מה זה בכלל שקר, ואיך אפשר להגדיר אותו באופן ברור?

שקר הוא פעולה שבה אדם מציג את המציאות באופן שונה לחלוטין מאיך שהיא באמת. למשל, אם בחדר אין חתול ואדם טוען שיש חתול בחדר, הוא משקר. אם אדם אומר שיש לו תרנגול ביד כשאין שום תרנגול - הוא משקר. שקר זו יצירת פער מכוון בין האמת למציאות המוצגת.

מדוע קשה לשקר אנשים, ומהו מנגנון ההגנה הטבעי שלהם?

הסיבה שקשה לשקר אנשים נעוצה במנגנון הטלת הספק הטבעי שיש לבני אדם. כאשר אדם שומע מידע חדש, הוא שואל את עצמו באופן טבעי: "האם זה באמת נכון? אולי זה לא נכון?". ההטלת ספק הזאת היא מה שמגן על אנשים מפני שקרים, כי היא בודקת את המידע החדש לפני שמקבלים אותו כאמת.

כיצד אפשר להפוך לשקרן מקצועי ויעיל?

כדי לשקר בצורה מקצועית, השקרן חייב לנטרל או לפחות לשבש את מנגנון הטלת הספק של האדם השני. ישנן כמה שיטות מרכזיות לכך:

• בניית סיפור מורכב ומפורט: במקום לומר "יש חתול בחדר" כשאין חתול, אפשר לספר סיפור שלם, למשל "החתול שהיה בחדר שפך את החלב על הרצפה". האדם ששומע את זה מתמקד בפרטים (כמו "האם החלב באמת נשפך?") ושוכח לבדוק את השאלה הבסיסית: "האם יש בכלל חתול?".
• הקצנת השקר: אם האמת היא שהאדם נמצא במינוס, במקום לומר "אני לא במינוס", אפשר לומר "אני עשיר מאוד". אם הסיפור קיצוני מספיק, האדם שמטיל ספק עשוי לחשוב שההגזמה נמצאת רק בפרטים הקטנים ולא יגיע בכלל למחשבה שהאדם נמצא במינוס.
• הפיכת ההאשמה: השקרן לא רק אומר "לא עשיתי את זה", אלא מקדים תרופה למכה, מאשים את הצד השני בדיוק באותה האשמה. כך למשל, אדם שבגד יכול להאשים את בן זוגו בבגידה כדי להרחיק את החשד מעצמו.
• הכנת סיפור כיסוי מראש: אם השקרן יודע מראש במה יאשימו אותו בעתיד, הוא מכין מראש סיפור קיצוני והפוך לחלוטין. למשל, אם הוא חושד שיטענו שהוא עצלן בעבודה, הוא מראש מספר שהוא משקיע, עובד שעות נוספות ומגיע מוקדם בכל יום. כך, גם אם יחקרו אותו, יהיה קשה להגיע לאמת המקורית.

מהי טכניקת "הקוזאק הנגזל" בשקרים?

טכניקת "הקוזאק הנגזל" מתרחשת כאשר השקרן הוא זה שפגע, אבל הוא מציג את עצמו כקורבן כדי שהסביבה תחשוב שהצד השני הוא הפוגע. למשל, גנב שגונב תיק ומיד מתחיל לצעוק "גנב!", כך הוא מעורר בלבול וגורם לסביבה להאמין שהוא זה שנפגע ולא הפוגע האמיתי.

איך משתמשים בטכניקת "אולי ההפך המוחלט הוא הנכון"?

מי שרוצה להתגונן משקרים חייב לשאול את עצמו לא רק "האם הפרטים נכונים?", אלא "אולי כל הסיפור הפוך לגמרי?". אם אדם אומר לך "יש לי כסף", אל תחשוב רק "אולי הוא מגזים", אלא תבדוק האם המצב הוא ההפך המוחלט - כלומר, אולי הוא בכלל חסר כל. הטכניקה הזו יעילה כי לפעמים האמת היא בדיוק ההפך הגמור מהטענה.

מדוע אנשים דתיים מתקשים לחשוף שקרים?

אליעד מסביר שאנשים דתיים אמנם שואלים שאלות רבות, אבל השאלות שלהם מתמקדות בפרטים שוליים, כגון מה אלוהים אמר ומה הוא רוצה, ולא שואלים שאלות יסוד כמו "אולי כל הסיפור על אלוהים בכלל לא נכון?". בכך הם למעשה מחזקים את השקר המרכזי ומונעים מעצמם לחשוף את האמת הבסיסית.

למה חשוב להבין כיצד לשקר, גם למי שאינו מעוניין לשקר?

אליעד מדגיש שגם אנשים שאינם רוצים לשקר חייבים להבין את הטכניקות של השקרנים כדי שיוכלו להתגונן מפני שקרים של אחרים. מי שלא מבין כיצד שקרים עובדים עלול להיות קורבן קל מאוד לשקרים ולמניפולציות.

איך כל זה קשור לשקרים שהאדם מספר לעצמו?

כל טכניקות השקר שהוזכרו הן למעשה מנגנונים שפועלים גם בתוך מוחו של האדם. האדם משקר לעצמו כל הזמן, משכנע את עצמו שהוא רוצה דברים שהוא לא רוצה, או שהוא במצב מסוים בזמן שהמצב שונה לגמרי. רק אדם שלומד לזהות את כל השקרים הפנימיים שלו יוכל לחשוף את השקרים של אחרים, וגם להיות שקרן מקצועי אם ירצה בכך.

מה הקשר של סיפורי רבי נחמן לתהליך חשיפת השקרים?

אליעד מביא דוגמה מהסיפור של רבי נחמן על "המלך העניו", בו המלך (האמת המוחלטת) מסתתר מפני שקרים של אנשי המדינה. רק מי שמצליח לחשוף את כל השקרים בעולם ובעצמו, יכול לפגוש את המלך, שהוא סמל לאמת המוחלטת. כלומר, האדם חייב לחשוף את השקרים כדי להגיע אל האמת הפנימית.

האם כל בני האדם משקרים לפחות אדם אחד?

כן, לפי אליעד, כל אדם משקר לפחות אדם אחד - והוא עצמו. האדם משקר את עצמו בכל תחום בחיים, באינספור דרכים. רק כאשר האדם מוכן לבדוק היכן הוא משקר את עצמו, הוא יוכל להפסיק את הרמאות העצמית, ובהמשך לזהות גם את הרמאויות של אחרים.

כיצד אדם יכול להשתמש בכל המידע הזה כדי לא להיפגע משקרים?

ההמלצה הברורה היא להטיל ספק עמוק, לא להאמין לפרטים שוליים בלבד, ולשאול תמיד את השאלה הקיצונית: "האם יכול להיות שכל הסיפור כולו הפוך?". חשוב תמיד לזכור ששקרים מורכבים מסיפורים שנראים אמינים, אך לפעמים ההפך המוחלט הוא הנכון.

שאלה: מדוע בכלל אנשים עשויים להתעניין בלשקר או לרמות?

תשובה: יש כאלה שרוצים לשקר כדי להשיג מטרה מסוימת, כמו למשל לרמות את בן או בת הזוג, לרמות עובדים, ילדים, שכנים או כל אדם אחר. יש מי שחושק בזה רק כי הוא רוצה להיות "רמאי גדול ומקצועי" כדי שאף אחד לא יוכל לזהות את שקריו, ויש מי שרוצה ללמוד זאת כדי להגן על עצמו משקרים של אחרים. יש אנשים שמכריזים שהם "איש אמת" ואומרים: "אני לא משקר אף אחד, אז למה שאצטרך לדעת איך משקרים?". אבל דווקא מי שמבין לעומק איך משקרים, יכול להגן על עצמו טוב יותר מפני רמאות, כי הוא מזהה את הטכניקות השונות.

שאלה: מהו בעצם שקר, ואיך אפשר להגדיר אותו בצורה הבסיסית ביותר?

תשובה: שקר הוא הצגת המציאות בצורה שונה מכפי שהיא באמת. אם האמת אומרת שבחדר אין פיל, והאדם טוען שיש פיל - זו דוגמה לשקר מובהק. או אם האמת שאין תרנגול על היד, ומישהו מתעקש ואומר שיש לו תרנגול ביד - הוא משקר, כי המציאות אינה כזו.

שאלה: למה בכלל קשה לשקר אנשים?

תשובה: הקושי נובע ממנגנון ההגנה הטבעי של האדם - הטלת ספק. הטלת ספק היא הפעולה שבה האדם בודק אם מה שאומרים לו אכן הגיוני ואמיתי. כשאדם משתמש בספק, הוא שואל: "האם באמת יש חתול בחדר?", "האם באמת הוא הביא לחתול חלב?" וכדומה. אם אין לאדם שום ספק, הוא יאמין לכל דבר, בדיוק כמו מחשב שמקבל פקודה ולא מטיל בה ספק. לכן, כדי לשקר בצורה טובה, צריך "לחבל" במנגנון הטלת הספק של האדם האחר, או לפחות להקשות עליו מאוד להשתמש בו.

שאלה: כיצד אפשר להקשות על האדם השני להטיל ספק?

תשובה: אחת השיטות היא להרחיק את השקר מהאמת באמצעות הוספת פרטים רבים, סיפורים ודוגמאות. לדוגמה, במקום לומר "יש פה חתול" כשהאמת היא שאין חתול, אפשר להמציא סיפור ארוך: "יש בחדר חתול שכל כך אוהב חלב, שפך את החלב על הרצפה, אני נאלצתי לנקות, והחדר נהיה רטוב". כך, האדם השני, כשרוצה להטיל ספק, עלול לבזבז את מאמציו בספקות על הפרטים הקטנים: "האם החתול באמת אהב חלב?", "האם הוא באמת שפך הכל?". הוא לא תמיד יגיע לפקפק בקביעה הבסיסית ביותר: "האם באמת יש בכלל חתול בחדר?". ברגע שהוא עסוק בספקות משניים, הוא נוטה לפספס את ההנחה הראשית שאולי כולה שקר.

שאלה: איך הקצנה של השקר יכולה לחזק אותו?

תשובה: במקום רק לומר את השקר ש"יש חתול", אפשר להלביש עליו סיפורים מוגזמים מעט. אם המטרה היא להפוך דבר להיפך הגמור, כמו "אין לי כסף" לאמירה "יש לי כסף", ניתן להגזים ולטעון לא רק "אני לא במינוס" אלא "אני מולטי - מיליונר". כשאדם שומע טענה מאוד קיצונית, הוא לעיתים חושב שאם יש פה שקר, אז אולי השקר הוא רק בחלק מההפרזה - אולי האדם לא ממש מולטי - מיליונר, אלא "פשוט" עשיר. לעומת זאת, האמת יכולה להיות בכלל שהוא במינוס ענקי. ההקצנה מרחיקה את הנקודה האמיתית כל כך, עד שגם אם האדם מפחית 50 אחוז מהסיפור כי נשמע לו מוגזם, הוא עדיין נשאר רחוק מאוד מהאמת המקורית.

שאלה: כיצד בניית נרטיב מורכב עוזרת למנוע חשיפה מהירה של השקר?

תשובה: נרטיב מורכב גורם לאדם השני לחקור פרטים רבים. ברגע שהוא מתחיל להטיל ספק, הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות על הפרטים, ולא שם לב שייתכן שכל הסיפור שגוי. הדוגמה הקלאסית: "במקום לומר 'יש חתול', אומרים: 'יש חתול שהפיל את החלב ואני נאלצתי לנקות במשך שעה'". האדם שואל: "האם באמת היה ניקיון ארוך?", "האם באמת נשפך החלב?" ולא עוצר לבדוק "האם יש חתול מלכתחילה?".

שאלה: מה גורם לאנשים להאמין גם כשהם מטילים ספק?

תשובה: לפעמים אנשים חכמים אומרים "אני לא מאמין לכל דבר, אני בודק!". אך הבדיקה יכולה להתמקד בשאלות קטנות ולא נוגעת בלב הסיפור. כך, אפילו אנשים שמכבדים את עצמם כ'בעלי שאלות' עלולים ליפול בפח של "ספק לא רלוונטי". הם שואלים הרבה שאלות, אבל על סעיפים משניים. הדבר מקבל דוגמה גם במקרה של אנשים דתיים ששואלים שאלות רבות, אך לא שואלים את השאלה העיקרית: "אולי הבסיס כולו אינו נכון?". במקום להתמקד בהנחת היסוד, הם מתמקדים בפרטי הסיפורים, וכך מחזקים את ההנחה המקורית, גם אם היא בעצמה שקר.

שאלה: איך זה קשור לדת, וכיצד אנשים עלולים להתחזק באמונה דווקא על ידי שאלות?

תשובה: יש אנשים דתיים שמאמינים באלוהים מסוים ובטוחים שהם "בודקים וחוקרים" בלי סוף. הם קוראים בתורה, בגמרא, בשאר טקסטים דתיים, ומפגינים יכולת להתעמק בפרטים. בפועל, הם נשארים בשוליים של הטלת הספק ואינם שואלים את עצמם, למשל, "אולי אין בכלל חבר דמיוני?", "אולי יש מציאות אחרת?". הם מתעסקים בפרטים שבהם מתווכחים מה בדיוק אלוהים אמר, האם דבר מסוים מותר או אסור, ולא שמים סימן שאלה על עצם הרעיון הבסיסי. כך, השאלות רק מחזקות את המערכת האמונית ולא בודקות אם כל המערכת מבוססת על משהו אמיתי או שגוי מיסודו.

שאלה: מהן מספר שיטות לשקר או לרמות בצורה מקצועית?

תשובה ארוכה ומפורטת:

1. לבנות סיפור קוהרנטי ומסועף: במקום לשקר שקר קטן שניתן לחשוף בקלות, יוצרים מערך שלם של פרטים וסיפור מורכב. האדם שמנסה להטיל ספק ילך לאיבוד בפרטים, במקום לברר את היסוד.
2. להקצין ולהתרחק מהאמת: אם האמת רחוקה מאוד מהשקר, אז גם כאשר הצד השני חושד ומניח שקר של 50 אחוז, הוא עדיין רחוק מהאמת האמיתית.
3. להשתמש בהפיכה של עיקרון ההאשמה: אם מישהו חושד בך בבגידה, תקדים תרופה למכה ותספר כמה אתה אוהב, נאמן ודואג - לא רק שאינך בוגד, אלא אתה "הכי אוהב בעולם". וכדי לשכלל זאת, האשים את האחר בבגידה. כך הוא בכלל מתעסק בהתגוננות במקום לחקור אותך.
4. להכין מראש "סיפורי כיסוי" לכל סעיף שעלול להיחשף בעתיד: אם אתה יודע שיום אחד יאשימו אותך שהברזת מעבודה, בנה עכשיו סיפור שלם כמה אתה חרוץ, כמה השקעת, ובפרט עניינים צדדיים שלאדם השני יהיה קשה לעקוב אחריהם. כך גם אם יטיל בך ספק, הוא יעסוק בפרטים שכביכול לא היו מדויקים, ולא בבסיס.
5. לתקוף ראשונים ולהאשים את הקורבן: יש מקרים שהרמאי עצמו גונב תיק למישהו וצועק "גנב!", כדי שהסביבה תחשוב שהאיש הרודף הוא הגנב האמיתי. האדם שהותקף נהיה הנאשם. זה נקרא "הקוזאק הנגזל" - מי שגנב, הופך את עצמו לקורבן הקורא לעזרה.

שאלה: מהן הדוגמאות המורחבות שהוצגו לגבי הקצנת השקר?

תשובה:

• עובד שמגיע מאוחר ואומר שהוא הגיע מוקדם מאוד כדי לעזור, ואפילו מספר שתפס פקקים בשעה 5 לפנות בוקר, ומפתח סיפור מלא. כך, גם אם הבוס יגלה חלק מהשקרים, יחשוב "כנראה הוא רק הגזים בשעה" ולא "הוא כלל לא הגיע מוקדם".
• אדם שבמינוס כלכלי ואומר שהוא לא רק לא במינוס, אלא מולטי - מיליונר עם רכב יוקרתי והכנסות ענקיות. זה מרחיק מאוד את האמת (שהוא בחובות) וכשמטילים בו ספק, מניחים אולי שהוא רק הרוויח סכום קטן ולא כזה גדול, במקום לראות את המציאות שהוא בכלל בחובות.
• בנושאי פוליטיקה, אפשר לקחת דוגמה ממדינה שמספרת שהיא "במקום הראשון" בעולם בתחום בטיחות או רפואה. מי שחוקר קצת יכול למצוא שאולי היא רק "במקום השלישי", ואז הוא חושב שהוא עלה על השקר ומרגיש ששוב 'תיקנו' אותו למקום שלישי. הוא לא חושב שאולי המצב הפוך לחלוטין והיא בעצם אחרונה.

שאלה: כיצד הטלת ספק בצורה מוחלטת יכולה להגן בפני שקרים?

תשובה: צריך לשאול לא רק "אולי הוא הגזים?" אלא "אולי ההפך המוחלט הוא הנכון?". אם מישהו מכריז "יש לי כסף", לא די בשאלה "אולי יש לו קצת פחות?", אלא ראוי לבדוק: "אולי הוא מרושש לגמרי?". אם מישהו טוען "אני מאוד מתחשב", יש לשאול גם: "אולי הוא בכלל אדיש ולא אכפת לו?". השאלה הרדיקלית הזו מאפשרת לזהות שקרים גדולים, כי לפעמים הקשר בין השקר לאמת הוא פשוט היפוך מלא.

שאלה: מה חשיבותה של הטכניקה 'אולי ההפך המוחלט הוא הנכון' בחשיפת רמאים?

תשובה: כשאדם שואל את עצמו רק "האם מדובר בשקר קטן?" הוא עלול להחמיץ את האפשרות שהכל הפוך לגמרי. לפעמים 100 אחוז מהסיפור הוא שקר, ולא רק חלקו. מי שלא מעלה זאת כאופציה, לא מברר לעומק ונותר פתוח לתמרון על ידי השקרן.

שאלה: איך משתמשים בטכניקת התקפה והאשמת הקורבן?

תשובה: הדרך היא לקחת את הדבר שאתה חושש שיאשימו אותך בו, ולהפוך את המצב: לתקוף את האדם השני שהוא זה שעשה את הדבר. מי שבוגד, מאשים את בן הזוג בבגידה, מי שגנב, צועק "גנבו אותי!". הדוגמה עם "לקחת את התיק של הקורבן ולברוח תוך צעקות 'גנב! '" ממחישה זאת היטב. הסביבה עלולה להשתכנע שהצורח הוא הנגנב.

שאלה: איך כל זה קשור לתהליך פנימי של חקר האמת מול המוח שלנו?

תשובה: השקר הגדול מכולם, לפי הטענה, עלול להיות השקר שהמוח עושה לאדם על עצמו. האדם יכול לרמות את עצמו במחשבותיו, בפרשנויות ובתחושותיו. אם הוא לומד לזהות איך הוא משקר את עצמו, הוא גם ידע לזהות או לבנות שקרים אצל אחרים. כשאדם סוגר אצל עצמו את כל הפרצות לשקר עצמי, הוא רוכש ידע מדויק על דרכי פעולת המוח. אז הוא מסוגל לגלות כל שקר חיצוני, וגם לשקר אם ירצה, כי הוא מכיר כל פרצה אפשרית.

שאלה: האם יש בסיפור הזה גם מסר רוחני או רעיון פילוסופי?

תשובה: כן. מובא רעיון על "המלך העניו" (מסיפורי רבי נחמן מברסלב) שהסתתר מפני השקר. רק מי שמסוגל לזהות בכל מקום את השקרים, מגיע למפגש עם המלך. בתרגום רעיוני: המלך מייצג את האמת המוחלטת. כל זמן שאדם משקר את עצמו, הוא חלק מ"המדינה" המלאה בשקרים. רק כשאדם חושף את כל השקרים בעולם, כולל השקרים האישיים שלו, הוא זוכה להגיע לאמת הגבוהה ביותר.

שאלה: מה המשמעות של "כולם מרמים לפחות מישהו אחד"?

תשובה: הרעיון הוא שכולנו משקרים (לפחות) אדם אחד - והוא אנחנו עצמנו. בן אדם משקר את עצמו בכך שהוא לא בודק הנחות יסוד, מגזים בקשיים או בחשיבותו, או משלה את עצמו לגבי מצבו. כשלומדים לעצור ולשאול: "איפה אני משקר לעצמי?", האדם נעשה יותר עירני, מפחית את הרמאות העצמית ויודע לזהות רמאויות אצל אחרים.

שאלה: אז בסיכומו של דבר, כיצד להשתמש בכל המידע הזה?

תשובה:

• למי שרוצה לשקר: ללמוד את טכניקות "בניית הסיפור", "הקצנה", "האשמת הקורבן" ושאר השיטות שהוזכרו, כולל הכנת תירוצים מראש למה שיעלו בעתיד. לפעול בקיצוניות מתוחכמת כך שגם אם יעלו על חלק מהסיפור, לא יוכלו להגיע לאמת לגמרי.
• למי שרוצה להגן על עצמו משקרים: להטיל ספק עמוק בכל שלב, ובייחוד בשורש הסיפור. לשאול את עצמך: "האם ההפך המוחלט יכול להיות הנכון?". לא להסתפק בלנסות 'להקטין' קצת את השקר, אלא לשאול אם כל מה שנאמר הוא טעות גמורה או מגמתי.
• למי שרוצה להגיע לאמת פנימית: לבדוק גם את השקרים העצמיים. לשאול את עצמך איפה אתה מגזים, איפה אתה מספר לעצמך סיפורים, איפה יש לך אינטרס להעלים עין ממשהו כואב. רק מי שמצליח לנקות את עצמו משקרים, רואה את כל הדרכים שבהן אנשים אחרים משקרים.

שאלה: מה נדרש כדי להיות 'הרמאי הטוב בעולם'?

תשובה: הפרדוקס הוא שמי שמבין את האמת עד הסוף - יכול להיות גם השקרן הכי טוב, כי הוא יודע בדיוק איך התודעה והמוח עובדים. הוא יודע איך בונים סיפורים, איך אנשים בודקים מידע, איך אפשר להסיט אותם לעיסוק בפרטים שוליים, ואיך משתמשים בהקצנות. אולם זו גם הסיבה שמי שמגיע לחקירת אמת ברמה גבוהה, הרבה פעמים יעדיף לא לשקר, כי הוא יודע מה המחיר של להישאר בתוך שקרים.

סיכום ארוך ומפורט עם הדגשה על כל הפרטים, הדוגמאות וההסברים:

יש אפשרות לשקר אנשים ולהפוך לשקרן ורמאי בכל תחומי החיים. אם רוצים לעשות זאת ב"רמה מקצועית", צריכים להכיר כמה כללים בסיסיים: קודם כל, מבינים ששקר הוא "הצגת המציאות באופן שונה לחלוטין ממה שהיא". אחר כך מזהים שאנשים עלולים להטיל ספק, ולכן צריך להקשות עליהם את פעולת הטלת הספק. הדרך לעשות זאת היא ליצור סיפור מורכב ומלא פרטים, כך שאדם שנכנס לבדיקה יתמקד בפרטים ויתווכח איתך האם "החתול באמת שפך את החלב", במקום לבדוק אם בכלל יש חתול. כדאי גם להקצין את השקר: במקום לומר "אני לא במינוס", אפשר להכריז על עצמך כמיליונר. כך, גם מי שהופך סקפטי, מניח שאולי הגזמת קצת אבל לא מדמיין שבכלל אין לך כסף. בנוסף, מי שרוצה להתגונן מהאשמות (כמו בגידה או גניבה) יכול לתקוף ראשון ולהאשים את הצד השני בדיוק באותן האשמות. בשיטה זו, הקורבן מוצא את עצמו מתגונן, במקום לתקוף.

בד בבד, מי שרוצה לגלות אם משקרים אותו, יכול לנקוט בטקטיקה ההפוכה - לשאול "אולי ההפך המוחלט הוא הנכון?" ולא רק לפקפק קלות בסיפור. כך אולי יגלה שכל המסגרת הסיפורית מופרכת מלכתחילה. המסר העמוק יותר: המוח שלנו עצמו מרמה אותנו פעמים רבות. בני אדם רגילים לשקר לעצמם, לחשוב שהם רוצים דבר אחד בעוד הם רוצים דבר אחר, לשכנע את עצמם שיש להם סיבות טובות להימנע ממשהו, ועוד אינספור דוגמאות. רק מי שיחקור פנימה, איך הוא מרמה את עצמו, איך הוא משכנע את עצמו שבחדר יש "חתול" שלא קיים - יבין לעומק גם את השקרים של אחרים וידע להתמודד מולם.

סגירה והרחבה:

אפשר להמשיך ולשאול אינספור שאלות על המוח, על שיטות הטעיה ושכנוע, על מניפולציות והטיות חשיבה. אפשר להיכנס לעוד פרטים על פוליטיקאים שמשתמשים בהקצנה, או על מטפלים זוגיים שנתקלים בסכסוכים שבהם כל צד מאשים את האחר בהאשמות מופרכות. הדוגמאות מגוונות: איך אנשים מחמיאים כדי להחליש את הספק של האחר, איך יוצרים דימוי הפוך כדי להסתיר את המציאות, ואיך אפשר לצעוק "הצילו" בזמן שאתה התוקף. בשורה התחתונה, כל אלה קשורים לנטיית המוח לקבל סיפורים מורכבים, להצמד לסיפור המוכן, ולהימנע מלבדוק את השאלה הבסיסית: "אולי אין פה חתול בכלל?".