כי לפעמים קשה לאדם להתמודד עם איזה דבר שחיצוני לו, ואז לפעמים האדם בורח מההתמודדות. ועל האדם לדעת את האמת, שלהבין את האחדות של המציאות, מצד אחד, זה הדבר הקל ביותר בעולם.

כי הבנת האחדות, היא, שאין מה להבין כלל, כי היש והאין הם אחד, ואין שום שכל כלל. אבל מצד שני, הבנת האחדות, היא הדבר המורכב ביותר בעולם. ומי שלא מסוגל להתמודד, ולהבין איזה דבר כלשהו במציאות, הוא גם לעולם לא יבין את האחדות בשלמות.

והאדם חווה את האחדות של המציאות, בדיוק כפי כמה שהוא מבין אותה. והאדם חווה ומבין את האחדות של המציאות, בדיוק כפי כמה שהשכל שלו, מסוגל להבין, שדבר והיפוכו הם אחד. וזה בדיוק, כפי כמה שהשכל של האדם, מסוגל להבין דברים מורכבים.

כך שכאשר האדם נתקל באיזה דבר מורכב, שקשה לו להבין אותו, על האדם לדעת, שזה בסדר גמור לא להתעמק באותו דבר מורכב, בתנאי שהוא קל ופשוט מידי להבנה, עד כדי שעמום, מרוב שהוא קל להבנה. אבל אם הוא מורכב וקשה להבנה, האדם חייב לדעת, שבסוף התהליך, הוא חייב להגיע לרמת שכל, שבה הוא יוכל להבין, את כל סוגי השכל שיש בעולם. כי כל צורות השכל, אלו חלקים מהשכל של המחוקק של המציאות. ובלי להבין את כל הצורות, אי אפשר להבין באמת, את זה שעושה אותן, ושכל חלקי השכל שלו, מפוזרים בכל מקום וכולי.

והאדם יכול לבחור תמיד, להתחבר למציאות בשלמות ולהכיל את כל המציאות בשלמות, על ידי זה, שהוא יפסיק להשתמש בשכל שלו לגמרי, ויפסיק לעשות הפרדות כלשהן, ויפסיק לנסות להבין את המציאות בשכל שלו. שכאשר האדם מפסיק לגמרי, להשתמש בשכל שלו, אז ממילא הוא לא חווה שום נפרדות כלל. עד שהוא לא יודע, אפילו לא שהוא עצמו קיים. אבל האדם הוא חכמולוג, שהוא כן רוצה להבין ולהשתמש בשכל שלו. ולכן הוא סובל, ולכן עליו להשתמש בשכל שלו עד הסוף וכולי.

וכאשר האדם בורח מהתמודדות עם קושי כלשהו, עליו לדעת, שברגע הזה ממש, יש בתוכו סבל כלשהו, שהוא...