מי שיתבונן היטב על כל השיטות הרוחניות שיש בעולם ללא שום יוצא מן הכלל, יראה משהו מאוד מעניין, והוא שאין אפילו לא שיטה רוחנית אחת בכל העולם כולו, שמסוגלת להציע לאדם דרך כלשהי כדי להשיג הנאה אין סופית שמתחדשת וגדלה כל הזמן, כאן בעולם הזה כאשר האדם עדיין יכול לבדוק את נכונות הדרך שבה הוא הלך.
ומי שיתבונן היטב יראה, כי את כל הדרכים הרוחניות שיש בעולם ניתן לחלק למספר קטגוריות שונות. כי יש שיטות רוחניות שמבטיחות לאדם הנאה רוחנית אין סופית, הנאה שכל הזמן מתחדשת וגדלה עד אין סוף, אבל שום שיטה לא מראה לאדם איך הוא יכול להשיג את ההנאה הזאת כאן בעולם הזה בזמן אמת.
ובנוסף על כך, גם אלו שמבטיחים לאדם אושר אין סופי והנאה אין סופית, גם הם עצמם מודים שהם עצמם עוד לא השיגו באופן אישי את ההנאה הזאת. אלא הם מודים שהם רק מאמינים שיש הנאה גדולה כזו, אך הם עצמם מודים שהם לא ראו אותה מעולם.
ומאחר שהם לא חוו באופן אישי את ההנאה הגדולה שאותה הם מאמינים ומקווים שהם ישיגו בסוף הדרך, הרי שהדבר כמובן יוצר חשדות הגיוניים אצל ההולכים בדרך הזו.
כי זה לא הגיוני שאדם יעמול כל חייו כדי להשיג איזה דבר שאף אחד לא השיג אותו מעולם. ובפרט כאשר אין לאדם שום דרך לבדוק האם השיטה הזאת עובדת או לא, משום שאף אחד לא יכול להעיד שהוא הגיע לסוף ולקצה של הדרך הרוחנית הזו, ושהוא אכן מסוגל להתחייב עבור כל אחד ואחד, שגם הוא יגיע להנאה האין סופית הזו.
ומי שהוא פיקח, הוא רוצה לדעת מראש מה התשלום שהוא יקבל על העבודה שהוא עושה. כי רק הכסיל והמשוגע עושה את מעשיו בלי לחשוב על התוצאה שלהם. ומי שעמל כל חייו כדי להשיג איזה דבר שאין לו שמץ של מושג מהו, הרי שהוא כסיל. ולא שהוא אשם בכך, כי הוא לא מכיר משהו אחר טוב יותר, אבל גם הכסיל והמשוגע לא אשם בכך, כי גם הוא לא מכיר משהו אחר טוב יותר.
וכל שכן כאשר האדם רואה ומבין שגם אלו שממליצים לו ללכת בדרך הזו, הרי גם הם עצמם מודים בפה מלא שהם עצמם לא יודעים מה בדיוק מקבלים בסוף הדרך על המאמץ. והאדם שהוא כסיל, הוא הולך אחרי כסילים אחרים שהולכים כעיוורים בחושך, בלי להבין מה בדיוק המטרה והתכלית שאליה הוא רוצה להגיע בסוף הדרך.
וזה בעצם היה סוג השיטות הרוחניות הראשון, שמציע לאדם הנאה רוחנית אין סופית, של התחדשות מתמדת כל הזמן, ושל טוב אין סופי וכולי, אך כל אלו שמציעים את הדרך הזו, הם כאלו שהם עצמם עוד לא הצליחו להשיג את הדבר שאותו הם מציעים לאלו שהולכים אחריהם.
ויש גם סוג של שיטות רוחניות אחרות, שמציע לאדם תשלום במזומן כאן בעולם הזה. דהיינו, הוא מציע לאדם דרך חיים כלשהי, שאם האדם ילך בה, אז הוא יוכל לבדוק אותה ולראות האם ועד כמה היא טובה או לא, כבר כאן בעולם הזה כל זמן שהאדם עדיין חי.
ואת השיטות האלו שמציעות לאדם תשלום במזומן, אותם ניתן לחלק לשני סוגים. והסוג הראשון הוא מציע לאדם להגיע למצב שבו האדם לא יסבול כלל (ע"ע בודהיזם). וזה מה שנקרא אצלם הארה רוחנית, שבה האדם חווה סוג של נירוואנה ושל שחרור מכל הרצונות החומריים שלו וכיו"ב.
ויש גם את הסוג ההפוך, שגם הוא מציע לאדם תשלום במזומן בעולם הזה, והתשלום הוא של הנאות (ע"ע הינדואיזם) שאותן האדם משיג ונהנה מהן כאן בחייו בעולם הזה.
ומי שיתבונן היטב על השיטה האחרונה, שהיא שיטת ההנאה שאחריה רודפים רוב העולם, יראה שמצד האמת רוב העולם רודפים אחרי עצב מתוק של ליצן עצוב. כי כולם יודעים שההנאות של העולם הזה, הן לא יותר מאשר סמי הרגעה לדיכאון ולתחושת חוסר השייכות ותחושת הריקנות הקיומית של האדם.
כי כל ההנאות של העולם הזה ביחד, לא יכולות למלא את נפש האדם. ואין אדם אחד בעולם שהגיע או מגיע לסיפוק רגשי מלא מההנאות שיש לעולם הזה להציע. כי כל הדברים שיש בעולם הזה, כולם מוגבלים ביכולת שלהם לייצר הנאה עבור האדם.
וכאשר האדם רודף אחרי ההנאות של העולם הזה, הוא יודע מראש או שהוא יגלה בהמשך, שהוא בעצם רודף אחרי דיכאון מתוק, שבו אין לאדם מושג למה הוא חי, אבל הוא ממשיך לעבוד כי אין לו מושג מה לעשות עם עצמו. והאדם מגיע לנקודה שבה הוא ממשיך לרדוף אחרי הנאות העולם הזה, כדי לא להשתעמם לגמרי.
וכל יום שעובר על האדם, הוא מרגיש יותר ויותר תחושת ריקנות. כי האדם מגיע לנקודה שבה גם ההנאות של העולם הזה כבר לא ממש מעניינות אותו. והאדם קולט שאין לו מושג למה הוא חי. כך שבעצם אי אפשר לומר שהאדם נמצא בגן עדן.
כי ככל שיש לאדם יותר הישגים של העולם הזה, כך האדם מתחיל להרגיש את הריקנות של ההישגים שלו. כי האדם קולט את התרמית הגדולה, שכולם רצים אחרי אלומות של אור. ולכל אחד נדמה שהנה הוא הולך להשיג את מה שהוא רוצה. אבל כולם ללא יוצא מן הכלל, כאשר הם מקבלים את מה שהם רוצים, הם רואים שעדיין הם מרגישים שחסר להם משהו.
והמשוגעים הגדולים ממשיכים לרוץ אחרי היעד הבא, ולא קולטים את התרמית, שגם כאשר הם ישיגו את מה שהם רוצים, גם אז הם לא יהיו מאושרים וכולי. כך שהשיטה של הנהנתנות, לחלוטין אי אפשר לומר שהיא אכן משהו ששכרו בצידו. כי ככל שהאדם נהנה יותר מענייני העולם, כך הוא מתקרב לנקודת המיצוי, שבה הוא יתחיל להרגיש ריקנות ודיכאון.
ובכל מקרה, ברור לכל אחד, שתפישת החיים הזאת של המרדף אחרי ההנאות, ברור לגמרי שהיא לא יכולה להציע לאדם הנאה אין סופית, שמתחדשת כל הזמן וכולי.
ויש גם את השיטות הרוחניות שמציעות לאדם את האושר כבר כאן בעולם הזה. והאושר שלהן מוגדר שחוסר סבל, וכרוגע ושלווה אין סופית, וכשקט נפשי, וכהארה רוחנית, וכמקום שיש בו רק רוגע ושלוות נפש. והן מציעות לאדם להשיג את כל הדברים האלו כבר כאן בעולם הזה.
אבל, גם השיטות האלו לא מציעות לאדם הנאה אמיתית מהחיים. כי ליהנות מהחיים, זאת המומחיות הגדולה ביותר. כי כאשר ילד קטן נכנס לגן המשחקים, הוא חווה הנאה גדולה מאוד. וכאשר ילד קטן רואה ממתקים, הוא חווה הנאה גדולה מאוד. וכאשר מביאים לילד קטן איזה צעצוע, הילד חווה הנאה גדולה מאוד.
ואת כל ההנאות האלו, שום שיטה רוחנית בעולם לא מציעה לאדם ליהנות מהן כאן בעולם הזה. כי אין שום שיטה רוחנית בעולם שמתחייבת לאדם, שאם הוא יעשה דבר כלשהו, אז כבר כאן בעולם הזה הוא יצליח להשיג הנאה אמיתית, ותחושה של התלהבות והתחדשות, מכל דבר שיש בעולם.
ועיקר ההנאה הרוחנית של אותן שיטות רוחניות, היא באה לידי ביטוי דווקא בכך שהאדם מתחיל לאבד עניין במה שקורה סביבו. כי הן מלמדות את האדם לא להיקשר רגשית לכל מיני דברים. והן מלמדות את האדם כל מיני עצות שונות, שגורמות לאדם להפסיק להפיק הנאה ממה שקורה סביבו. והחיים של האדם מתחילים להיות יותר משעממים.
ומצד אחד הן אומנם גורמות לאדם לסבול פחות. כי כאשר האדם מתרחק רגשית מהעולם, אז הוא באמת סובל פחות מענייני העולם. אך האדם בסך הכל מחליף סבל אחד בסבל אחר. כי גם שקט נפשי זה סבל. כי זה לא מעניין. והאדם מטבעו רוצה להתמכר, ורוצה להתרגש ולהרגיש פרפרים בבטן, ורוצה ליהנות מהחיים באמת כמו אדם שנהנה ממופע קסמים, או כמו אדם שחווה התרגשות רוחנית מאוד גדולה בעוצמה מאוד חזקה.
והאדם מטבעו מחפש איזה דבר שהוא יוכל להתמכר אליו. דבר שאליו יוכל האדם להשתוקק, ולהיות מכור אליו כמו שאדם מסומם מכור לסמים שלו. כי בהתמכרויות יש את הטעם של החיים. והאדם מטבעו מחפש איזה דבר טוב שאליו הוא יוכל להתמכר, ושהדבר הזה יהיה בחינם, ושיהיה זמין עבורו בכל מקום ובכל זמן, ושהוא יוכל להשיג את הדבר הזה ללא כל מאמץ, ושההנאה של האדם מהדבר הזה רק תגדל כל הזמן, ושהדבר הזה לא ישעמם את האדם ולא יגרום לאדם שום נזק אלא רק תועלת וכיו"ב.
ואין שום שיטה רוחנית בעולם שמסוגלת להציע לאדם דרך כלשהי שאם האדם ילך בה, אז הוא כבר כאן בחייו יגיע לדבר כ"כ טוב שכזה.
והמקסימום שהשיטות הרוחניות יכולות להציע לאדם, זה או להגיע למצב של שקט נפשי, שבו האדם מרגיש כמו מת שהוא לא סובל, אך התחדשות כמובן אין לו. או שהן מציעות לאדם להרגיש מת עם ההנאות של העולם הזה, שהאדם מרגיש משועבד להנאות, והוא קולט ומבין שהן לא נותנות לו כלום. או שהן מציעות לאדם איזה דבר לא ברור, שאותו האדם לא יכול לבדוק כבר כאן בחייו.
ונמצא אם כן, כי שום שיטה רוחנית בעולם לא יכולה ולא מציעה לאדם הנאה אמיתית מהחיים כבר כאן בעולם הזה.
והסיבה לכך ששום שיטה בעולם לא מציעה לאדם הנאה מהחיים בעולם הזה, היא בראש ובראשונה משום שכל מנהיגי השיטות הרוחניות שבעולם, וכל המורים הרוחניים שבעולם, הם עצמם לא ידעו ולא יודעים איך ליהנות מהחיים. (למעט בודדים שידעו איך ליהנות, אך הדבר הזה הוא נסתר ויתבאר במקום אחר).
והסיבה שבגללה כמעט אף אחד בעולם לא ידע איך ליהנות, היא משום שאף אחד בעולם לא פיצח ולא גילה את הסוד של משמעות החיים. כי יש בעולם כולו דבר אחד, שבו תלוי כל האושר של האדם. והדבר הוא הבנת הסיבה הראשונה של כל הסיבות.
כי לכל האירועים שיש בעולם, יש להם סיבה מדוע הם מתרחשים. ולכל סיבה, יש עוד סיבה אחרת שקודמת לה, ושהיא אחראית לכל התוצאות שנובעות ממנה. ולכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה, עד הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ומי שמבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, אז בכל רגע ורגע הוא חווה התגלות חדשה של סיבת כל הסיבות. ועל ידי זה הוא חווה הנאה חדשה בכל רגע מחדש.
כי יש במציאות שלנו דבר ניסתר. כי סיבת כל הסיבות היא מעל השכל האנושי. כי בשכל האנושי אי אפשר להבין את סיבת כל הסיבות. כי כל סיבה שנגדיר שהיא הסיבה הראשונה, תמיד נוכל לשאול מה הסיבה שלה עצמה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה בהרחבה.
אבל מי שהוא חכם אמיתי והצליח לפרוץ את המחסום השכלי שלו והצליח לגלות את הסוד של הסיבה הראשונה של כל הסיבות, אז על ידי זה הוא מגיע להנאה אין סופית. כי כמו שילד קטן מתלהב מצעצועים חדשים שמביאים לו, וכמו שאדם מתלהב ממופע קסמים, וכמו שהאדם מתרגש מכל מיני דברים יפים, כך החכם האמיתי מרגיש לגבי כל ההתגלויות של הסיבה הראשונה שהוא רואה בכל דבר.
כי מי שיודע מהי הסיבה הראשונה, הוא ממילא גם רואה את ההתגלות שלה בדרך קסם בכל דבר ודבר. כי מהותה של הסיבה הראשונה, היא נסתרת מהשכל של האדם. וההתגלות שלה בכל דבר, היא קסם אמיתי שאין שום קסם בעולם יותר גדול ממנו.
וכל אדם בכל מקום ובכל זמן, יכול להגיע להנאה אין סופית שמתחדשת כל הזמן. כי רק לא לסבול, זה לא ממש מעניין. וליהנות מהשטויות של העולם, גם זה לא ממש מעניין. ולחכות ליהנות מאיזה דבר לא ברור באיזה זמן לא ברור, גם זה לא ממש מעניין. אבל יש דרך סלולה לכל אחד ואחד בעולם, להגיע כבר כאן בחיים שלו, להנאה אמיתית ואין סופית.
והדרך היא פשוטה, והיא על ידי זה שהאדם חוקר ומחפש את הסיבה של כל דבר שקורה סביבו ושקורה בתוכו. כגון, על האדם לנסות למצוא ולהבין את הסיבה שבגללה הוא רוצה / חושב / עושה / מרגיש, את כל המחשבות / רגשות / רצונות / מעשים שלו.
ובפשיטות, על האדם לקחת כל מחשבה / רגש / רצון וכיו"ב שלו, ולשאול את עצמו, מה הסיבה שבגללה אני רוצה / חושב / מרגיש / עושה את הדבר הזה. ולא רק מה בעבר הוביל אותי לזה, אלא גם מדוע ברגע הזה אני מרגיש את הרגש המדויק שאותו אני מרגיש ברגע הזה.
כי יש פסיכולוגים שנדמה להם שהאדם מרגיש ברגע הזה את הרגשות שלו, בגלל מה שקרה לו בעבר. וזו כמובן שטות מוחלטת. כי לא משנה מה קרה לאדם בעבר, משנה איך האדם בהווה מפרש ומבין את מה שקרה לו בעבר. כי בכל רגע ורגע האדם מפרש מחדש את מה שקרה לו בעבר ואת מה שהוא חושב שיקרה לו בעתיד.
ובתוך הרגע הזה עצמו יש איזה דבר, שהוא זה שאחראי לכל הרגשות / מחשבות / רצונות של האדם. כי יש בתוך האדם איזה דבר פנימי, שהוא אחראי לכל מה שהאדם מרגיש / חושב / רוצה בכל רגע. ועל האדם לחקור ולגלות את הסיבה שבגללה הוא בכל רגע חווה את המציאות בצורה כלשהי.
וכאשר האדם מגלה סיבה כלשהי, על האדם לשאול את עצמו, האם הסיבה הזאת היא מוכרחת? כי נניח שהיא אכן הסיבה, אבל מה גורם לכך שהסיבה הזאת גוררת אחריה את התוצאה שקרתה. כי כמו שהסיבה יצרה את התוצאה הספציפית, כך מבחינה לוגית ניתן להבין שהיא הייתה יכולה ליצור גם תוצאה אחרת.
כי על האדם לגלות לא רק את הסיבה של כל מה שקורה איתו וסביבו, אלא גם לגלות את הסיבה שבגללה יש כוח לסיבה עצמה. כי באותה המידה שהסיבה גררה אחריה את התוצאה, כך גם היא הייתה יכולה לא לגרור אחריה את התוצאה. וזה שנדמה לאדם שהסיבה מכריחה את התוצאה, עדיין צריך להסביר מה הסיבה שבגללה יש כוח לסיבה עצמה.
כגון: נניח לדוגמה שהאדם מגלה שהסיבה שבגללה הוא רוצה דבר כלשהו, היא בגלל שברגע הזה הוא מפרש איזה משהו שקרה לו בעבר בצורה כלשהי, והדבר הזה גורם לו לכך שכרגע הוא ירצה איזה דבר. על האדם לשאול את עצמו, הרי ברמה הלוגית יש אפשרות גם אחרת, שהסיבה הזאת דווקא תגרור תוצאה אחרת.
וזה שהסיבה הזאת תמיד גוררת אחריה איזו תוצאה, זה עדיין לא אומר שמוכרח שהסיבה תגרור אחריה את התוצאה הזאת. וא"כ יש לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הזאת גררה אחריה את התוצאה הזאת.
ומכיוון אחר יש לשאול, נניח שסיבה כלשהי גררה תוצאה כלשהי. עכשיו יש לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה התרחשה. כי הרי באותה המידה המציאות הייתה יכולה להיות גם אחרת. אז מה הסיבה של הסיבה עצמה.
וכך הלאה, על האדם לחקור תמיד את הסיבה של כל דבר. ועל האדם לנסות לשאול את עצמו, מה הסיבה שבגללה המציאות ברגע הזה היא כפי מה שהיא ברגע הזה. ומה הסיבה של הסיבה וכולי.
וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה של חיפוש הסיבה של כל דבר, לבסוף האדם מוצא את סיבת כל הסיבות, והאדם מגלה את הסיבה האמיתית שבגללה המציאות שלנו היא כפי מה שהיא בכל רגע ורגע. ואז על ידי זה האדם חווה טוב אמיתי וחדש והנאה חדשה בכל רגע מחדש.
והיכולת של האדם לבדוק את השיטה הזאת, תלויה אך ורק באדם עצמו. והדרך סלולה גלויה וברורה לאדם. וכל אדם יכול לבחור שמעכשיו הוא מתחיל לנסות לגלות את הסיבה של כל דבר. ואחרי שהאדם יגלה את הסיבה הראשונה, אז מובטח לו שהוא יתחיל ליהנות מהחיים באמת וליהנות מכל מה שיש לעולם להציע, והכל תלוי אך ורק באדם עצמו.
ומי שיתבונן היטב יראה, כי את כל הדרכים הרוחניות שיש בעולם ניתן לחלק למספר קטגוריות שונות. כי יש שיטות רוחניות שמבטיחות לאדם הנאה רוחנית אין סופית, הנאה שכל הזמן מתחדשת וגדלה עד אין סוף, אבל שום שיטה לא מראה לאדם איך הוא יכול להשיג את ההנאה הזאת כאן בעולם הזה בזמן אמת.
ובנוסף על כך, גם אלו שמבטיחים לאדם אושר אין סופי והנאה אין סופית, גם הם עצמם מודים שהם עצמם עוד לא השיגו באופן אישי את ההנאה הזאת. אלא הם מודים שהם רק מאמינים שיש הנאה גדולה כזו, אך הם עצמם מודים שהם לא ראו אותה מעולם.
ומאחר שהם לא חוו באופן אישי את ההנאה הגדולה שאותה הם מאמינים ומקווים שהם ישיגו בסוף הדרך, הרי שהדבר כמובן יוצר חשדות הגיוניים אצל ההולכים בדרך הזו.
כי זה לא הגיוני שאדם יעמול כל חייו כדי להשיג איזה דבר שאף אחד לא השיג אותו מעולם. ובפרט כאשר אין לאדם שום דרך לבדוק האם השיטה הזאת עובדת או לא, משום שאף אחד לא יכול להעיד שהוא הגיע לסוף ולקצה של הדרך הרוחנית הזו, ושהוא אכן מסוגל להתחייב עבור כל אחד ואחד, שגם הוא יגיע להנאה האין סופית הזו.
ומי שהוא פיקח, הוא רוצה לדעת מראש מה התשלום שהוא יקבל על העבודה שהוא עושה. כי רק הכסיל והמשוגע עושה את מעשיו בלי לחשוב על התוצאה שלהם. ומי שעמל כל חייו כדי להשיג איזה דבר שאין לו שמץ של מושג מהו, הרי שהוא כסיל. ולא שהוא אשם בכך, כי הוא לא מכיר משהו אחר טוב יותר, אבל גם הכסיל והמשוגע לא אשם בכך, כי גם הוא לא מכיר משהו אחר טוב יותר.
וכל שכן כאשר האדם רואה ומבין שגם אלו שממליצים לו ללכת בדרך הזו, הרי גם הם עצמם מודים בפה מלא שהם עצמם לא יודעים מה בדיוק מקבלים בסוף הדרך על המאמץ. והאדם שהוא כסיל, הוא הולך אחרי כסילים אחרים שהולכים כעיוורים בחושך, בלי להבין מה בדיוק המטרה והתכלית שאליה הוא רוצה להגיע בסוף הדרך.
וזה בעצם היה סוג השיטות הרוחניות הראשון, שמציע לאדם הנאה רוחנית אין סופית, של התחדשות מתמדת כל הזמן, ושל טוב אין סופי וכולי, אך כל אלו שמציעים את הדרך הזו, הם כאלו שהם עצמם עוד לא הצליחו להשיג את הדבר שאותו הם מציעים לאלו שהולכים אחריהם.
ויש גם סוג של שיטות רוחניות אחרות, שמציע לאדם תשלום במזומן כאן בעולם הזה. דהיינו, הוא מציע לאדם דרך חיים כלשהי, שאם האדם ילך בה, אז הוא יוכל לבדוק אותה ולראות האם ועד כמה היא טובה או לא, כבר כאן בעולם הזה כל זמן שהאדם עדיין חי.
ואת השיטות האלו שמציעות לאדם תשלום במזומן, אותם ניתן לחלק לשני סוגים. והסוג הראשון הוא מציע לאדם להגיע למצב שבו האדם לא יסבול כלל (ע"ע בודהיזם). וזה מה שנקרא אצלם הארה רוחנית, שבה האדם חווה סוג של נירוואנה ושל שחרור מכל הרצונות החומריים שלו וכיו"ב.
ויש גם את הסוג ההפוך, שגם הוא מציע לאדם תשלום במזומן בעולם הזה, והתשלום הוא של הנאות (ע"ע הינדואיזם) שאותן האדם משיג ונהנה מהן כאן בחייו בעולם הזה.
ומי שיתבונן היטב על השיטה האחרונה, שהיא שיטת ההנאה שאחריה רודפים רוב העולם, יראה שמצד האמת רוב העולם רודפים אחרי עצב מתוק של ליצן עצוב. כי כולם יודעים שההנאות של העולם הזה, הן לא יותר מאשר סמי הרגעה לדיכאון ולתחושת חוסר השייכות ותחושת הריקנות הקיומית של האדם.
כי כל ההנאות של העולם הזה ביחד, לא יכולות למלא את נפש האדם. ואין אדם אחד בעולם שהגיע או מגיע לסיפוק רגשי מלא מההנאות שיש לעולם הזה להציע. כי כל הדברים שיש בעולם הזה, כולם מוגבלים ביכולת שלהם לייצר הנאה עבור האדם.
וכאשר האדם רודף אחרי ההנאות של העולם הזה, הוא יודע מראש או שהוא יגלה בהמשך, שהוא בעצם רודף אחרי דיכאון מתוק, שבו אין לאדם מושג למה הוא חי, אבל הוא ממשיך לעבוד כי אין לו מושג מה לעשות עם עצמו. והאדם מגיע לנקודה שבה הוא ממשיך לרדוף אחרי הנאות העולם הזה, כדי לא להשתעמם לגמרי.
וכל יום שעובר על האדם, הוא מרגיש יותר ויותר תחושת ריקנות. כי האדם מגיע לנקודה שבה גם ההנאות של העולם הזה כבר לא ממש מעניינות אותו. והאדם קולט שאין לו מושג למה הוא חי. כך שבעצם אי אפשר לומר שהאדם נמצא בגן עדן.
כי ככל שיש לאדם יותר הישגים של העולם הזה, כך האדם מתחיל להרגיש את הריקנות של ההישגים שלו. כי האדם קולט את התרמית הגדולה, שכולם רצים אחרי אלומות של אור. ולכל אחד נדמה שהנה הוא הולך להשיג את מה שהוא רוצה. אבל כולם ללא יוצא מן הכלל, כאשר הם מקבלים את מה שהם רוצים, הם רואים שעדיין הם מרגישים שחסר להם משהו.
והמשוגעים הגדולים ממשיכים לרוץ אחרי היעד הבא, ולא קולטים את התרמית, שגם כאשר הם ישיגו את מה שהם רוצים, גם אז הם לא יהיו מאושרים וכולי. כך שהשיטה של הנהנתנות, לחלוטין אי אפשר לומר שהיא אכן משהו ששכרו בצידו. כי ככל שהאדם נהנה יותר מענייני העולם, כך הוא מתקרב לנקודת המיצוי, שבה הוא יתחיל להרגיש ריקנות ודיכאון.
ובכל מקרה, ברור לכל אחד, שתפישת החיים הזאת של המרדף אחרי ההנאות, ברור לגמרי שהיא לא יכולה להציע לאדם הנאה אין סופית, שמתחדשת כל הזמן וכולי.
ויש גם את השיטות הרוחניות שמציעות לאדם את האושר כבר כאן בעולם הזה. והאושר שלהן מוגדר שחוסר סבל, וכרוגע ושלווה אין סופית, וכשקט נפשי, וכהארה רוחנית, וכמקום שיש בו רק רוגע ושלוות נפש. והן מציעות לאדם להשיג את כל הדברים האלו כבר כאן בעולם הזה.
אבל, גם השיטות האלו לא מציעות לאדם הנאה אמיתית מהחיים. כי ליהנות מהחיים, זאת המומחיות הגדולה ביותר. כי כאשר ילד קטן נכנס לגן המשחקים, הוא חווה הנאה גדולה מאוד. וכאשר ילד קטן רואה ממתקים, הוא חווה הנאה גדולה מאוד. וכאשר מביאים לילד קטן איזה צעצוע, הילד חווה הנאה גדולה מאוד.
ואת כל ההנאות האלו, שום שיטה רוחנית בעולם לא מציעה לאדם ליהנות מהן כאן בעולם הזה. כי אין שום שיטה רוחנית בעולם שמתחייבת לאדם, שאם הוא יעשה דבר כלשהו, אז כבר כאן בעולם הזה הוא יצליח להשיג הנאה אמיתית, ותחושה של התלהבות והתחדשות, מכל דבר שיש בעולם.
ועיקר ההנאה הרוחנית של אותן שיטות רוחניות, היא באה לידי ביטוי דווקא בכך שהאדם מתחיל לאבד עניין במה שקורה סביבו. כי הן מלמדות את האדם לא להיקשר רגשית לכל מיני דברים. והן מלמדות את האדם כל מיני עצות שונות, שגורמות לאדם להפסיק להפיק הנאה ממה שקורה סביבו. והחיים של האדם מתחילים להיות יותר משעממים.
ומצד אחד הן אומנם גורמות לאדם לסבול פחות. כי כאשר האדם מתרחק רגשית מהעולם, אז הוא באמת סובל פחות מענייני העולם. אך האדם בסך הכל מחליף סבל אחד בסבל אחר. כי גם שקט נפשי זה סבל. כי זה לא מעניין. והאדם מטבעו רוצה להתמכר, ורוצה להתרגש ולהרגיש פרפרים בבטן, ורוצה ליהנות מהחיים באמת כמו אדם שנהנה ממופע קסמים, או כמו אדם שחווה התרגשות רוחנית מאוד גדולה בעוצמה מאוד חזקה.
והאדם מטבעו מחפש איזה דבר שהוא יוכל להתמכר אליו. דבר שאליו יוכל האדם להשתוקק, ולהיות מכור אליו כמו שאדם מסומם מכור לסמים שלו. כי בהתמכרויות יש את הטעם של החיים. והאדם מטבעו מחפש איזה דבר טוב שאליו הוא יוכל להתמכר, ושהדבר הזה יהיה בחינם, ושיהיה זמין עבורו בכל מקום ובכל זמן, ושהוא יוכל להשיג את הדבר הזה ללא כל מאמץ, ושההנאה של האדם מהדבר הזה רק תגדל כל הזמן, ושהדבר הזה לא ישעמם את האדם ולא יגרום לאדם שום נזק אלא רק תועלת וכיו"ב.
ואין שום שיטה רוחנית בעולם שמסוגלת להציע לאדם דרך כלשהי שאם האדם ילך בה, אז הוא כבר כאן בחייו יגיע לדבר כ"כ טוב שכזה.
והמקסימום שהשיטות הרוחניות יכולות להציע לאדם, זה או להגיע למצב של שקט נפשי, שבו האדם מרגיש כמו מת שהוא לא סובל, אך התחדשות כמובן אין לו. או שהן מציעות לאדם להרגיש מת עם ההנאות של העולם הזה, שהאדם מרגיש משועבד להנאות, והוא קולט ומבין שהן לא נותנות לו כלום. או שהן מציעות לאדם איזה דבר לא ברור, שאותו האדם לא יכול לבדוק כבר כאן בחייו.
ונמצא אם כן, כי שום שיטה רוחנית בעולם לא יכולה ולא מציעה לאדם הנאה אמיתית מהחיים כבר כאן בעולם הזה.
והסיבה לכך ששום שיטה בעולם לא מציעה לאדם הנאה מהחיים בעולם הזה, היא בראש ובראשונה משום שכל מנהיגי השיטות הרוחניות שבעולם, וכל המורים הרוחניים שבעולם, הם עצמם לא ידעו ולא יודעים איך ליהנות מהחיים. (למעט בודדים שידעו איך ליהנות, אך הדבר הזה הוא נסתר ויתבאר במקום אחר).
והסיבה שבגללה כמעט אף אחד בעולם לא ידע איך ליהנות, היא משום שאף אחד בעולם לא פיצח ולא גילה את הסוד של משמעות החיים. כי יש בעולם כולו דבר אחד, שבו תלוי כל האושר של האדם. והדבר הוא הבנת הסיבה הראשונה של כל הסיבות.
כי לכל האירועים שיש בעולם, יש להם סיבה מדוע הם מתרחשים. ולכל סיבה, יש עוד סיבה אחרת שקודמת לה, ושהיא אחראית לכל התוצאות שנובעות ממנה. ולכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה, עד הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ומי שמבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, אז בכל רגע ורגע הוא חווה התגלות חדשה של סיבת כל הסיבות. ועל ידי זה הוא חווה הנאה חדשה בכל רגע מחדש.
כי יש במציאות שלנו דבר ניסתר. כי סיבת כל הסיבות היא מעל השכל האנושי. כי בשכל האנושי אי אפשר להבין את סיבת כל הסיבות. כי כל סיבה שנגדיר שהיא הסיבה הראשונה, תמיד נוכל לשאול מה הסיבה שלה עצמה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה בהרחבה.
אבל מי שהוא חכם אמיתי והצליח לפרוץ את המחסום השכלי שלו והצליח לגלות את הסוד של הסיבה הראשונה של כל הסיבות, אז על ידי זה הוא מגיע להנאה אין סופית. כי כמו שילד קטן מתלהב מצעצועים חדשים שמביאים לו, וכמו שאדם מתלהב ממופע קסמים, וכמו שהאדם מתרגש מכל מיני דברים יפים, כך החכם האמיתי מרגיש לגבי כל ההתגלויות של הסיבה הראשונה שהוא רואה בכל דבר.
כי מי שיודע מהי הסיבה הראשונה, הוא ממילא גם רואה את ההתגלות שלה בדרך קסם בכל דבר ודבר. כי מהותה של הסיבה הראשונה, היא נסתרת מהשכל של האדם. וההתגלות שלה בכל דבר, היא קסם אמיתי שאין שום קסם בעולם יותר גדול ממנו.
וכל אדם בכל מקום ובכל זמן, יכול להגיע להנאה אין סופית שמתחדשת כל הזמן. כי רק לא לסבול, זה לא ממש מעניין. וליהנות מהשטויות של העולם, גם זה לא ממש מעניין. ולחכות ליהנות מאיזה דבר לא ברור באיזה זמן לא ברור, גם זה לא ממש מעניין. אבל יש דרך סלולה לכל אחד ואחד בעולם, להגיע כבר כאן בחיים שלו, להנאה אמיתית ואין סופית.
והדרך היא פשוטה, והיא על ידי זה שהאדם חוקר ומחפש את הסיבה של כל דבר שקורה סביבו ושקורה בתוכו. כגון, על האדם לנסות למצוא ולהבין את הסיבה שבגללה הוא רוצה / חושב / עושה / מרגיש, את כל המחשבות / רגשות / רצונות / מעשים שלו.
ובפשיטות, על האדם לקחת כל מחשבה / רגש / רצון וכיו"ב שלו, ולשאול את עצמו, מה הסיבה שבגללה אני רוצה / חושב / מרגיש / עושה את הדבר הזה. ולא רק מה בעבר הוביל אותי לזה, אלא גם מדוע ברגע הזה אני מרגיש את הרגש המדויק שאותו אני מרגיש ברגע הזה.
כי יש פסיכולוגים שנדמה להם שהאדם מרגיש ברגע הזה את הרגשות שלו, בגלל מה שקרה לו בעבר. וזו כמובן שטות מוחלטת. כי לא משנה מה קרה לאדם בעבר, משנה איך האדם בהווה מפרש ומבין את מה שקרה לו בעבר. כי בכל רגע ורגע האדם מפרש מחדש את מה שקרה לו בעבר ואת מה שהוא חושב שיקרה לו בעתיד.
ובתוך הרגע הזה עצמו יש איזה דבר, שהוא זה שאחראי לכל הרגשות / מחשבות / רצונות של האדם. כי יש בתוך האדם איזה דבר פנימי, שהוא אחראי לכל מה שהאדם מרגיש / חושב / רוצה בכל רגע. ועל האדם לחקור ולגלות את הסיבה שבגללה הוא בכל רגע חווה את המציאות בצורה כלשהי.
וכאשר האדם מגלה סיבה כלשהי, על האדם לשאול את עצמו, האם הסיבה הזאת היא מוכרחת? כי נניח שהיא אכן הסיבה, אבל מה גורם לכך שהסיבה הזאת גוררת אחריה את התוצאה שקרתה. כי כמו שהסיבה יצרה את התוצאה הספציפית, כך מבחינה לוגית ניתן להבין שהיא הייתה יכולה ליצור גם תוצאה אחרת.
כי על האדם לגלות לא רק את הסיבה של כל מה שקורה איתו וסביבו, אלא גם לגלות את הסיבה שבגללה יש כוח לסיבה עצמה. כי באותה המידה שהסיבה גררה אחריה את התוצאה, כך גם היא הייתה יכולה לא לגרור אחריה את התוצאה. וזה שנדמה לאדם שהסיבה מכריחה את התוצאה, עדיין צריך להסביר מה הסיבה שבגללה יש כוח לסיבה עצמה.
כגון: נניח לדוגמה שהאדם מגלה שהסיבה שבגללה הוא רוצה דבר כלשהו, היא בגלל שברגע הזה הוא מפרש איזה משהו שקרה לו בעבר בצורה כלשהי, והדבר הזה גורם לו לכך שכרגע הוא ירצה איזה דבר. על האדם לשאול את עצמו, הרי ברמה הלוגית יש אפשרות גם אחרת, שהסיבה הזאת דווקא תגרור תוצאה אחרת.
וזה שהסיבה הזאת תמיד גוררת אחריה איזו תוצאה, זה עדיין לא אומר שמוכרח שהסיבה תגרור אחריה את התוצאה הזאת. וא"כ יש לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הזאת גררה אחריה את התוצאה הזאת.
ומכיוון אחר יש לשאול, נניח שסיבה כלשהי גררה תוצאה כלשהי. עכשיו יש לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה התרחשה. כי הרי באותה המידה המציאות הייתה יכולה להיות גם אחרת. אז מה הסיבה של הסיבה עצמה.
וכך הלאה, על האדם לחקור תמיד את הסיבה של כל דבר. ועל האדם לנסות לשאול את עצמו, מה הסיבה שבגללה המציאות ברגע הזה היא כפי מה שהיא ברגע הזה. ומה הסיבה של הסיבה וכולי.
וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה של חיפוש הסיבה של כל דבר, לבסוף האדם מוצא את סיבת כל הסיבות, והאדם מגלה את הסיבה האמיתית שבגללה המציאות שלנו היא כפי מה שהיא בכל רגע ורגע. ואז על ידי זה האדם חווה טוב אמיתי וחדש והנאה חדשה בכל רגע מחדש.
והיכולת של האדם לבדוק את השיטה הזאת, תלויה אך ורק באדם עצמו. והדרך סלולה גלויה וברורה לאדם. וכל אדם יכול לבחור שמעכשיו הוא מתחיל לנסות לגלות את הסיבה של כל דבר. ואחרי שהאדם יגלה את הסיבה הראשונה, אז מובטח לו שהוא יתחיל ליהנות מהחיים באמת וליהנות מכל מה שיש לעולם להציע, והכל תלוי אך ורק באדם עצמו.
050-3331-331