בית הכלא השמור ביותר בעולם הוא הרצון העצמי של האדם. הרצון הזה, שמניע את האדם לפעול, לחשוב ולבחור, הוא בעצם בית כלא שאין ממנו דרך מילוט. האדם, שנדמה לו שהוא חופשי לעשות כרצונו, אינו קולט שבפועל הוא עבד של רצונותיו. ההגדרה של כלא היא מקום בו אתה מוגבל, לא מסוגל לפעול באופן חופשי, ונאלץ לבצע פעולות שלא היית רוצה לבצע מרצונך החופשי. כך גם האדם משועבד לרצון שלו - כל פעולה, כל מחשבה, כל החלטה שאדם עושה בחייו, נגזרת מהרצונות שלו.
מדוע הרצון העצמי מאמלל את האדם?
הרצון העצמי הוא מקור הסבל של האדם. הסיבה לכך היא שהרצון מגביל את הטוב האפשרי. אילו לא היה לאדם רצון עצמי, הוא היה חווה את המציאות בצורה מלאה ומאושרת, מבלי להרגיש שחסר לו דבר. לדוגמה, כאשר ילד קטן נולד, הכל נתפס בעיניו כטוב באותה המידה. אין לו עדיין הבנה של "טוב" או "רע". אך ככל שהוא גדל, הוא מתחיל לדעת מה הוא רוצה, ומכאן הוא מתחיל לסבול. בשלב זה הוא מתחיל להגיד "אני רוצה את זה, ולא רוצה את זה", וכך מתחיל תהליך השעבוד שלו לרצונותיו.
הרצון העצמי הוא משעבד ומעביד - האדם משקיע את כל זמנו ומרצו בניסיון לספק את רצונותיו, אך בכל פעם שהוא ממלא רצון אחד, מיד מתעורר רצון אחר, מה שמוביל למעגל אינסופי של חוסר סיפוק. האדם אינו מודע לכך שהוא אינו חופשי באמת, שכן מי שמחליט בשבילו בסופו של דבר זה הרצון העצמי שלו.
האם אפשר בכלל להתנגד לרצון שלך?
לכאורה האדם חושב שהוא יכול להתנגד לרצונו. אם הוא רוצה ללכת ימינה, הוא חושב שהוא יכול להחליט ללכת שמאלה במקום. אך למעשה, גם ההחלטה לשנות כיוון תלויה ברצון נוסף - הרצון ללכת שמאלה. זאת אומרת שבסופו של דבר, האדם אינו יכול לפעול בניגוד לרצונו, כיוון שכל בחירה תלויה ברצון אחר שקודם לה. הרצון הראשוני, זה שיצר את כל שרשרת הרצונות של האדם, הוא דבר שאף אחד מעולם לא בחר בו. האדם פשוט נולד עם רצון.
מדוע הרצון הוא בית כלא שאינו תלוי אפילו בגוף?
הרצון הוא תופעה כה עמוקה, עד שאפילו כאשר האדם ישן וחולם, גם בתוך החלום הוא ממשיך לרצות. בתוך החלום, האדם קיים כדמות וירטואלית בלבד, ובכל זאת יש לו רצונות ופחדים - הוא עדיין משועבד להם, אפילו ללא גוף אמיתי. מכאן, שהשעבוד לרצון הוא מוחלט, והוא אינו מסתיים לעולם. גם התודעה, ללא גוף פיזי, ממשיכה לחוות את הסבל של הרצון העצמי.
מדוע לא ניתן לצאת מבית הכלא של הרצון העצמי?
האדם שנמצא בתוך בית הכלא של הרצון מנסה לעיתים להשתחרר, אך גם הרצון להשתחרר הוא בעצמו סוג של רצון. כלומר, אין דרך אמתית לברוח, משום שכל פעולה או מחשבה שאמורה לשחרר את האדם, מלווה ברצון, והרצון הוא בדיוק הדבר שממנו הוא מנסה לברוח. האדם רוצה לא לרצות, רוצה להפסיק לרצות, אך גם הרצונות הללו הם עדיין רצונות, ולכן האדם לכוד בפרדוקס אינסופי.
איך בכל זאת אפשר לצאת מבית הכלא של הרצון?
קיימת רק דרך אחת להשתחרר מהכלא של הרצון, והיא שלילת שורש הפרדוקס. כאשר האדם יבין לעומק את המציאות ויגיע לאמת מוחלטת, הוא יגלה שמציאות האמת אינה כוללת שום פרדוקס. רק אז ייעלם הרצון העצמי, מכיוון שהאדם יבין ש"האני" שרוצה דברים הוא רק אשליה. הדרך להשתחרר מהרצון היא להבין את מקורו של הרצון הראשוני בעולם. מי שיגלה את מקור הרצון, יבין שאין באמת כלא - האדם חופשי תמיד, ורק נדמה לו שהוא נמצא בתוך כלא.
אם האדם ישאל את עצמו "מי באמת רוצה?", "מה המקור של הרצון?", "האם המציאות עצמה רוצה משהו?", הוא יגלה שגם התפיסה שהמציאות רוצה משהו עדיין משאירה אותו בבית הכלא של הרצון. כדי להשתחרר באמת, הוא חייב להבין את השורש העמוק ביותר של הרצון, ואז יגלה שברמה העמוקה ביותר של האמת, כל מה שקורה בעולם הוא כבר ממילא רצונו, והוא תמיד היה ויהיה חופשי לחלוטין.
כך, באמצעות חקירה עמוקה ואמיתית של שורש הרצון, האדם יכול לגלות שהכלא מעולם לא היה קיים, וכל פעולה בעולם היא תמיד תוצאה של רצונו האמיתי של האדם.
- איך להשתחרר מהרצון העצמי?
- מהו מקור הרצון של האדם?
- האם אפשר לחיות בלי רצון?
- מדוע הרצונות גורמים לסבל?
- מהו בית הכלא האמיתי של האדם?
המהות של כלא - מקום מוגבל - מקום שמחליטים לך, נותנים לך לעסוק עבודות פרך. מענים אותך ולא משלמים לך אם זה אכזרי יותר.
בית הכלא זה הרצון העצמי של האדם, מאמלל אותו. הרצון העצמי מגביל את הטוב של האדם, אם לא היה לאדם רצון עצמי היה מרגיש שהכל טוב. ככל שהרצונות של האדם מתגבשים הוא מתחיל לסבול. ברגע שילד מתחיל לדעת מה הוא רוצה זה טוב וזה רע. הרצון של האדם מגביל אותו ומשעבד אותו. כל יום האדם עובד אצל הרצון העצמי שלו. נדמה לאדם שהוא חופשי ועושה את מה שהוא רוצה.
אדם עושה את מה שהוא רוצה והוא עבד של הרצון שלו. אדם רוצה ככה ויכול לרצות אחרת וכדי שירצה אחרת צריך שיהיה לו רצון לרצות אחרת.
מי שבסוף מחליט אם ללכת ימינה / שמאלה זה הרצון. אף אחד בעולם לא בחר ברצון שלו. האדם נוצר עם רצון. הרצון הזה הוא בית הכלא בגדול בעולם. אין לך אפשרות לברוח תקנה את זה תרגיש רע. לא משנה מה תעשה תרגיש רע. הרצון מאמלל אותו.
אם יש לו רצון הוא לא יכול להיות מאושר. גם בתוך החלום הוא רוצה רצונות, בתוך החלום מי שיתבונן האדם קיים, זו דמות וירטואלית הקיימת ברמת התודעה וגם שם יש לו רצון. לא משנה מה האדם עושה. בתוך החלום יש רצונות. אף אחד לא יכול לבחור אחרת ממה שהוא רוצה.
הרצון שלך לצאת מבית כלא הוא רצון לרצות להפסיק לרצות גם רצון. איך תצא בלי לרצות. יש כאן פרדוקס שלא נותן לך לצאת. הרצון לצאת גם שיעבוד. כל מה שאדם ירצה זה גם רצון. הרצון מלווה אותו לכל מקום. כל הזמן שאדם רוצה הוא בבית כלא. ואעפ"כ נשאלת השאלה מאחר שזה פרדוקס, איך ניתן לצאת ממנו?
יש רק דרך אחת ע"י ששוללים את השורש של הפרדוקס ע"י שאדם יבין שלמציאות אין פרדוקס ממילא לא יהיה לו רצון עצמי. האם האדם יתבונן מספיק מי כאן רוצה? למה רוצה? המציאות רוצה? גם המציאות נמצאת בבית הכלא העצמי שלה, גם המציאות בכלא אתה בכלא של המציאות. אדם צריך לגלות מאיפה נוצר הרצון הראשון בכל העולם כולו. מאיפה נוצר בכלל רצון? ואז הוא יגלה מצד האמת שאין בית כלא, שתמיד אדם עושה את מה שהוא רוצה. ע"י המילה אמת, ההבנה של שורש הרצון היא הדרך היחידה לצאת מבית הכלא.