... הזיכרון האנושי, סיבתיות, חלומות, ניסים, תודעת על, טוב אמיתי, אמת יוצרת סבל כיצד להפוך חיסרון ליתרון ומה הקשר לאושר? אליעד כהן מסביר שכל אדם מתמודד עם חסרונות בחיים,
תחושות שליליות וקשיים, ובדרך כלל אנשים רואים בהם דברים שליליים שיש להיפטר מהם. אך האמת עמוקה יותר, וישנה דרך שבה ניתן להפוך את כל החסרונות והבעיות ליתרונות, מה שמוביל לאושר פנימי אמיתי. למה אנחנו
מרגישים חסרונות בחיים? אליעד כהן מסביר שאדם
מרגיש חיסרון כאשר הוא חווה את המציאות בצורה לא מושלמת. לדוגמה, אדם רעב
מרגיש חיסרון כי הוא לא מצליח לחוות את
תחושת השובע. אדם עצוב
מרגיש חיסרון כי חסרה לו השמחה. אדם לחוץ או חרד
מרגיש חיסרון כי הוא לא מצליח להגיע לשקט ולביטחון. המנגנון הבסיסי של
הרגשת חיסרון הוא
תחושה שמשהו חסר או משהו לא בסדר. מהי הטעות המרכזית בהתמודדות עם חסרונות? אליעד כהן מציין שהטעות המרכזית של בני אדם היא הניסיון להיפטר מן החיסרון על ידי השגת יתרונות חיצוניים. למשל, אם אדם
מרגיש עצוב, הוא ינסה לשמח את עצמו בעזרת משהו חיצוני כמו בילוי, כסף או הצלחה חברתית. אך הפתרונות האלה תמיד יהיו זמניים, כי ברגע שההנאה החיצונית נגמרת, האדם שוב יחזור
להרגיש את החיסרון. לכן, כל פתרון חיצוני יהיה זמני בלבד ולא ייתן לאדם אושר אמיתי. כיצד אפשר באמת להפוך חיסרון ליתרון? אליעד כהן מלמד את הגישה שבה במקום לברוח מהחיסרון או לנסות למלא אותו מבחוץ, יש להבין שהחיסרון עצמו יכול להפוך ליתרון על ידי שינוי תפיסתי פנימי. ההיגיון הוא כזה: כל
תחושה של חיסרון נוצרת מפער בין הרצוי למצוי, וכדי להפוך את החיסרון ליתרון, יש לשנות את הרצוי או את תפיסת המצוי. לדוגמה, אם אדם
מרגיש לבד וסובל מזה, הוא יכול לשאול את עצמו למה בכלל הוא רוצה חברה? ואם הוא יחקור עמוק, הוא יגלה שהרצון שלו בחברה נובע מכך שהוא חושב שלבד זה רע. אבל אם הוא ... שהמצב הזה שלילי. לשאול שאלות כמו מי אמר שזה רע? או אולי זה בעצם טוב?. לחפש נקודות מבט נוספות שבהן החיסרון הוא דווקא יתרון ברור. לדוגמה, אם אדם איבד את עבודתו והוא
מרגיש שזה חיסרון גדול, הוא יכול לשאול את עצמו למה זה רע שאיבדתי את העבודה? האם יש אפשרויות חדשות שאוכל לנצל דווקא עכשיו, שלא היו מתאפשרות לי אחרת? אולי ... פרשנות של האדם למציאות. כשהאדם מבין את זה, הוא מגיע להרמוניה מוחלטת עם החיים. כל התהליך הזה של חקירה פנימית, הבנת החסרונות והפיכתם ליתרונות, מוביל את האדם לשחרור מסבל
ומתחושה של חוסר, ומאפשר לו לחיות חיים מלאים, שלמים ומאושרים באמת. איך להפוך חיסרון ליתרון? מהו אושר אמיתי? איך להפסיק לסבול? איך להתמודד עם בעיות ... לפי התורה הקוונטית הוא שכל האירועים הללו נוצרים כזיכרון ברגע ההתבוננות. האדם פתאום מקבל תודעה שיש בה רצף של עבר, כאילו תמיד היה פה קיר, אבל בפועל הכל נוצר עכשיו, כולל
התחושה והזיכרונות על עבר שנראה אמיתי. מה המשמעות של עבר ותמונות בראש? שאלה שהופנתה לאליעד עסקה במשמעות של עבר. לפי ההסבר, עבר הוא בסך הכל תמונה או זיכרון שהאדם חווה כרגע בתודעה. הוא מתואר כמו תמונת עומק בציור: הציור עצמו שטוח, אבל נראה לאדם כתלת מימד. כך גם לגבי הזמן, שבו האדם
מרגיש שיש אתמול, היום ומחר, אבל בפועל הכל קורה ברגע הזה, כאשר
חוויית המרחק בין תמונות שונות נקראת זמן. לכן מה שהאדם קורא לו אתמול הוא למעשה
חוויה ותמונה שעולה כרגע בראשו. איך זה שכולם רואים את אותה מציאות, או לפחות כך נדמה? נשאלה שאלה כיצד ייתכן שכולם רואים שולחן, או רואים קיר, אם כל אחד ... שכולנו רואים את אותו הגוון אדום, אלא רק שקבענו לאותו גוון שם זהה. למה חשוב להבין שהכל נמצא בתודעה שלי? אליעד טוען שכאשר האדם חווה את המציאות כמשהו חיצוני ויציב, הוא
מרגיש שהדברים הם מאוד ממשיים ואי אפשר לערער עליהם. אבל אם האדם מבין שכל מה שהוא חווה, כולל האנשים סביבו, הם חלק מהתודעה שלו, אז הוא מבין שיש הרבה פחות ממשות
לחוויה החיצונית. ממש כמו בחלום: אפשר לראות המון דמויות ואירועים, אבל ברגע שנזכרים שהכל מתרחש בתודעה של החולם, האחיזה של החולם במציאות החלומית נחלשת. איך חלום ממחיש את התודעה שלנו? החלום משמש דוגמה לכך שכל מה שהאדם חווה, כולל שאר הדמויות ואירועי החלום, מקורם בו עצמו. כשאדם חולם שיש אנשים סביבו, נראה לו שיש להם דעות
ותחושות, אבל הכל בעצם רק בתוך הדמיון שלו. זו המחשה לכך שבמציאות הערה גם כן ייתכן שהכל מתרחש בתוך האדם עצמו, והאחרים לאו דווקא קיימים מחוץ לתודעה שלו. כיצד מתקשר הפחד לאבד את
החוויות ואת הזהות? כאשר מציגים לאדם את האפשרות שהזמן לא קיים כרצף, או שכל העבר והעתיד נוצרים כרגע בתודעתו, הוא עלול לחשוש לאבד את
תחושת היציבות. למשל, אדם חושב שיש לו עבר שחשוב לו, וכשהוא מגלה שהעבר הזה עלול להיווצר רק כרגע כחלק מהתמונה, הוא מפחד לאבד את
תחושת הביטחון והמשמעות. אליעד מסביר שממילא, אם זה באמת לא היה שלך, עדיף שתדע שזה לא שלך מאשר להיאחז באשליה. בסוף, אם אתה מגלה שאתה לא באמת מאבד ... ואחר כך חותך אותו, האדם מקשר את הרצון והפעולה יחד. אבל אם כל רגע נוצר מחדש, אין חיבור מחייב בין התמונות, והרצון לחתוך לא באמת מחייב שתהיה פעולת חיתוך. הכל מתחבר רק
בחוויה של רצף. האלטרנטיבה היא שתמיד נוצר עכשיו זיכרון של אתמול רציתי וחתכתי, אבל אי אפשר באמת להוכיח שרצף הזמן קיים אובייקטיבית. איך התפיסה הזו משנה ... בכל רגע באופן בלתי תלוי במה שהיה לפניו, האדם מתחיל לתהות מה הטעם במאמץ או בבחירה. אבל יש כאן שתי רמות מבט: 1. ברמה של העולם היומיומי, האדם משוכנע שהוא בוחר ופועל
ומרגיש שיש תכלית ומטרה למעשיו. 2. ברמה העמוקה, הכל מתהווה בלי קשר לסיבה ותוצאה, והאדם אינו יכול להוכיח שהוא המקור לפעולותיו. מה משמעות
חווית הזמן שכולם נוטים להאמין בה? אדם חווה שהדברים ממשיכים מרגע לרגע, ולכן נדמה שיש המשכיות לעבר. אבל לפי ההסבר, ברגע זה נוצרים כל הרגעים הקודמים כזיכרונות, ובעצם אין רצף אמיתי אלא
תחושה של רצף. דוגמה שמובאת: אדם הולך ברחוב, רואה בית וחושב שאתמול גם ראה את אותו בית, אבל מי אמר שלא רק עכשיו נוצר לו הזיכרון כמי שראה את הבית ... כמו בחלום. כאשר חולמים, נדמה גם שאחרים מסכימים על משהו (שולחן או חפץ בחלום), אבל בפועל כולם דמויות דמיוניות בחלומו של החולם. מדוע רעיון זה עשוי לגרום לאדם לאבד את
תחושת הרצון והמאמץ? האדם מ