ההרצאה של אליעד כהן עוסקת לעומק בשאלת הרצון העצמי, פירוק הרצון, המהות של הרצון וצורת הרצון. אליעד מסביר שרצונו של האדם הוא בעצם דבר מורכב, שמורכב מה"אני" של האדם בשילוב הצורה שבה מתגלה רצונו של אותו אדם. במילים אחרות, כדי להבין לעומק מה זה רצון, חובה תחילה להבין מה זה "אני", כי הרצון תלוי לגמרי באותו "אני".
האם קיים "אני" ללא רצון?
אליעד כהן מדגיש שכדי להבין את הרצון לעומקו, קודם כל צריך להבין את מהות האני עצמו. הוא מסביר כי באופן תיאורטי, ייתכן מצב שבו יש "אני" ללא שום רצון כלל, אך בלתי אפשרי שיהיה רצון ללא "אני" שירצה אותו. הרצון תמיד נשען על קיומו של "אני". לכן, כל מי שרוצה להבין מהו רצונו ומה עומד מאחוריו, צריך קודם להבין את מהותו של ה"אני".
אליעד מדגיש את חשיבות הפירוק של "אני רוצה" לשני חלקים נפרדים: "אני" ו"רוצה". חלק ה"אני" הוא המחויב, כי בלי "אני" אין מי שירצה. לעומת זאת, הרצון הוא הצורה האפשרית, כי הוא יכול להתקיים רק אם קיים ה"אני". לדוגמה, אדם יכול לומר "אני רוצה לאכול", ואז ניתן להפריד את האמירה הזו לשניים: "אני", שהוא המהות והיסוד המחויב, ו"רוצה", שהיא הצורה האפשרית של הרצון. אם ה"אני" לא היה קיים, לא היה מי שרוצה לאכול. לעומת זאת, יכול בהחלט להיות "אני" ללא רצון לאכול - אבל לא יכול להיות רצון לאכול בלי ה"אני".
מה המשמעות של רצון, מהות וצורה?
אליעד מדגים את ההבדל בין מהות וצורה באמצעות דוגמה של אכילת ביסלי. אדם יכול לרצות לאכול באופן כללי, וזה הרצון הבסיסי. מתוך הרצון הכללי לאכול, יכול להתגבש רצון ספציפי לאכול ביסלי. הרצון לאכול ביסלי הוא צורה ספציפית, והוא עצמו מהווה מהות ביחס לפעולה של האכילה בפועל. כלומר, יש לנו שרשרת של מהויות וצורות:
- הרצון הכללי לאכול הוא מהות ביחס לרצון לאכול משהו מסוים.
- הרצון לאכול ביסלי הוא הצורה ביחס לרצון הכללי לאכול, אבל הוא עצמו מהווה מהות ביחס לפעולת האכילה הממשית של ביסלי.
- האכילה של הביסלי בפועל היא הצורה האפשרית ביחס לרצון לאכול ביסלי, כי אפשר לרצות לאכול ביסלי בלי לאכול אותו בפועל.
מדוע אדם רוצה דווקא דבר מסוים ולא דבר אחר?
אליעד שואל מדוע האדם רוצה דבר אחד ולא דבר אחר. מדוע מישהו רוצה דווקא לאכול לחם ולא משהו אחר? הוא מסביר כי עצם השאלה הזו חושפת רובד עמוק יותר, שבו האדם שואל את עצמו בעצם למה הוא קיים ומהי מהותו. ברגע שאדם מתחיל לשאול מדוע הוא רוצה דבר מסוים ולא דבר אחר, הוא למעשה מעלה שאלה קיומית עמוקה יותר - למה הוא קיים מלכתחילה.
למה קשה לשאול שאלות על הרצון ועל הקיום?
אליעד מדגיש שרוב האנשים לא מתעמקים בשאלות האלה. מדוע? כי השאלות הללו מערערות על כל תפיסת הקיום העצמי של האדם. רוב האנשים פוחדים או נמנעים מלשאול שאלות כמו "למה אני קיים?" או "למה אני רוצה דווקא את הדבר הזה ולא אחר?" כי זה מאלץ אותם להתמודד עם שאלות פנימיות ועמוקות שעלולות להוביל לחוסר יציבות פנימית. אליעד מסביר כי אנשים מעדיפים לקבל את הרצונות שלהם כמובן מאליו, ומנסים להשיג אותם במקום לשאול למה דווקא אותם.
הוא מסביר שזאת הסיבה שאנשים הולכים לסדנאות או לטיפולים שעוסקים ב"איך להשיג את מה שאתה רוצה", במקום לשאול לעומק "למה בכלל אני רוצה את מה שאני רוצה?". במקום להתעסק במהות, אנשים מתעסקים רק בצורות ובדרכים להשגת הצורות.
האם הבנת הרצון תוביל לפתרון השאלות הקיומיות?
אליעד מסביר שאם האדם באמת יבין לעומק את המהות של הרצון, הוא יגיע להבנה עמוקה יותר של עצמו ושל הסיבות לקיומו. הבנה כזו עשויה להביא אותו למצב שהוא כבר לא יצטרך לשאול שאלות נוספות, כי כל השאלות הקיומיות העמוקות ביותר שלו כבר ייפתרו. אם האדם יבין באמת את שורש הרצון שלו, הוא לא יצטרך יותר לשאול למה הוא קיים או למה הוא רוצה את מה שהוא רוצה - כי ההבנה תהיה שלמה ומלאה.
הוא מדגיש שיש רמות שונות של הבנה, ואם ההבנה של האדם תהיה חלקית בלבד, הוא עדיין ימשיך לשאול שאלות נוספות, ולא יגיע לשקט נפשי מלא. אבל אם יבין את המהות האמיתית של הרצון - הוא יגיע לפתרון פנימי שלם ולא ישאל יותר שאלות.
מה האדם צריך לעשות כדי להבין את רצונו?
אליעד מדגיש שוב ושוב שהמפתח להבנה אמיתית של הרצון הוא חקירה עצמית עמוקה, שבמסגרתה האדם חייב לשאול את עצמו שאלות כמו "למה אני קיים?", "למה דווקא את זה אני רוצה?" ו"למה אני קיים בכלל?". תהליך זה דורש אומץ, פתיחות וכנות פנימית מוחלטת, שכן רק חקירה כזו יכולה להביא להבנה אמיתית ושלמה.
אליעד מסיים בכך שהוא מזמין את השומעים להיכנס לתהליך חקירה פנימי מעמיק, אשר יכול להביא אותם להבנת המהות של הרצון, להבנת העצמי ולסיום כל השאלות הקיומיות המטרידות אותם.
- מהו רצון עצמי?
- למה אני רוצה דווקא את זה?
- איך להבין את המהות של הרצון?
- מה ההבדל בין מהות לצורה?
- למה אני קיים?
- איך להבין את הרצון העצמי?
- פירוק הרצון - מה זה?