... וללא שום הגדרה והגבלה, הרי שהאדם לא סובל כלל. ולא רק שהאדם לא סובל כלל, אלא שהאדם אפילו
נהנה בהנאה אמיתית, מכך שרצונו העצמי מתמלא על ידי המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ממש ללא שום שינוי כלשהו, הרי שרצונו של האדם מתמלא בשלמות, והאדם חווה
הנאה מהמציאות. ונמצא אם כן, כי קיומו של הסבל, תלוי בכך שלאדם יהיה רצון שמנוגד בצורה כלשהי, למציאות. והנה יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם ... של המציאות, ואז כל הנפרדות נעלמת לגמרי, ואז האדם לא יכול לסבול כלל. ואז מה שנשאר לאדם, זאת
הנאה שנובעת מהדבקות לאין סוף (והיא שונה
מההנאה של מילוי הרצון תוך כדי מודעות עצמית. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר.
וההנאה של המילוי רצון, היא רק בבחינת ושוב של האדם, כאשר הוא חוזר מהביטול בבחינת רצוא). כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות, שם אין שום רע כלל, כי אין שם שום ... האדם לא יודע שהוא עצמו קיים, ממילא אין לו שום רצון עצמי ושום סבל כלל, אלא שם יש רק את
ההנאה של השלמות בשלמות. כי האדם ככ
נהנה מהשלמות, עד שהוא לא יודע להבדיל בין טוב לרע כלל. ולכן טוב לאדם, בלי שהוא ידע שטוב לו. כי כדי שהאדם ידע שטוב לו, לשם כך הוא צריך להיות בתודעה, של הבדלה ... נמצא בשלמות בתוך השלמות של המציאות, שם אפילו תודעה עצמית אין. וממילא גם לא שייך תודעה של
הנאה וכיוב. אלא ששם האדם
נהנה בלי לדעת שהוא
נהנה. כי שם אין שום חיסרון כלל, אלא הכל בשלמות אמיתית. ויש גם מצב תודעתי אנושי נוסף, שבו האדם בכלל לא יודע שיש דבר כזה שלמות של המציאות. או נכון יותר לומר, ...