לעומת זאת, היא מצב של אושר מוחלט, חופש מוחלט והשלמות רוחנית מלאה. לפי המשל הזה, כל אחד נמצא בנקודה כלשהי בדרך בין השעבוד (מצרים) לבין השחרור וההשלמות (ארץ ישראל).

השלבים בדרך מתוארים באמצעות סיפור יציאת מצרים התנ"כי, שבו פרעה והמצרים מסמלים את היצר הרע, את הכוחות הפנימיים שמונעים מהאדם להיות מאושר ושלם באמת. המכות שקיבל פרעה הן שלבים פנימיים שבהם האדם מתמודד עם הקשיים והפחדים הפנימיים שלו. כל מכה ומכה שהאדם חווה מסמלת שלב של התמודדות עם עצמו, ניסיון לשחרר את עצמו מהכבלים הפנימיים של הפחד והספק.

אחת השאלות המרכזיות שאליעד כהן דן בהן היא כיצד ניתן לדעת היכן אתה נמצא בתהליך הזה. האם אפשר לדעת עד כמה אתה קרוב ל"ארץ ישראל" שלך, לאושר ולשלמות מוחלטים? התשובה לשאלה הזאת מורכבת. לכאורה אפשר למדוד זאת על פי מידת שביעות הרצון שלך מן המציאות - ככל שאתה יותר מאושר, כך נראה שאתה קרוב יותר לאושר המוחלט. אך כאן מופיעה בעיה לוגית: אדם שטוען שהוא מאושר עדיין נמצא בסכנה פנימית, כי כל עוד הוא יודע להעריך את האושר שלו, זה סימן שהוא עדיין מושפע מחוויות שליליות מהעבר, ויש סיכון גדול שבעתיד האושר הזה יתהפך.

אליעד כהן מדגים זאת באמצעות דוגמה קיצונית של סיטואציה מתוך סרט על דאע"ש, שבה אדם מתחזה למת כדי לשרוד - דוגמה שממחישה כיצד אדם לא יכול להיות בטוח במצבו עד שלא הסתיים התהליך באופן מוחלט. רק כשאתה מסיים את המסלול הרוחני לחלוטין, רק אז ניתן לדעת בוודאות שהגעת לאושר המוחלט. כל עוד אתה בתהליך, לא ניתן לדעת בוודאות מוחלטת אם אתה מתקרב או מתרחק, כי כל אושר שאתה מרגיש עלול להתהפך, וכל סבל שחווית עלול להוביל לאושר גדול יותר בעתיד.

איך ניתן להשתמש באנלוגיות של יציאת מצרים בתהליכים פנימיים?

אליעד כהן מסביר גם את הסכנה שבהסתמכות על יועצים רוחניים או על סיפורים אנלוגיים כמו יציאת מצרים. הוא מתאר סיפור נוסף על קבוצת אנשים שמנסים לצאת ממערה ומתקדמים חמישה קילומטרים, אך אינם יודעים אם התקדמו בכיוון הנכון או שהם צריכים לחזור אחורה את כל הדרך. הדוגמה הזו מבהירה כי ייתכן שאדם יחשוב שהוא מתקרב לאושר, אך למעשה הוא הולך לכיוון ההפוך. בדיוק כפי שבסיפור של יציאת מצרים, האנשים חשבו שהם יוצאים ממצרים אך אולי עדיין נמצאים עמוק בתוך השעבוד, או שיצאו ואז חזרו פנימה.

הוא מביא דוגמה נוספת מסיפור שבו קבוצה של אנשים חושבים שהם בורחים לכיוון בטוח, אך מתברר שהדרך אל החופש היא אשליה. הם נתקעים בתוך מערה שסגורה מכל הכיוונים, ורק במקרה הם מצליחים להיחלץ. זוהי אנלוגיה שממחישה שאפילו כשאתה חושב שהצלחת, אין לך באמת ערובה לכך שיצאת מהשעבוד לחלוטין. עד שלא סיימת את התהליך, כל צעד שלך הוא תחת סימן שאלה.

האם הסיפור של יציאת מצרים תמיד מתאים לך אישית?

אליעד מזהיר מפני הנחת יסוד נוספת שאומרת שכל אדם יכול ללמוד מסיפור יציאת מצרים. הוא מסביר כי הסיפור מתאים רק אם האדם מניח את ההנחות הבסיסיות, כמו קיומו של יעד סופי מוחלט (ארץ ישראל), קיומו של שעבוד מוחלט (מצרים) וקיומו של אדם רוחני שמוביל אותך (משה). אם האדם אינו מקבל את ההנחות האלה או שאינו בטוח בהן, ייתכן שהסיפור כלל לא רלוונטי עבורו, והוא לא יכול להפיק ממנו תועלת אמיתית.

אליעד מדגיש שאולי עבור האדם מסוים, היציאה ממצרים או הכניסה לארץ ישראל היא רק מצב יחסי, ולא מצב אבסולוטי. כלומר, ייתכן שהאדם כבר נמצא בארץ ישראל והוא לא יודע זאת, או להיפך - ייתכן שהוא בכלל לא מסוגל להגיע אליה במובן הרוחני המוחלט.

מהן השאלות שנשאלות בשער הכניסה לארץ ישראל הפנימית?

לבסוף, אליעד מתייחס לכך שבדרך אל האושר והשלמות ישנן שאלות רבות שהאדם שואל את עצמו. הוא מסביר שאפילו השאלות אינן ודאיות. לפעמים אדם שואל שאלה, אך הוא כלל לא מבין אותה לעומקה, או שהוא לא בטוח בכלל שיש לה תשובה. ישנן שאלות שהאדם חושב שהן משמעותיות אך הוא עדיין לא מבין את עומק הבעיה, ולכן לא יכול לקבל עליהן תשובה אמיתית.

לסיכום, המסע של יציאת מצרים הרוחנית על פי אליעד כהן הוא מסע מורכב, מלא ספקות וסיכונים, ואינו נותן לאדם ערובה מוחלטת לשום דבר עד הרגע שבו התהליך מסתיים באמת. כל עוד אתה בדרך, עליך להבין שכל שלב ושלב נתון בספק, ושהאושר המוחלט הוא משהו שניתן לזהות רק בדיעבד, לאחר שהושג באופן מוחלט.