מה קובע אם אדם מרוצה או לא מרוצה מהתנהלות המדינה במשבר הקורונה?

הסיבה העיקרית לכך שאדם יחשוב שהמדינה מתנהלת בצורה טובה או רעה תלויה לא רק בעובדות עצמן, אלא בתפיסת עולמו האישית ובאופי ההתנהלות האישית שלו. אליעד כהן מסביר כי אם אדם מרוצה מהתנהלות המדינה, הסיבה לכך היא שלפני שהוא משמיע דעה על התנהלות המדינה, הוא שואל את עצמו אם הוא היה מצליח לנהל את המצב בצורה טובה יותר מהמנהיגים. לדוגמה, אדם שמתנהל באופן שולי ומדחיק משימות, יחשוב שדחיית משימות מצד ראש הממשלה היא פעולה הגיונית ונטייתו תהיה להאמין שהמדינה מתנהלת בצורה נכונה, אפילו אם יש עיכובים או חוסר תכנון. לעומת זאת, אדם שמתנהל בצורה אחראית ויעילה, שלא דוחה משימות ולא מתרץ, יראה את כל עיכוב כזה ככישלון ניהולי.

כיצד אופי אישי ודפוסי התנהגות מובילים להערכת התנהלות המדינה?

ההשוואה בין האדם לבין התנהלות המדינה נקבעת לפי דפוסי התנהגות אישיים. לדוגמה, אדם שנוטה לדחיינות לא יחשוב שהמדינה מתנהלת בצורה רעה, גם אם יש עיכובים במהלכים משמעותיים כמו רכישת ציוד רפואי. הוא יטען שזה "הגיוני" ו"יש זמן". לעומת זאת, אדם שאפתן, שאינו סובל דחיינות, יתסכל על עיכוב כזה ויראה בו חוסר ארגון ויכולת ניהול.

מדוע התירוצים המושמעים מצד המדינה מדברים אל חלק מהאנשים?

ישנם תירוצים שהשלטון משמיע כדי להצדיק את עצמו, כמו "במדינות אחרות המצב גרוע יותר" או "לא מחליפים סוסים באמצע המרוץ". אליעד כהן מציין כי מי שמקבל את התירוצים הללו בדרך כלל הוא אדם שמתנהל בחיים האישיים שלו בצורה דחיינית או משקפת חוסר תכנון מראש, כך שהוא לא רואה בעיה בהסברים אלו, כי הוא עצמו נוהג לפסול את הצורך במתן הסברים והכנה מראש. לעומת זאת, אדם עם רף גבוה לא יסכים לקבל את התירוצים הללו, אלא ישאל למה לא ניתן ללמוד ממדינות שהצליחו יותר.

איך אירועי הקורונה מדגישים את ההבדלים בין לוזר למצליחן?

לפי אליעד כהן, התפרצות הקורונה חשפה את ההבדלים בין מי שלקח אחריות ומי שבחר לדחות את ההתמודדות עם המציאות. היו אנשים שהסתמכו על אמירה כמו "אלוהים שומר עלינו, הקורונה לא תגיע", ולא נערכו מראש, וכאשר התפרץ המשבר, הם לא ניסו להפיק לקחים אלא נצמדו לאמירות כמו "זה לא באשמתנו, זה כוח עליון". לעומתם, אנשים בעלי רף גבוה יותר הצהירו שהמדינה צריכה להיות מוכנה מראש למצב כזה ודרשו פעולות מיידיות, כדוגמת רכישת מכונות הנשמה ומערכות בדיקות.

כיצד בחירות והצבעה משקפות את אופי האדם?

אליעד כהן מציין כי הבחירות שאדם עושה מייצגות את תפיסת עולמו ביחס לניהול החיים. לדוגמה, אנשים שהצביעו לראש הממשלה, ביבי נתניהו, שייכים לרוב לשכבות אוכלוסייה חלשות יותר, עם רמות השכלה והכנסה נמוכות. ההסברים המועלים על ידי המצביעים לביבי נוטים להיות בהגנה על הקיים, כשהם מבססים את עמדתם על ההשוואה למצבים גרועים יותר במדינות אחרות, וכך הם מצדיקים את חוסר ההצלחה. לעומתם, אנשים שלא תומכים במצב הקיים רואים אפשרות לשיפור ומחפשים פתרונות טובים יותר.

למה חשוב לזהות את דפוס החשיבה האישי ביחס לניהול המדינה?

חשוב להבין את דפוסי החשיבה האישיים כדי להבין את העמדות כלפי התנהלות המדינה. אנשים שמקבלים את הסברים כמו "המצב במדינות אחרות גרוע יותר" אינם מבקרים את ההתנהלות במערכת, כי הם עצמם לא מסיקים ביקורת על פעולתם האישית במצבים דומים. מי שמנהל את חייו באופן שאפתני, עם רף גבוה, לא יסכים להתפשר על סטנדרטים נמוכים ויבקש תמיד שיפור.

מה קובע אם אדם מרוצה או לא מרוצה מהתנהלות המדינה במשבר הקורונה?

ההסבר מתחיל בקביעה שהתחושה של אדם כלפי התנהלות המדינה נקבעת לפי האופן שבו הוא עצמו מתנהל בחייו. אם אדם חושב שהוא היה פועל טוב יותר מראש הממשלה או ממקבלי ההחלטות, הוא יחשוב שהמדינה מתנהלת בצורה כושלת. אם לעומת זאת הוא מרגיש שמתנהלים טוב ממנו, הוא ייטה לראות את התנהלות הממשלה כמספקת.

כיצד אופי אישי ודפוסי התנהגות מובילים להערכת התנהלות המדינה?

במקרה של דחיינות, מי שדוחה משימות באופן טבעי לא יראה בעיה בכך שראש הממשלה או הממשלה דוחים פעולות שונות, כמו רכישת ציוד רפואי או קבלת החלטות. הוא יגיד לעצמו שזה "סביר" או "הגיוני". מנגד, מי שמקפיד לפעול במהירות ולא מוכן לתירוצים, יראה בכל דחייה או הססנות ככישלון ניהולי. כך שאדם שיפוטי או שאפתן - יסבור שהמדינה לא מתנהלת כראוי, בעוד אדם שרגיל לתרץ ולאמץ סטנדרט נמוך - יקבל זאת בהבנה.

מדוע התירוצים המושמעים מצד המדינה מדברים אל חלק מהאנשים?

יש תירוצים נפוצים כמו "במדינות אחרות המצב גרוע יותר" או "אל תחליפו סוסים באמצע המרוץ", וטענות כמו "אין טעם לירות בתוך הנגמ"ש". אדם שמרוצה מגישה כזו הוא בדרך כלל אדם שבחייו הפרטיים גם נוהג לומר "לפחות לא יותר גרוע" או "יש עוד זמן" או "זה לא באמת תלוי בי". הוא רואה את אותה התנהלות במנהיגים, ומרגיש הזדהות עם הסגנון הזה, כי גם הוא בעצמו מוותר לעצמו במקומות שבהם נדרשת פעולה.

איך אירועי הקורונה מדגישים את ההבדלים בין לוזר למצליחן?

בעת התפרצות הקורונה, היו אנשים שהסתמכו על אמירה כמו "אלוהים שומר עלינו, הקורונה לא תגיע". הם לא נערכו מראש, וכאשר היא הגיעה, הסתפקו באמירה "זה לא באשמתנו, זה כוח עליון". אדם בעל רף גבוה יאמר: "אם ידענו שיש קורונה בסין, היינו צריכים להיערך מראש עם מכונות הנשמה, עם בדיקות מספקות, עם חקירות אפידמיולוגיות". מי שמחפש תמיד להשתפר לא יקבל תשובות כמו "במדינות אחרות המצב יותר גרוע" או "צריך להודות על הקיים". לעומתו, מי שטיפוס שדוחה משימות ומתרץ את עצמו, יקבל את אותן תשובות כמצדיקות את המחדל.

כיצד בחירות והצבעה משקפות את אופי האדם?

מוזכר כי לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בממוצע, בוחרים של ראש הממשלה (ביבי) באים משכבות אוכלוסייה חלשות יותר ומרמות השכלה והכנסה נמוכות יחסית. אותם אנשים לרוב מצדיקים את המצב הקיים בטענה ש"יכול להיות גרוע יותר" או "אין מה לעשות". הם רואים בהשוואה לחולשה של אחרים הצדקה לאי - הצלחתה של הממשלה. לעומתם, אנשים שאפתנים ובעלי רף גבוה לא מוכנים לקבל הסברים כמו "במדינה אחרת המצב גרוע יותר", אלא שואלים "למה לא להיות כמו המדינות שהצליחו יותר?".

למה חשוב לזהות את דפוס החשיבה האישי ביחס לניהול המדינה?

גם אם אין בחירות באופק, החשיבה על התנהלות ראש הממשלה או הממשלה בכלל משקפת כיצד אדם מתמודד עם בעיות בחייו. אם הוא נוטה להאשים אחרים, לדחות משימות ולוותר לעצמו, הוא יתגונן גם על הליקויים שבהנהגה. הוא יאמץ את הגישה של "תמיד יש משהו גרוע יותר" ולא יתבע שיפור משמעותי. אם הוא לעומת זאת נוטה לחשיבה של "איך אני משתפר?" או "איך אפשר למנוע בעיות מראש?", הוא לא יקבל את דרך הפעולה החפוזה ולא יסתפק באמירה שהמצב במקום אחר גרוע יותר.