6:56סיבה ותוצאה - אקראיות דטרמיניזם סיבתיות - מהי מהותם?
האם סיבה ותוצאה הן מציאות או רק תחושה?
אליעד כהן מסביר בהרצאה זו באופן מפורט את מושג הסיבתיות, ואת התפיסה האנושית של קשר בין סיבה לתוצאה. האדם רגיל לחשוב שכל אירוע הוא תוצאה של אירוע שקדם לו. למשל, אם מדליקים אש ושורפים נייר, האדם מניח שהאש היא הסיבה לכך שהנייר נשרף. אך אליעד מסביר כי תפיסת סיבה ותוצאה היא למעשה תחושה סובייקטיבית בלבד ולא עובדה מוחלטת.
האם אפשר להוכיח שהאש שרפה את הנייר?
אליעד נותן דוגמה מפורטת של אדם המדליק אש כדי לשרוף נייר. המחשבה האוטומטית היא שהאש היא זו ששרפה את הנייר, אך לפי אליעד, אין באמת הוכחה חד - משמעית לכך. ייתכן שהנייר נשרף מסיבה אחרת, והאש היא רק דבר שהתרחש במקביל ולא בהכרח סיבת הבעירה. אליעד מדגיש כי למרות שנראה בבירור שיש קשר בין אירועים, הקשר הזה אינו בהכרח מחייב או מוכרח.
האם סיבתיות הייתה קיימת אם כל המציאות הייתה רגע אחד בלבד?
כדי להבהיר את הנקודה, אליעד משתמש בדוגמה תאורטית שבה המציאות כולה קיימת רק ברגע אחד בודד, ללא עבר וללא עתיד. הוא מבהיר שבמציאות כזו, אי אפשר לדבר כלל על סיבה ותוצאה, כי אם יש רק רגע אחד, כל דבר יהיה גם הסיבה וגם התוצאה של עצמו. אין אפשרות לומר שאירוע מסוים גרם לאירוע אחר, כי אין אירוע קודם ואירוע הבא. כל דבר הוא סיבה לעצמו ותוצאה של עצמו בו זמנית, ולכן הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה הופך להיות חסר משמעות.
האם האירוע הראשון בזמן חייב סיבה?
אליעד מסביר שגם אם מנסים לדמיין את האירוע הראשון בציר הזמן, כמו למשל רגע בריאת הזמן עצמו, מגיעים למסקנה שלא יכול להיות לאירוע הראשון סיבה קודמת, כי לפניו לא היה שום דבר. הוא מסביר שכיוון שאין סיבה ראשונה, עצם התפיסה של סיבתיות כבר מתערערת, ומדגיש בכך שהתחושה שלנו שיש קשר של סיבתיות בין אירועים, היא תחושה בלבד ולא עובדה הכרחית.
האם אי - הבנת הסיבה הופכת אירוע לאקראי?
אליעד מדגיש שאם האדם לא מבין את הסיבה לאירוע מסוים, הוא נוטה לחשוב שהאירוע הוא אקראי. אך הוא מסביר שזו טעות, כי העובדה שהאדם אינו מבין למה אירוע מסוים התרחש, אינה אומרת שלאירוע אין סיבה כלל. בנוסף, אם האדם חושב שהוא מבין את הסיבה, זה עדיין לא בהכרח אומר שהוא באמת זיהה את הסיבה האמיתית, שכן תמיד קיימת האפשרות שהאירוע התרחש מסיבה אחרת שהאדם לא מודע לה.
האם המציאות חייבת להמשיך להיות כפי שהייתה עד כה?
אליעד נותן דוגמה נוספת שבה כדור הארץ משנה פתאום את מהירות סיבובו, או שהשמש מתחילה לזרוח באופן בלתי סדיר, פעם כן ופעם לא. אם זה היה קורה, האדם היה מתקשה לצפות את העתיד, כי כל תפיסת העתיד מבוססת על ההנחה שהמציאות צריכה להמשיך להיות דומה לעבר. אם הדברים היו משתנים באופן בלתי צפוי, האדם היה חווה זאת כאקראי. מכאן, מסביר אליעד, שכל התפיסה שלנו לגבי מה צפוי לקרות מבוססת על הרגל ועל תחושת ההמשכיות, ולא על חוקיות מוחלטת המחייבת את המציאות.
האם קיומנו או קיום המציאות ברגע הבא מובטח?
אליעד שואל האם יש משהו שמחייב את קיומו של העולם או את קיום האדם בעוד רגע אחד קדימה. הוא טוען שאין שום דבר בעולם שיכול להבטיח שהתודעה, הזמן, המרחב או העצמי של האדם ימשיכו להתקיים ברגע הבא. הוא נותן דוגמה קיצונית של נייר שנקרע: העובדה שהנייר נקרע ברגע הקודם לא מחייבת אותו להיות קרוע גם ברגע הבא. תיאורטית, אפילו באופן מדעי - בדיוני, הנייר יכול לחזור להיות שלם. דוגמה נוספת היא כף היד בעלת חמש אצבעות: אין שום חוק מוחלט שמחייב שבעוד רגע לא יהיו לה שש אצבעות. אליעד מדגיש שמדובר בתחושת המשכיות בלבד, לא בחוק מוחלט.
האם ההמשכיות ברגע הנוכחי היא תחושה חדשה לגמרי?
אליעד מחדד נקודה זו עוד יותר, ומסביר שהתחושה של האדם שהרגע הנוכחי הוא המשך של הרגע הקודם היא למעשה תחושה חדשה לחלוטין שמופיעה רק ברגע הזה. אין שום מחויבות שהרגע הבא יהיה דומה לרגע הזה או שיהיה קשור אליו. מכיוון שכל אפשרויות המציאות קיימות כפוטנציאל אינסופי, הרי שאין באמת הכרח שאירוע אחד יחייב את האירוע הבא אחריו, ולכן כל תחושת הסיבתיות היא לא יותר מאשליה.
מה המשמעות האמיתית של סיבה ותוצאה?
אליעד מסכם ואומר שהתחושה של האדם שקיים קשר של סיבתיות בעולם, אינה יותר מאשר תחושה סובייקטיבית. גם אם קיימת סיבה, התוצאה תמיד יכולה להיות שונה, כיוון שהמציאות היא אפשרות אינסופית שאינה מחויבת להמשיך באותה הדרך. הוא קורא לצופים להתבונן בכך לעומק כדי להבין זאת באופן ברור יותר, ובכך להגיע להבנה אינסופית יותר על מהות הקיום והמציאות.
אליעד כהן מסביר בהרצאה זו באופן מפורט את מושג הסיבתיות, ואת התפיסה האנושית של קשר בין סיבה לתוצאה. האדם רגיל לחשוב שכל אירוע הוא תוצאה של אירוע שקדם לו. למשל, אם מדליקים אש ושורפים נייר, האדם מניח שהאש היא הסיבה לכך שהנייר נשרף. אך אליעד מסביר כי תפיסת סיבה ותוצאה היא למעשה תחושה סובייקטיבית בלבד ולא עובדה מוחלטת.
האם אפשר להוכיח שהאש שרפה את הנייר?
אליעד נותן דוגמה מפורטת של אדם המדליק אש כדי לשרוף נייר. המחשבה האוטומטית היא שהאש היא זו ששרפה את הנייר, אך לפי אליעד, אין באמת הוכחה חד - משמעית לכך. ייתכן שהנייר נשרף מסיבה אחרת, והאש היא רק דבר שהתרחש במקביל ולא בהכרח סיבת הבעירה. אליעד מדגיש כי למרות שנראה בבירור שיש קשר בין אירועים, הקשר הזה אינו בהכרח מחייב או מוכרח.
האם סיבתיות הייתה קיימת אם כל המציאות הייתה רגע אחד בלבד?
כדי להבהיר את הנקודה, אליעד משתמש בדוגמה תאורטית שבה המציאות כולה קיימת רק ברגע אחד בודד, ללא עבר וללא עתיד. הוא מבהיר שבמציאות כזו, אי אפשר לדבר כלל על סיבה ותוצאה, כי אם יש רק רגע אחד, כל דבר יהיה גם הסיבה וגם התוצאה של עצמו. אין אפשרות לומר שאירוע מסוים גרם לאירוע אחר, כי אין אירוע קודם ואירוע הבא. כל דבר הוא סיבה לעצמו ותוצאה של עצמו בו זמנית, ולכן הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה הופך להיות חסר משמעות.
האם האירוע הראשון בזמן חייב סיבה?
אליעד מסביר שגם אם מנסים לדמיין את האירוע הראשון בציר הזמן, כמו למשל רגע בריאת הזמן עצמו, מגיעים למסקנה שלא יכול להיות לאירוע הראשון סיבה קודמת, כי לפניו לא היה שום דבר. הוא מסביר שכיוון שאין סיבה ראשונה, עצם התפיסה של סיבתיות כבר מתערערת, ומדגיש בכך שהתחושה שלנו שיש קשר של סיבתיות בין אירועים, היא תחושה בלבד ולא עובדה הכרחית.
האם אי - הבנת הסיבה הופכת אירוע לאקראי?
אליעד מדגיש שאם האדם לא מבין את הסיבה לאירוע מסוים, הוא נוטה לחשוב שהאירוע הוא אקראי. אך הוא מסביר שזו טעות, כי העובדה שהאדם אינו מבין למה אירוע מסוים התרחש, אינה אומרת שלאירוע אין סיבה כלל. בנוסף, אם האדם חושב שהוא מבין את הסיבה, זה עדיין לא בהכרח אומר שהוא באמת זיהה את הסיבה האמיתית, שכן תמיד קיימת האפשרות שהאירוע התרחש מסיבה אחרת שהאדם לא מודע לה.
האם המציאות חייבת להמשיך להיות כפי שהייתה עד כה?
אליעד נותן דוגמה נוספת שבה כדור הארץ משנה פתאום את מהירות סיבובו, או שהשמש מתחילה לזרוח באופן בלתי סדיר, פעם כן ופעם לא. אם זה היה קורה, האדם היה מתקשה לצפות את העתיד, כי כל תפיסת העתיד מבוססת על ההנחה שהמציאות צריכה להמשיך להיות דומה לעבר. אם הדברים היו משתנים באופן בלתי צפוי, האדם היה חווה זאת כאקראי. מכאן, מסביר אליעד, שכל התפיסה שלנו לגבי מה צפוי לקרות מבוססת על הרגל ועל תחושת ההמשכיות, ולא על חוקיות מוחלטת המחייבת את המציאות.
האם קיומנו או קיום המציאות ברגע הבא מובטח?
אליעד שואל האם יש משהו שמחייב את קיומו של העולם או את קיום האדם בעוד רגע אחד קדימה. הוא טוען שאין שום דבר בעולם שיכול להבטיח שהתודעה, הזמן, המרחב או העצמי של האדם ימשיכו להתקיים ברגע הבא. הוא נותן דוגמה קיצונית של נייר שנקרע: העובדה שהנייר נקרע ברגע הקודם לא מחייבת אותו להיות קרוע גם ברגע הבא. תיאורטית, אפילו באופן מדעי - בדיוני, הנייר יכול לחזור להיות שלם. דוגמה נוספת היא כף היד בעלת חמש אצבעות: אין שום חוק מוחלט שמחייב שבעוד רגע לא יהיו לה שש אצבעות. אליעד מדגיש שמדובר בתחושת המשכיות בלבד, לא בחוק מוחלט.
האם ההמשכיות ברגע הנוכחי היא תחושה חדשה לגמרי?
אליעד מחדד נקודה זו עוד יותר, ומסביר שהתחושה של האדם שהרגע הנוכחי הוא המשך של הרגע הקודם היא למעשה תחושה חדשה לחלוטין שמופיעה רק ברגע הזה. אין שום מחויבות שהרגע הבא יהיה דומה לרגע הזה או שיהיה קשור אליו. מכיוון שכל אפשרויות המציאות קיימות כפוטנציאל אינסופי, הרי שאין באמת הכרח שאירוע אחד יחייב את האירוע הבא אחריו, ולכן כל תחושת הסיבתיות היא לא יותר מאשליה.
מה המשמעות האמיתית של סיבה ותוצאה?
אליעד מסכם ואומר שהתחושה של האדם שקיים קשר של סיבתיות בעולם, אינה יותר מאשר תחושה סובייקטיבית. גם אם קיימת סיבה, התוצאה תמיד יכולה להיות שונה, כיוון שהמציאות היא אפשרות אינסופית שאינה מחויבת להמשיך באותה הדרך. הוא קורא לצופים להתבונן בכך לעומק כדי להבין זאת באופן ברור יותר, ובכך להגיע להבנה אינסופית יותר על מהות הקיום והמציאות.
- האם יש קשר הכרחי בין סיבה לתוצאה?
- האם המציאות חייבת להיות המשכית?
- סיבתיות - מציאות או אשליה?
- מהי אקראיות ומהי דטרמיניזם?
- האם יש משהו שמבטיח את קיום המציאות?
הפעם אני רוצה לתת נקודת מבט, על אחת מהנחות היסוד של התודעה האנושית
והיא הקשר של סיבה ותוצאה.
סיבה ותוצאה, כל דבר בעצם מביא לאירוע אחר, יש לכל סיבה מסובב
אם קורה משהו זה בגלל שרצית את הדבר, ואם לא קרה מה שרצית, זה היה אקראי.
כמו לדוגמה, מדליקים אש ושורפים נייר, בעצם, ההנחה היא שבגלל האש הנייר נשרף עכשיו.
מי שיתבונן על העניין הזה לעומק, יראה שכל הסיבתיות בעולם, זו סה"כ תחושה, אני לא אומר שאין את התחושה הזו שזה קרה
אבל זה שזו תחושה, זה לא אומר שבגלל שנעשה משהו. אז אחריו בהכרח יש תוצאה לנעשה, תוצאה של הסיבה.
ומי שיתבונן, ויחשוב שאילו היה רק רגע אחד, לא היה שייך שיהיה סיבה ותוצאה, אם המציאות כולה היתה רק רגע אחד
לא היה שייך סיבה ותוצאה, כל המציאות כולה רק רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו
הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית.
ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, הסיבה הראשונה שבו נוצרה הסיבה הראשונה, ולפני הסיבה הראשונה אין שום דבר, והאירוע הראשון הוא היווצרות הזמן, האפשרות של היווצרות האירועים
ולרגע הזה שלפניו אין שום דבר, אין סיבה.
וכל מה שאני בא לאמר שכל הסיבה והתוצאה בעולם, זו רק תחושה.
ועוד נקודת הסתכלות, אם יש אירוע והאדם מבין למה זה קרה, אז מבחינתו יש סיבה למה זה קרה
ואם הוא לא מבין למה זה קרה, אז מבחינתו אין סיבה, אבל זה שאתה לא מבין למה זה קרה
זה לא אומר שאין סיבה, וזה שאתה חושב שאתה מבין מה הסיבה, זה לא אומר שזה קרה בגלל ש... אלא בכלל יכול להיות שזה קרה למרות ש...
כמו שהאש שורפת את הנייר, לא בטוח שזה בגלל האש שהנייר נשרף.
זה שמתרחש משהו ונראה שהוא התוצאה לדבר שקדם לו, זה לא אומר בהכרח שהדבר שקדם לו הוא הסיבה, גם אם נראה שכך הדבר.
אחת מהנחות היסוד של האדם, שהמציאות צריכה להמשיך להיות כפי מה שהיא.
לו יצוייר נניח שכדור הארץ היה משנה את מהירות הסיבוב שלו, נניח שהשמש לא זורחת קבוע כל יום, אלא פעם זורחת פעם לא, אז האדם היה רואה את הדבר כאקראי
כי המציאות היא אפשרית, והאם יש משהו שמחייב את העולם שלנו להיות קיים בעוד רגע
ולכל מי שאומר שהעולם נברא, וגם מי שלא אומר כך, האם מחייב שהמקום והזמן ימשכו
אפילו שהאדם עצמו קיים, הוא אומר אני ואני ואני, האם אתה מתחייב שתהיה קיים
אני לא מדבר על חי או מת, על זה אי אפשר כמובן להתחייב, אני מדבר על התודעה
מי יתחייב שהתודעה תישאר גם בעוד רגע.
לדוגמה, אדם שקורע נייר, האם מחויב שהנייר קרוע בגלל שהוא קרע אותו
אבל עכשיו נשאל את האמת, האם זה שהאדם קרע את הנייר ברגע הקודם, האם זה מחייב את הנייר ברגע הזה להיות קרוע?
יכול להיות תיאורטית, אפילו כמדע בדיוני, יכול להיות שהנייר יחזור לקדמותו.
והאם כף היד שיש בה כרגע 5 אצבעות, גם אם זה נשמע דמיוני
האם זה מחייב שבעוד רגע לא יהיו לה 6 אצבעות?
ואני מחדד, הרגע הקודם, אתה רק מרגיש שהוא הסיבה לרגע הזה, כי הסיבה היא לא מחייבת את התוצאה, זו רק תחושה של המשכיות.
כי המציאות יכולה להביא לתוצאה אחרת בכלל או הפוכה.
וזה שאדם מרגיש שהרגע הזה הוא בכלל המשך של הרגע הקודם, זה לא מחייב
ומי שיתבונן יראה שהתחושה של ההמשכיות ברגע הזה, היא חדשה והיא רק תחושה של הרגע הזה, בלי קשר לרגע הקודם.
ולמרות שיכול להיות שיש סיבה, התוצאה עדיין יכולה לנוע בטווח של הפוטנציאל האינסופי של המציאות, שהוא לא משתנה אף פעם, ומאחר שהאדם מבין שמצד האמת התוצאה תמיד יכולה להיות פוטנציאל אינסופי, הוא יכול להבין שהתחושה של הסיבתיות, היא לא יותר מאשר תחושה
ושיהיה לכולם המשך יום של הבנה אינסופית.
והיא הקשר של סיבה ותוצאה.
סיבה ותוצאה, כל דבר בעצם מביא לאירוע אחר, יש לכל סיבה מסובב
אם קורה משהו זה בגלל שרצית את הדבר, ואם לא קרה מה שרצית, זה היה אקראי.
כמו לדוגמה, מדליקים אש ושורפים נייר, בעצם, ההנחה היא שבגלל האש הנייר נשרף עכשיו.
מי שיתבונן על העניין הזה לעומק, יראה שכל הסיבתיות בעולם, זו סה"כ תחושה, אני לא אומר שאין את התחושה הזו שזה קרה
אבל זה שזו תחושה, זה לא אומר שבגלל שנעשה משהו. אז אחריו בהכרח יש תוצאה לנעשה, תוצאה של הסיבה.
ומי שיתבונן, ויחשוב שאילו היה רק רגע אחד, לא היה שייך שיהיה סיבה ותוצאה, אם המציאות כולה היתה רק רגע אחד
לא היה שייך סיבה ותוצאה, כל המציאות כולה רק רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו
הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית.
ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, הסיבה הראשונה שבו נוצרה הסיבה הראשונה, ולפני הסיבה הראשונה אין שום דבר, והאירוע הראשון הוא היווצרות הזמן, האפשרות של היווצרות האירועים
ולרגע הזה שלפניו אין שום דבר, אין סיבה.
וכל מה שאני בא לאמר שכל הסיבה והתוצאה בעולם, זו רק תחושה.
ועוד נקודת הסתכלות, אם יש אירוע והאדם מבין למה זה קרה, אז מבחינתו יש סיבה למה זה קרה
ואם הוא לא מבין למה זה קרה, אז מבחינתו אין סיבה, אבל זה שאתה לא מבין למה זה קרה
זה לא אומר שאין סיבה, וזה שאתה חושב שאתה מבין מה הסיבה, זה לא אומר שזה קרה בגלל ש... אלא בכלל יכול להיות שזה קרה למרות ש...
כמו שהאש שורפת את הנייר, לא בטוח שזה בגלל האש שהנייר נשרף.
זה שמתרחש משהו ונראה שהוא התוצאה לדבר שקדם לו, זה לא אומר בהכרח שהדבר שקדם לו הוא הסיבה, גם אם נראה שכך הדבר.
אחת מהנחות היסוד של האדם, שהמציאות צריכה להמשיך להיות כפי מה שהיא.
לו יצוייר נניח שכדור הארץ היה משנה את מהירות הסיבוב שלו, נניח שהשמש לא זורחת קבוע כל יום, אלא פעם זורחת פעם לא, אז האדם היה רואה את הדבר כאקראי
כי המציאות היא אפשרית, והאם יש משהו שמחייב את העולם שלנו להיות קיים בעוד רגע
ולכל מי שאומר שהעולם נברא, וגם מי שלא אומר כך, האם מחייב שהמקום והזמן ימשכו
אפילו שהאדם עצמו קיים, הוא אומר אני ואני ואני, האם אתה מתחייב שתהיה קיים
אני לא מדבר על חי או מת, על זה אי אפשר כמובן להתחייב, אני מדבר על התודעה
מי יתחייב שהתודעה תישאר גם בעוד רגע.
לדוגמה, אדם שקורע נייר, האם מחויב שהנייר קרוע בגלל שהוא קרע אותו
אבל עכשיו נשאל את האמת, האם זה שהאדם קרע את הנייר ברגע הקודם, האם זה מחייב את הנייר ברגע הזה להיות קרוע?
יכול להיות תיאורטית, אפילו כמדע בדיוני, יכול להיות שהנייר יחזור לקדמותו.
והאם כף היד שיש בה כרגע 5 אצבעות, גם אם זה נשמע דמיוני
האם זה מחייב שבעוד רגע לא יהיו לה 6 אצבעות?
ואני מחדד, הרגע הקודם, אתה רק מרגיש שהוא הסיבה לרגע הזה, כי הסיבה היא לא מחייבת את התוצאה, זו רק תחושה של המשכיות.
כי המציאות יכולה להביא לתוצאה אחרת בכלל או הפוכה.
וזה שאדם מרגיש שהרגע הזה הוא בכלל המשך של הרגע הקודם, זה לא מחייב
ומי שיתבונן יראה שהתחושה של ההמשכיות ברגע הזה, היא חדשה והיא רק תחושה של הרגע הזה, בלי קשר לרגע הקודם.
ולמרות שיכול להיות שיש סיבה, התוצאה עדיין יכולה לנוע בטווח של הפוטנציאל האינסופי של המציאות, שהוא לא משתנה אף פעם, ומאחר שהאדם מבין שמצד האמת התוצאה תמיד יכולה להיות פוטנציאל אינסופי, הוא יכול להבין שהתחושה של הסיבתיות, היא לא יותר מאשר תחושה
ושיהיה לכולם המשך יום של הבנה אינסופית.