למה אנשים פועלים בצורה לא הגיונית בזמן קורונה?

אנשים רבים מגיבים באופן לא הגיוני למשבר הקורונה, וההתנהגות הזו מתבטאת בביצוע פעולות שנובעות מפאניקה, כמו למשל רכישה מיותרת של מוצרי מזון ואגירתם ללא צורך אמיתי. למשל, אליעד כהן מסביר כי למרות החששות, המדינה לא באמת תגרום לאזרחיה למות מרעב, ולכן אין היגיון באגירה חסרת פרופורציה של מזון. פעולה כזו נעשית לא מתוך מחשבה רציונלית, אלא מתוך ניסיון להרגיש ביטחון ושליטה על מצב שאין עליו שליטה מלאה.

מה גורם לאנשים לבצע פעולות לא הגיוניות במצבי לחץ?

לפי אליעד כהן, אנשים שנמצאים במצב של לחץ או חרדה כמו בזמן התפרצות הקורונה, מתמודדים למעשה עם שתי בעיות מרכזיות:

• הבעיה הראשונה: הגורם הישיר ללחץ, כמו החשש להידבק בקורונה, לאבד עבודה או לאבד את הבריאות.
• הבעיה השנייה: התחושה הרעה שנובעת מעצם הלחץ והחרדה. כלומר, לא רק שאתה מפחד מקורונה, אלא אתה גם סובל מכך שאתה מפחד.

לדוגמה, אם אדם מפחד מהאפשרות להידבק בקורונה, הוא יכול לנקוט באמצעים הגיוניים כדי להקטין את הסיכון, כמו שטיפת ידיים או הימנעות ממקומות צפופים. אבל כשהאדם מבין שהוא לא יכול לפתור את הבעיה במאה אחוז, מתעוררת הבעיה השנייה - התחושה הרעה שמלווה את הפחד, ואז הוא מתחיל לבצע פעולות לא הגיוניות, במטרה להרגיש שהוא עושה משהו שמסייע לו, למרות שאין לכך באמת בסיס רציונלי.

איך אמונות תפלות קשורות לפחדים כמו הקורונה?

אליעד כהן מסביר כי אמונות תפלות נוצרות כאשר יש לאדם בעיה שהוא לא יכול לפתור במאה אחוז באופן מעשי והגיוני. הוא מדגים זאת במקרה של בחורה שאין לה זוגיות: הבעיה הראשונה שלה היא חוסר זוגיות, אך הבעיה השנייה היא התחושה הרעה והחוסר - אונים עקב כך שהיא לא מצליחה לפתור את הבעיה הזו. לכן, היא פונה לאמונות תפלות, כמו קשירת חוט אדום, ביקור בקברי צדיקים ועוד פעולות לא רציונליות, כדי לתת לעצמה תחושת שליטה ומענה מדומה לבעיה שאין לה פתרון מלא.

כך בדיוק מתרחש גם בזמן הקורונה: אדם מרגיש פחד וחרדה, ומאחר והוא לא יכול לפתור את הבעיה הזו לחלוטין, הוא פונה לאמונות תפלות ולפעולות חסרות בסיס הגיוני, מתוך רצון להרגיש שהוא "עושה משהו".

כיצד פאניקה מובילה להתפתחות אמונות תפלות?

פאניקה וחרדה ממצב כמו הקורונה מובילות אנשים לחפש פתרונות גם במקומות לא הגיוניים, מה שמביא להתפתחות אמונות תפלות. לדוגמה, אליעד כהן מסביר שאדם שלא מצליח לפתור את הבעיה של רעב בשל מחסור באוכל, עשוי לפתח אמונות תפלות כי בפועל הוא לא יכול לפתור את הבעיה עד הסוף. כך, המצב המנטלי של חוסר פתרון הופך לכר פורה לאמונות בלתי הגיוניות.

אנשים שמאמינים באמונות תפלות למעשה מנסים לספק פתרון מדומה לבעיה שהם יודעים שאין לה פתרון מלא. התנהגות זו נותנת להם תחושה של הקלה זמנית מהלחץ והחרדה, אף שהאמונה או הפעולה אינן באמת משנות את המציאות.

מהי המסקנה האופרטיבית לפי אליעד כהן?

המסקנה שאליעד כהן מציע היא להיות מודעים להתנהגות שלנו בזמן מצוקה ולשאול את עצמנו שאלות ביקורתיות על הפעולות שאנחנו עושים. לדוגמה, אם אדם רוחץ את ידיו עשרות פעמים ביום בגלל החשש מהקורונה, עליו לשאול את עצמו בכנות אם הפעולה הזאת באמת עוזרת או שמא הוא רק עושה זאת מתוך מצוקה פנימית ותחושת חוסר - אונים.

הוא מדגיש שחשוב להימנע מלנקוט בפעולות לא הגיוניות כדי לפתור בעיות שאין להן פתרון מוחלט. ההבנה והמודעות הזו יעזרו לנו להתנהל בצורה רציונלית יותר ולהימנע מלפתח אמונות תפלות ופעולות חסרות טעם.