10:21שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות?
מדוע אדם שמחפש את האמת נתקל בשאלות חדשות כל הזמן?
אדם שמחפש את האמת באופן אמיתי מנסה להבין את המציאות בדיוק כפי שהיא. אליעד כהן מסביר שהאמת פירושה לתפוס את המציאות כמו שהיא באמת. לדוגמה, אדם שרואה כוס מים ואומר שזו כוס מיץ תפוזים, תופס את המציאות בצורה שגויה וחי בשקר. מטרת חיפוש האמת היא להבין את המציאות באופן מדויק.
הדרך לחיפוש האמת היא באמצעות שאלת שאלות: האדם שואל את עצמו שאלות, כמו "האם הדבר הזה נכון?" או "מה אני באמת רוצה?". בכל פעם שהאדם מגלה תשובה, מתעוררות שאלות חדשות. למשל, האדם מגלה מה הוא רוצה, ואז הוא שואל למה הוא רוצה את הדבר הזה דווקא, וכך מגיע לרצון עמוק יותר, עד שבסופו של דבר הוא מגיע למבוי סתום, לשאלה בסיסית ועמוקה יותר כמו "למה בכלל יש רצון?", "למה יש מציאות בכלל?". אליעד מדגיש כי השאלות הללו נוצרות באופן טבעי לאורך תהליך החיפוש.
האם יש סוף לכמות השאלות שאדם יכול לשאול?
אליעד כהן מביא בשורה טובה: כמות השאלות שאדם יכול לשאול היא סופית. יש סוף גם לטיפשות וגם לשאלות. הוא מתייחס לאמירה שיש שני דברים אינסופיים - היקום והטיפשות - וטוען שזו טעות, כי לשניהם יש סוף. סוף היקום הוא הפרספקטיבה שלפני היקום, לפני מימד המקום והזמן. והסוף של הטיפשות הוא החכמה.
אליעד מדגיש שהטיפשות הגדולה ביותר קשורה באופן ישיר לחכמה הגדולה ביותר, וכי מי שיגיע לסוף הטיפשות יהפוך לחכם ביותר, אך רק אם יילך עם הדברים בשלמות עד הקצה ולא יישאר באמצע.
מהי הטיפשות ומה יוצר את השאלות?
טיפשות מוגדרת כחוסר הבנה של המציאות, וחוסר הבנה נובע מהמגבלה של השכל האנושי. המוח האנושי מוגבל ולכן לא יכול להבין הכל, ולכן לאדם יש שאלות. השאלות הן תמיד סופיות, והדרך לפתרון כל השאלות בבת אחת היא לשאול שאלה נכונה אחת: "למה יש שאלות בכלל?" או "במה תלוי קיומן של השאלות?". במקום לחפש תשובות לשאלות ספציפיות, יש להבין את הסיבה שבכלל קיימות שאלות.
מדוע השאלות נובעות מהנפרדות ומהדואליות?
השורש של כל השאלות הוא מושג הנפרדות והדואליות. אם הייתה אפשרות אחת בלבד, לא היו מתעוררות שאלות. השאלה קיימת רק כי יש לפחות שתי אפשרויות - למשל טוב ורע, קיים ולא קיים. השאלות נוצרות כאשר האדם מתחיל להבדיל בין "אני" ל"לא אני", בין "קיים" ל"לא קיים". אליעד מדגים זאת בכך שאם לאדם הייתה רק מחשבה אחת, הוא לא היה שואל שאלות כלל.
מה יוצר את תחושת הנפרדות?
תחושת הנפרדות נוצרת כתוצאה ממגבלת השכל האנושי, שאינו מסוגל לתפוס שדבר והיפוכו הם למעשה אחד. אליעד מביא כדוגמה את רעיון היקום האינסופי, שבו האדם חושב שאם ילך ימינה או שמאלה תמיד יוכל להמשיך עוד ועוד. אך אם האדם היה מסוגל להבין שהימין והשמאל הם אותו המקום בדיוק, הוא היה מבין שליקום יש סוף, ויותר מכך, היה קולט שכל היקום כולו בעצם לא נמצא בשום מקום.
המגבלה של האדם היא חוסר היכולת להבין ששני דברים הפוכים הם אחד. אילו האדם היה מסוגל להבין את האחדות המוחלטת של המציאות, לא היו לו שום שאלות.
מהי השאלה האמיתית היחידה שאדם צריך לשאול?
השאלה האמיתית היחידה שעל האדם לשאול היא "מהי האמת?". האדם צריך לבדוק האם הדברים שנראים שונים בשכל האנושי באמת שונים. לדוגמה, שאלות כמו "האם יש תכלית או אין תכלית?" או "האם אני קיים או לא קיים?" מבוססות על ההנחה שאלה דברים נפרדים ושונים, אך אילו האדם היה מבין שתכלית וחוסר תכלית, או קיום ואי - קיום הם אחד, לא הייתה לו שאלה כלל.
השכל האנושי הוא רק הנחת עבודה סובייקטיבית, ואינו משקף בהכרח את האמת האובייקטיבית של המציאות. לכן, אדם שבאמת מחפש את האמת חייב לשאול את עצמו האם ההבדלים שהוא תופס הם אמיתיים או מדומים.
מהו הפתרון לשאלות הבלתי נגמרות?
אליעד מסכם שהדרך להתמודד עם השאלות הבלתי נגמרות היא לחפש את שורש השאלות ולשאול אך ורק את שאלת האמת. מי שמחפש באמת יגיע לשכל אמיתי שבו הכל אחד לחלוטין, ואז לא יהיו לו יותר שאלות. בשכל זה, אין מקום לדואליות ולנפרדות, ולכן ממילא השאלות מפסיקות להתקיים. האדם מגיע להבנה עמוקה שהכל אחד ואין צורך בשאלות נוספות.
אדם שמחפש את האמת באופן אמיתי מנסה להבין את המציאות בדיוק כפי שהיא. אליעד כהן מסביר שהאמת פירושה לתפוס את המציאות כמו שהיא באמת. לדוגמה, אדם שרואה כוס מים ואומר שזו כוס מיץ תפוזים, תופס את המציאות בצורה שגויה וחי בשקר. מטרת חיפוש האמת היא להבין את המציאות באופן מדויק.
הדרך לחיפוש האמת היא באמצעות שאלת שאלות: האדם שואל את עצמו שאלות, כמו "האם הדבר הזה נכון?" או "מה אני באמת רוצה?". בכל פעם שהאדם מגלה תשובה, מתעוררות שאלות חדשות. למשל, האדם מגלה מה הוא רוצה, ואז הוא שואל למה הוא רוצה את הדבר הזה דווקא, וכך מגיע לרצון עמוק יותר, עד שבסופו של דבר הוא מגיע למבוי סתום, לשאלה בסיסית ועמוקה יותר כמו "למה בכלל יש רצון?", "למה יש מציאות בכלל?". אליעד מדגיש כי השאלות הללו נוצרות באופן טבעי לאורך תהליך החיפוש.
האם יש סוף לכמות השאלות שאדם יכול לשאול?
אליעד כהן מביא בשורה טובה: כמות השאלות שאדם יכול לשאול היא סופית. יש סוף גם לטיפשות וגם לשאלות. הוא מתייחס לאמירה שיש שני דברים אינסופיים - היקום והטיפשות - וטוען שזו טעות, כי לשניהם יש סוף. סוף היקום הוא הפרספקטיבה שלפני היקום, לפני מימד המקום והזמן. והסוף של הטיפשות הוא החכמה.
אליעד מדגיש שהטיפשות הגדולה ביותר קשורה באופן ישיר לחכמה הגדולה ביותר, וכי מי שיגיע לסוף הטיפשות יהפוך לחכם ביותר, אך רק אם יילך עם הדברים בשלמות עד הקצה ולא יישאר באמצע.
מהי הטיפשות ומה יוצר את השאלות?
טיפשות מוגדרת כחוסר הבנה של המציאות, וחוסר הבנה נובע מהמגבלה של השכל האנושי. המוח האנושי מוגבל ולכן לא יכול להבין הכל, ולכן לאדם יש שאלות. השאלות הן תמיד סופיות, והדרך לפתרון כל השאלות בבת אחת היא לשאול שאלה נכונה אחת: "למה יש שאלות בכלל?" או "במה תלוי קיומן של השאלות?". במקום לחפש תשובות לשאלות ספציפיות, יש להבין את הסיבה שבכלל קיימות שאלות.
מדוע השאלות נובעות מהנפרדות ומהדואליות?
השורש של כל השאלות הוא מושג הנפרדות והדואליות. אם הייתה אפשרות אחת בלבד, לא היו מתעוררות שאלות. השאלה קיימת רק כי יש לפחות שתי אפשרויות - למשל טוב ורע, קיים ולא קיים. השאלות נוצרות כאשר האדם מתחיל להבדיל בין "אני" ל"לא אני", בין "קיים" ל"לא קיים". אליעד מדגים זאת בכך שאם לאדם הייתה רק מחשבה אחת, הוא לא היה שואל שאלות כלל.
מה יוצר את תחושת הנפרדות?
תחושת הנפרדות נוצרת כתוצאה ממגבלת השכל האנושי, שאינו מסוגל לתפוס שדבר והיפוכו הם למעשה אחד. אליעד מביא כדוגמה את רעיון היקום האינסופי, שבו האדם חושב שאם ילך ימינה או שמאלה תמיד יוכל להמשיך עוד ועוד. אך אם האדם היה מסוגל להבין שהימין והשמאל הם אותו המקום בדיוק, הוא היה מבין שליקום יש סוף, ויותר מכך, היה קולט שכל היקום כולו בעצם לא נמצא בשום מקום.
המגבלה של האדם היא חוסר היכולת להבין ששני דברים הפוכים הם אחד. אילו האדם היה מסוגל להבין את האחדות המוחלטת של המציאות, לא היו לו שום שאלות.
מהי השאלה האמיתית היחידה שאדם צריך לשאול?
השאלה האמיתית היחידה שעל האדם לשאול היא "מהי האמת?". האדם צריך לבדוק האם הדברים שנראים שונים בשכל האנושי באמת שונים. לדוגמה, שאלות כמו "האם יש תכלית או אין תכלית?" או "האם אני קיים או לא קיים?" מבוססות על ההנחה שאלה דברים נפרדים ושונים, אך אילו האדם היה מבין שתכלית וחוסר תכלית, או קיום ואי - קיום הם אחד, לא הייתה לו שאלה כלל.
השכל האנושי הוא רק הנחת עבודה סובייקטיבית, ואינו משקף בהכרח את האמת האובייקטיבית של המציאות. לכן, אדם שבאמת מחפש את האמת חייב לשאול את עצמו האם ההבדלים שהוא תופס הם אמיתיים או מדומים.
מהו הפתרון לשאלות הבלתי נגמרות?
אליעד מסכם שהדרך להתמודד עם השאלות הבלתי נגמרות היא לחפש את שורש השאלות ולשאול אך ורק את שאלת האמת. מי שמחפש באמת יגיע לשכל אמיתי שבו הכל אחד לחלוטין, ואז לא יהיו לו יותר שאלות. בשכל זה, אין מקום לדואליות ולנפרדות, ולכן ממילא השאלות מפסיקות להתקיים. האדם מגיע להבנה עמוקה שהכל אחד ואין צורך בשאלות נוספות.
- איך להפסיק לשאול שאלות?
- מהו סוף היקום והטיפשות?
- איך מגיעים לשכל האמיתי?
- מדוע יש שאלות בעולם?
- מהי האמת המוחלטת?
- האם יש סוף לשאלות?
מה צריך לעשות אדם כאשר הוא מחפש את האמת ונתקל בכל פעם בשאלות חדשות? חיפוש האמת פירושו הבנת המציאות כפי שהיא. אדם שרואה כוס מים ואומר זאת כוס מיץ תפוזים הוא תופס את המציאות בצורה לא נכונה. איך אדם מחפש את האמת? ע"י שאלת שאלות ע"י שאלות מתבהרת האמת, בכל פעם שהוא מגיע לאיזו אמת כלשהי צצה שאלה חדשה. ותמיד האם מגיע לרצון פנימי יותר ואז מגיע למבוי סתום. בכל פעם מגיע לשאלות חדשות. מה עושים עם השאלות החדשות ואיך להתמודד?
והבשורה הטובה לשאלה, שכל אחד צריך לבדוק זאת בכוחות עצמו עד שהוא לא מגיע הוא יכול להאמין לזה. הבשורה הטובה שכמות השאלות סופית. יש סוף לטיפשות. הסוף של היקום, זה מה שהיה לפני שהיה יקום, לפני המימד הזמן זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות זאת החכמה, כי גם לה יש סוף. הטיפשות הגדולה בעולם מתחברת לחכמה הגדולה בעולם. וצריך ללכת עם הדברים בשלמות, ולכן האדם הטיפש בעולם יכול להפוך לחכם בעולם. בכל מקרה לשניהם יש סוף. הנושא הוא די פשוט הסוף של הטיפשות הוא הגבול של השכל האנושי. טיפשות - חוסר הבנה. חוסר הבנה נובעת ממגבלת השכל האנושי, האדם לא יכול להבין את הכל ולכן יש לו שאלות.
כמו השאלות היא סופית, אם אדם נלחץ יש דרך לפתור את כל השאלות האפשריות, בבת אחת לפתור אותו ע"י שאדם שואל את עצמו את השאלה הנכונה, למה יש שאלות, במה תלוי קיומן של השאלות? כל שאלה תלויה בשאלה הבאה. ואין לדבר סוף.
לכן, גם אם אתה לא מוצא חדשות, יהיו לך בנושאים חדשים והשורש של כל השאלות הוא הנפרדות + חוסר היכולת של האדם לתפוס את הדברים הנפרדים כיישות אחת. אין אפשרות שתהיה קיימת שאלה אלא אם כן יש 2 צדדים למטבע. אם האדם היה חושב רק מחשבה אחת לא היה חווה שאלות. השאלה מתחילה כאשר יש דואליות. מהותן של השאלות הן בנפרדות, אינסוף צדדים, אם הייתה אפשרות אחת לא היו שאלות.
הנפרדות נובעת מהשכל של האדם.
האדם לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. אם תצעד ימינה ושמאלה תמיד יהיה מעבר עד אין סוף. לו יצוייר שהאדם יכול להסתכל ימינה ושמאלה ולהבין שהימין והשמאל הם באותו מקום כיישות אחת - ממילא היה ליקום סוף, גם כל היקום כולו נמצא בשום מקום. הנקודה האינסופית מצד ימין והאינסופית בצד שמאל, ולהבין שהן נמצאות באותו מקום ולכן היקום הוא סופי. והמגבלה של האדם ששני הדברים ההפוכים הם אחד. אם האדם היה מבין שהכל אחד ממילא לא הייתה שום שאלה. אם האדם היה מצליח לחוות את הפנימיות לא היו שאלות. א' למה בכלל יש שאלה? מאיפה באה השאלה? מהנפרדות? את הנפרדות יוצרת המגבלה של האדם שדבר והיפוכו זה אחד.
מהי האמת? האם באמת הדבר הזה והדבר הזה הם שניים? השאלה מבוססת על השכל המוגבל של האדם. והשאלה שצריכה להישאל היא מה האמת? זאת השאלה היחידה שצריכה להישאל. ובשורה התחתונה האדם צריך לחפש את האמת, למרות שבשכל האנושי הדבר והיפוכו שונים, אעפ"כ הפרספקטיבה הפנימית של המציאות שם הכל אחד ממש, ואז ממילא אין שום שאלה. והתשובה היא תחפש את שורש השאלות. ותחפש אך ורק את האמת ותגיע לשכל האמיתי שהכל אחד.
והבשורה הטובה לשאלה, שכל אחד צריך לבדוק זאת בכוחות עצמו עד שהוא לא מגיע הוא יכול להאמין לזה. הבשורה הטובה שכמות השאלות סופית. יש סוף לטיפשות. הסוף של היקום, זה מה שהיה לפני שהיה יקום, לפני המימד הזמן זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות זאת החכמה, כי גם לה יש סוף. הטיפשות הגדולה בעולם מתחברת לחכמה הגדולה בעולם. וצריך ללכת עם הדברים בשלמות, ולכן האדם הטיפש בעולם יכול להפוך לחכם בעולם. בכל מקרה לשניהם יש סוף. הנושא הוא די פשוט הסוף של הטיפשות הוא הגבול של השכל האנושי. טיפשות - חוסר הבנה. חוסר הבנה נובעת ממגבלת השכל האנושי, האדם לא יכול להבין את הכל ולכן יש לו שאלות.
כמו השאלות היא סופית, אם אדם נלחץ יש דרך לפתור את כל השאלות האפשריות, בבת אחת לפתור אותו ע"י שאדם שואל את עצמו את השאלה הנכונה, למה יש שאלות, במה תלוי קיומן של השאלות? כל שאלה תלויה בשאלה הבאה. ואין לדבר סוף.
לכן, גם אם אתה לא מוצא חדשות, יהיו לך בנושאים חדשים והשורש של כל השאלות הוא הנפרדות + חוסר היכולת של האדם לתפוס את הדברים הנפרדים כיישות אחת. אין אפשרות שתהיה קיימת שאלה אלא אם כן יש 2 צדדים למטבע. אם האדם היה חושב רק מחשבה אחת לא היה חווה שאלות. השאלה מתחילה כאשר יש דואליות. מהותן של השאלות הן בנפרדות, אינסוף צדדים, אם הייתה אפשרות אחת לא היו שאלות.
הנפרדות נובעת מהשכל של האדם.
האדם לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. אם תצעד ימינה ושמאלה תמיד יהיה מעבר עד אין סוף. לו יצוייר שהאדם יכול להסתכל ימינה ושמאלה ולהבין שהימין והשמאל הם באותו מקום כיישות אחת - ממילא היה ליקום סוף, גם כל היקום כולו נמצא בשום מקום. הנקודה האינסופית מצד ימין והאינסופית בצד שמאל, ולהבין שהן נמצאות באותו מקום ולכן היקום הוא סופי. והמגבלה של האדם ששני הדברים ההפוכים הם אחד. אם האדם היה מבין שהכל אחד ממילא לא הייתה שום שאלה. אם האדם היה מצליח לחוות את הפנימיות לא היו שאלות. א' למה בכלל יש שאלה? מאיפה באה השאלה? מהנפרדות? את הנפרדות יוצרת המגבלה של האדם שדבר והיפוכו זה אחד.
מהי האמת? האם באמת הדבר הזה והדבר הזה הם שניים? השאלה מבוססת על השכל המוגבל של האדם. והשאלה שצריכה להישאל היא מה האמת? זאת השאלה היחידה שצריכה להישאל. ובשורה התחתונה האדם צריך לחפש את האמת, למרות שבשכל האנושי הדבר והיפוכו שונים, אעפ"כ הפרספקטיבה הפנימית של המציאות שם הכל אחד ממש, ואז ממילא אין שום שאלה. והתשובה היא תחפש את שורש השאלות. ותחפש אך ורק את האמת ותגיע לשכל האמיתי שהכל אחד.
050-3331-331