וכאשר האדם מגיע לסוף ולקצה רמת העומק האפשרית של השכל שלו, אז הוא מגלה מידע חדש. והאדם מתוך הרגל מנסה להבין את המידע הזה בשכל הרגיל שלו. אך המידע הזה שהוא אמיתי ונכון, כדי להבין אותו לשם כך על האדם להשתמש בעומק השכל שלו, דהיינו, בשורש השכל שלו, דהיינו, בשכל עם יכולת תפישה על אנושית ואיך סופית.

אך מחמת שהאדם עוד לא הביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הזה שבו, לכן המידע שאותו האדם מגלה בסוף עומק ההתבוננות שלו, הוא נתפש בעיני האדם כשאלה מאוד גדולה, שהיא שאלת כל השאלות. כי את המידע הזה אפשר להבין רק בשכל על אנושי, דהיינו, רק עם שורש השכל.

ומאחר שהאדם מנסה בשכל רגיל להבין את המידע שאותו אפשר להבין רק עם שורש השכל, לכן המידע הזה לא נכנס בתוך השכל של האדם, ואז הוא נדמה לאדם כשאלה מאוד גדולה. שאלה כ"כ גדולה, עד שאי אפשר בשום דרך למצוא לה הסבר בשכל האנושי.

והדבר הוא מוכרח. דהיינו, מוכרח שלא יהיה הסבר בשכל אנושי. כי מהות המידע, קשורה לרמת העומק של שורש השכל של האדם. כי כל השכל של האדם, הוא רק חלק קטן מיכולת תפישה גדולה עוד יותר. שאיתה ורק איתה אפשר להבין את עומק המציאות.

והאדם שאין לו מושג מהו השכל העל אנושי, וכיצד שם באותו שכל תופשים את המציאות, הוא חושב שהמידע שאליו הוא הגיע, שהוא שאלה מאוד גדולה. השאלה הכי גדולה שבה הוא נתקל בחייו. למרות שבאמת זו בכלל תשובה ולא שאלה כלל.

וכאשר האדם מגיע לנקודה הזאת, עליו להשתמש ביכולת התפישה של שורש השכל של האדם. כי לכל אדם יש יכולות תפישה שונות. ויש לאדם את היכולת לתפוס במחשבתו את האין סוף. אך האדם לא משתמש בחיי היום יום ביכולת התפישה הזאת. משום ששם כל המציאות שלנו נתפשת אחרת.

וכאשר האדם רוצה לקבל תשובה לשאלת כל השאלות, עליו להשתמש ביכולת התפישה של שורש השכל האנושי. איך כיצד יכול האדם להתחבר ליכולת התפישה העל אנושית שלו?

והתשובה היא, שעל האדם לנסות לעשות 2 פעולות הפוכות בו זמנית, שהשילוב שלהן יגרום לאדם להתחבר לשורש השכל שלו, ולהבין את המציאות בשלמות.

והפעולה הראשונה שעל האדם לעשות, היא לנסות להמשיך להבין את מה שהוא לא מבין. דהיינו, על האדם לנסות להבין את מה שהוא לא מבין, עם השכל האנושי הרגיל שלו. אבל הדגש הוא לא לנסות להבין איך זה יכול להיות שהמידע נכון, אלא רק פשוט לנסות להבין עם השכל הרגיל, מהו המידע הזה שאותו קשה להבין.

כי בשכל האנושי הרגיל כן אפשר להבין את סיבת כל הסיבות וכולי. אבל אי אפשר להבין את הסיבה שמאפשרת את הקיום של סיבה כזאת. כי בשכל אנושי האדם לא יכול לתפוש במחשבתו את האפשרות שתהיה קיימת סיבה כזאת.

כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא סיבה שניתן לומר ולהגדיר אותה בשכל אנושי רגיל. אך בשכל אנושי רגיל, לא ניתן להבין את קיומה ואת מהותה של הסיבה הזאת. כי קיומה נוגד את יכולת התפישה האנושית.

ולכן, כאשר האדם מגיע לנקודת ההתחלה של כל האירועים כולם, שהיא בכלל נמצאת הרבה לפני ציר הזמן ומרחב המקום שלנו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא הסיבה שהיא נמצאת מחוץ לכל מעגלי הזמן האפשריים.

כי גם הזמן שלנו הוא חלק מישות זמן גדולה עוד יותר. וגם מרחב המקום שלנו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר. והסיבה הראשונה של כל הסיבות, נמצאת מחוץ לכל ציר הזמן ומרחבי המקום. דהיינו, היא נמצאת מחוץ לאין סוף מרחבי זמן. והיא נמצאת אחרי אין סוף תהליכים של סיבה ושל תוצאה, כי היא לפני שהיו בכלל סיבות או תוצאות. דהיינו, היא נמצאת גם מחוץ לעצמה.

כי קיומה של הסיבה הראשונה, נוגד את מהותה של עצמה. כי ברגע שאנחנו אומרים על דבר שהוא הסיבה הראשונה, הרי שבעצם אמרנו שהוא עצמו קיים בלי שהוא עצמו יהיה הסיבה של עצמו. כי נניח שנגדיר שדבר כלשהו הוא הסיבה הראשונה של כל הדברים, הרי שיש כאן סתירה פנימית.

כי שום דבר בעולם לא יכול להיות הסיבה של עצמו. ואם אנחנו אומרים על דבר כלשהו שהוא הסיבה הראשונה, הרי שהוא לא סיבת עצמו, כי הוא נפרד מכל הדברים. וא"כ הוא לא סיבת כל הדברים. או בפשיטות, לעולם לא ניתן להבין את הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה. כי תמיד אפשר לשאול, מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה.

כך שהסיבה הראשונה האמיתית, היא נמצאת גם מחוץ לעצמה. כי כדי שהיא תהיה סיבת כל הדברים וגם סיבת עצמה, הרי שהיא חייבת להיות גם מחוץ לעצמה. וזה כמובן דבר שלא נתפס בשכל אנושי. כי האדם לא מסוגל לתפוש דבר שהוא קיים בלי להיות קיים, ושהוא הסיבה של עצמו.

בכל מקרה, כאשר האדם מגיע לנקודת ההתחלה של סיבת כל הסיבות, עליו כן לנסות להבין את מה שהוא מבין ואת המידע שאליו הוא הגיע. אבל על האדם לא לנסות להבין עם השכל האנושי שלו, את אפשרות הקיום של המידע הזה.

כי בסוף הדרך האדם רואה את הסיבה הראשונה, והוא רואה שהיא נמצאת מחוץ לעצמה. כי היא גם סיבת כל הדברים והיא גם הסיבה של עצמה. ועל האדם כן לנסות להבין את המידע הזה, אבל לא לנסות להבין עם השכל האנושי איך זה יכול להיות שהמידע הזה נכון.

ועל ידי זה שהאדם מתבונן היטב על המידע שאליו הוא הגיע, ועל ידי זה שהאדם לא מנסה להבין עם השכל האנושי את אפשרות קיומו של המידע הזה, על ידי זה האדם מתחבר לשכל העל אנושי שלו. וליכולת התפישה העל שכלית, שורש השכל, השכל העל אנושי של האדם.

והחיבור של האדם לשורש השכל שלו, הוא אך ורק על ידי נקודת החיבור הזו. שהיא הניסיון להבין וההתעמקות להבין את סיבת כל הדברים, ואת נקודת ההתחלה ואת המהות של כל הדברים שיש במציאות. כי על ידי ההתעמקות של האדם, ההתעמקות עצמה מחברת את האדם לשורש השכל שלו.

ועל ידי זה שהאדם מתעמק ומנסה להבין את הסיבה הראשונה ואת נקודת ההתחלה הפנימית ביותר של כל הדברים, על ידי זה נפתחות לאדם עיני השכל שלו, והאדם מקבל שכל חדש. ואז המידע הגדול ביותר שנדמה לאדם כשאלת כל השאלות, הופך אצל האדם להיות תשובת כל התשובות.

ועוד נוסיף ונאמר, כי יש כאלו שנדמה להם שהם מבינים את סיבת כל הסיבות. וכל אחד מפרש פירוש אחר מהי סיבת כל הסיבות. אך על האדם להבין, כי כל זמן שסיבת כל הסיבות יכולה להיות אחרת ממה שהיא, הרי שהיא עצמה צריכה סיבה. וא"כ היא לא סיבת כל הסיבות.

לדוגמה: נניח שסיבת כל הסיבות היא כדי לעשות טוב. עכשיו על האדם לשאול את עצמו, האם זה הכרחי שהסיבה הזאת תתקיים? האם זה הכרחי שיהיה רצון כלשהו לעשות טוב? ומאחר שזה לא מוכרח שתהיה קיימת הסיבה של לעשות טוב, א"כ נמשיך לשאול מה הסיבה של הסיבה הזאת עצמה.

וכל סיבה שאליה מגיע האדם, תמיד על האדם לשאול את עצמו, האם הסיבה הזאת הכרחית? האם קיימת אפשרות תיאורטית שהסיבה הזאת לא תהיה קיימת? או שאולי היא תהיה קיימת בצורה קצת שונה או אחרת ממה שהיא? כי אם כן, אז עדיין יש לשאול מה הסיבה שלה עצמה.

ובנוסף יש להזכיר לאדם, כי גם אחרי שהוא ממציא סיבה כלשהי שהיא סיבת כל הסיבות, הרי שעל האדם עכשיו לחקור ולהבין, כיצד הסיבה הזאת באה לידי ביטוי בכל האירועים שיש בעולם, עד לרמת פרטי הפרטים של האירוע הקטן ביותר.

דהיינו, על האדם להבין כיצד הסיבה הראשונה מכריחה את כל האירועים שאחריה להיות כפי מה שהם. כי אם היא לא מכריחה את כל האירועים שאחריה להיות כפי מה שהם, הרי שעדין נוכל לשאול על חלק מהאירועים, מה הסיבה שלהם? והסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא הדבר שמכריח את כל האירועים להיות כפי מה שהם.

ואם אחרי שהאדם חושב שהוא גילה את סיבת כל הסיבות, הוא עדיין יכול לשאול על דבר כלשהו בעולם מה הסיבה שלו? ומדוע הוא דווקא כך ולא אחרת? ומדוע מוכרח שכל הדברים יהיו כפי מה שהם? כל זמן שהאדם עוד לא יודע להסביר כיצד הסיבה הראשונה מכריחה את כל הדברים שיש בעולם בכל רגע ורגע להיות כפי מה שהם, הרי שהאדם עוד לא הגיע אל הסיבה הראשונה.

כי ע"פ ההיגיון ניתן להבין, כי הסיבה מכריחה את התוצאה להיות כפי מה שהיא. כי אם הסיבה לא מכריחה את התוצאה להיות כפי מה שהיא, הרי שהיא לא הסיבה האמיתית, אלא יש סיבה אחרת. כי אם התוצאה לא מוכרחת להיות כפי מה שהיא, א"כ ניתן לשאול מה הסיבה שלה. וא"כ הסיבה לא מספיק טובה.

כי סיבה היא רק דבר שמכריח ומחייב את התוצאה להיות כפי מה שהיא. וסיבת כל הסיבות, מכריחה את כל מה שקיים בעולם בכל רגע ורגע ובכל מקום ומקום להיות כפי מה שהוא. והחכם האמיתי שיודע את סוד הסיבה הראשונה, הוא גם רואה בעיני שכלו את הקשר שיש בין הסיבה הראשונה של כל הסיבות לבין כל אירוע ואירוע שקורה בכל רגע ורגע.

ולהבין את סיבת כל הסיבות, פירושו להבין מהי הסיבה שמכריחה ומחייבת את כל הדברים להיות כפי מה שהם בכל רגע ובכל מקום.

ולכן למדע אין שמץ ואפילו לא קצה קצהו של הסבר מהי הסיבה הראשונה. כי המדע חוקר ומנסה לגלות מה היה לפני המפץ הגדול. אך זה כמובן לא עונה על השאלה של מה היה לפני מה שהיה לפני המפץ הגדול. וזה גם לא עונה על השאלה, של מהי הסיבה של התרחשות כל האירועים האלו. וזה גם לא עונה על השאלה, של איך אותו אירוע ראשון מכריח את כל האירועים שאחריו להיות כפי מה שהם.