אליעד: המטרה של השיחה שלנו היא לשפר את החיים. מה הכוונה? לשפר את החיים בהיבט של למצוא עניין בדברים. איך שהדברים יותר יענינו אותך ולא ישעממו אותך.

כול פעם שמשפרים את החיים זה רק באופן יחסי. מה זה אומר? שביחס להגדרה מסויימת אתה בעצם שיפרת, אבל ביחס לאין הגדרות, לא שיפרת, לא תיקנת.

באופן יחסי פירושו, ביחס למשהו, בהשוואה למשהו אחר.

למשל כשאתה אוכל, זה שיפור ביחס למחשבה שאומרת שרעב זה רע ושבע זה טוב. אבל אם נגיד ששבע זה רע ורעב זה טוב, אז אם אכלת, אתה היזקת, ואם נגיד שרעב ושבע זה אותו הדבר, אז לא היזקת ולא שיפרת. זה נקרא לשפר באופן יחסי.

ויש דבר שנקרא לשפר באופן מוחלט. כשאתה משפר באופן יחסי, עדיין יש חיסרון, אתה שיפרת רק ביחס להגדרה מסויימת, ומאחר וההגדרה לא מחוייבת והיא יכולה להיות הפוכה, אז ממילא כל שיפור ששיפרת יהיה בו חיסרון.

ויש דבר שנקרא לשפר באופן מוחלט, שזה אומר להגיע למצב שאין בו חיסרון מצד עצמו, ואם אין שום חיסרון אז סיימת. השיפור של כל המצבים זה להגיע למצב של אין חיסרון. אם אין חיסרון, אין אפשרות לשפר יותר.

עכשיו נקח את זה לנושא של חיפוש משמעות.

מה היא משמעות? מחשבה שיש בה משמעות עבורך, מחשבה שאתה נהנה ממנה, שאתה מפיק ממנה תועלת, שיש לה מורכבות עבורך וכו'.

השאלה היא איך לשפר את המשמעות של הדברים?

כול הלימוד הזה שאני מסביר לך עכשיו, הוא לימוד של משמעויות יחסיות. כל משמעות שאתה נותן לדבר היא משמעות יחסית ולא מוחלטת.

זה אומר שאם תמצא משמעות במשהו משעמם בסוף גם המשמעות הזאת תשעמם אותך. ולא משנה מה תעשה, בסוף הכל ישעמם אותך. כך שמשמעות היא יחסית ולא משנה לאיזה משמעות תגיע, בסוף תרגיש חסר משמעות. אלא אם כן תגיע למשמעות מוחלטת, שתבין משהו מסויים שאחריו לא תחפש יותר משמעות.

ואם תעשה את השיטה שלי, איך לגלות משמעות יחסית, ואם תעשה אותה מספיק פעמים, אתה תגיע למשמעות מוחלטת או המשמעות הראשונה. ולכן אל תצפה שהמשמעויות שאני נותן לך עכשיו ירגשו אותך לנצח.

בא נדבר עכשיו מה היא המשמעות הראשונה. מה ההבדל בין הנחות יסוד לאקסיומות?

אקסיומה פירושו, משהו שמחוייב להיות נכון מצד השכל, שהשכל שלנו לא יכול לתפוס אחרת. והחיים האלו מבוססים על סמך אקסיומות.

והנחות יסוד זה אמונות שלנו. וכל משמעות שאנו נותנים לדברים בעולם הזה, זה על בסיס הנחות יסוד ואקסיומות.

אקסיומה זה למעשה האמונה הגבוהה ביותר שיש.

כול המשמעויות שנובעות מצד השכל הם יחסיות, ויש בהן חיסרון והן לא משפרות את החיים באופן מוחלט.

כשאתה מסתכל עכשיו על הבקבוק, התפיסה שלו נובעת מתפיסות יחסיות שלך, כאשר התפיסה הראשונה שלך היא השכל. לפי התפיסה של השכל שאומר שיש הבדל בין דבר לדבר, אז אתה מזהה שיש כאן בקבוק.

אבל אם תעשה את התהליך שאני אציע לך, אתה לא תתן לבקבוק משמעות שתלויה בדבר יחסי כמו אכסיומה, אמונה או הנחת יסוד, אלא המשמעות תהיה מבוססת על מחוייב המציאות, ואם המשמעות שתתן לדבר תנבע מתוך מחוייב המציאות, אז המשמעות תהיה מחוייבת, תהיה לך יציבות, תשפר את החיים באופן מוחלט, לא תחווה שום חיסרון ותמצא משמעות אמיתית שאינה חסרה דבר.

שאלה: למה אני לא יכול למצוא משמעות אמיתית?

אליעד: כי אם המשמעות נובעת מהשכל, אז תמיד יהיה לך ספק שאולי השכל טועה. אלא אם תבין משהו לא מתוך השכל, אלא מתוך המחוייב ואז לא יהיה לך ספק שאולי אתה טועה.

עכשיו השאלה היא, איך ליצור משמעות יחסית ואיך להגיע למשמעות מוחלטת.

איך אתה יכול לייצר עוד משמעות ועוד משמעות וכו', עד שתגיע לראשון, מה דעתך?

שאלה: זה קשור בהתבוננות שיכלית או ריגשית.

אליעד: מה זה אומר? עוד אינפורמציה. למשל על הבקבוק הזה יש בחלל אינפורמציה שמשנה את המשמעות שלך עליו. ככול שתגלה יותר אינפורמציה על הבקבוק כך המשמעות של הבקבוק עבורך משתנה ואז אתה חווה התחדשות.

אז איך מוצאים עוד אינפורמציה על הדבר? איך מוצאים למשל עוד אינפורמציה על הבקבוק? אני טוען שעל הבקבוק הזה אפשר לכתוב אין סוף ספרים, כי על הבקבוק הזה יש אין סוף אינפורמציה, אז היכן היא נמצאת? איך מוצאים מידע?

מה ההפך של מידע? חוסר מידע, ומה ההפך של מידע וחוסר מידע? מידע זה אני יודע, וחוסר מידע זה אני לא יודע, מה ההפך של אני יודע ולא יודע? ההפך - אני לא יודע ולא לא יודע, אני לא מתעניין בזה פשוט, זה לא מעניין אותי.

מה זה אומר? למשל הבקבוק הזה כתבת עליו הרבה ספרים ועכשיו אתה רוצה אינפורמציה חדשה עליו, כדי לקרוא לאינפורמציה להגיע, אתה צריך ליצור אצלך חיסרון לאינפורמציה.

אם אתה רוצה דברים חדשים לדעת על הבקבוק, אתה צריך להתחיל לכתוב מה אתה לא יודע על הבקבוק הזה. תכלס העניין הוא איך לדעת מה שאתה לא יודע, איך אפשר לדעת עוד דברים.

אתה צריך לקחת ספר ולהתחיל למלא אותו במה שאתה לא יודע על הבקבוק. מה זה אומר? שאתה צריך להתחיל להמציא שאלות. ככול שיהיו לך יותר שאלות על הבקבוק, ככה אתה למעשה יוצר אצלך חיסרון שיביא לך את האינפורמציה שנמצאת בחלל לגבי הדבר.

אם אתה לא יודע משהו לגבי הבקבוק, ואתה לא מודע לכך שאתה לא יודע את זה, בתת מודע שלך אתה לא יודע את זה, אז אתה מתחיל להשתעמם ממנו.

אבל אם אתה מודע לכך שאתה לא יודע, אז הוא ממשיך לעניין אותך.

שאלה: האם יש כאן שני שלבים?

אליעד: שלב ראשון יש את מה שאתה יודע, ושלב שני לקחת סיטואציה ולגלות מה אתה לא יודע על הסיטואציה. וכאשר תתחיל להוציא מתוכך מה שאתה לא יודע, אז זה יתחיל לעניין אותך מה שאתה עושה.

בתת מודע שלך יש לך הרבה שאלות לא פתורות, למשל בנושא שאתה שוטף כלים, אבל אתה לא יודע באופן מודע שאתה לא יודע אותם. ובאופן מודע אתה יודע רק את מה שאתה יודע ולכן זה משעמם אותך.

למשל אתה מסתכל על הקיר, ברגע שאתה מתחיל לחשוב על מה שאתה יודע על הקיר, הקיר יתחיל לעניין אותך, אבל בשלב כל שהוא, תבין שמה שאתה יודע כבר הבנת, ואז זה מתחיל לשעמם לך ואתה רוצה משהו חדש.

ואני טוען שעל הקיר הזה, יש אין סוף אינפורמציה מסתובבת עליו, מה אני יכול להסתכל על הקיר נצח נצחים ולמצוא בו עניין? והיכן מסתתרת כל האין סוף אינפורמציה? בתוכך. ואז תשאל, איך אני מגיע אליה? תתחיל לחשוב מה אתה לא יודע על הקיר. תמציא שאלות על הקיר ואז תתחיל לקבל מידע חדש על הקיר, ואז הקיר יתחיל לעניין אותך.

זה אומר שאם אתה רוצה ליצור עניין, אתה צריך להמציא שאלות. כמו למשל, אם לסבתא היו גלגלים, איך זה היה משפיע על הקיר? השאלות יגרמו למוח שלך להתחיל לחשוב...