למה אנחנו סובלים מהפחד ולא רק מהאירוע המפחיד?

אחד הדברים המרכזיים שאליעד כהן מסביר הוא שהסבל שלנו מורכב משני חלקים: החלק הראשון הוא האירוע או התחושה השלילית עצמם - כמו פחד, כעס, דיכאון או טראומה. החלק השני, שהוא משמעותי יותר, הוא הסבל שלנו מכך שאנחנו בכלל חווים את התחושה השלילית. לדוגמה, אדם שמפחד להיות חולה, סובל לא רק מהפחד ממחלה, אלא גם מהעובדה עצמה שהוא מפחד. אדם שכועס על בגידה, סובל גם מהבגידה עצמה וגם מעצם התחושה הלא נעימה של כעס.

איך פחד, דיכאון וטראומה קשורים לזמן?

אליעד כהן מסביר שכל התחושות השליליות קשורות לתפיסת זמן מסוימת:

• פחד וחרדה קשורים לעתיד - כשאתה חושש ממה שיקרה או ממה שאולי יקרה.
• כעס, לחץ או דיכאון קשורים להווה - כשאתה נמצא במצב של חוסר שביעות רצון מהמציאות הנוכחית.
• טראומה או חרטה קשורות לעבר - אירועים שכבר קרו ומשפיעים עליך לרעה.

כך שבכל פעם שאדם סובל, הוא בעצם מגיב לפער בין מה שהוא רוצה שיקרה (או שרצה שיקרה) לבין מה שקורה בפועל.

למה פחד הוא למעשה "טעם החיים"?

אליעד מדגיש כי בלי פחד, בלי כעס ובלי תחושות שליליות, החיים עצמם מאבדים משמעות. פחד נובע מכך שיש לאדם רצון כלשהו, ומכך שקיימת אפשרות שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה. אם לא הייתה קיימת שום תחושה של פחד או חרדה, המשמעות של רצונות ומטרות הייתה נעלמת. דווקא הפחד מאפשר את ההתרגשות, התקווה, הציפייה והמשמעות לחיים.

לדוגמה, אם היית יודע בוודאות מוחלטת שתקבל כל מה שאתה רוצה ללא ספק, אז לא היית חווה שום פחד, אבל גם שום הנאה או התרגשות. ללא פחד, לא היה ערך להצלחה, כי ההצלחה הייתה מובטחת מראש.

מדוע אי אפשר פשוט להיפטר לגמרי מתחושת הרע?

אליעד נותן דוגמה מעניינת מתוך "סיפור המכולת" של להקת כוורת, שבו מוציאים לאדם קוץ מהרגל, אך חייבים להכניס במקומו קוץ אחר, כיוון שלמעשה תמיד תהיה תחושה שלילית כלשהי, תחושה של חוסר, רצון או פחד כלשהו. החיים בנויים על משחק של שינוי תמידי בין טוב לרע. אם אדם ייקח תרופה שתמחק לגמרי את כל הרגשות השליליים, הוא יאבד איתם גם את כל התחושות האחרות, הטובות והמשמעותיות של החיים. הוא פשוט לא ירגיש כלום, וכתוצאה מכך לא יחווה את עצמו כחי בכלל.

איך לא לסבול מעצם העובדה שרע לי?

הבעיה המרכזית של אנשים אינה התחושה השלילית עצמה, אלא המחשבה שהתחושה הזו הכרחית ובלתי נמנעת. אדם שיש לו טראומה מפריצה לבית, למשל, סובל בעיקר כי הוא חושב שאין לו שום דרך להשתחרר מהטראומה. אך אם הוא יבין שהתחושה השלילית אינה חובה, אלא היא רק אפשרות אחת מבין רבות, הוא יחווה פחות סבל מעצם קיומה של הטראומה. כך גם לגבי פחד או חרדה: אדם חושש כי הוא משוכנע שהוא חייב לפחד, אם יבין שזה לא באמת מחויב, ירגיש פחות רע מעצם העובדה שרע לו.

האם אפשר באמת לחיות ללא פחד?

לפי אליעד, אי אפשר לחיות חיים ללא פחד בכלל, כי זה שווה ערך לחיים ללא שום משמעות. הפחד קיים כי קיימים רצונות שלא מתמלאים, ודווקא הוא הופך את החיים למעניינים, מותחים ומסקרנים. כל רצון או שאיפה מכיל בתוכו פוטנציאל לפחד או לכאב אם הוא לא מתממש. לכן אי אפשר למחוק את הפחד לחלוטין בלי למחוק את הרצון, ובלי רצון - אין תחושה של חיים.

מה עושים כשכבר רע לנו?

אליעד מציע להבין שהתחושה הרעה היא לא הכרחית, אלא סוג של בחירה פנימית, שבה אנו מתעקשים לרצות משהו מסוים. כאשר אדם סובל, עליו לזכור שהוא אינו חייב להרגיש רע, הוא אינו חייב להיות כבול לרצון או לתחושה מסוימת. כלומר, אם הוא מסוגל לראות את הסבל כחלק מהמשחק שהוא עצמו בוחר לשחק בו, הוא יסבול פחות. אך חשוב לשמור על איזון - מדי פעם לשכוח את ההבנה הזו כדי להמשיך להתרגש, ומצד שני לזכור אותה כדי לא לסבול יותר מדי.

איך להמשיך לשחק במשחק החיים אבל לסבול פחות?

אליעד אומר שההבנה העמוקה של העובדה שהרע והפחד מוסיפים טעם ועניין לחיים, מאפשרת לאדם לקבל את המציאות בצורה קלה יותר. כשהוא מרגיש רע, עליו להזכיר לעצמו שזה לא מחויב, שהוא בוחר לשחק במשחק שבו יש גם פחד ותחושות רעות. כך הסבל מאבד מעוצמתו, מכיוון שהאדם כבר לא כבול לתחושה הרעה ואינו חושב שהיא הכרחית. מצד שני, אם הוא יבין זאת יותר מדי טוב וינסה ממש "לרצות את הרע", זה גם לא יעבוד, כי הרצון לרע יהפוך אותו לטוב וייקח ממנו את המשמעות. לכן צריך לזכור את התובנה באופן מאוזן - לזכור מדי פעם, ולשכוח מדי פעם.

בסופו של דבר, אליעד מסביר שהסיבה האמיתית לסבל שלנו אינה התחושה השלילית עצמה, אלא האמונה שהתחושה הזו היא הכרחית ובלתי נמנעת. מי שיבין זאת לעומק יוכל להמשיך לשחק במשחק החיים עם פחות סבל, ובאופן פרדוקסלי, אפילו להרגיש טוב בזמן שרע לו.

למה לפחד מעצם הפחד עצמו?

אנשים רבים חווים התמודדות עם פחד, התמודדות עם חרדה או תחושות רעות אחרות, והם לא רק סובלים מהתחושה השלילית עצמה (כמו פחד ממחלה, כעס על בגידה או טראומה משוד), אלא גם סובלים מהידיעה שיש להם את התחושה הזאת. לדוגמה, אדם שהאישה שלו בגדה בו, הוא גם כועס על המעשה עצמו, וגם כועס על כך שהוא בכלל מרגיש כעס.

איך פחד, דיכאון וטראומה קשורים לעבר, להווה ולעתיד?

פחד או חרדה קשורים לעתיד - כשאתה חושב שאולי משהו רע יקרה. דיכאון או לחץ קשורים להווה - אתה חווה כרגע מצב שלא רצית או לא ציפית לו. טראומה או חרטה קשורות לעבר - אירוע שקרה והותיר חותם שלילי. בכל המצבים האלו, אדם סובל גם מהאירוע עצמו, וגם מעצם החוויה שהוא מרגיש רע עם האירוע.

למה פחד הוא טעם החיים?

הסיבה לכך שאין אפשרות לחיות לגמרי בלי פחד, בלי חרדה או בלי רע, היא שפחד נובע מהרצון של האדם למשהו, ומהאפשרות שאולי הוא לא יקבל את מה שהוא רוצה. אם לא היה שום פחד ולא היו רצונות שנמצאים בסכנה, לא הייתה משמעות לחיים. בלי רע - לא יכול להיות טוב. בלי פחד - לא ייתכן רצון וממילא לא תהיה הנאה כשהרצון מתמלא.

מדוע אי אפשר פשוט להיפטר מכל תחושת רע?

אם אדם היה לוקח "תרופת קסם" שגורמת לו לא להרגיש שום פחד, חרדה או כעס, אז הוא גם לא היה מרגיש שום דבר אחר. כדי שתהיה תחושה של חיים, חייבים לחוות קצת מתח, קצת חוסר ודאות וקצת רצון שלא תמיד מתממש. בדיוק כמו בסיפור המכולת של להקת כוורת, שבו מוציאים קוץ מהרגל ומכניסים אחר במקומו - תמיד יהיה עוד פחד או עוד רצון חדש, כי המשחק של החיים מבוסס על שינויים בין טוב לרע.

איך לא להרגיש רע מזה שרע לי?

הבעיה העיקרית איננה התחושה השלילית עצמה, אלא המחשבה ש"זה חייב להיות כך ושאין אפשרות אחרת". לדוגמה, אדם שיש לו טראומה מפריצה - עיקר הסבל נובע מזה שהוא בטוח שאין דרך לא לחוות את הטראומה. אם נבין שהרע איננו הכרחי במאה אחוז, אלא הוא חלק מהמשחק שאפשר לפעמים גם להשתחרר ממנו, נחווה פחות לחץ מעצם העובדה שרע לנו.

האם אפשר לחיות בלי פחד בכלל?

אי אפשר באמת למחוק את הפחד לחלוטין מבלי לאבד את תחושת החיים. אם נבטל לחלוטין את הרצון או את תחושת הרע, נאבד יחד איתם גם את תחושת הטוב. לכן, חשוב להבין שפחד, כעס, חרדה או דיכאון - כולם מאירים את המציאות בניגוד לטוב ונותנים משמעות לרצון שלנו.

מה עושים כשכבר רע לנו?

אפשר לזכור שהסבל הוא לא מחויב, אלא בחירה שמתבססת על ההנחה "אני חייב לרצות את מה שרציתי, ואין דרך אחרת". אם אדם יזכור שאין חובה להיצמד לרצון או למחשבה מסוימת, ושאפשר להתייחס אליה כאל חלק מהמשחק, יקטן הסבל מהתחושה הרעה. אך כדי לא לאבד משמעות לגמרי, כדאי "לשכוח" מדי פעם את ההבנה הזו, כדי להמשיך לרצות ולהתרגש, ומצד שני לזכור אותה כשסובלים יותר מדי.

איך להמשיך לשחק במשחק החיים אבל לסבול פחות?

הבנת הפרספקטיבה הזו - שהרע מוסיף עניין ומשמעות לחיים - מאפשרת לאדם לקבל את המציאות, כולל הטראומה, הכעס או הפחד. ברגע שנהיה ברור שלא חייבים להרגיש כך, אלא שבחרנו בזה כדי להיות חלק מהחיים, הקושי הופך לפחות מחייב ופחות חונק. כך ניתן להרגיש טוב גם באמצע התחושות הרעות.