נקודה נוספת להברה:

מה שיש אחרי הקצה האחרון של השלמות המוחלטת, אי אפשר לדבר עליו במילים, כי כבר נמצאים בשתיקה. כאשר הכל אחד קיימת שתיקה, כך שלא ממש ניתן להסביר במילים מה יש אחרי השתיקה. צריך להגיע אל האחדות ואל השתיקה, ואח"כ לגלות לבד מה יש שם... כי מה שיש אחרי השתיקה... אינו נכנס במילים...

אך אם בכל זאת צריך להסביר משהו, אז גם אחרי שמגיעים אל השלמות המלאה שאין שלמות אחריה, גם אח"כ יש שלמות גדולה יותר. הכיצד?

הדבר דומה לכוס מים שמלאה במים עד סופה. כוס המים מלאה עד סופה בשלמות שאין שלמות אחריה. כוס המים אינה מרגישה חסר כלשהו. כוס המים מימשה את הפוטנציאל השכלי שלה בשלמות. אך אף על פי כן, קיימת אפשרות שכוס המים תתרחב ביחד עם המים. כאשר זה קורה המצב זהה לחלוטין מצד המהות שלו למצב הקודם, בשני המקרים כוס המים מלאה בשלמות אמיתית, אך קיימת שלמות נוספת.

כאשר האדם מבין בצורה שלמה את זה שכל ההפכים וכל הישויות הם ישות אחת ומהות אחת, הרי שזה הקצה העליון של השכל האנושי. כאשר זה מתרחש, האדם מקבל שכל חדש, רצון חדש, בחירה חופשית, חיים חדשים, טוב ורע מסוג חדש, סיבות ותוצאות מסוג חדש וכולי. רק כאשר האדם מגיע אל השלמות הזאת, רק אז הוא באמת מתחיל בכלל לחיות ולהתקדם להיכן שהוא...

לפני שהאדם מגיע אל השלמות שבה הוא מבין שהכל טוב והכל אחד, הרי שכל ההתקדמות שלו היא בכלל נזק עצמי, משום שההתקדמות שלו פירושה בריחה מרע שאינו קיים / הלקאה עצמית מיותרת. רק אחרי שהאדם משלים את כל החסרונות שלו לחלוטין בשלמות אמיתית, רק אז הוא מתחיל לעלות משלמות אחת לשלמות אחרת גדולה ממנה ושעדיין אינה שונה ממנה אלא זהה לה לחלוטין.

אבל כדי להגיע לזה, קודם כל צריך להגיע אל השלמות הבסיסית ביותר, שהיא להבין בידיעה מלאה ושלמה שהכל טוב ושהכל אחד. על האדם לראות את הדבר הזה בעיניו בכל דבר. על האדם למלא את עצמו בידיעה הזאת שהכל טוב, עד שהרצון שלו שמרגיש חסר יעלם לחלוטין.

רק אח"כ אחרי שהכל כבר טוב בשלמות שאין שלמות אחריה, רק אח"כ אפשר להתחיל לדבר על טוב ורע, על שלמות גדולה יותר וכולי.

העניין נראה אולי מורכב, אך לא צריך להסתבך. קודם כל צריך להגיע אל שלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה. שלמות שגורמת לאדם להרגיש אחדות...