...היא, מהי ההגדרה המדויקת של הרצון להיות מאושר? או במילים אחרות, הרצון להיות מאושר, הוא עצמו ביטוי של מה? כי גם הרצון להיות מאושר, גם הוא ביטוי של משהו אחר פנימי יותר. והשאלה היא, מהו הדבר הפנימי יותר, שבא לידי ביטוי ברצון להיות מאושר? ועוד דבר נוסף שיש להתבונן בו הוא, כיצד הרצון של האדם להיות מאושר, כיצד הוא בא לידי ביטוי בכל פעולה של האדם. כי האדם במשך היום רוצה רצונות שונים ועושה פעולות שונות. והשאלה היא, איך הרצון להיות מאושר, איך הוא יוצר את הרצונות...

...שהדבר טוב יותר בפני עצמו, כך צריך פחות להשקיע בעטיפה החיצונית שלו. כי האדם רואה קודם כל את העטיפה החיצונית של המוצר. והעטיפה של המוצר, היא חלק מאמצעי השיווק של המוצר. וככל שהמוצר יותר טוב, כל הוא מוכר את עצמו, וכך צריך פחות להשקיע בעטיפה החיצונית שלו. ונמצא אם כן, כי ככל שיש יותר פנימיות, כך צריך פחות את החיצוניות. ואף על פי כן, ישנם מצבים שבהם צריך חיצוניות. ולא בגלל שאין פנימיות, אלא בגלל שהפנימיות ככ גדולה, עד שאי אפשר לגשת אליה ישירות, אלא רק...

...את המחסום השכלי כדי לגלות ולראות את השלמות? תשובה: מחפשים את האמת. הסבר: המציאות היא אין סופית והיא מאפשרת אין סוף של אפשרויות. השלמות כבר קיימת במציאות, האדם רק צריך להבין אותה. הסיבה היחידה שהאדם אינו מבין את הדרך אל השלמות, היא רק משום שהוא אינו רואה את המציאות כפי מה שהיא באמת. לאדם יש קיבעון מחשבתי הנחות יסוד שגויות שלא מאפשרות לו לראות את הפתח החוצה. הדרך היחידה לשבור את הקיבעון המחשבתי, היא על ידי חיפוש האמת לאמיתה. על האדם לשאול על כל דבר...

...לצאת מהייאוש בצורה טוטאלית. להתייאש באופן מוחלט ולוותר לגמרי על הרצון להרגיש טוב. מהו ייאוש מוחלט ולמה הוא מביא לאושר? אליעד מסביר בפירוט מה משמעותו של ייאוש מוחלט. לדבריו, אדם מיואש באופן טוטאלי הוא אדם שהגיע למסקנה שהכל רע באותה מידה. לא משנה אם יקרה לו דבר טוב או דבר רע, הכל יהיה רע באותה רמה של חוסר תקווה וחוסר משמעות. לדוגמה, אם נותנים לאדם מכה או מעניקים לו מתנה, בשני המקרים הוא חווה את האירועים באותה תחושה של חוסר טעם ואכזבה מוחלטת. במצב זה...

...הוא חייב להכריע: אם הוא רוצה להיות מיואש, שיהיה מיואש באופן מלא ומוחלט, ואם הוא לא רוצה להיות מיואש, שיעשה הכל עד שיצליח להיות מאושר. בכל מקרה, הוא יהיה מאושר באמת רק אם הוא ילך באחד הכיוונים האלה עד הסוף. למה אנשים נשארים מיואשים? הסיבה שאנשים נשארים מיואשים, לפי אליעד, היא בגלל שהם משקרים לעצמם, הם מנסים להיות באמצע, הם לא מוכנים לבחור דרך וללכת איתה בצורה מוחלטת. הם רוצים להיות מאושרים, אבל לא מוכנים לשלם את המחיר של האושר, או שהם אומרים שהם מיואשים...

...לא מתעניינות בשטויות של ידע כללי חסר ערך, אלא עוסקות במה שחשוב להן באמת, גם אם זה רק יופי. מצד שני, אותם פרופסורים שנראים מאוד חכמים מבחוץ, עסוקים בשאלות חסרות משמעות פנימית, ולכן הם לא פחות טיפשים מאותן בחורות יפות. הוא ממחיש זאת בעזרת דוגמה נוספת: אין שום משמעות אמיתית לידיעה של פתגם מסוים או של עובדה טכנית כלשהי. אדם יכול לדעת מיליון עובדות אך עדיין לא להבין את עצמו ואת חייו, ולכן הידע החיצוני הזה חסר כל משמעות פנימית ואמיתית. מהי המשמעות האמיתית...

...שאני עושה היום?. הוא מדגיש כי זו שאלה חשובה מאוד, כי ברגע שהאדם עומד בפני המוות, הוא פתאום רואה את החיים אחרת. אם האדם היה יודע שזה היום האחרון שלו או השבוע האחרון שלו, הוא היה משתמש בכל המשאבים שלו להנאתו ולמילוי הרצונות שלו. למה אנשים לא חיים את חייהם במלואם כבר עכשיו? אליעד מסביר שהסיבה שבגללה רוב האנשים לא חיים בצורה כזו היא הפחד שלהם מן העתיד, הדאגה ממה יהיה. אם האדם חושב שיש לו עוד הרבה שנים לחיות, הוא לא ינצל את כל המשאבים שלו עכשיו, אלא ישמור...

... ויעשו את העבודה השחורה או הלבנה במקומו, אבל למזלו הרע של האדם, חוקי המשחק מנוגדים למשאלת הלב של האדם. ועל האדם להבין, שאם הוא לא ידאג לעצמו, אף אחד אחר לא ידאג לו. כי האושר נמצא בתוך האדם עצמו. והאושר נובע מכך, שהאדם חווה את האחדות ואת ... השלמות האין סופית שלה. והצמצום, משלים את האין סוף. וכל זה, רק מנקודת מבט של נפרדות) . והמציאות גורמת לאדם שיסבול, על ידי זה שהיא מחייה ומהווה ומקיימת את הישות העצמית של האדם. כי הסיבה שהאדם סובל, היא רק בגלל שהתודעה העצמית הנפרדת שלו ... ומסובבת את האדם, בכל זמן ובכל מקום (כפשוטו), בחוויה נצחית ואין סופית של נפרדות. והאדם לא יכול להשתחרר מחוויית הנפרדות הזאת של המקום והזמן, בשום צורה שהיא. וכל חווית נפרדות , היא חווית סבל. כי ההפרדה, היא צמצום. והצמצום, הוא חסר את השלם, ולכן האדם סובל. והאדם לא יכול להיפטר בשום צורה מחוויית הנפרדות של האני שלו. ובכך שהאדם מנסה להסיר מעצמו את האחריות לגורלו, בכך האדם לא פותר את צרותיו בשום צורה, אלא הוא רק מחזק את צרותיו. ובכך שהאדם מנסה לטעון, שאין לו בחירה להתנגד לחוויית הנפרדות של המציאות, בכך האדם רק מעמיק את האחיזה של הנפרדות, בייאוש שלו להיפרד ממנה. (הסרת אחריות, מחזקת את תחושת הייאוש של האדם, שחושב בטעות, שהוא לנצח יסבול). ועל האדם להבין ולדעת, שאין שום ייאוש בעולם כלל. ואין ... ובכל זמן. והאדם, הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו (בזמן הווה), לתוך גוף גשמי של נפרדות וכולי. ועל האדם להבין, שמרכז הכוח של העולם כולו, ושנקודת המרכז של כל העולמות כולם, שהיא זו שמחייה את כל העולמות כולם, נמצאת בתוכו. ועל האדם לדעת, שבכלל ...

... להכיר את החכם האמיתי עפ החיצוניות שלו בשום צורה שהיא, משום שגם החכם האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם האחדות תמיד קיים ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם שניהם קיימים בו זמנית כישות אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא טועה, אצלו, הנפרדות החיצונית של העולם שלנו והצורה שבה הוא מתנהל, היא מצטיירת אצלו כטיפשות וכשיא השיגעון וההפרדה. דהיינו, שהאדם חושב לעצמו, שהמציאות שלנו מתנהלת בצורה טיפשית שגויה לא נכונה. שהאדם חושב שהוא היה מנהל את המציאות בצורה יותר חכמה, ממה שהיא מתנהלת בפועל. ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא חכם אמיתי, בין אם זה אדם בשר ודם שהוא חכם אמיתי, ובין אם זה שכל שהוא חכם ... מצטייר בעיניו, כשקרן וכטיפש. בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ובצדק. כי עפ השכל שמפריד בין היש לבין האין, הרי שכל הישויות כולן הן חסרות. ... של האין המוחלט, היא נמצאת בכל ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם שלנו, ובצדק כנל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפכ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם האמיתי, אך היא אינה מתגלה בשום צורה חיצונית אצל החכם האמיתי. כי האחדות ... ויבלבל ביניהם בטעות או שלא בטעות. ובסיכומו של דבר, החכם האמיתי, אי אפשר לזהות אותו עפ החיצוניות שלו בשום צורה. משום שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא עצמו יהפוך להיות חכם אמיתי, ויבדיל בין טוב אמיתי לבין רע אמיתי ...

... זוכה לחוויית התחדשות מתמדת, שבה הוא רואה (בנפרדות), את היש שמתהווה מהאין בכל רגע מחדש, על ידי זה שהוא ... אחד ממש. ואחכ כאשר האדם חוזר לתודעה של נפרדות, אז הוא זוכר שהכל אחד ממש, ואז הוא חווה את התחדשות ... את השלמות של האחדות, בכל פעם מחדש. ולכן הנפרדות והרע, היא טובה מאוד, כי היא ריבוי של האחדות. כי באמצעות האין סוף נפרדות שיש, על ידי זה האדם יכול לחוות באין סוף צורות, אין סוף פעמים את חווית השלמות, של הנפרדות, שנכללת באחדות, בכל פעם מחדש. ואעפכ מצד אחד, אין שום התחדשות כלל, כי הכל אחד ממש תמיד, ללא שום נפרדות כלל. ואעפכ מצד שני, יש התחדשות מתמדת כל הזמן וכולי. ...