10:21שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות?
איך אפשר להגיע לסוף השאלות ולסוף הטיפשות?
אדם המחפש את האמת נתקל באופן קבוע בשאלות חדשות. חיפוש האמת הוא למעשה הבנה מלאה ומדויקת של המציאות כפי שהיא. לדוגמה, אם מול האדם עומדת כוס מים והוא אומר שזאת כוס מיץ תפוזים, הוא למעשה תופס את המציאות בצורה שגויה וחי בשקר. האמת היא להבין את המציאות בדיוק כפי שהיא, ללא טעויות בתפישה.
מהו הקושי המרכזי בחיפוש האמת?
אדם מנסה להבין את המציאות באמצעות שאלות. הוא שואל: מה אני רוצה? למה אני רוצה את זה ולא את הדבר האחר? וככל שהוא שואל יותר, השאלות הופכות עמוקות יותר. בכל פעם שהוא מגלה תשובה מסוימת, הוא נחשף לשאלות חדשות. למשל, כאשר האדם מברר למה הוא רוצה משהו מסוים, הוא מגלה רצון עמוק יותר, וכך הוא ממשיך לשאול שאלות עד שהוא מגיע למבוי סתום של שאלות כמו: למה בכלל יש רצון? למה המציאות קיימת?
האם יש סוף לשאלות או שהן אינסופיות?
בניגוד לדעה הרווחת שיש שני דברים אינסופיים - היקום והטיפשות - אליעד כהן טוען שלשניהם יש סוף ברור. סוף היקום הוא הפרספקטיבה שקיימת לפני תחילת היקום, כלומר, מצב שבו אין עדיין זמן ומקום. סוף הטיפשות הוא החוכמה, כלומר, הגבול העליון של הטיפשות הוא למעשה הגבול התחתון של החוכמה. כאשר האדם מגיע אל קצה הטיפשות, הוא מגיע לחוכמה מוחלטת, הבנה מלאה של המציאות.
למה בכלל נוצרות שאלות ומהי הדרך לפתרונן?
הסיבה העיקרית לקיום שאלות היא הנפרדות. כל שאלה אפשרית רק אם יש דואליות - נפרדות בין אני ולא - אני, בין טוב לרע, בין קיים ללא קיים. אם הכל היה אחד מוחלט, לא הייתה קיימת שום שאלה, כיוון שאין על מה לשאול. השאלות מתחילות בשכלו המוגבל של האדם שלא מסוגל להבין ששני דברים מנוגדים הם אחד ממש. למשל, האדם רואה ימין ושמאל כשני כיוונים נפרדים, וכך, אם ילך לכיוון אחד, לעולם לא יגיע לסוף. אם האדם היה מבין שהימין והשמאל הם אחד, הוא היה תופש שהיקום כולו נמצא למעשה במקום אחד ואין באמת אינסוף.
מהי הטיפשות האנושית הכללית?
הטיפשות האנושית הכללית היא חוסר היכולת להבין שדבר והיפוכו הם אחד. האדם מפריד בין תכלית וחוסר תכלית, בין קיים ללא קיים, בין טוב ורע. הפרדה זו היא שורש כל השאלות. אם האדם היה מסוגל לחוות שהכל אחד, הוא לא היה נתקל בשום שאלה, כיוון ששאלה מתקיימת רק כאשר קיימת אפשרות של יותר מתשובה אחת.
כיצד מגיעים לתפישה של אחדות שמסיימת את כל השאלות?
הדרך לסיים את כל השאלות היא לא למצוא תשובות לשאלות עצמן, אלא להבין לעומק למה בכלל קיימות שאלות. האדם צריך לחקור את השורש של השאלות, את הסיבה לנפרדות, ולבדוק את אמיתות התפישה שהדברים הנפרדים הם באמת שונים. עליו לשאול: האם קיים ולא קיים הם באמת שונים? האם יש ואין הם שונים באמת? בשלב מסוים, הוא יגיע לתובנה פנימית עמוקה שהיש והאין הם אחד ממש. כאשר מגיעים להבנה הפנימית הזאת, לא נשארות שאלות.
האם השכל האנושי מסוגל לתפוס אחדות זו?
השכל האנושי הוא מוגבל מטבעו. האדם מתייחס להבדלים בין יש לאין, בין תכלית לחוסר תכלית, כאמת מוחלטת, אך למעשה זו רק אמונה או הנחת עבודה. זו לא אמת מוחלטת אלא תפישה סובייקטיבית בלבד. האדם מניח שיש הבדל בין דברים מנוגדים, כי השכל שלו לא מסוגל לראות אחרת. אך האמת הפנימית של המציאות היא שהכל אחד, והדרך היחידה להבין זאת היא לחפש אך ורק את האמת.
מהי הדרך הפרקטית לפתרון כל השאלות האפשריות?
הדרך הפרקטית לפתור כל שאלה אפשרית היא לשאול את השאלה האחת הנכונה: "למה יש שאלות בכלל?". אם האדם מבין מה גורם לשאלות להיווצר, הוא ימצא את השורש של כל השאלות - שהוא חוסר ההבנה של האחדות. כאשר האדם מגיע להבנה הזו, הוא מגיע למצב שבו השכל האנושי כבר אינו מוגבל, וכל השאלות נעלמות באופן מוחלט.
הבשורה הטובה היא שהשאלות אינן אינסופיות והן בעלות סוף ברור. סוף הטיפשות, כפי שהוסבר, הוא ההבנה והחוכמה המוחלטת, שבה אין יותר שאלות ואין יותר ספקות. המצב האידיאלי הוא לחיות ביום שבו אין בכלל צורך בתשובות, כיוון שאין שום שאלה יותר.
אדם המחפש את האמת נתקל באופן קבוע בשאלות חדשות. חיפוש האמת הוא למעשה הבנה מלאה ומדויקת של המציאות כפי שהיא. לדוגמה, אם מול האדם עומדת כוס מים והוא אומר שזאת כוס מיץ תפוזים, הוא למעשה תופס את המציאות בצורה שגויה וחי בשקר. האמת היא להבין את המציאות בדיוק כפי שהיא, ללא טעויות בתפישה.
מהו הקושי המרכזי בחיפוש האמת?
אדם מנסה להבין את המציאות באמצעות שאלות. הוא שואל: מה אני רוצה? למה אני רוצה את זה ולא את הדבר האחר? וככל שהוא שואל יותר, השאלות הופכות עמוקות יותר. בכל פעם שהוא מגלה תשובה מסוימת, הוא נחשף לשאלות חדשות. למשל, כאשר האדם מברר למה הוא רוצה משהו מסוים, הוא מגלה רצון עמוק יותר, וכך הוא ממשיך לשאול שאלות עד שהוא מגיע למבוי סתום של שאלות כמו: למה בכלל יש רצון? למה המציאות קיימת?
האם יש סוף לשאלות או שהן אינסופיות?
בניגוד לדעה הרווחת שיש שני דברים אינסופיים - היקום והטיפשות - אליעד כהן טוען שלשניהם יש סוף ברור. סוף היקום הוא הפרספקטיבה שקיימת לפני תחילת היקום, כלומר, מצב שבו אין עדיין זמן ומקום. סוף הטיפשות הוא החוכמה, כלומר, הגבול העליון של הטיפשות הוא למעשה הגבול התחתון של החוכמה. כאשר האדם מגיע אל קצה הטיפשות, הוא מגיע לחוכמה מוחלטת, הבנה מלאה של המציאות.
למה בכלל נוצרות שאלות ומהי הדרך לפתרונן?
הסיבה העיקרית לקיום שאלות היא הנפרדות. כל שאלה אפשרית רק אם יש דואליות - נפרדות בין אני ולא - אני, בין טוב לרע, בין קיים ללא קיים. אם הכל היה אחד מוחלט, לא הייתה קיימת שום שאלה, כיוון שאין על מה לשאול. השאלות מתחילות בשכלו המוגבל של האדם שלא מסוגל להבין ששני דברים מנוגדים הם אחד ממש. למשל, האדם רואה ימין ושמאל כשני כיוונים נפרדים, וכך, אם ילך לכיוון אחד, לעולם לא יגיע לסוף. אם האדם היה מבין שהימין והשמאל הם אחד, הוא היה תופש שהיקום כולו נמצא למעשה במקום אחד ואין באמת אינסוף.
מהי הטיפשות האנושית הכללית?
הטיפשות האנושית הכללית היא חוסר היכולת להבין שדבר והיפוכו הם אחד. האדם מפריד בין תכלית וחוסר תכלית, בין קיים ללא קיים, בין טוב ורע. הפרדה זו היא שורש כל השאלות. אם האדם היה מסוגל לחוות שהכל אחד, הוא לא היה נתקל בשום שאלה, כיוון ששאלה מתקיימת רק כאשר קיימת אפשרות של יותר מתשובה אחת.
כיצד מגיעים לתפישה של אחדות שמסיימת את כל השאלות?
הדרך לסיים את כל השאלות היא לא למצוא תשובות לשאלות עצמן, אלא להבין לעומק למה בכלל קיימות שאלות. האדם צריך לחקור את השורש של השאלות, את הסיבה לנפרדות, ולבדוק את אמיתות התפישה שהדברים הנפרדים הם באמת שונים. עליו לשאול: האם קיים ולא קיים הם באמת שונים? האם יש ואין הם שונים באמת? בשלב מסוים, הוא יגיע לתובנה פנימית עמוקה שהיש והאין הם אחד ממש. כאשר מגיעים להבנה הפנימית הזאת, לא נשארות שאלות.
האם השכל האנושי מסוגל לתפוס אחדות זו?
השכל האנושי הוא מוגבל מטבעו. האדם מתייחס להבדלים בין יש לאין, בין תכלית לחוסר תכלית, כאמת מוחלטת, אך למעשה זו רק אמונה או הנחת עבודה. זו לא אמת מוחלטת אלא תפישה סובייקטיבית בלבד. האדם מניח שיש הבדל בין דברים מנוגדים, כי השכל שלו לא מסוגל לראות אחרת. אך האמת הפנימית של המציאות היא שהכל אחד, והדרך היחידה להבין זאת היא לחפש אך ורק את האמת.
מהי הדרך הפרקטית לפתרון כל השאלות האפשריות?
הדרך הפרקטית לפתור כל שאלה אפשרית היא לשאול את השאלה האחת הנכונה: "למה יש שאלות בכלל?". אם האדם מבין מה גורם לשאלות להיווצר, הוא ימצא את השורש של כל השאלות - שהוא חוסר ההבנה של האחדות. כאשר האדם מגיע להבנה הזו, הוא מגיע למצב שבו השכל האנושי כבר אינו מוגבל, וכל השאלות נעלמות באופן מוחלט.
הבשורה הטובה היא שהשאלות אינן אינסופיות והן בעלות סוף ברור. סוף הטיפשות, כפי שהוסבר, הוא ההבנה והחוכמה המוחלטת, שבה אין יותר שאלות ואין יותר ספקות. המצב האידיאלי הוא לחיות ביום שבו אין בכלל צורך בתשובות, כיוון שאין שום שאלה יותר.
- מהו הסוף של הטיפשות?
- האם יש סוף לשאלות?
- איך להבין את המציאות כפי שהיא?
- למה יש שאלות בכלל?
- מהי הנפרדות ואיך היא יוצרת שאלות?
- איך מגיעים לאחדות מוחלטת?
- האם קיים ולא קיים הם אחד?
שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות?
הפעם אענה על השאלה, אדם מחפש את האמת, וכל הזמן מגלה שנותרות לו שאלות חדשות, והוא לא מבין איך להבין את האמת, איך לחפש את האמת.
ומה זה אומר להבין את האמת, זה להבין את המציאות. המציאות כפי מה שהיא בדיוק.
אם אדם, תהיה מולו כוס מים, והוא יגיד יש כאן כוס מיץ תפוזים, זה אומר שהוא חי בשקר
הוא תופש את המציאות לא כפי מה שהיא.
ואיך האדם יחפש את האמת, על ידי שאלות, מתבררת האמת, מה אני רוצה? מה המהות של זה? למה אני רוצה את זה ולא את זה? וכל פעם זה מעמיק, וישנן שאלות חדשות כל פעם, ומגיעים גם למבוי סתום, ושוב שאלות חדשות.
ויש בשורה טובה, והאדם אמור לבדוק את זה לעצמו, לא להאמין לי
והבשורה היא שיש סוף לשאלות, וכמות השאלות היא סופית, ויש סוף לטיפשות.
והיה בן אדם מאד טיפש בעולם, שאמר שלשני דברים אין סוף: ליקום, ולטיפשות.
ולמה הוא היה טיפש? כי גם ליקום וגם לטיפשות יש סוף.
והסוף של היקום הוא מה שהיה לפני היקום, לפני העולם, הפרספקטיבה של לפני היות הזמן והמקום, זה הסוף של היקום.
והסוף של הטיפשות, זאת החכמה, כי גם לטיפשות יש סוף. והקצה של הטיפשות זאת החכמה.
הנושא די פשוט: סוף הטיפשות זה הגבול של השכל האנושי. ומה זו טיפשות: חוסר הבנה של המציאות.
והדרך לפתור את כל השאלות האפשריות בעולם היא מאד פשוטה, והדרך היא לשאול את השאלה הנכונה, והשאלה היא, למה בכלל יש שאלות, כי תמיד על כל שאלה תהיה עוד שאלה, וגם אם לא באותו נושא תהיה שאלה, תמצא שאלות בנושאים נוספים.
ושורש השאלות, היא הנפרדות. כי כל עוד יש נפרדות, דואליות, כאשר יש אני ולא אני, יש שאלה, האם אני קיים או לא קיים? האם יש טוב ורע? או רק טוב? רק רע?
ואם היתה אחדות, לא היתה שאלה. והיכן מתחילות השאלות? השאלות מתחילות בשכל של האדם, בנפרדות. והנפרדות נובעת מהשכל של האדם.
ומה היתה הטיפשות של זה שאמר שליקום אין סוף. הטיפשות היא אנושית כללית, לא משהו פרסונאלי.
והטיפשות האנושית הכללית, היא שהאדם לא מסוגל לתפוס בר והיפוכו.
ומה המשמעות שליקום אין סוף, כי אם תצעד ימינה או שמאלה, לעולם לא תגיע לסוף
תמיד יהיה מעבר ומעבר וכן הלאה עד אין סוף.
אבל הדבר הזה נובע רק בגלל תפישה אנושית, כי אם האדם מסתכל ימינה ושמאלה
והיתה לו תפישה ששני הדברים ההפוכים הם אחד, וימינה ושמאלה הם אחד ואותו המקום ממש
אם היה חווה את האחדות, לא היתה לו שום שאלה, למרות שקיימת גם הנפרדות
אם היתה חוויה של אחדות לא היה קושי או שאלה בנפרדות.
והקושי הוא בניפרדות, בשכל המוגבל של האדם המבדיל בין תכלית לחוסר תכלית
חוסר ההבנה שקיים ולא קיים זה אותו הדבר, וצריך לשאול ולחקור עד שמגיעים להבנה שהם אחד, שאין שאלה.
והשכל הוא לא יותר מאשר הנחת עבודה, הוא לא יותר מאשר אמונה, האדם מאמין, לא יודע באמת.
זה שהבן אדם מניח שיש ואין הם שונים, זה לא אומר שזו האמת, זה רק סובייקטיבי
השכל של האדם לא מבין שזה אחרת.
ומי שיחקור ויחפש רק את האמת, יראה שבשכל האנושי, אף על פי שיש הבדל בין היש והאין
אף על פי כן הם אחד ממש, מהפרספקטיבה הפנימית של המציאות הכל אחד ממש.
ותחפש את שורש השאלות, ולמה יש בכלל שאלה, ואז תגלה את התשובה, שאין בכלל שאלה.
הפעם אענה על השאלה, אדם מחפש את האמת, וכל הזמן מגלה שנותרות לו שאלות חדשות, והוא לא מבין איך להבין את האמת, איך לחפש את האמת.
ומה זה אומר להבין את האמת, זה להבין את המציאות. המציאות כפי מה שהיא בדיוק.
אם אדם, תהיה מולו כוס מים, והוא יגיד יש כאן כוס מיץ תפוזים, זה אומר שהוא חי בשקר
הוא תופש את המציאות לא כפי מה שהיא.
ואיך האדם יחפש את האמת, על ידי שאלות, מתבררת האמת, מה אני רוצה? מה המהות של זה? למה אני רוצה את זה ולא את זה? וכל פעם זה מעמיק, וישנן שאלות חדשות כל פעם, ומגיעים גם למבוי סתום, ושוב שאלות חדשות.
ויש בשורה טובה, והאדם אמור לבדוק את זה לעצמו, לא להאמין לי
והבשורה היא שיש סוף לשאלות, וכמות השאלות היא סופית, ויש סוף לטיפשות.
והיה בן אדם מאד טיפש בעולם, שאמר שלשני דברים אין סוף: ליקום, ולטיפשות.
ולמה הוא היה טיפש? כי גם ליקום וגם לטיפשות יש סוף.
והסוף של היקום הוא מה שהיה לפני היקום, לפני העולם, הפרספקטיבה של לפני היות הזמן והמקום, זה הסוף של היקום.
והסוף של הטיפשות, זאת החכמה, כי גם לטיפשות יש סוף. והקצה של הטיפשות זאת החכמה.
הנושא די פשוט: סוף הטיפשות זה הגבול של השכל האנושי. ומה זו טיפשות: חוסר הבנה של המציאות.
והדרך לפתור את כל השאלות האפשריות בעולם היא מאד פשוטה, והדרך היא לשאול את השאלה הנכונה, והשאלה היא, למה בכלל יש שאלות, כי תמיד על כל שאלה תהיה עוד שאלה, וגם אם לא באותו נושא תהיה שאלה, תמצא שאלות בנושאים נוספים.
ושורש השאלות, היא הנפרדות. כי כל עוד יש נפרדות, דואליות, כאשר יש אני ולא אני, יש שאלה, האם אני קיים או לא קיים? האם יש טוב ורע? או רק טוב? רק רע?
ואם היתה אחדות, לא היתה שאלה. והיכן מתחילות השאלות? השאלות מתחילות בשכל של האדם, בנפרדות. והנפרדות נובעת מהשכל של האדם.
ומה היתה הטיפשות של זה שאמר שליקום אין סוף. הטיפשות היא אנושית כללית, לא משהו פרסונאלי.
והטיפשות האנושית הכללית, היא שהאדם לא מסוגל לתפוס בר והיפוכו.
ומה המשמעות שליקום אין סוף, כי אם תצעד ימינה או שמאלה, לעולם לא תגיע לסוף
תמיד יהיה מעבר ומעבר וכן הלאה עד אין סוף.
אבל הדבר הזה נובע רק בגלל תפישה אנושית, כי אם האדם מסתכל ימינה ושמאלה
והיתה לו תפישה ששני הדברים ההפוכים הם אחד, וימינה ושמאלה הם אחד ואותו המקום ממש
אם היה חווה את האחדות, לא היתה לו שום שאלה, למרות שקיימת גם הנפרדות
אם היתה חוויה של אחדות לא היה קושי או שאלה בנפרדות.
והקושי הוא בניפרדות, בשכל המוגבל של האדם המבדיל בין תכלית לחוסר תכלית
חוסר ההבנה שקיים ולא קיים זה אותו הדבר, וצריך לשאול ולחקור עד שמגיעים להבנה שהם אחד, שאין שאלה.
והשכל הוא לא יותר מאשר הנחת עבודה, הוא לא יותר מאשר אמונה, האדם מאמין, לא יודע באמת.
זה שהבן אדם מניח שיש ואין הם שונים, זה לא אומר שזו האמת, זה רק סובייקטיבי
השכל של האדם לא מבין שזה אחרת.
ומי שיחקור ויחפש רק את האמת, יראה שבשכל האנושי, אף על פי שיש הבדל בין היש והאין
אף על פי כן הם אחד ממש, מהפרספקטיבה הפנימית של המציאות הכל אחד ממש.
ותחפש את שורש השאלות, ולמה יש בכלל שאלה, ואז תגלה את התשובה, שאין בכלל שאלה.
050-3331-331