כל אדם נתקל בחייו בעצות שונות, חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות. והשאלה היא, מה בעצם הופך עצה טובה לכזו? ומה גורם לעצה אחת, להיות טובה יותר מאשר עצה אחרת? והתשובה היא, שמה שהופך עצה לטובה, היא רמת העומק שממנו נובעת העצה, ומידת ההתאמה שלה אל האמת.

ונסביר: כל עצה בעולם, יש לה שורש מסוים, שממנו היא נובעת. עצה, היא בעצם התאמה של שכל מסוים וצורת חשיבה מסוימת, עבור אירוע ספציפי. וזאת בעצם הסיבה שאנשים שונים נותנים עצות שונות. משום, שכל אחד נותן עצה לפי השכל והידע וצורת המחשבה שלו, וכפי מה שהוא מתאים את השכל שלו, לעניין הספציפי שעבורו ניתנה העצה.

ומה שהופך עצה לטובה, זה עד כמה השכל שממנו נובעת העצה, הוא אמיתי ותואם את המציאות. וכאשר השכל שממנו נובעת העצה, הוא שכל גדול שיש לו ראיה רחבה על המציאות, ושכל כזה שמכיר את כל המציאות, ולוקח את סך כל השיקולים בחשבון, על ידי זה, העצות שנובעות מהשכל הזה, הופכות להיות טובות יותר.

ואחד הדברים שמאפיינים עצה טובה הוא, שהיא טובה עבור טווח גדול יותר של אירועים. כאשר השכל שממנו נובעת העצה הוא שכל קטן, על ידי זה, גם העצה מתאימה רק לכמות קטנה של מצבים. וככל שהשכל של היועץ גדול יותר, כך העצות שלו מתאימות יותר ליותר ויותר מצבים שונים. וזאת משום, שהעצות שלו תואמות יותר את המציאות.

כמו כן, ככל שהשכל שממנו נובעת העצה גדול יותר, כך העצה אמורה להיות פשוטה יותר ליישום. ככל שהאדם מכיר טוב יותר את המערכת ואת הסביבה שבה הוא פועל, כך הוא פועל בצורה נכונה יותר ויעילה יותר, עם פחות מאמץ ומאבקים מיותרים. וככל שהאדם מכיר טוב יותר את המוצר שבו הוא משתמש, כך השימוש במוצר הופך להיות יעיל יותר. וכך הוא גם לגבי עצות. ככל שהאדם מכיר את המציאות טוב יותר, כך גם העצות שלו אמורות להיות קלות יותר ליישום, ועם פחות מאמץ. ולמה?

משום, שקושי נוצר, על ידי חוסר התאמה, בין האדם לבין המציאות שבה הוא פועל. כאשר האדם לא מכיר טוב את המציאות שבה הוא חי, על ידי זה העצות שלו הופכות להיות קשות יותר לביצוע. וזאת משום חוסר ההתאמה שיש, בין העצות שלו לבין המציאות. לעומת זאת, ככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות שבה הוא חי, כך העצות שלו הן, גם יעילות יותר, גם מתאימות ליותר מצבים, והן גם קלות יותר לביצוע.

עצה טובה, היא כזו שכרוכה בכמה שפחות מאבק של האדם, לבצע אותה במציאות. ככל שהעצה קשה יותר לביצוע, וככל שהעצה כרוכה ביותר שינויים, כך היא צורכת יותר מאמץ והיא קשה יותר לביצוע.

ומצד האמת, העצה הטובה ביותר היא ידיעה. לדוגמה: אדם חולה שמבקש עצה, והרופא יודע שהאדם הזה בכלל לא חולה. במקרה כזה, הדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות עבור האדם הזה, הוא לגרום לאדם הזה לדעת ולהבין, שהוא בכלל לא חולה, וכי הכל כבר טוב אצלו ושהוא לא צריך לעשות שום דבר כדי להרגיש טוב יותר.

והנמשל הוא, כי כאשר יש לאדם בעיה כלשהי, אז מצד האמת, העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לאדם הזה, היא לתת לו שכל כזה וצורת חשיבה כזאת, שתגרום לו להבין שאין לו בכלל בעיה. בהנחה כמובן, שבאמת אין לו בעיה.

אלא מה? שלא תמיד החולה מסוגל להאמין לרופא שאין לו מחלה. ולכן יש תרופות דמה שהרופא נותן אותן לחולה, כדי שהחולה ייקח אותן, ויאמין ויבין שהוא בריא. ומצד האמת, החולה לא חולה. אך מחמת שהוא לא מסוגל להאמין שהוא לא חולה, מחמת זה הוא צריך להתאמץ ולבצע פעולות, שיגרמו לו לחשוב ולהבין שהוא בריא.

ועצה טובה באמת, היא כזו שגורמת לאדם להרגיש טוב באופן מידי ברגע הזה, על ידי הבנת וקבלת המציאות, בלי שום פעולה נוספת.

ועוד באותו העניין: בעקרון ניתן לחלק את העצות ל 3 סוגים. עצות שכרוכות בעשייה בפועל. עצות שכרוכות בצורת מחשבה. ועצות שכרוכות בהבנה ובידיעה. ולכאורה, העצות המעשיות הן הכי קלות לביצוע. כי הרבה יותר קל לעשות משהו, מאשר לחשוב בצורה כלשהי. וכל שכן, שהרבה יותר קל לעשות משהו או להאמין במשהו, מאשר להבין משהו.

יחד עם זאת, העצות היעילות ביותר, הן דווקא העצות של ההבנה הפנימית. כי הן פותרות...