אם נתבונן על עניין עולם החקירות ועל עולמם של עורכי הדין הפלילי, נראה משהו מעניין, והוא כי אחת מדרכי ההגנה על חשוד בפלילים שהודה באישום שמיוחס לו, היא על ידי טענת עורך הדין, כי אותו החשוד הודה בהודאה עצמית על הפשע שהוא ביצע, רק מתוך לחץ נפשי וחרדה מהחוקרים שחקרו אותו. וטענת עורך הדין היא, כי ההודאה נגבתה תחת לחץ, וכי אין בה ממש.

ומאחר שהחוקרים יודעים שהחשוד ועורך דינו יכולים לחזור בהם ולטעון שההודאה של החשוד נעשתה תחת לחץ, משום כך כאשר החוקרים מנסים לגבות הודאה מהחשוד, הם לא מסתפקים בהודאה שלו באופן כללי, אלא הם רוצים שהוא יביא להם הוכחות נוספות לכך שהוא ביצע את הפשע.

כדי שבזמן המשפט, אם אותו הנאשם יחליט לכפור באשמה ולומר שהוא הודה רק מתוך לחץ, אז יהיה ניתן לעמת אותו עם ההוכחות הנוספות שהוא סיפק לחוקרים בזמן ההודאה שלו, על כך שהוא ביצע את אותו הפשע. ואותן ההוכחות הן עומדות בפני עצמן, גם בלי קשר להודאה של אותו החשוד.

ויש בזה גם עניינים נוספים, כגון כאשר החשוד מודה באשמה, ותוך כדי שהוא מודה באשמה, הוא מספק לחוקרים פרטים על החקירה, פרטים שהוא לא היה יכול לדעת אותם, אם לא הוא עצמו היה קשור לאירוע בצורה כלשהי. ובפרט אם לא הוא עצמו ביצע את דבר הפשע.

ומה עושים עורכי הדין כאשר מעמתים אותם עם כך שהחשוד סיפק ראיות לכאורה לכך שהוא עצמו ביצע את הפשע?

במקרה כזה עורכי הדין מנסים לטעון, שאת כל הראיות לכאורה שאותו הנאשם סיפק לחוקרים לגבי המעורבות שלו בפשע, את כל הראיות האלו הוא סיפק לא מתוך ידיעה אישית שלו כמעורב בפשע, אלא משום שאותם החוקרים עשו על הנחקר מניפולציות מסוימות, כדי שהוא כאילו מעצמו יגיד ויעשה כל מיני דברים, למרות שבכלל עשו לו פסיכולוגיה הפוכה כלשהי, והחוקרים גרמו לו להביא ראיות להפללת עצמו, למרות שבאמת הוא חף מפשע.

וגם משום כך, כל החקירות של נחקרים, הכל מתועד מצולם ומוסרט, כדי שיהיה ניתן לאחר מכן לבדוק, האם באמת אותו הנאשם הודה באשמה מתוך זה שהוא החליט להודות על האמת, או שמא גבו ממנו את ההודאה רק מתוך לחץ נפשי וכיו"ב.

והמשמעות הרוחנית של העניין היא, כי כל אדם באופן אישי, יש לו בחיים שלו, קטגור וכוחות כלשהם שמנסים להפליל אותו. ולכל אדם יש בחיים שלו, גם כוחות חיוביים כלשהם, שהם מנסים לעזור לאדם ולהוציא אותו זכאי מאותו הגורמים שמנסים להפליל אותו.

והעניין הוא, כי כל אדם הוא מטבעו טוב. וזה משום שהשורש של כל הדברים שיש בעולם, הוא טוב. ולכן כל אדם מטבעו, הוא טוב. אלא שיש בתוך האדם גם כוחות שונים, שהם מנסים לגרום לאדם לחוש רגשות אשמה ולהרגיש רע עם עצמו. שזה בדיוק כמו אותם החוקרים שמנסים לגרום לאדם להפליל את עצמו, דהיינו, להאשים את עצמו ולחשוב שהוא לא בסדר.

ובנוסף, בכל דבר ודבר שיש בעולם, גם בו יש משהו טוב. כי השורש של כל הדברים שיש בעולם, הוא טוב. ויש בתוך האדם כוחות שונים, שהם מנסים לגרום לאדם לא לראות את הטוב שיש בכל דבר, אלא הם מנסים להסתיר מהאדם את הטוב שיש בכל דבר, כדי שהאדם ירגיש רע עם עצמו. וגם זה בדיוק עניין אחד עם החוקרים שמנסים להפליל את האדם, דהיינו, מנסים להוביל את האדם אל גיהנום (בית הכלא), במקום אל גן עדן (העולם החופשי).

ואחת מהשיטות של החוקרים לגרום לאדם להפליל את עצמו ולהרשיע את עצמו, היא על ידי הפחדה. כי לפעמים החוקרים מפחידים את האדם בכל מיני שקרים שונים, כדי לגרום לו להודות על משהו שהוא לא עשה. ולפעמים לדוגמה החוקרים יכולים להציג לאדם מצג שווא, ולגרום לו לחשוב שאם הוא לא יודה על מה שהם רוצים שהוא יודה, אז הם יפגעו לו בבני משפחתו וכיו"ב.

והמשמעות הרוחנית של העניין היא, כי המחשבות הרעות של האדם, הן גורמות לאדם להרגיש רע עם עצמו, על ידי הפחדה ושקרים. כי אם האדם לא היה מפחד משום דבר, הרי שהוא לא היה מרגיש רע. כי הרע שהאדם מרגיש בחיים, זה הפחד שהוא מפחד ממה שיקרה לו.

וכאשר האדם רגוע וחושב בהיגיון, על ידי זה הוא לעולם לא ירשיע את עצמו. כי אין אדם משים עצמו רשע, דהיינו, אף אחד לא ירשיע את עצמו סתם כך וינסה לגרום לעצמו להרגיש רע, אם לא הופעל עליו איזה לחץ כלשהו. ואחד הלחצים שמפעילים חוקרים על האדם, הוא הלחץ של הפחד. והפחד גורם לאדם להפסיק לחשוב בהיגיון, ועל ידי זה הוא לפעמים מודה גם במה שהוא לא עשה.

וכך גם המחשבות הרעות של האדם, כדי לגרום לאדם להרגיש רע, לשם כך הן זורעות באדם סוג של פחד. פחד להתעמת ולהתמודד איתן. כי המחשבות הרעות מייצגות לאדם כל מיני מצגי שווא חזקים, והן באות לאדם בכל מיני הפחדות שונות ושקריות. והאדם יודע שהחרדות שלו הן רק פוביות, דמיונות ושקרים. ואף על פי כן החרדות האלו משתקות את האדם.

ומי שהוא איש אמיץ ואיש חיל, הוא לא מפחד מהמחשבות הרעות שיש לו, אלא הוא חוקר אותן בחזרה. דהיינו, הוא לא מוכן לפחד סתם כך ללא סיבה ברורה, אלא הוא מתעמת עם המחשבות שמציקות לו, והוא חוקר ובודק את האמת, האם באמת הוא צריך לפחד מהמחשבות הרעות או שלא. וכאשר האדם חוקר בחזרה את המחשבות שמציקות לו, ועל ידי זה שהוא מעמת אותן עם האמת, שהוא בכלל חף מפשע, שהוא כולו זכאי, על ידי זה המחשבות הרעות מסתלקות מהאדם.

ולכל אדם, יש בתוכו גם עורכי דין וסנגורים, שהם כל הזמן מנסים לגרום לאדם לראות את הטוב שיש בכל דבר, ולדון את עצמו לכף זכות ולראות את הטוב שיש בו. והם מנסים להציל את האדם מיד הכוחות האלו שרוצים להפליל אותו, על ידי זה שהם מלמדים עליו זכות. וכאשר האדם מודה באיזו אשמה, אז הטיעון של ההגנה שלהם, הוא שהאדם הודה באשמה רק מתוך לחץ נפשי, אך באמת הוא בכלל חף מפשע.

והמשמעות הרוחנית של זה היא, שאם כבר המחשבות הרעות השתלטו על האדם, באפשרותו של האדם להגן על עצמו מהמחשבות הרעות שלו שמנסות לגרום לו להרגיש רע, על ידי זה שהוא מגן על עצמו, עם הטיעון שהוא הודה באשמה רק מתוך לחץ נפשי.

דהיינו, באפשרותו של האדם לעזור לעצמו להרגיש יותר טוב, על ידי זה שהוא מבין שהסיבה שהוא מרגיש רע, היא לא בגלל שבאמת רע, אלא בגלל שהמחשבות הרעות הלחיצו אותו וניסו להפליל אותו ולגרום לו להרגיש רע.

וכאשר עורך הדין מצליח לשכנע את השופט, שבאמת הלקוח שלו הודה באשמה, רק משום שהפעילו עליו לחץ נפשי, אבל באמת הוא חף מפשע, על ידי זה השופט מבטל את האשמה של האדם, בהנחה שהיא מבוססת רק על ההודאה העצמית שלו.

והמשמעות של זה היא, שהשכל של האדם הוא השופט. וכאשר השכל של האדם מבין את האמת, שבאמת הכל טוב ושיש טוב בכל דבר, ושבאמת הוא חף מפשע, אבל המחשבות הרעות גרמו לו לא לראות את הטוב, רק על ידי הפחדה בלבד, למרות שבאמת הכל טוב, על ידי זה האדם ניצול מכך שהוא חשב מחשבות רעות על עצמו ועל העולם.

ומאחר שהחוקרים יודעים שהאדם יכול להירגע ולכפור באשמה ובהודאה שלו, לכן הם מנסים לעגן את ההודאה של האדם במציאות, כדי שהוא לא יוכל לטעון ולומר שהוא הודה רק מתוך לחץ.

והמשמעות הרוחנית של זה היא, שהמחשבות הרעות של האדם, הן לא סתם מסתפקות בלהפחיד את האדם...