40:23תכלית הידיעה שלא נדע, איך להגיע לתכלית הידיעה, לדעת את הכל, ללכת עד הסוף, לא לדעת שום דבר, לשאול שאלות, לבדוק ולא להאמין, לדעת שאינך יודע, להשתמש בשכל עד הסוף
מהי תכלית הידיעה שלא נדע?
אליעד כהן מסביר שהנושא של "תכלית הידיעה שלא נדע" עוסק בשאלה איך האדם יכול להגיע להבנה עמוקה שהוא אינו יודע שום דבר באמת, וכיצד דווקא מתוך ההכרה המוחלטת בחוסר הידיעה אפשר להגיע לידיעה האמיתית, האולטימטיבית, שהיא למעשה ידיעת הכל. אליעד מדגיש שהמטרה אינה לדעת פחות אלא ללכת עם השכל עד הסוף, עד לנקודה שבה האדם מגלה שכל הידיעות וההבנות שלו אינן מוחלטות, ושאינו באמת יודע דבר.
מדוע אנשים קופצים מוקדם מדי למסקנות?
לפי אליעד, בעיה נפוצה היא שאנשים ממהרים להגיד "אני לא יודע" במקום לנסות לברר את הדברים עד הסוף. הוא נותן דוגמה לאדם השואל את עצמו "למה אני מעדיף דבר אחד על פני אחר?", וכאשר האדם לא מוצא תשובה מיידית, הוא מהר מאוד אומר "אני לא יודע". לפי אליעד, זו טעות משום שהאדם לא באמת ניסה לברר לעומק, אלא ויתר בטרם מיצה את כל האפשרויות.
איך אפשר לדעת בוודאות שאינך יודע?
אליעד מסביר שהדרך היחידה לדעת בוודאות שאינך יודע היא לבדוק כל אפשרות אפשרית, לשלול כל תשובה אפשרית עד שבאמת לא תישאר לך אף תשובה אחרת. כל עוד יש אפילו ספק קטן, אפילו מחשבה אחת שאולי קיימת תשובה נוספת, אז אינך באמת יודע שאתה לא יודע. הדוגמה לכך היא השאלה "למה אני הולך לעבוד?". אם האדם אומר "אני הולך לעבוד כדי להרוויח כסף", סימן שהוא עדיין חושב שיש סיבה כלשהי חיצונית למעשה העבודה. אך אם האדם מגיע למצב שהוא באמת לא יכול למצוא תשובה אחרת, כלומר, שאין שום סיבה הגיונית או אפשרות אחרת, הוא נמצא במצב אמיתי של חוסר ידיעה מוחלט.
מה הקשר בין אמונה לידיעה אמיתית?
אליעד מתייחס לאמונה כאל קיצור דרך. כשאדם אומר "אני מאמין ש...", הוא בעצם מדלג על שלב הבירור. אמונה נותנת הרגשה של ודאות, אבל לא מבוססת על ידיעה אמיתית. אליעד מדגיש שהאדם חייב ללכת עם השכל עד הסוף ולא להסתמך על אמונה, גם אם היא נראית הגיונית. רק לאחר שהאדם בדק את כל האפשרויות בצורה שכלית ומוחלטת, הוא יגיע לידיעה אמיתית של אי - ידיעה מוחלטת, וזו הנקודה שבה האמונה כבר לא קיימת, כי כבר אין שום ספקות או שאלות.
מדוע שאלות מסוימות חוזרות שוב ושוב?
אליעד מסביר שאם שאלה חוזרת שוב ושוב, זה סימן שהאדם לא הגיע באמת לתשובה מוחלטת עבורה. אם התשובה "לא יודע" הייתה באמת מוחלטת, השאלה לא הייתה מופיעה שוב, כי האדם היה מקבל לחלוטין את חוסר הידיעה. לדוגמה, אדם ששואל כל בוקר "למה אני הולך לעבוד?" ולא מקבל תשובה מספקת, ימשיך לשאול את השאלה שוב ושוב. רק אם יגיע לחוסר ידיעה אמיתי ומוחלט, השאלה תיעלם לתמיד.
כיצד להשתמש בשכל עד הסוף?
השיטה שאליעד מתאר לשימוש בשכל עד הסוף היא לשאול שאלות, לא להסתפק בתשובות שטחיות או חלקיות, אלא לבדוק כל דבר עד סופו. אם האדם מגיע ל"לא יודע", עליו לנסות בכוח למצוא תשובות שכליות ולבדוק אותן עד שהן נופלות. הוא מדמה זאת לתהליך שבו אדם נותן מכות עד שמשהו או יעמוד בהן או יישבר. אם אפשר להטיל ספק בתשובה מסוימת, זה סימן שהיא לא מוחלטת.
מה המשמעות של "מחויב המציאות"?
אליעד מסביר את המושג "מחויב המציאות" כדבר שהוא מוחלט, בלתי ניתן לערעור, ואין אפשרות אחרת מלבדו. הוא אומר שאם אדם מצליח למצוא סיבה לדבר כלשהו, זה הופך את הדבר ל"מחויב". אך כדי להגיע לחוסר ידיעה אמיתי, חייבים להבין שאין שום דבר שבאמת מחויב מלבד עצם קיומו של הדבר ברגע הזה, ללא כל הסבר או סיבה חיצונית.
כיצד מגיעים באמת ל"לא יודע" מוחלט?
לפי אליעד, להגיע ל"לא יודע" מוחלט פירושו לבחון את כל האפשרויות עד תום, בלי להשאיר שום ספק קטן. זה תהליך ארוך שבו האדם חייב להתעמת עם עצמו, לשקר לעצמו בכוונה, לנסות לשכנע את עצמו שהוא יודע עד שהוא לא יכול לשכנע יותר. רק אז הוא יגיע להבנה האמיתית שאין לו באמת ידיעה על שום דבר, וזה המצב שבו הוא יודע את הכל דרך ההבנה שאין דבר באמת מחויב חוץ מעצם הקיום של הרגע הנוכחי.
מה הסיכון בללכת עד הסוף עם שאלות?
אליעד מתייחס גם לסכנה שיש בתהליך כזה, כי אם האדם לא יציב מבחינה נפשית הוא עלול להיכנס לאובססיות, לספקנות אינסופית או למצוקה נפשית. אליעד מדגיש שלמרות זאת, התהליך הוא הכרחי למי שבאמת מחפש את האמת, ואין קיצור דרך לאמונה פשוטה או נוחה יותר.
בסיכום, אליעד כהן מבהיר שהדרך היחידה להגיע לתכלית הידיעה, שהיא ידיעה אמיתית של הכל, עוברת דרך ההבנה האמיתית והמוחלטת שהאדם אינו יודע דבר. זוהי הבנה שנוצרת רק לאחר בדיקה מעמיקה, יסודית ואינטנסיבית, ללא אמונה וללא קיצורי דרך.
אליעד כהן מסביר שהנושא של "תכלית הידיעה שלא נדע" עוסק בשאלה איך האדם יכול להגיע להבנה עמוקה שהוא אינו יודע שום דבר באמת, וכיצד דווקא מתוך ההכרה המוחלטת בחוסר הידיעה אפשר להגיע לידיעה האמיתית, האולטימטיבית, שהיא למעשה ידיעת הכל. אליעד מדגיש שהמטרה אינה לדעת פחות אלא ללכת עם השכל עד הסוף, עד לנקודה שבה האדם מגלה שכל הידיעות וההבנות שלו אינן מוחלטות, ושאינו באמת יודע דבר.
מדוע אנשים קופצים מוקדם מדי למסקנות?
לפי אליעד, בעיה נפוצה היא שאנשים ממהרים להגיד "אני לא יודע" במקום לנסות לברר את הדברים עד הסוף. הוא נותן דוגמה לאדם השואל את עצמו "למה אני מעדיף דבר אחד על פני אחר?", וכאשר האדם לא מוצא תשובה מיידית, הוא מהר מאוד אומר "אני לא יודע". לפי אליעד, זו טעות משום שהאדם לא באמת ניסה לברר לעומק, אלא ויתר בטרם מיצה את כל האפשרויות.
איך אפשר לדעת בוודאות שאינך יודע?
אליעד מסביר שהדרך היחידה לדעת בוודאות שאינך יודע היא לבדוק כל אפשרות אפשרית, לשלול כל תשובה אפשרית עד שבאמת לא תישאר לך אף תשובה אחרת. כל עוד יש אפילו ספק קטן, אפילו מחשבה אחת שאולי קיימת תשובה נוספת, אז אינך באמת יודע שאתה לא יודע. הדוגמה לכך היא השאלה "למה אני הולך לעבוד?". אם האדם אומר "אני הולך לעבוד כדי להרוויח כסף", סימן שהוא עדיין חושב שיש סיבה כלשהי חיצונית למעשה העבודה. אך אם האדם מגיע למצב שהוא באמת לא יכול למצוא תשובה אחרת, כלומר, שאין שום סיבה הגיונית או אפשרות אחרת, הוא נמצא במצב אמיתי של חוסר ידיעה מוחלט.
מה הקשר בין אמונה לידיעה אמיתית?
אליעד מתייחס לאמונה כאל קיצור דרך. כשאדם אומר "אני מאמין ש...", הוא בעצם מדלג על שלב הבירור. אמונה נותנת הרגשה של ודאות, אבל לא מבוססת על ידיעה אמיתית. אליעד מדגיש שהאדם חייב ללכת עם השכל עד הסוף ולא להסתמך על אמונה, גם אם היא נראית הגיונית. רק לאחר שהאדם בדק את כל האפשרויות בצורה שכלית ומוחלטת, הוא יגיע לידיעה אמיתית של אי - ידיעה מוחלטת, וזו הנקודה שבה האמונה כבר לא קיימת, כי כבר אין שום ספקות או שאלות.
מדוע שאלות מסוימות חוזרות שוב ושוב?
אליעד מסביר שאם שאלה חוזרת שוב ושוב, זה סימן שהאדם לא הגיע באמת לתשובה מוחלטת עבורה. אם התשובה "לא יודע" הייתה באמת מוחלטת, השאלה לא הייתה מופיעה שוב, כי האדם היה מקבל לחלוטין את חוסר הידיעה. לדוגמה, אדם ששואל כל בוקר "למה אני הולך לעבוד?" ולא מקבל תשובה מספקת, ימשיך לשאול את השאלה שוב ושוב. רק אם יגיע לחוסר ידיעה אמיתי ומוחלט, השאלה תיעלם לתמיד.
כיצד להשתמש בשכל עד הסוף?
השיטה שאליעד מתאר לשימוש בשכל עד הסוף היא לשאול שאלות, לא להסתפק בתשובות שטחיות או חלקיות, אלא לבדוק כל דבר עד סופו. אם האדם מגיע ל"לא יודע", עליו לנסות בכוח למצוא תשובות שכליות ולבדוק אותן עד שהן נופלות. הוא מדמה זאת לתהליך שבו אדם נותן מכות עד שמשהו או יעמוד בהן או יישבר. אם אפשר להטיל ספק בתשובה מסוימת, זה סימן שהיא לא מוחלטת.
מה המשמעות של "מחויב המציאות"?
אליעד מסביר את המושג "מחויב המציאות" כדבר שהוא מוחלט, בלתי ניתן לערעור, ואין אפשרות אחרת מלבדו. הוא אומר שאם אדם מצליח למצוא סיבה לדבר כלשהו, זה הופך את הדבר ל"מחויב". אך כדי להגיע לחוסר ידיעה אמיתי, חייבים להבין שאין שום דבר שבאמת מחויב מלבד עצם קיומו של הדבר ברגע הזה, ללא כל הסבר או סיבה חיצונית.
כיצד מגיעים באמת ל"לא יודע" מוחלט?
לפי אליעד, להגיע ל"לא יודע" מוחלט פירושו לבחון את כל האפשרויות עד תום, בלי להשאיר שום ספק קטן. זה תהליך ארוך שבו האדם חייב להתעמת עם עצמו, לשקר לעצמו בכוונה, לנסות לשכנע את עצמו שהוא יודע עד שהוא לא יכול לשכנע יותר. רק אז הוא יגיע להבנה האמיתית שאין לו באמת ידיעה על שום דבר, וזה המצב שבו הוא יודע את הכל דרך ההבנה שאין דבר באמת מחויב חוץ מעצם הקיום של הרגע הנוכחי.
מה הסיכון בללכת עד הסוף עם שאלות?
אליעד מתייחס גם לסכנה שיש בתהליך כזה, כי אם האדם לא יציב מבחינה נפשית הוא עלול להיכנס לאובססיות, לספקנות אינסופית או למצוקה נפשית. אליעד מדגיש שלמרות זאת, התהליך הוא הכרחי למי שבאמת מחפש את האמת, ואין קיצור דרך לאמונה פשוטה או נוחה יותר.
בסיכום, אליעד כהן מבהיר שהדרך היחידה להגיע לתכלית הידיעה, שהיא ידיעה אמיתית של הכל, עוברת דרך ההבנה האמיתית והמוחלטת שהאדם אינו יודע דבר. זוהי הבנה שנוצרת רק לאחר בדיקה מעמיקה, יסודית ואינטנסיבית, ללא אמונה וללא קיצורי דרך.
- מהי תכלית הידיעה?
- איך לדעת שאינך יודע?
- מדוע שאלות חוזרות על עצמן?
- מהו מחויב המציאות?
- מה ההבדל בין אמונה לידיעה?
- כיצד להגיע לידיעה מוחלטת?
- איך לבדוק תשובות עד הסוף?