למה אלוהים השתגע ומה המשמעות של חוויית הצמצום?

הנושא המרכזי שבו עוסק אליעד כהן בהרצאה הוא הרעיון ש"אלוהים השתגע", ומהי המשמעות האמיתית של חוויית הצמצום שהובילה לאותה "שיגעון". אליעד מסביר תחילה את משמעות הביטוי "אלוהים השתגע" בעזרת דוגמא פשוטה: אלוהים, שהוא הכוח המוחלט, בעל יכולת בלתי מוגבלת, פתאום מדמיין את עצמו בצורה מוגבלת מאוד. הוא מדמיין את עצמו כ"עבד", כלומר, כישות שהיא מוגבלת ולא יכולה לבצע כל מה שהיא רוצה, ולכן נוצרת תחושת חוסר אונים. למשל, האדם חווה עצמו כעבד מפני שהוא אינו יכול לנסוע במהירות שהוא רוצה, הוא אינו יכול לעבור דרך קירות או לראות מאחוריהם, והוא לא מרגיש שהוא שולט במציאות סביבו.

המשמעות של חוויית הצמצום שאליעד מתאר, היא שאלוהים למעשה "השתגע" משום שהוא שכח במובן מסוים שהוא אלוהים. הוא שכח את היותו כל - יכול וחסר הגבלות, ולכן הוא סובל, מתייסר וחווה בעיות וקונפליקטים שונים. דוגמא לכך: אליעד מציג מצב שבו אדם אינו מסוגל לראות מה מתרחש מאחורי הקיר, ומבחינתו הדבר נתפס כמגבלה. אולם בפועל, האדם הזה הוא בעצמו אלוהים, הוא למעשה יוצר את הקיר ואת כל מה שמאחוריו, ולכן תחושת חוסר היכולת שלו לראות מאחורי הקיר נובעת מחוסר מודעות לכך שהוא - הוא היוצר של המגבלה הזאת.

האם באמת יש גבולות או שאנחנו רק מדמיינים אותם?

אליעד ממשיך ומדגיש שהאדם למעשה אינו מודע לכך שכל המגבלות הן פרי דמיונו, משום שהוא בוחר לשכוח במכוון שהוא אלוהים, ועל כן הוא חווה את עצמו כנפרד, מוגבל וחסר אונים. דוגמא נוספת שאליעד מביא כדי להסביר את הקונספט הזה, היא שאדם יכול לחשוב שהוא נמצא בחדר סגור ולא יכול לצאת החוצה, אך בעצם הוא זה שיצר במוחו את החדר ואת התחושה שהוא מוגבל בתוכו. ברגע שהאדם יכיר בכך שהוא זה שיוצר את הגבול, המגבלה תפסיק להתקיים.

אליעד חוזר על הרעיון המרכזי ומסביר שהשיגעון של אלוהים מתבטא בכך שהוא החליט במודע או שלא במודע להתעלם מכך שהוא אלוהים, ולחוות את עצמו כנפרד ומוגבל. במילים אחרות, אלוהים השתגע כי הוא הפך את האינסוף לסופי, את השלמות לחיסרון ואת הכל יכול למוגבל.

איך אפשר לצאת מ"השיגעון" של אלוהים?

אליעד מסביר שגם הפתרון לאותו "שיגעון" מצוי בתוך ההבנה העמוקה של החוויה. אם האדם יתבונן פנימה ויבין שהוא זה שמייצר את המגבלות שלו, הוא יוכל להבין לעומק את העובדה שהוא בעצם אלוהים. כאשר האדם יכיר שהוא זה שמייצר את החוויה ואת המגבלות שלו, הגבול ייעלם מעצמו, והאדם יחווה את עצמו שוב כאלוהים בלתי מוגבל.

דוגמא נוספת שהוא נותן היא שהאדם מדמיין שהוא לא יכול לעבור דרך קירות, אבל אם הוא יבין באמת שהקיר הזה הוא בסך הכל דמיון שהוא יצר לעצמו, במובן העמוק, כבר לא תהיה שום משמעות לכך שהקיר קיים או לא קיים. עצם ההבנה הזו מבטלת את ההפרדה המדומה בין האדם לאלוהים ומחזירה את האדם לחוויית האינסוף.

מה הקשר בין תחושת המוגבלות לתחושת השיגעון?

הקשר שאליעד מציג בין תחושת המוגבלות לבין השיגעון של אלוהים הוא עמוק ומשמעותי. אליעד מסביר שתחושת המוגבלות היא שיגעון מכיוון שאלוהים למעשה שכח שהוא כל - יכול ובחר להרגיש את עצמו חסר אונים, מוגבל ותלוי במציאות חיצונית. לפי אליעד, עצם התחושה שיש גבולות ומגבלות במציאות היא סימן ברור לכך שאלוהים (כלומר האדם עצמו, לפי השקפתו) אכן השתגע.

אליעד מדגיש שאין זה אומר ש"השיגעון" הוא רע או שגוי, אלא שהוא פשוט מתאר מצב תודעה מסוים שבו האדם שוכח שהוא אינסופי ומדמיין שהוא סופי. האדם "משוגע" כי הוא מאמין לגבולות שהוא עצמו יצר, ומסרב להכיר בכך שהוא יוצר אותם. אליעד מעודד לחקור את המגבלות האלה, לבחון אותן לעומק, וכך לגלות שהן אינן אמיתיות.

למה מלכתחילה אלוהים בחר להשתגע?

אליעד מעלה גם את השאלה החשובה מדוע אלוהים בכלל בחר להשתגע. הוא מסביר שהסיבה לכך היא שאלוהים בחר לחוות חוויה של הפרדה ומוגבלות כדי לגלות את עצמו מחדש. ההשתגעות של אלוהים, או חוויית הצמצום, נועדה ליצור קונטרסט ועניין במציאות. אלוהים, כאינסוף מושלם, יצר את המצב הזה כדי לחוות את עצמו מזוויות חדשות, לעבור את החוויה של חוסר שלמות, קונפליקט, כאב ושכחה, כדי שבהמשך יוכל לחוות מחדש את השלמות שלו, את האינסופיות ואת האיחוד המוחלט.

אליעד מסכם את ההסבר באמירה ברורה שהמטרה של האדם היא להבין באמת, לעומק, את מהות ההשתגעות של אלוהים, ולראות שכל המציאות שלו היא בעצם ביטוי לכך שהוא עצמו בחר להתעלם מכוחו ומאינסופיותו.