מה זה אומר לקחת את החיים כמשחק?

אחת מהנקודות המרכזיות שאליעד כהן מעלה בשיחה היא ההבדל בין תפיסת החיים כמשחק לבין תפיסתם כמשהו רציני ומחייב. לפי אליעד, כאשר אדם מפסיק לראות את החיים כמשחק, הוא מתחיל להזדהות עם הדמויות שהוא משחק ועם התוצאות של מעשיו. כשהוא מזדהה עם התוצאות, מתחילה אצלו תחושה של כובד, של אחריות מוגזמת ושל פחד גדול מכישלון. כלומר, המשחק הופך למאבק הישרדות.

דוגמה שאליעד מביא לכך היא אדם שפוחד להיכנס לקשר עם אישה, כי הוא נפגע בעבר בפרידה קשה. אדם כזה נמנע מלהיכנס שוב למשחק הזוגיות בגלל הפחד לחוות שוב את הכאב שחווה בעבר. במקרה זה, המשחק (הקשר הזוגי) הפך בעיניו לדבר כבד ורציני מדי.

מה מונע מאדם לחזור לשחק את משחק החיים?

הבעיה המרכזית שאליעד מצביע עליה היא הזדהות עמוקה עם תחושת החובה להיות משהו מסוים. האדם חושב "אני חייב להיות מצליח", "אני חייב להיות חכם", "אני חייב להיות מושך" וכדומה. כל תחושת חובה כזו יוצרת פחד ואיום, ולכן האדם מפסיק לשחק. המשחק מפסיק להיות משחק והופך לנטל של הוכחה עצמית, ולכן הוא נעצר.

אליעד מדגיש שכדי לשחק שוב, האדם צריך להיות מוכן לקבל גם את הכישלון. הוא צריך להפסיק לפחד מלהיות חנון, לוזר, או פשוט מישהו שלא מצליח. רק מי שמוכן לקבל את האפשרות להיכשל או להיראות טיפש - יכול לשחק שוב בצורה חופשית.

כיצד משתחררים מתחושת החובה להיות משהו?

אליעד מסביר שהשחרור מגיע מתוך ההבנה שתחושת החובה הזאת היא בעצם אשליה. הוא אומר שהאדם חייב להבין שזה בסך הכל רצון שלו, ושלא באמת מחויב לו להיות כזה או אחר. ברגע שהאדם מבין שהדמויות שהוא מנסה לגלם אינן מגדירות אותו באופן אמיתי, הוא משוחרר מהתחושה הכבדה של החובה. הוא יכול להמשיך לרצות ולהתאמץ, אבל הוא יעשה זאת מתוך חופש ולא מתוך פחד.

לדוגמה, כאשר אדם מבין שהוא לא באמת חייב להיראות טוב מול אישה, הוא יכול לשחק במשחק הזוגיות בלי תחושת איום קיומית. הוא כבר לא יפחד כל כך מהאפשרות להיכשל או להיראות מגוחך.

מה הקשר בין רצון לפחד?

נקודה חשובה נוספת שאליעד מעלה היא שכל רצון גדול תמיד כולל בתוכו פחד גדול - הפחד לא להשיג את מה שרוצים. כאשר הרצון חזק מדי, הפחד הופך להיות בלתי נסבל. זה בדיוק מה שגורם לאנשים להפסיק לשחק את המשחק.

כדי לחזור למשחק, האדם חייב להפסיק לפחד. אליעד מסביר שכדי לעשות זאת, האדם צריך להיות מוכן לקבל גם את התוצאה הלא רצויה, כגון להיראות חנון או להיכשל בצורה כלשהי. כאשר אדם אינו פוחד מהאפשרויות הללו, הוא באמת משוחרר לשחק.

איך אפשר לחזור לחוות שמחה והנאה מהחיים?

הדרך לכך היא לקבל את המשחק כמשחק - להבין שאין תוצאה שמאיימת עליך באמת, שאין חובה להיות משהו מסוים. אליעד מסביר כי כשאדם לוקח את החיים כמשחק, הוא מבין שהכל זמני וחולף, ושהתוצאות אינן באמת חשובות. הוא יכול ליהנות מהחוויה עצמה בלי לחשוב יותר מדי על "מה יהיה אם אכשל".

מה המשמעות של לקבל את עצמך?

לקבל את עצמך, לפי אליעד, זה אומר להיות בסדר עם מי שאתה גם כאשר אתה לא מושלם, גם כאשר אחרים לא מתרשמים ממך. ברגע שאדם מצליח לקבל את עצמו גם כשהוא "חנון" או "לוזר", הוא באמת חופשי לשחק את המשחק בלי פחדים. הקבלה העצמית מאפשרת לאדם לחיות מתוך חופש ולא מתוך תחושה שהוא חייב להוכיח משהו לאחרים או לעצמו.

איך מזהים אם הרצון שלנו נובע מפחד?

אליעד מסביר שכאשר אדם מרגיש...

מהו "המשחק" ומה מונע מאיתנו לחזור אליו?

במהלך השיחה, עולה תחושת תקיעות וייאוש. האדם מדבר על חוסר רצון מוחלט, על כך שהוא מדוכא, נטול שמחת חיים, לא רוצה לחיות, לא רוצה לעשות כלום. אך מתוך הדיכאון הזה, אליעד מנסה לברר מה כן קיים - איזה רצון עדיין נשאר, גם אם קלוש. המטרה היא להבין את הסיבה שבגללה האדם כבר לא רוצה "לשחק את המשחק" של החיים, כלומר, - לחוות, לרצות, לפעול, להעז.

הבחירה להפסיק לשחק מגיעה מתוך פחד עמוק מלהיפגע. לדוגמה, האדם מסביר שלא מוכן לחזור לקשר עם בחורה, בגלל שהוא לא מוכן לחוות שוב את הכאב שחווה בפרידה קודמת. הוא חושש מהפגיעה האפשרית ולכן נמנע לחלוטין מלהיכנס למשחק הזה שוב.

למה אדם מרגיש תקיעות או חוסר חשק לחיות?

המצב שבו אדם אומר "אין לי חשק לחיות" הוא תוצאה של חוסר תנועה פנימית. כלומר, אין רצון שמוביל אותו לפעולה. אך אליעד מצביע על כך שזה לא מדויק. תמיד יש רצון כלשהו, אפילו אם מדובר ברצון להרגיש את תחושת החיים, רצון לשמוח, רצון לא להרגיש רע.

התחושה שאין רצון נובעת מהזדהות עם תחושת התקיעות. האדם מרגיש שכל מה שינסה לעשות - בין אם זה להקים עסק, להתחיל קשר רומנטי או אפילו לאכול - ירגיש חסר טעם. זו עמדה שורשית של ויתור על המשחק, על החיים עצמם.

מהו "רצון לחזור לשחק"?

לשחק פירושו להיות בתנועה, לחיות, לפעול, להעז, גם אם יש סיכוי להיפגע. המשחק הוא החוויה של הרצון עצמו - הרצון להשיג משהו, להיות משהו, לחוות משהו.

הבעיה נוצרת כאשר אדם מרגיש שהוא חייב להיות משהו מסוים. אז הוא מפסיק לשחק, כי המשחק כבר לא חופשי. הוא מלא באיומים פנימיים: אם לא אהיה מצליח, או אם לא אוהבו אותי - אז אני לא בסדר. כשהמשחק נהפך למחויב, הוא מפסיק להיות משחק והופך למאבק. ואז האדם עוצר, כי הוא לא מוכן לחוות שוב את התסכול.

איך משתחררים מהחובה להיות משהו?

כדי להשתחרר, יש להפסיק להזדהות עם התחושה שחייבים להיות מישהו מסוים - מצליח, אהוב, מושך, חכם, חזק. האדם אומר "אני מרגיש שאני צריך להיות משהו עם עצמי", אבל ברגע שהוא מזדהה עם זה, הוא נופל למלכודת. במקום זה, צריך להבין שזה רק רצון - ולבחור אם להזדהות איתו או לא.

לדוגמה: אם אתה רוצה להיראות טוב מול בחורה, אבל אתה מבין שזה רק רצון - אז אתה יכול לבחור לשחק את המשחק הזה, בלי להרגיש שזה מאיים על הזהות שלך. השחרור מגיע מההבנה שזו רק דמות שאתה משחק - לא מי שאתה באמת.

מה הקשר בין רצון לפחד?

כל רצון גדול כולל בתוכו פחד מקביל - הפחד לא להשיג את מה שרוצים. לכן, אדם שמאוד רוצה להיות נאהב או להצליח, גם מאוד מפחד מההפך. כאשר הפחד גובר, הוא מפסיק לרצות - כדי להגן על עצמו.

אליעד מסביר שכדי לשחק שוב, צריך להפסיק לפחד מלהיכשל, מלהיות לוזר, מלהיראות טיפש. רק מי שמוכן להיות חנון, או לצאת טמבל מול אחרים - יכול באמת לשחק את המשחק בלי פחד.

מה ההפך ממשחק?

ההפך ממשחק הוא תחושת חובה, כובד, רצינות יתר. כשאדם רואה את החיים כמאבק הישרדות ולא כמשחק, הוא כבר לא נהנה. הוא עסוק בלהוכיח את עצמו, בלא להיכשל, בלא להיראות רע.

כדי לחזור לשחק, צריך להחזיר לעצמך את האפשרות לראות את הכל כמשחק. גם כישלון, גם הצלחה - הם רק חלק מהחוויה. אליעד אומר שכאשר אדם מרגיש שהוא לא חייב לנצח - אז הוא שוב חופשי לשחק.

מה זה באמת אומר "לקחת את החיים כמשחק"?

לקחת את החיים כמשחק פירושו להפסיק להזדהות עם התוצאות, עם הכישלונות, עם הדמויות שאתה משחק בהן. אדם יכול להיות חנון, או לוזר, או מצליחן - אבל הוא לא זה. הוא השחקן שמשחק את זה.

משחק לא אומר רפיון או חוסר רצינות, אלא הבנה שהכל זמני, ושום דבר לא באמת מחייב אותך. אם אתה בוחר לשחק - זה מתוך חופש, לא מתוך פחד.

למה קשה לנו "לשחרר" ולחזור לשחק?

כי יש חוויות עבר כואבות שמטילות פחד. לדוגמה, אם היית בקשר קשה בעבר, ועכשיו אתה נמנע מכל קשר - אתה עושה זאת כדי לא להיפגע שוב. כלומר, אתה לא מפחד מהקשר עצמו, אלא מהאפשרות להיפגע שוב.

אליעד מסביר שזה כמו שבועה פנימית: "אני לעולם לא אתן לעצמי להיפגע שוב". ואז אתה לא מרשה לעצמך לשחק. אבל זהו שקר פנימי - כי בעצם אתה כן רוצה לחוות, אתה פשוט מפחד.

איך להתקדם מהמקום...

מהו חופש פנימי ומהו חופש חיצוני?

בהרצאה אליעד כהן מציע דיון מעמיק על חופש פנימי וחופש חיצוני, תוך התמקדות בשאלה מהו חופש אמיתי ואיך ניתן להשיג אותו. ישנו הבדל בין חופש חיצוני, שהוא כל מה שמאפשר לנו לפעול בעולם החיצוני, לבין החופש הפנימי, שמקורו בהבנה עמוקה של עצמנו ויכולתנו להשתחרר מהמגבלות האישיות שלנו. חופש פנימי מתקבל כשיש לנו את היכולת להרגיש חופשיים גם בתנאים חיצוניים לא אידיאליים, וזה לא תמיד תלוי במציאות החיצונית.

איך יצאנו לחופש אמיתי?

אליעד מציע כי הדרך לחופש פנימי היא לא בהכרח דרך של שינוי מציאות חיצונית, אלא דרך של שינוי ההבנה שלנו לגבי עצמנו. השיח עם עצמנו והיכולת לשנות את תפיסתנו לגבי החיים הם שמביאים אותנו לחופש אמיתי. לדבריו, במקרים רבים אנחנו נשארים לכודים במעגלים פנימיים, מבלי להבין שאנחנו יכולים לשחרר את עצמנו מהמגבלות האלו.

האם לחופש יש יתרונות וחסרונות?

ישנם יתרונות ברורים לחיים של חופש פנימי וחיצוני, אך ישנם גם חסרונות שנכנסים לתמונה, במיוחד כשחופש יכול להוביל לבידוד או לעומס רגשי. חופש פנימי דורש מאיתנו להתמודד עם רגשות שיכולים להיווצר בעקבות חוויות של בדידות, חוסר רצון או תחושת ניתוק מהסביבה.

האם חופש זה טוב או רע?

לפי אליעד, חופש לא תמיד מתפרש כיתרון בלעדי. לפעמים חופש עלול להוביל אותנו למקום של אובדן משמעות, כאשר כל אחד מאיתנו שואל את עצמו: "מה לעשות עם כל החופש הזה?". החופש יכול להיות קשה ומבלבל, במיוחד כשאנחנו לא יודעים איך לנצל אותו בצורה שתביא לנו אושר אמיתי. החופש שמלווה בתחושת חוסר יעד או כיוון יכול להוביל אותנו לשעמום...