להחזיר דבר לקדמותו, האם למהר בתהליך ההתפתחות האישית? כמה שיותר מהר? האם להאיץ את קצב ההתקדמות? זריז ונשכר זריז ונפסד, ליקוטי מוהרן ח"ב נט, לחזור בתשובה כמה שיותר מהר, מוטיבציה להאיץ את קצב ההתקדמות שלך
האם כדאי למהר בתהליך ההתפתחות האישית?
השאלה המרכזית שבה עוסק אליעד כהן בהרצאה היא האם אדם צריך לזרז ולהאיץ את תהליך ההתפתחות האישית שלו, תהליך שמהותו "להשיב דבר לקדמותו". המשמעות של הביטוי "להשיב דבר לקדמותו" היא להחזיר את האדם למצב הפנימי שבו הכל היה טוב, מושלם ומאוחד עם המציאות - לפני שחש תחושה של נפרדות או סבל כלשהו. באופן פילוסופי וקבלי, המשמעות היא לחזור ולהתמזג עם האינסוף, כלומר, לאחד מחדש את הבריאה עם מה שהיה לפני הבריאה, לחזור להיות "אלוהים" או להיות חלק בלתי נפרד מהמציאות המוחלטת, כפי שהיה לפני יצירת האדם הראשון.
אליעד מסביר שהמטרה הרוחנית האמיתית של האדם היא לחזור למצב הראשוני הזה, לחוויה של טוב בלתי - מותנה, חוויה של שלמות פנימית, כפי שילד אוהב את עצמו ואת החיים ללא תנאים וללא מגבלות. עם זאת, ההבדל בין המצב הילדותי לבין המצב שאליו האדם צריך לשאוף כיום הוא בכך שהאדם חייב לשמר גם את התודעה הבוגרת והבשלות המחשבתית שלו. כלומר, יש לשאוף לחזור למצב של אחדות ושלמות פנימית, אבל עם שכל ותובנה של אדם מבוגר - לא מתוך תמימות ילדותית אלא מתוך הבנה בוגרת של המציאות.
מה המשמעות של "זריז ונשכר" ו"זריז ונפסד"?
בהקשר זה, אליעד מביא את דבריו של רבי נחמן מברסלב, מתוך "ליקוטי מוהר"ן" חלק ב', תורה נ"ט, שמדגיש שני מצבים של זריזות בתהליך הרוחני:
למה דווקא בתהליך התשובה כדאי להאיץ את הקצב?
יחד עם זאת, רבי נחמן מדגיש שיש יוצא דופן אחד - מי שנמצא בתהליך של "תשובה", כלומר, אדם שרוצה להחזיר את עצמו אל מצב קדום, למצב הראשוני של שלמות פנימית ואחדות עם המציאות. אדם כזה חייב דווקא לפעול מהר מאוד, אפילו בצורה קיצונית של מהירות וזריזות, ללא היסוסים וללא השתהות. רבי נחמן משתמש בדימוי של אדם הבורח מכלא: אדם כזה חייב לנצל כל רגע ולא לחשוב יותר מדי כיצד לברוח - אלא פשוט לרוץ בכל כוחו כדי להשתחרר. הדימוי הנוסף הוא של אדם חולה: אם יש לך אפשרות להבריא במהירות, ודאי שעדיף להבריא כמה שיותר מהר ולא להתעכב. כך גם בתהליך החזרה לקדמות, אם ניתן להחזיר את המצב הפנימי לשלמות מהר יותר - צריך לעשות זאת ללא התלבטות.
הסיבה לכך היא שאדם שנמצא בתהליך תשובה אמיתי - כלומר, שהוא מבין שעליו להחזיר את עצמו למצב הפנימי השלם - אין לו את הפריבילגיה לעצור ולחשוב בכל שלב בדרך. זאת מכיוון שהשהייה וההיסוס עלולים לגרום לו לאבד את ההזדמנות להגיע למטרה. בתהליך כזה, על האדם "לקפוץ ולדלג" על מכשולים פנימיים וחיצוניים בזריזות ובאופן בלתי מתפשר, כדי להגיע אל החוויה הפנימית השלמה של הטוב ללא תנאי.
כיצד זה מתבטא ברמה הפרקטית בחיי האדם?
אליעד מסביר ברמה הפרקטית שהדברים מתבטאים כך: אם אתה מרגיש שיש משהו שאתה יכול לעשות כדי לחזור לחוויה של שלמות ואחדות פנימית, כלומר, להחזיר את התחושה הטובה שהיתה לך פעם, עליך לעשות זאת במהירות המרבית האפשרית. עליך לבדוק איזה דברים אתה עושה שיכולים לקדם אותך ולהביא אותך אל השלמות והאושר הפנימי, ופשוט לעשות אותם יותר - יותר מהר, יותר בעוצמה ויותר בכמות.
ההמלצה של אליעד כהן היא פשוטה מאוד: כרגע, לפני שהגעת לתובנה הסופית - אל תשהה את עצמך. תאיץ את התהליך ככל שאתה יכול. כאשר תגיע למטרה, אתה תבין ממילא שבאמת לא היה צריך למהר לשום מקום, כי ממילא הכל כבר היה מושלם ומוכן מלכתחילה. ההבנה ש"אין לאן למהר" תגיע באופן טבעי כאשר תשלים את הדרך ותהיה במצב של שלמות פנימית אמיתית. אבל כל עוד אתה בדרך, עליך לזרז את עצמך ולאפשר לעצמך להתקדם כמה שיותר מהר.
לסיכום, אליעד מעביר את המסר שהזריזות והמהירות נחוצות מאוד בשלב של תהליך התשובה והחזרה לקדמות. כאשר אתה בתהליך כזה - פשוט רוץ קדימה, בלי התלבטויות ובלי עיכובים.
השאלה המרכזית שבה עוסק אליעד כהן בהרצאה היא האם אדם צריך לזרז ולהאיץ את תהליך ההתפתחות האישית שלו, תהליך שמהותו "להשיב דבר לקדמותו". המשמעות של הביטוי "להשיב דבר לקדמותו" היא להחזיר את האדם למצב הפנימי שבו הכל היה טוב, מושלם ומאוחד עם המציאות - לפני שחש תחושה של נפרדות או סבל כלשהו. באופן פילוסופי וקבלי, המשמעות היא לחזור ולהתמזג עם האינסוף, כלומר, לאחד מחדש את הבריאה עם מה שהיה לפני הבריאה, לחזור להיות "אלוהים" או להיות חלק בלתי נפרד מהמציאות המוחלטת, כפי שהיה לפני יצירת האדם הראשון.
אליעד מסביר שהמטרה הרוחנית האמיתית של האדם היא לחזור למצב הראשוני הזה, לחוויה של טוב בלתי - מותנה, חוויה של שלמות פנימית, כפי שילד אוהב את עצמו ואת החיים ללא תנאים וללא מגבלות. עם זאת, ההבדל בין המצב הילדותי לבין המצב שאליו האדם צריך לשאוף כיום הוא בכך שהאדם חייב לשמר גם את התודעה הבוגרת והבשלות המחשבתית שלו. כלומר, יש לשאוף לחזור למצב של אחדות ושלמות פנימית, אבל עם שכל ותובנה של אדם מבוגר - לא מתוך תמימות ילדותית אלא מתוך הבנה בוגרת של המציאות.
מה המשמעות של "זריז ונשכר" ו"זריז ונפסד"?
בהקשר זה, אליעד מביא את דבריו של רבי נחמן מברסלב, מתוך "ליקוטי מוהר"ן" חלק ב', תורה נ"ט, שמדגיש שני מצבים של זריזות בתהליך הרוחני:
- "זריז ונשכר" (זריז שמרוויח): זהו אדם שפועל מהר ומצליח להתקדם רוחנית, מבלי לפספס שלבים הכרחיים בדרך. הוא פועל במהירות, ובזכות המהירות מצליח לתפוס את הקדושה והערך של כל פעולה, וכך הוא מתקדם באופן עקבי ונכון.
- "זריז ונפסד" (זריז שמפסיד): זהו אדם שפועל מהר מדי, ללא תשומת לב מלאה לשלבים בדרך, ולכן מפספס חלקים עמוקים וחשובים של הקדושה. הוא מדלג באופן שטחי על שלבים בתהליך, ולכן אינו משיג את המהות האמיתית של הפעולות הרוחניות שהוא עושה.
למה דווקא בתהליך התשובה כדאי להאיץ את הקצב?
יחד עם זאת, רבי נחמן מדגיש שיש יוצא דופן אחד - מי שנמצא בתהליך של "תשובה", כלומר, אדם שרוצה להחזיר את עצמו אל מצב קדום, למצב הראשוני של שלמות פנימית ואחדות עם המציאות. אדם כזה חייב דווקא לפעול מהר מאוד, אפילו בצורה קיצונית של מהירות וזריזות, ללא היסוסים וללא השתהות. רבי נחמן משתמש בדימוי של אדם הבורח מכלא: אדם כזה חייב לנצל כל רגע ולא לחשוב יותר מדי כיצד לברוח - אלא פשוט לרוץ בכל כוחו כדי להשתחרר. הדימוי הנוסף הוא של אדם חולה: אם יש לך אפשרות להבריא במהירות, ודאי שעדיף להבריא כמה שיותר מהר ולא להתעכב. כך גם בתהליך החזרה לקדמות, אם ניתן להחזיר את המצב הפנימי לשלמות מהר יותר - צריך לעשות זאת ללא התלבטות.
הסיבה לכך היא שאדם שנמצא בתהליך תשובה אמיתי - כלומר, שהוא מבין שעליו להחזיר את עצמו למצב הפנימי השלם - אין לו את הפריבילגיה לעצור ולחשוב בכל שלב בדרך. זאת מכיוון שהשהייה וההיסוס עלולים לגרום לו לאבד את ההזדמנות להגיע למטרה. בתהליך כזה, על האדם "לקפוץ ולדלג" על מכשולים פנימיים וחיצוניים בזריזות ובאופן בלתי מתפשר, כדי להגיע אל החוויה הפנימית השלמה של הטוב ללא תנאי.
כיצד זה מתבטא ברמה הפרקטית בחיי האדם?
אליעד מסביר ברמה הפרקטית שהדברים מתבטאים כך: אם אתה מרגיש שיש משהו שאתה יכול לעשות כדי לחזור לחוויה של שלמות ואחדות פנימית, כלומר, להחזיר את התחושה הטובה שהיתה לך פעם, עליך לעשות זאת במהירות המרבית האפשרית. עליך לבדוק איזה דברים אתה עושה שיכולים לקדם אותך ולהביא אותך אל השלמות והאושר הפנימי, ופשוט לעשות אותם יותר - יותר מהר, יותר בעוצמה ויותר בכמות.
ההמלצה של אליעד כהן היא פשוטה מאוד: כרגע, לפני שהגעת לתובנה הסופית - אל תשהה את עצמך. תאיץ את התהליך ככל שאתה יכול. כאשר תגיע למטרה, אתה תבין ממילא שבאמת לא היה צריך למהר לשום מקום, כי ממילא הכל כבר היה מושלם ומוכן מלכתחילה. ההבנה ש"אין לאן למהר" תגיע באופן טבעי כאשר תשלים את הדרך ותהיה במצב של שלמות פנימית אמיתית. אבל כל עוד אתה בדרך, עליך לזרז את עצמך ולאפשר לעצמך להתקדם כמה שיותר מהר.
לסיכום, אליעד מעביר את המסר שהזריזות והמהירות נחוצות מאוד בשלב של תהליך התשובה והחזרה לקדמות. כאשר אתה בתהליך כזה - פשוט רוץ קדימה, בלי התלבטויות ובלי עיכובים.
- איך להרגיש טוב בלי תנאים?
- פירוש על רבי נחמן בנושא תשובה
- דרכים לתיקון חטא אדם הראשון
- חזרה למציאות לפני הבריאה
- התמודדות עם ספקות רוחניים
האם להחזיר דבר לקדמותו במהירות או באיטיות?
התוכן עוסק בשאלה האם אדם צריך לזרז את תהליך החזרה למצב המקורי שלו, שבו הכל היה טוב והוא היה מאוחד עם המציאות, או שמא כדאי לעשות זאת באיטיות. השאלה מבוססת על התפיסה שהמטרה של האדם היא "להשיב דבר לקדמותו" - לחזור להיות מה שהיה לפני שנוצר כישות נפרדת, להתאחד מחדש עם האינסוף או לחזור לחוויה של טוב ללא תנאים, תוך שמירה על תודעה ושכל של אדם בוגר.
רבי נחמן מדגיש שיש שני סוגים של "זריזות":
- "זריז ונזכר" (זריז שמרוויח) - אדם העושה דברים מהר ומצליח בשל כך להתקדם רוחנית מבלי להחמיץ שלבים קריטיים.
- "זריז ונפסד" (זריז שמפסיד) - אדם הרץ מהר מדיי בתוך התהליך, ועלול לפספס רובד עמוק של קדושה ושלבים חשובים בדרך.
עם זאת, כאשר מדובר באדם הנמצא בתהליך תשובה משמעותי ו"מחזיר דבר לקדמותו", מומלץ דווקא לרוץ בכל הכוח, בלי לעכב את עצמו. בדומה לאסיר הבורח מהכלא, עדיף לו לברוח מיד מאשר לעצור ולחשוב כיצד לברוח. כלומר, אם אתה חש צורך לתקן ולחזור למצבך המקורי, אל תשתהה, עדיף להאיץ את הקצב ולנסות להחלים מהר. גם הדימוי של "אדם חולה" מעודד פעולה מהירה - אם אתה יכול לרפא את עצמך, עשה זאת בזריזות.
ברמה המעשית, "להשיב דבר לקדמותו" משמעו לחזור אל התחושה הפנימית של טוב בלתי - מותנה, כמו שילד אוהב את עצמו ואת המציאות. יחד עם זאת, על האדם לשמור על ההבנה והתודעה הבוגרת שלו, ולא להישאר בתמימות של ילד. לאחר שהאדם ישיג את המטרה וישוב למצב מאוחד, הוא עשוי להבין שבאמת אין לאן למהר מלכתחילה - אך זהו שלב מתקדם יותר בתהליך.
התוכן עוסק בשאלה האם אדם צריך לזרז את תהליך החזרה למצב המקורי שלו, שבו הכל היה טוב והוא היה מאוחד עם המציאות, או שמא כדאי לעשות זאת באיטיות. השאלה מבוססת על התפיסה שהמטרה של האדם היא "להשיב דבר לקדמותו" - לחזור להיות מה שהיה לפני שנוצר כישות נפרדת, להתאחד מחדש עם האינסוף או לחזור לחוויה של טוב ללא תנאים, תוך שמירה על תודעה ושכל של אדם בוגר.
רבי נחמן מדגיש שיש שני סוגים של "זריזות":
- "זריז ונזכר" (זריז שמרוויח) - אדם העושה דברים מהר ומצליח בשל כך להתקדם רוחנית מבלי להחמיץ שלבים קריטיים.
- "זריז ונפסד" (זריז שמפסיד) - אדם הרץ מהר מדיי בתוך התהליך, ועלול לפספס רובד עמוק של קדושה ושלבים חשובים בדרך.
עם זאת, כאשר מדובר באדם הנמצא בתהליך תשובה משמעותי ו"מחזיר דבר לקדמותו", מומלץ דווקא לרוץ בכל הכוח, בלי לעכב את עצמו. בדומה לאסיר הבורח מהכלא, עדיף לו לברוח מיד מאשר לעצור ולחשוב כיצד לברוח. כלומר, אם אתה חש צורך לתקן ולחזור למצבך המקורי, אל תשתהה, עדיף להאיץ את הקצב ולנסות להחלים מהר. גם הדימוי של "אדם חולה" מעודד פעולה מהירה - אם אתה יכול לרפא את עצמך, עשה זאת בזריזות.
ברמה המעשית, "להשיב דבר לקדמותו" משמעו לחזור אל התחושה הפנימית של טוב בלתי - מותנה, כמו שילד אוהב את עצמו ואת המציאות. יחד עם זאת, על האדם לשמור על ההבנה והתודעה הבוגרת שלו, ולא להישאר בתמימות של ילד. לאחר שהאדם ישיג את המטרה וישוב למצב מאוחד, הוא עשוי להבין שבאמת אין לאן למהר מלכתחילה - אך זהו שלב מתקדם יותר בתהליך.
- איך להרגיש טוב בלי תנאים
- פירוש על רבי נחמן בנושא תשובה
- דרכים לתיקון חטא אדם הראשון
- חזרה למציאות לפני הבריאה
- התמודדות עם ספקות רוחניים