מהי הטעות המחשבתית של יוצאים בשאלה?

הדיבור על טעויות המחשבה של אנשים שעוזבים את הדת (יוצאים בשאלה) מבוסס על רעיון מרכזי: אנשים רבים שעוזבים את הדת הדתית וחיים חיים חילוניים, חושבים שהם חופשיים מעולם הדת. אך בפועל, הם לא באמת משאירים מאחור את הדת, אלא מחליפים דת אחת בדת אחרת, שהיא חילונית.

האם יציאה מהדת משמעה חופש אמיתי?

כאשר אדם יוצא משדה הדת, הוא עלול לחשוב שהוא חופשי מהמגבלות הדתיות. הוא עשוי להרגיש שיצא מכל מערכת האמונות שמגבילה אותו, ובכך הוא פתאום חופשי לעשות כל דבר שירצה. אך למעשה, הוא לא יצא מעולם האמונות לחלוטין, אלא פשוט עבר ממערכת אחת של ערכים ואמונות למערכת ערכים ואמונות חילונית.

הדת החילונית - האם זה שונה?

אליעד מציין שמערכת האמונות החילונית, בדיוק כמו הדתית, מכילה עקרונות קדושים, ערכים, חוקים ומנהגים. חילונים, בדיוק כמו דתיים, מאמינים באמונות שאותן הם לא מעוניינים לערער עליהן. לחילונים יש את "האלוהים" שלהם - בין אם מדובר במדע, זכויות אדם, דמוקרטיה, חירות אישית או כל ערך אחר שמקדש את הדרך בה הם חיים. מה שמציין אליעד הוא שהחילונים בעצם מצאו דת חדשה, דת חילונית.

מה קורה כאשר מישהו יוצא נגד הדת החילונית?

כאשר אדם מביע דעה שמנוגדת למה שהקונצנזוס החילוני מצפה ממנו, התגובה הרבה פעמים תהיה דומה למה שקורה בעולם הדתי - או שמנדים אותו, או שמציגים אותו כלא שפוי, או אפילו דוחפים אותו לשולי החברה בדרכים שונות. זהו סימן לכך שהחילוניות גם היא בעצם דת, רק דת שונה מהדתות הדתיות המסורתיות.

האם בני אדם יכולים להיות חופשיים לחלוטין?

אליעד מציין שבני אדם, כחיות, הם יצורים דתיים באופן טבעי. כל אדם פועל לפי מערכת אמונות שמנחה אותו, בין אם היא דתית או חילונית. כל אדם מחזיק במערכת ערכים שאותה הוא לא מעז לערער עליה. גם אדם חילוני שנולד לעולם חילוני לא מרגיש שהוא חי בתוך מערכת דתית כי הוא רואה את ערכיו כמובנים מאליהם. אך האדם הדתי, בעיניו, יכול להרגיש "חופשי" כי הוא יודע שהמצוות והאמונות הדתיות מכתיבות לו מה לעשות, והוא מקבל את זה בשמחה.

החופש שבדתיות

באופן מעניין, אליעד טוען כי אנשים דתיים יכולים להיות חופשיים יותר מחילונים במובנים מסוימים. למשל, אדם דתי מאמין שהתורה מצווה עליו לעשות משהו - הוא עושה זאת מבלי להרגיש רגשות אשם. לעומתו, אדם חילוני מחויב לחוקים ולמוסר החילוני, ואין לו חופש מוחלט. כך, בעוד שלדתי יש חוקים שמסייעים לו להבין את מקומו בעולם, לחילוני יש את המגבלות של הדת החילונית שמכתיבה לו את הדרך בה הוא חי.

איך להשתחרר מכל הדתות?

ההמלצה של אליעד היא "לא להיות דתי" - לא בהכרח שמישהו יפסיק להאמין, אלא פשוט להפסיק לקחת את הכל ברצינות. אליעד מציין שכל מערכת אמונה, בין אם היא דתית או חילונית, היא רק משחק. כל האמונות שהוטמעו באדם במהלך החיים הן תוצר של החברה שבה הוא גדל. אם אדם מצליח "לאפס את המוח", לחזור לנקודת ההתחלה שבה הוא נולד ללא כל אמונה, הוא יוכל לראות את העולם בצורה שונה. כל מה שהאדם מאמין בו, הוא יכול לבחור לראות אותו כמשחק שבו הוא משתתף מתוך הבנה שזה רק משחק.

המשמעות של לראות את החיים כמשחק

כשהאדם רואה את העולם כמשחק, הוא מבין שכל הערכים והאמונות שהוא מחזיק בהם הם רק סיפורים שנמסרו לו. הוא לא חייב לקחת אותם ברצינות. ברגע שהוא מבין את זה, החיים הופכים לקלים יותר, נעימים יותר, ואפילו חופשיים יותר. כל הדתות, חילוניות או דתיות, הן רק מערכות של אמונות שמנחות את האדם, אך אם האדם מצליח לראות זאת כמשחק, הוא יכול להשתחרר ולהרגיש חופשי יותר.

סיכום

הטעות המרכזית של אנשים שעוזבים את הדת הדתית היא לחשוב שהם באמת חופשיים, אך למעשה הם פשוט מחליפים דת אחת בדת אחרת - דת חילונית. כל בני האדם, לפי אליעד, הם דתיים, ולא משנה אם הם דתיים מסורתיים או חילונים. החופש האמיתי מגיע כאשר אדם מפסיק לקחת את כל מערכות האמונה ברצינות, מבין שהן רק משחק, ומפסיק להרגיש את הצורך להצדיק אותן. על מנת להגיע לחופש אמיתי, יש לזכור את נקודת האפס - התינוק שנולד ללא כל אמונה או מערכת ערכים. כל מה שהוא מאמין בו בהמשך, מגיע מהסביבה, ולא בהכרח נכון.

הטעות המחשבתית של יוצאים בשאלה

אנשים שיוצאים בשאלה הם אנשים שעוזבים מסגרת דתית, קהילה דתית, כת מסוימת או מערכת נוקשה אחרת. מדובר לא רק על עזיבת הדת במובן המסורתי אלא גם על שינוי תרבותי רחב יותר. הטעות המחשבתית המרכזית של אנשים כאלה היא האמונה השגויה שהם באמת עזבו את הדת, שהם הפכו לאנשים חופשיים וליברליים לחלוטין. אבל האמת היא, שלמעשה הם פשוט החליפו דת אחת בדת אחרת.

מהי הטעות המחשבתית?

כאשר אדם עוזב את הדת ונעשה חילוני, הוא נוטה לחשוב שעכשיו הוא "חופשי", שהוא משוחרר מהאמונה הישנה ומהערכים הדתיים שכבלו אותו. רבים מהם מאמינים שהם כבר לא נתונים לאף מערכת אמונה מגבילה, שהם משוחררים לחלוטין מהדתיות ומהשמרנות. אך זו תפיסה מוטעית, משום שהאדם שעוזב את הדת הדתית פשוט מאמץ דת אחרת - הדת של החילוניות.

האם הדת באמת עוזבת את האדם?

אחת האפשרויות להסביר זאת היא שהדת עדיין קיימת בתוך ראשו של האדם. ייתכן שהוא עזב את קיום המצוות בפועל, אבל הדת עדיין "רודפת" אותו בתוך ראשו - הוא עדיין חושב במונחים דתיים, מושפע מהדת ברגשותיו ובאופן שהוא מתנהג. לפי הפרשנות הזו, האדם אולי הפך חילוני חיצונית, אבל פנימית הדת עדיין בתוכו.

אבל זו לא הטעות שעליה מדובר כאן. העניין הוא לא שהדת הישנה עדיין קיימת בתוכו - אלא שהוא לא באמת הפך לחילוני במובן של חופש מוחלט, אלא פשוט עבר ממערכת אמונה אחת למערכת אמונה אחרת.

מהי הדת החדשה?

האדם שעוזב את הדת הדתית ועובר לעולם החילוני לא באמת נעשה "חופשי". הוא פשוט מאמץ סט חדש של אמונות, ערכים ונורמות חברתיות שמגדירות אותו. גם אנשים חילוניים הם דתיים - הם פשוט מאמינים בדברים אחרים. יש להם עקרונות קדושים, יש להם חוקים משלהם, יש להם ערכים ומנהגים שהם לא מוכנים לערער עליהם.

למשל, אדם חילוני לא יקבל בזיון של ערכים שהוא רואה כקדושים - בדיוק כפי שאדם דתי לא ירצה לראות ספר תורה מבוזה. לחילונים יש את "האלוהים" שלהם - אם זה המדע, ערכי המוסר האוניברסליים, זכויות אדם, דמוקרטיה, חירות אישית או כל ערך אחר שהם מקדשים. החילוניות עצמה היא דת.

איך ניתן לראות את זה בפועל?

אם אדם יוצא נגד הדת החילונית, אם הוא מביע דעה שלא מתיישבת עם הקונצנזוס החילוני, התגובה תהיה דומה מאוד לתגובות בעולם הדתי - או שימדרו אותו חברתית, או שיציגו אותו כלא שפוי, או שאף ינסו "להעלים" אותו בצורות אחרות. יש סט של אמונות וחוקים שחובה לקבל בעולם החילוני, בדיוק כמו בעולם הדתי.

בני האדם הם יצורים דתיים מטבעם

כאשר מדובר בבני אדם כחיה, ניתן לראות שכולם דתיים בצורה כזו או אחרת. יש להם מערכת אמונות, הם מקבלים כללים מסוימים כנכונים ללא ערעור, והם פועלים לפי חוקים שהם עצמם לא יצרו. גם אם יש סטיות תקן פה ושם - כמו קניבלים שחיים לפי מערכת חוקים שונה - עדיין כל בני האדם נוהגים לפי מערכות אמונה מסוימות.

האם חילוני שנולד חילוני הוא באמת חופשי?

אדם חילוני שנולד לתוך העולם החילוני אינו מרגיש שהוא חי במסגרת דתית, משום שהוא רואה את ערכיו כמובנים מאליהם. אבל מי שעוזב את הדת ונעשה חילוני, עלול לחשוב בטעות שהוא הפך לחופשי באמת. אך למעשה, הוא פשוט עבר ממערכת חוקים אחת לאחרת. גם חילונים אינם חופשיים באמת - יש להם חוקים, יש להם ערכים שהם לא מעזים לערער עליהם, והם חיים תחת מוסכמות מחייבות.

מדוע אנשים דתיים יכולים להיות חופשיים יותר מחילונים?

הטענה היא שבמובנים מסוימים, אנשים דתיים יכולים להיות חופשיים יותר מחילונים. למשל, אדם דתי שמאמין שהתורה מצווה עליו לעשות משהו - יוכל לעשות זאת מבלי להרגיש רגשות אשם. לעומת זאת, אדם חילוני מחויב לכללים ולמוסר החילוני, ואין לו באמת חופש מוחלט. לכל אדם יש את השיגעונות שלו, את האמונות שלו, את הערכים שהוא חי לפיהם. בסופו של דבר, כולם שבויים בתוך מערכת כלשהי.

איך להשתחרר מכל הדתות?

ההמלצה היא "לא להיות דתי". הכוונה אינה שאדם יפסיק לחלוטין להאמין במשהו - כי בכל מקרה יש צורך בכללים מסוימים כדי שהחיים יוכלו להמשיך להתקיים. אבל אפשר לזכור שכל זה רק משחק.

מה הכוונה לראות את החיים כמשחק?

הכוונה היא להפסיק לקחת את הכל ברצינות. לראות את כל מערכות האמונה - בין אם הן דתיות ובין אם הן חילוניות - כמשחק. כאשר אדם מבין שכל הערכים והאמונות שהוטבעו בו הם רק סיפורים, הוא משיג חופש אמיתי.

כיצד אפשר להגיע לנקודת האפס?

כדי להשיג חופש אמיתי, אפשר "לאפס את המוח". הכוונה היא לזכור שכאשר נולדנו, לא היו לנו שום אמונות, שום ערכים, שום דת. כל האמונות שהוטמעו בנו הגיעו מהסביבה. אם אדם מצליח לחזור לנקודה הזו, הוא יכול לראות את העולם בפרספקטיבה אחרת - לראות שהכל רק משחק, ולהחליט להשתתף בו מתוך הבנה שזה רק משחק ולא יותר.

סיכום

הטענה המרכזית היא שכל בני האדם דתיים - גם אלה שחושבים שהם חילוניים. אדם שעוזב את הדת לא באמת הופך לחופשי, אלא פשוט מחליף דת אחת באחרת. במקום להיות שבוי במערכת אמונות אחת, הוא הופך לשבוי במערכת אמונות אחרת. כדי להגיע לחופש אמיתי, יש להבין שהכל הוא רק משחק - גם הדת, גם החילוניות, גם כל האמונות החברתיות. כאשר אדם מצליח לראות את הדברים כך, הוא יכול להשתחרר באמת.