... מצוירים ומדע בדיוני - המחויב הוא אפשרי מי שרוצה לעורר אצל עצמו את חוויית האחדות של המציאות, שיצפה ... אל הפועל, סרטים ותכנים, שבהם המציאות שלנו והחוקים שלה, משנים את הצורה שלהם. ועל ידי צפייה של האדם בתכנים כאלו, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומעורר אצל עצמו, את השכל של האחדות. והעניין הוא, כי התודעה של האדם חיה בעולם של חוקים קשוחים ... של חוקי המציאות שלנו. כי המציאות עולה על כל דמיון. ובעולם הדמיוני של הסרטים, בו הדמיון בא לידי ביטוי, ובו חווה האדם את מה שנדמה לו כמחויב המציאות, כפי מה שהוא באמת, דהיינו, אפשרי המציאות. והכוונה היא, כי בעיני האדם, המון דברים נראים כמחויבי המציאות, למרות שבאמת הם רק אפשרי המציאות. כי כל צורת החיים שלנו ... הצורה, היא אינה טבעית. והטבע של הדברים, הוא חסר כל צורה. ומצד האחדות של המציאות ששם הכל אחד, שום דבר לא יותר הגיוני מאשר דבר אחר. ורק השכל של האדם, רגיל לתפוש את המציאות בצורה כלשהי, מחמת הזיכרון שיש לאדם ... סיבתית, על ידי האחדות של המציאות. (שבה הכל אחד, ואין שום שינוי כלל). וכאשר האדם מתבונן בדמויות השונות בסרטים המצוירים, אז אם יש לאדם שכל אמיתי, אז לאחר מכן, כאשר הוא חוזר אל העולם הלא בדיוני שלנו, אז הוא יודע את האמת וגם מרגיש את האמת. שכל העולם שלנו הוא בדיוני לגמרי, והוא רק אפשרות אחת, מיני אין סוף ...

מחויב שנכלל באפשרי - עבודת אלילים, שנכללת בעבודת אלוהים האמיתי ובו יתבאר העניין, שאפשרי המציאות, נכלל בבחינת מחויב המציאות. והעניין הוא, כי עבודת אלילים היא, שהאדם נותן כוח, לישות שאין לה כוח. והנה, הכוח שייך למסובב הראשון, שהוא המחויב והוא המהות של המציאות. וכל הלבושים של המציאות, הם רק אפשרי המציאות ללא שום כוח כלל. וכל זמן שנדמה לאדם שיש ... כלשהו, גם הוא עובד אלילים. כי גם האני של האדם, גם הוא עצמו רק לבוש של המציאות. ואלוהים האמיתי, הכוח האמיתי, הוא: האחדות של המציאות, מחויב המציאות, הישות שממלאת את כל הלבושים של המציאות, הלא היא המהות של כל הדברים כולם, שנמצאת מחוץ ובתוך כל הדברים כולם, שהיא הכוח האמיתי וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של האחדות, שבו הכל אחד ממש, אז ההבנה הראשונה שהוא מבין, היא ההבנה של אחדות המציאות. שהאדם מבין את מהותה של מהות המציאות. והאדם מבין מהו אלוהים, ומהו מחויב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחויב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן וכולי, אבל האדם עדיין עושה הפרדה בין הלבושים של המציאות, לבין המהות של המציאות. אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ממש והכל נכלל אחד בשני ממש. וכמובן שזה נגד השכל ונגד ההיגיון. אך אעפכ, האחדות של המציאות פירושה הוא, שכל מה שנכון לגבי הישות האחת האין סופית, נכון ללא כל שינוי, לגבי כל אחת ואחת מכל הישויות הסופיות. וכיוב להפך, שכל מה שנכון לגבי כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות והצירופים שלהן (שגם אלו ישויות בפני עצמן), נכון בדיוק ללא כל שינוי, גם לגבי המהות של המציאות. וזהו דבר שהוא נגד השכל. כי עפ השכל הזה, יש ריבוי של אלוהים וריבוי של ישויות אין סופיות, שזה לא הגיוני. ואעפכ הדבר הוא כך. ועפ השכל של האחדות, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות, היא אלוהים אין סופי של ממש. שרק בעיני האדם היא מצטיירת לו כישות סופית, למרות שהיא ממלאת כל עלמין וסובבת כל עלמין, בדיוק כמו המחויב הראשון. וכאשר האדם רואה איזו ישות סופית, כגון לדוגמה אבן, מי שיודע את האמת, הוא מבין שמצד אחדות המציאות, ... וכאשר האדם רואה איזו צורה של המציאות, הוא בעצם רואה רק היבט מסוים, של הישות שהיא ממש כרגע, אין סופית וכולי. וכאשר אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות, אז התכונות של המחויב, מתרחבות, גם אל כל מה שהוא אפשרי המציאות, ולהפך. כי זו הכל ישות אחת ממש, עד שאי אפשר להבדיל בין הלבושים השונים, כי הכל אחד ממש. וגם בחינת האין, גם היא רק לבוש. ובשורשו, אין הבדל בין היש לבין האין, כי הכל אחד. ועל ידי השכל הזה, אין שום עבודת אלילים כלל, כי הכל זו עבודת אלוהים האמיתי. כי אכן כל ישות וישות שיש בעולם, היא מחייה את כל ... כי זה דבר שאינו אפשרי, שתהיה לעולם יותר מאשר נקודת מרכז אחת, אעפכ כל ישות, היא בכלל המהות של המציאות ונקודת המרכז וכולי. וכך גם לגבי המחויב, שהוא גם אפשרי המציאות. ולו רק משום שיש לו הפך, והוא אפשרי המציאות עצמו. וכאשר גם המחויב הוא אפשרי, אז אין מחויב, ואז גם האפשרי, הוא מחויב באותה המידה. ובסופו של דבר, הכל אחד ממש, והאין סוף נכלל בתוך היש סוף, לישות אחת. ...

... מחויב, סבל אפשרי, שחרור מסבל, אושר או ... רעים וקשים, וכך מעצים את הסבל. כלומר, דווקא האכזריות שנראית שלילית היא זו שמביאה לשחרור ולתחושת חופש אמיתית. כיצד ההבנה שאין שלמות מובילה לשחרור מהסבל? אליעד מסביר שכל אדם חווה סבל מכיוון שהוא מחפש ...

... מה באמת אתה רוצה, לא רוצה שום דבר, לרצות שום דבר, רצון אמיתי, שורש הרצון, רצון אפשרי, רצון מחויב למה אנחנו רוצים חברים והאם זה ... בעצם רוצה את התחושה של ביחד או של משמעות, ולא את החברים עצמם. לפי אליעד, אנשים הופכים אפשרות למחויבות: הם חושבים שהדרך היחידה להשיג ... אני רוצה חברים?, למה אני רוצה להרגיש טוב?. בסופו של דבר, אם האדם כנה מספיק, הוא מגיע להבנה שכל רצון מבוסס על תחושת חיסרון ... תחושת החוסר, אך האדם אף פעם לא מצליח למלא את החיסרון באופן מלא, כי עצם קיומו של הרצון הוא ההוכחה לכך שקיים חיסרון. כאשר האדם שואל ... לו שום חיסרון?. הוא עונה שלמרות שאנשים מרגישים לעיתים שהם מלאים ולא חסר להם כלום, האמת היא שכל תחושת מלאות קיימת רק ביחס לתחושת ... הוא באמת נכון. אם אדם חושב שחסר לו משהו כי הוא מרגיש כך, עליו לבדוק האם התחושה שלו אמיתית ומחויבת או שמא היא רק אפשרית ולא מחויבת. אם הוא מגלה שהיא אינה מחויבת, התחושה משתחררת והאדם עשוי ... פנימי או חיצוני, כי אין תחושת קיום נפרדת. למה אנחנו רוצים חברים? איך להפסיק לרצות? מה זה רצון מחויב? איך מגיעים למצב של לרצות שום ...

... יש נפרדות, למה יש נפרדות, הכל אחד, יש מאין, שאלה מתוך אחדות, מחויב שתהיה נפרדות, שאלה מתוך נפרדות מהי בכלל שאלת הנפרדות והאחדות? אליעד פותח את הדיון ... זאת השאלה העמוקה ביותר: איך מתוך האחדות (או אי הידיעה המוחלטת) נוצרת נפרדות (ידיעה של שני דברים שונים)? אין על זה תשובה הגיונית, כי הלוגיקה עצמה בנויה על ההנחה שיש נפרדות מלכתחילה. האם אפשר להגיע לתשובה מוחלטת? אליעד מסביר שכל תשובה שמקבלים בנפרדות רק מובילה לעוד שאלה. הוא מדגיש שאם יש תשובה תמיד תהיה שאלה ... מוחלטת במסגרת הנפרדות. מנקודת מבטו של אליעד, רק באחדות המוחלטת השאלה מתבטלת לחלוטין. כשהכל אחד, אין שום משמעות לשאלות ולתשובות. האם באמת מחויב שתהיה נפרדות? אחד המשתתפים מעלה טענה שהוא מרגיש שמחויב שתהיה נפרדות, מכיוון שהוא רואה תמיד שיש שני דברים - טוב ורע, יש ואין. אליעד מבהיר לו שזה לא באמת מחויב. הסיבה שהאדם חווה את הנפרדות כמחויבת היא רק משום שהוא מניח מראש שיש הבדל. כלומר, כל מחויבות היא מותנית בהנחת יסוד שהאדם מחזיק בה. אליעד מציע לאדם לשאול את עצמו: מי אמר שבאמת יש נפרדות? מי אמר שאני באמת בנפרדות?. הוא מדגיש שהחוויה של מחויבות היא אשליה הנוצרת מעצם האמונה בנפרדות. איך לצאת מתחושת המחויבות של הנפרדות? אליעד מציע למשתתפת אחרת שביקשה להבין כיצד לצאת מתחושת המחויבות הזו, לחקור את עצמה לעומק. הוא מסביר שאם היא באמת תחקור לעומק את הנחת היסוד שהיא חייבת להיות בנפרדות, היא תגלה שזו רק אמונה. כל מחויבות מורגשת רק מתוך אמונה ראשונית כלשהי. לכן, הדרך להשתחרר מתחושת המחויבות היא לחזור לנקודה שבה הונחה הנחת היסוד, ולבדוק אותה מחדש. מה המשמעות של האפשרי והמחויב? אליעד מסכם שאם האדם חווה שיש משהו מחויב, המשמעות היא שיש אופציה אחרת אפשרית שהוא לא רואה. הוא אומר שהאדם נוטה לחשוב שיש דברים מחויבים, אבל אם היה בוחן אותם מחדש, היה מגלה שהמחויב שלו הוא בעצם אפשרי. כל הרעיון של אפשרי ומחויב קיים רק בתוך תפיסת הנפרדות. לסיום, אליעד מדגיש שכל שאלה של האדם מכילה מראש את הנחות היסוד של הנפרדות. לכן הוא מציע לאדם לבחון תמיד את ... במקום לנסות למצוא תשובות בתוך המסגרת של הנפרדות עצמה. איך נוצרת נפרדות מתוך אחדות? מהי אחדות מוחלטת? איך נוצר יש מאין? האם נפרדות היא מחויבת? למה אין תשובה מוחלטת בנפרדות? מה ההבדל בין אפשרי למחויב? איך לצאת מתחושת המחויבות בנפרדות? ...

... פחד - מחויב או אפשרי? הפרעת חרדה ודיכאון, האם זה מחויב, או אפשרי? ואיך להתמודד? ובו יתבאר, כי קיימת דרך לצאת מכל הפרעת חרדה ודיכאון, על ידי דבר שנקרא אמת מחויבת. ואמת מחויבת פירושו, שעל כל דבר שהאדם חושב אותו מאמין בו רוצה אותו מפחד ממנו אוהב אותו שונא אותו וכיוב, על האדם לשאול את עצמו תמיד. האם זה מחויב או אפשרי? לדוגמה, נניח שהאדם רוצה איזה דבר. ככ רוצה אותו, אפילו עד כדי חרדה. על האדם לשאול את עצמו, האם הדבר הזה שאני ככ רוצה אותו, האם אני מחויב ומוכרח להשיג אותו, או שאולי זה רק אפשרי שאני אשיג אותו, ואם אני לא אשיג אותו, לא יקרה שום דבר?! ובכל פעם שנדמה לאדם שיש איזה דבר שהוא מחויב המציאות, דהיינו, שהאדם מרגיש שהוא מחויב לאיזה דבר, לאיזה רעיון, לאיזה רצון וכיוב, על האדם לשאול את עצמו, האם האמונה הזאת שלי, האם היא מחויבת, או שאולי רק אפשרי שהיא נכונה, אך לא מחויב שהיא נכונה?! והאם מה שאני בטוח שהוא נכון, האם מחויב ומוכרח שהוא נכון? אולי אני טועה? ואולי ההפך הוא הנכון?! והאם מה שאני ככ רוצה אותו, האם אני מחויב להשיג אותו, או שאולי זה רק אפשרי, שאני אשיג אותו?! והדבר הזה, שהאדם שואל את עצמו על כל דבר, האם זה מחויב או רק אפשרי, הדבר הזה מוביל את האדם להבנה, ששום דבר בעולם, אינו מחויב, אלא הכל אפשרי בלבד. כי שום דבר לא מוכרח להיות דווקא כך או אחרת. אלא, כל דבר שהוא, רק אפשרי שהוא כך, והוא יכול גם להיות אחרת. והפרעת החרדה שיש לאדם, היא רק בגלל שהוא הופך את האפשרי למחויב. דהיינו, שהאדם, על איזה דבר שהוא לא באמת מחויב להשיג אותו, הוא מתייחס אליו, כאילו הוא מחויב להשיג אותו. ואז האדם מפחד, מכך שהוא לא ישיג אותו. וככל שהאדם חושב יותר, שהוא מחויב להשיג את הדבר, כך הוא יותר בחרדה, מכך שהוא לא ישיג אותו. ועל ידי זה שהאדם במשך היום יום, לוקח כל דבר ודבר, ושואל את עצמו תמיד, האם זה אפשרי? האם זה מחויב? האם מחויב שאני צודק, או שאני רק אולי צודק? והאם אני בטוח שהאמת היא כך, ואולי היא אחרת? והאם אני מחויב לרצות ולעשות כך, או שזה רק אפשרי? ...

... להרגיש טוב, רצון להרגיש טוב, לא לרצות שום דבר, מחויב או אפשרי, חייב לרצות להרגיש טוב, תודעה של תינוק האם לרצות להרגיש טוב הוא דבר מחויב או אפשרי? אליעד מסביר על המושגים מחויב ואפשרי, ומדגיש שהרצון להרגיש טוב הוא מחויב רק בתנאים מסוימים ולא מחויב באופן מוחלט. הוא מדגים זאת דרך ... אומר שהוא רוצה משהו, הוא מתכוון שהוא רוצה למלא חיסרון, כלומר, להרגיש טוב יותר מאשר הוא מרגיש כעת. עם זאת, אליעד מדגיש כי אף על פי שרצון להרגיש טוב הוא מחויב אם יש לך רצון כלשהו, הוא לא מחויב כשלעצמו שיהיה לך בכלל רצון. אם קיימת, יש לך טוב ויש לך רע, ויש לך רצון, אבל לא מחויב שתהיי קיימת מלכתחילה. כלומר, לא מחויב שתהיי במצב שיש בו רצון. מה ההבדל ... סוג של מנגנון רובוטי. אליעד מדמה זאת לפעולה של הכאת שולחן בפטיש - השולחן מגיב ברעש, אבל הוא אינו מודע לסבל או לרצון. לכן, גם תגובה כמו בכי או צרחות אינה הוכחה חד - משמעית לכך שהתינוק אכן רוצה להרגיש טוב באופן מודע. למרות זאת, אליעד מסביר כי אם יש לתינוק מודעות כלשהי - ולו מינימלית ביותר - אז מחויב שהוא גם רוצה להרגיש טוב, מאחר שכל מודעות מייצרת מיד גם טוב וגם רע, ... מתהווה הרצון לשפר את המצב, כלומר, להרגיש טוב יותר. האם ניתן בכלל לא לרצות שום דבר? אליעד מסביר שאף על פי שאדם בהכרח רוצה להרגיש טוב כאשר הוא כבר קיים, לא מחויב שתהיה בכלל תודעה או רצון. אפשר ... אחורה, למצב טרום - רצוני, כלומר, מצב בו אין שום רצון. מצב כזה הוא מצב של חוסר מודעות מוחלט, שבו האדם אינו חווה כלל טוב או רע. לכן, מבחינה פילוסופית, לא מחויב שתהיה בכלל תודעה שרוצה או לא רוצה משהו. אך ברגע שיש תודעה, ברגע שאדם מודע לעצמו, חייב להיות לו רצון כלשהו, ואז הוא חייב לרצות להרגיש טוב. הרצון להרגיש טוב הופך למחויב, רק אם התודעה כבר קיימת. האם יש ... רעיונות מורכבים על היחס בין רצון, טוב, מודעות וסבל, ומסביר את ההבדלים המהותיים בין תגובות פיזיות לתגובות תודעתיות, ואת התנאים בהם הרצון להרגיש טוב הוא מחויב ובאילו מצבים הוא רק אפשרי. האם ...

... מחויבות אישית, מסגרות בחיים, הצבת גבולות, פחד להתחייב, להציב גבולות, פחד ממחויבות, חופש אישי, חוסר מוטיבציה ובו יתבאר העניין של גבולות אישיים ושל הצבת גבולות. ויתבאר, למה האדם צריך להציב גבולות? וכמה האדם צריך להציב גבולות? ... לאדם להציב גבולות? ואיך בכל זאת להציב גבולות? ויתבאר גם העניין של מסגרות בחיים ושל מחויבות אישית של האדם. ויתבאר, למה קשה לאדם להתחייב לכל מיני דברים? ולמה האדם מפחד להתחייב? ומהו החופש האישי שהאדם מחפש אותו? וכיצד לאזן אותו עם זה ... לעבד את החופש האישי שלו. כי העבד, אין לו כמעט חופש אישי לעשות כרצונו, אלא הוא מחויב לעשות, גם דברים נגד רצונו. ולעבד אין חוויה של בחירה חופשית, כי לא מתחשבים ברצון החופשי שלו, אלא מחליטים עבורו מה הוא יעשה. וברגע שהאדם מרגיש ... מסגרות בחיים. של דברים שמותר לו לעשות ושל דברים שאסור לו לעשות. והאדם צריך שתהיה לו מחויבות אישית, לעמוד בחוקים של העולם הזה, כדי להמשיך להשתתף במשחק החיים של העולם הזה. כי בלי חוקים של המשחק, אין משחק. כי אם כל אחד יעשה כרצונו, לא ... מושפל, שהוא לא יכול לעשות את מה שהוא רוצה. וברגע שהאדם רוצה לעשות איזה דבר, ויש לו מחויבות אישית להגביל את עצמו ולא לעשות את הדבר, הרי שזה פוגע בחופש הבחירה של האדם. כי האדם מרגיש שאין לו בחירה חופשית מלאה לעשות כרצונו, אלא הוא ... כבר התחילו להתחייב. כגון לדוגמה בקשר זוגי, שהאדם נכנס לקשר זוגי, דהיינו, יוצר לעצמו מחויבות אישית כלפי בן הזוג בת הזוג, ואחכ כאשר הקשר הזוגי מתפתח יותר, אז לפעמים האדם מקבל רגליים קרות ומפחד ממחויבות ומפחד להתחייב כלפי בן הזוג בת הזוג. וזה משום, שמצד אחד האדם מבין, שבלי מחויבות אישית כלשהי, הוא לא יוכל להיות בקשר זוגי. אבל מצד שני האדם לא רוצה יותר מידי תחושה של מחויבות, שהוא חושב שהיא תיקח לו את החופש האישי שלו. וזה שהאדם מפחד להתחייב, זו גם אחת מהסיבות, לכך שהאדם חווה חוסר מוטיבציה לעשות דברים כאלו ואחרים. ... חוסר מוטיבציה ללמוד חוסר מוטיבציה לעבוד וכיוב. שהם נובעים, מכך שהאדם לא רוצה לחוות מחויבות כלפי העבודה שלו וכלפי הלימודים שלו. דהיינו, אין לאדם מוטיבציה לעבוד או ללמוד, גם משום שהוא חווה שהוא מוכרח ללמוד ולעבוד. ולכן האדם חווה ... כי הוא כאילו עובד בכפייה, כי הוא חייב לעבוד. ואז אין לאדם חשק לעשות דבר שנובע מתוך מחויבות. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם להתמודד עם הפחד שלו ממחויבות? וכיצד יכול האדם להציב גבולות לעצמו, למרות שהם כאילו לוקחים לו את החופש האישי שלו? והתשובה לכך היא, שראשית כל יש להכיר בכך, שאין שום אפשרות להיות קיים בעולם הזה, בלי מחויבות כלשהי. וכדי שהאדם יהיה קיים, מוכרח שהוא ירגיש שיש משהו שהוא מחויב אליו. כי בלי שום מחויבות כלשהי, אין שום משמעות לקיום העצמי של האדם. כי הקיום, הוא בגלל תחושת החיסרון, שהיא תחושת הצמצום, תחושת הרצון, תחושת ההזדהות, תחושת המחויבות וכולי. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. אבל, קיימת דרך עבור האדם, שתאפשר לו להציב גבולות לעצמו, ולהיות מסוגל לקחת אחריות אישית, ולהתחייב במחויבות אישית, בלי לפחד ממחויבות כלשהי. והיא, על ידי זה שהאדם משחרר את עצמו באמת ובשלמות, מכל מחויבות מחשבתית כלשהי. זא כדי להיות מסוגל להתחייב, לשם כך עליך להרגיש חופשי. ומי שרוצה להיות מסוגל להציב גבולות לעצמו ולהיות מסוגל להשתלב במסגרות בחיים, עליו להשתחרר בשחרור פנימי אמיתי, מכל מחויבות מחשבתית כלשהי. ולהשתחרר מכל מחויבות מחשבתית כלשהי, פירושו, שהאדם משחרר את עצמו, מכל דפוסי החשיבה שלו באשר הם. כי האדם יש לו הרבה אמונות שונות. אמונות מאוד עמוקות, אמונות שנמצאות ... האדם יש לו אמונות מאוד עמוקות, שהן אלו שגורמות לו לרצות כל הזמן להרגיש חופשי ולפחד ממחויבות. משום שהוא מרגיש כבול בבית כלא, והוא רוצה לצאת לחופשי ולהרגיש כמה שיותר חופשי, ולא להתחייב לשום דבר. והאמונות של האדם, הן המחויבות הגדולה ביותר שלו. שהאדם מחויב לחשוב בדרך כלשהי, ולא יכול לחשוב אחרת. ומי שרוצה להשתחרר מכל מחויבות שהיא, הוא מוכרח להשתחרר מהמחויבות הגדולה ביותר שלו, שהיא המחויבות שלו לצורת החשיבה שלו, לשכל האישי שלו, לאמונות שלו וכולי. ומי שיצליח לצאת לחופשי מהמחויבות האישית העמוקה ביותר שלו, שהיא ה

... עד הסוף, להבין שאין שאלה, להבין שאין תשובה, חיסרון נצחי, בלי רצון עצמי, חיסרון אפשרי, חיסרון מחויב מה המשמעות של לעשות את כל מה שאתה יכול באמת? כשאדם ניצב בפני בעיה, הוא נוהג לשאול את עצמו: מה עוד אני יכול לעשות?. אליעד מסביר כי ... רק אם יגיע להבנה שאין באמת הבדל בין שתי האפשרויות. כשהוא לא רואה הבדל, אין לו שאלה, ולכן אין לו בעיה. מהי המשמעות של חיסרון מחויב וחיסרון אפשרי? חיסרון מחויב הוא מצב שבו החיסרון תמיד קיים, ללא קשר למה שהאדם יעשה. חיסרון אפשרי הוא מצב בו האדם יכול לדמיין מציאות שבה החיסרון אינו קיים. אדם יכול לסבול רק מחיסרון אפשרי, כי הוא יכול לדמיין מצב שבו החיסרון לא קיים, ולכן הוא סובל מכך שהוא קיים בפועל. לעומת זאת, חיסרון מחויב לא יכול לגרום לסבל אם האדם באמת מבין שהוא בלתי נמנע, כי אז הוא לא יכול לדמיין מצב אחר. מדוע ההבנה שתמיד יהיה חיסרון לא תמיד משחררת ... בין מצב למצב אחר, בין דבר להיפוכו. רק כשהוא לא מסוגל בכלל לדמיין או לחשוב שיש אופציה אחרת, הסבל מפסיק להתקיים. אם הוא מצליח לראות שכל המצבים שווים באמת, אז לא נשארת שום שאלה ולא נשאר שום חיסרון. איך להגיע למצב של אין שאלה? מה ההבדל בין אין תשובה לאין שאלה? איך להשתחרר מהסבל הקיומי? מה זה חיסרון מחויב וחיסרון אפשרי? למה תמיד יש לי חיסרון? האם תמיד חייב להיות רצון? ...

... פנימי - צריך או רוצה, חייב או רוצה, מחויב או אפשרי, מלך או עבד - דיבור פנימי - שעבוד עצמי ובו יתבאר, כיצד האדם משעבד את עצמו בשעבוד עצמי. דהיינו, כיצד האדם גורם ... שהוא עבד. והאדם, במו פיו, יוצר לעצמו שעבוד עצמי, וגורם לעצמו להרגיש שהוא עבד, במקום לגרום לעצמו להרגיש שהוא מלך. והדברים אמורים, כלפי זה שהאדם הופך את האפשרי למחויב. כי כל דבר שקיים, יש רק שתי אפשרויות, או שהוא מחויב המציאות, דהיינו, שהוא חייב להיות קיים. או שהוא אפשרי המציאות, דהיינו, שהוא לא חייב להיות קיים, אלא רק אפשרי שהוא יהיה קיים. וברגע שהאדם לוקח דבר שרק אפשרי שהוא יהיה קיים, והאדם חושב שמחויב שהוא יהיה קיים, בכך האדם גורם לעצמו להפוך להיות עבד, במקום להיות מלך. ונסביר: כי המלך, מהותו היא, שהוא לא צריך ולא חייב ... האדם, הוא רק הזדמנות עבורו, לחוות עוד סוג של תחושה ושל אירוע. אבל האדם לא חווה שעבוד עצמי מול הרצון שלו, אלא הרצון שלו, הוא רק הזדמנות בלבד. והרעיון הוא, שמי שחושב שמחויב המציאות, דהיינו, שמוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, הרי שהוא עבד לרצון שלו. ומי שמבין, שלא מוכרח ולא מחויב המציאות, שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד. כי זאת רק אפשרות בלבד, שהמציאות תהיה כפי מה ... אבל מי שמדייק ואומר, שהוא רוצה מעדיף בוחר מעוניין שהמציאות תהיה כך או אחרת, הרי שהוא נשאר מלך. כי הוא משדר לתת המודע שלו, שהכל טוב כפי מה שהוא, כבר עכשיו. וזה לא מחויב שהמציאות תהיה כך או אחרת, אלא זה רק אפשרי בלבד. וכמובן, שהחשוב מכל, הוא לא הדיבור החיצוני של האדם כלפי הסביבה שלו, אלא ... בצורה מעמיקה יותר, ונסביר, כיצד האדם יכול להגיע לשחרור רגשי מוחלט, ואיך האדם יכול להביא את עצמו למצב שבו הוא יחווה שהרצון העצמי שלו, הוא רק אפשרות, אך הוא לא מחויב המציאות כלל. והדרך לכך, היא מעמיקה יותר. והיא, על ידי זה שהאדם נצמד תמיד אל האמת המחויבת ולא רק אל האמת האפשרית. דהיינו, שעל האדם לקחת את כל מה שהוא יודע ומבין על המציאות, ולבדוק היטב, האם מה שהוא חושב שזאת האמת, האם זה אכן מחויב המציאות שזאת האמת, או שאולי זאת רק אפשרות שזאת האמת. כי האדם רגיל לראות את הדברים בצורה סובייקטיבית. ועל האדם להתרגל ... ולוודא באופן מוחלט, האם באמת הדבר הזה, האם הוא נכון באופן מוחלט, דהיינו, האם מוכרח שהדבר הוא נכון, או שאולי רק יכול להיות שהדבר הוא נכון. כי מי שהופך את האפשרי למחויב, דהיינו, מי שחושב על דבר שרק אפשרי שהוא נכון, מי שחושב שמחויב שהוא נכון, על ידי זה הוא גורם לעצמו להיות עבד. שהוא חושב, שמחויב שיקרה את מה שהוא רוצה. ואז הוא משעבד את עצמו כנל. ובסיכומו של דבר, על האדם להיצמד אל האמת כפי מה שהיא. שעל דבר שאינו מחויב, שלא לומר עליו שהוא מחויב. ועל ידי זה האדם משתחרר ברמה הרגשית, וחי חיים טובים, כמו מלך אמיתי ממש. כי כאשר האדם משתחרר לגמרי, מהמחשבה שאומרת שמחויב שהכל יהיה כרצונו של האני המצומצם והקטן שלו, הרי שממילא הוא חי בהרמוניה מלאה עם המציאות, ואז הכל כרצונו תמיד ממש, כמו מלך ...