מדוע דאעש מצליחים להשתלט למרות מספרם הקטן?

אליעד כהן מסביר מדוע ארגון דאעש (המדינה האסלאמית) מצליח לתפוס כוח רב, להשתלט על שטחים ולהפחיד כל כך הרבה אנשים, למרות שהוא התחיל כקבוצה קטנה. הסיבה המרכזית להצלחתם אינה קשורה למספר הלוחמים או לכמות הנשק שיש להם. הוא מסביר שברמה הטקטית, דאעש מצליחים כי אין להם שום בעיה מוסרית או מצפונית לפגוע בחפים מפשע. בעוד שצבאות אחרים, כמו הצבא הישראלי למשל, מוגבלים על ידי כללי מוסר ואסטרטגיה של מניעת פגיעה בחפים מפשע, דאעש אינם רואים ב"חפים מפשע" מושג אמיתי או בעייתי, ולכן הם פועלים ללא מגבלות.

מה משמעות המושג "חפים מפשע" במלחמה ובחיים?

"חפים מפשע" מוגדרים כאנשים שלא עשו שום דבר רע. ברגע שאדם נלחם ברע, הוא נדרש לפעמים לפגוע גם באנשים כאלו, מפני שהרע, כמו דאעש, מסתתר בתוכם. אליעד משתמש בדוגמה של לחימה צבאית: כשצבא רגיל רוצה לפגוע באויב, הוא ימנע מפעולות שיפגעו גם באנשים שלא קשורים למלחמה, בעוד דאעש לא יתחשב בכך. אם יש 100 לוחמי דאעש בתוך שכונה עם אנשים חפים מפשע, צבא רגיל יתקשה לפעול כנגדם, כי הוא מוגבל מוסרית ולא ירצה לפגוע בחפים מפשע. דאעש, לעומת זאת, יתקפו בלי שום התלבטות.

איך קשור הקונספט של דאעש למלחמה פנימית בנפש האדם?

אליעד מסביר שהקונספט של דאעש רלוונטי מאוד גם לאדם הפרטי ולמלחמה הפנימית שמתחוללת בו בין טוב ורע. כאשר האדם מתמודד עם פחדים, חרדות או רצונות רעים, הוא חייב להיות נחוש כמו דאעש, שפוגעים בכל מי שעומד בדרכם ללא פשרות. החרדה של אדם מכישלון, לדוגמה, מקורה בכך שהאדם רוצה להצליח. אם אדם היה אומר שלא אכפת לו כלל להיכשל, החרדה הייתה נעלמת. אלא שהאדם נאחז ברצונות מסוימים שמעניקים לו תחושה טובה, ולכן אינו מוכן להרוג אותם, למרות שהם מחזיקים את החרדה שלו כבת ערובה. לכן, בדומה למצב צבאי, האדם נמנע מלהרוג "חפים מפשע" (הרצונות הטובים), ולכן אינו מסוגל לנצח את הרע שבו לחלוטין.

כיצד הימנעות מפגיעה בחפים מפשע פוגעת ביכולת לנצח את הרע?

לפי אליעד, אדם שאינו מוכן לפגוע ברצונות הטובים שלו (ה"חפים מפשע") כדי להילחם ברע, מגביל את יכולתו לנצח באופן מוחלט. בדומה למצב שבו צבא אינו יכול לחסל את דאעש כי הוא חושש לפגוע בחפים מפשע, האדם לא מצליח לחסל את הפחד או החרדה לחלוטין, כי אינו מוכן להקריב גם את הרצונות החיוביים, אלו שנותנים לו תחושות טובות. אליעד מדגים זאת עם סיפורו של רבי נחמן מברסלב, המספר על אדם שלא מצליח להיפטר מהצרות שלו, כי עדיין נהנה מתועלות מסוימות שהוא מקבל מהן. כל עוד האדם נהנה אפילו מעט מדבר שגורם לו רע, הוא לא יצליח להשתחרר ממנו.

האם אפשר לנצח את הרע בלי לאבד את הטוב?

אליעד מתאר את המצב שבו אדם מנסה להיפטר ממחלה כמו סרטן. אם הדרך היחידה להיפטר מהסרטן היא להרוג גם את האדם עצמו, זו דילמה משמעותית. באותה מידה, אם הדרך היחידה להיפטר לחלוטין מהחרדה או מהפחד היא להקריב את כל הרצונות הטובים, זה דורש מהאדם ללכת "עד הסוף" ולוותר על הכל. רוב האנשים לא עושים זאת, כי הם רוצים עדיין להרגיש טוב. אליעד מציין שכדי באמת לחסל את הרע באופן מוחלט, האדם חייב להיות מוכן להקריב את כל הטוב שהוא מקבל כתוצאה מהרצונות שלו, בדיוק כפי שדאעש מקריבים חפים מפשע.

איך יודעים אם אדם באמת רוצה משהו?...