למה המצב של "לא משנה" עדיין אינו מושלם?

הרבה פעמים, כאשר אדם חווה לחץ, דאגה או מתח נפשי, הוא מנסה להרגיע את עצמו באמצעות החשיבה של "זה לא משנה". לכאורה, נראה שזו דרך טובה לצאת מהסבל ומהדרמה של החיים. אליעד כהן מסביר שהגישה הזאת של "לא משנה" אינה פתרון מושלם, ולמעשה, עצם השימוש בה עלול להיות בעייתי. הסיבה לכך היא שכאשר האדם דבק רק בגישה ש"שום דבר לא משנה", הוא בעצם יוצר הפרדה בין שני המצבים: מצב שבו דברים כן משנים, ומצב שבו הם אינם משנים.

אליעד מדגים את זה באמצעות דוגמה אישית: אם האדם מנסה לשכנע את עצמו ששום דבר לא משנה לו, הוא עלול להיכנס למצב אדיש ומנותק, מצב שלכאורה נראה כמו שחרור אך בפועל הוא מגביל את עצמו למסגרת מחשבתית חדשה, שהיא למעשה מגבילה לא פחות מאשר המסגרת שבה דברים כן היו משנים.

מדוע אי אפשר באמת להפריד בין משנה ללא משנה?

אליעד מסביר שכדי לחוות באמת חוויה מלאה ושלמה של החיים, חייבים לאחד בין המצב שבו דברים כן משנים לבין המצב שבו שום דבר לא משנה. לפי אליעד, אם אדם נמצא אך ורק במצב של "לא משנה", החיים יאבדו את הטעם שלהם ויהפכו לריקים ולחסרי משמעות. מצד שני, אם האדם במצב שבו הכל משנה, אז הוא יהיה מוטרד ללא הרף מכל דבר קטן, וסבלו יהיה גדול מאוד.

לכן, אליעד טוען שהמצב האידיאלי הוא שילוב של שני הקצוות בו זמנית. במצב כזה האדם מצד אחד רוצה משהו מאוד, אבל מצד שני מסוגל להחזיק במודעות פנימית עמוקה לכך שגם אם הדבר לא יקרה - זה לא באמת משנה. החוויה האמיתית של החיים נמצאת באיחוד שני ההפכים הללו, ולא בבחירה קיצונית של רק אחד מהם.

איך משלבים בין "משנה" לבין "לא משנה" בחיי היום - יום?

אליעד מסביר שהדרך לאיחוד בין "משנה" ו"לא משנה" מתאפשרת על ידי בדיקה כנה ואמיתית של מהות החשיבות של הדברים. למשל, אם ישנו דבר שמאוד חשוב לאדם, הדרך להגיע לחוויה מאוזנת היא לשאול שוב ושוב: "האם זה באמת משנה? ואם כן, למה זה משנה?". אליעד מסביר שככל שאדם יעמיק יותר בשאלה הזו, כך הוא יגיע למודעות שבה מצד אחד, הוא מבין את הסיבה למה זה משנה, ומצד שני מבין גם שהסיבות האלו אינן באמת מוחלטות - ולכן זה גם לא באמת משנה.

מדוע אנשים מחפשים דווקא את חוויית הדרמה בחיים?

אליעד מסביר שהסיבה שבני אדם הולכים לראות סרטי דרמה או עולים על רכבות הרים בלונה פארק, למרות הפחד ואי - הנוחות, היא בדיוק משום שבאופן עמוק הם מחפשים חוויות שיגרמו להם להרגיש שהדברים כן משנים. כלומר, האדם נהנה מהריגוש, מהפחד ומהמתח, כי הוא יודע שבתוך החוויה הזו - הכל בשליטה, הכל זמני, והסכנה לא באמת קיימת. זה משחק שמאפשר לאדם לחוות את הדרמה, מבלי שהיא באמת תהיה הרסנית.

אליעד מציין שהחוויה האמיתית והמאוזנת נמצאת במקום שבו האדם מסוגל לחוות את הדרמה ואת הרצון למשהו - ובו זמנית גם לשמור על נקודת מבט פנימית, שהכל באמת לא משנה. כך, האדם יכול ליהנות מהחיים באופן שלם, מבלי להיכנס ללחץ קיצוני או לאדישות מוחלטת.

איך להפוך את החוויה של "לא משנה" לעוצמתית יותר?

כדי להעצים את חוויית "הלא משנה", אליעד מציע לא להישאר בעמדה פסיבית של חוסר אכפתיות. להפך, הוא ממליץ לשאול באופן מודע את השאלות שמייצרות את הדרמה, כמו "מה יקרה אם אקבל את זה?", "מה יקרה אם לא אקבל?", "למה זה באמת משנה לי?" וכדומה. השאלות הללו יוצרות התעמקות פנימית, שמובילה את האדם להבנה שלמעשה, הוא עצמו יוצר את החשיבות של הדברים. כשאדם מבין לעומק מדוע דברים מסוימים חשובים לו, רק אז הוא יכול באמת לבחור לשחרר את ההיאחזות בהם.

מהו הקשר בין סבל ליכולת לשחרר את האחיזה?

אליעד מסביר שכדי להגיע למצב שבו האדם באמת מסוגל לשחרר ולחוות שהכל לא משנה, חייב להיות קונטרסט ברור של "כן משנה". כלומר, הסבל שהאדם חווה הוא שמאפשר לו להגיע לתחושה העמוקה של השחרור מהסבל, כשהוא מבין לעומק שהסבל עצמו אינו משנה. דווקא התחושה הקשה והכאב הם אלה שמובילים את האדם להבין את ההקלה האמיתית שיש בשחרור.

אליעד מסביר שכאשר האדם חווה את השחרור האמיתי הזה, הוא אפילו יוכל לומר שדברים רעים או קשים שקורים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה השלמה, ולכן גם הם לא באמת משנים. במצב זה, האדם מסוגל להיות רגוע לחלוטה מול כל מה שמתרחש, בין אם הוא טוב או רע, מבלי להיכנס למתח או לחרדה.