שנאת
חרדים, הסתה נגד
חרדים, רוצחים
חרדים, גיוס
חרדים לצבא, אברהם אבינו, חרדופוביה, לשנוא
חרדים, לא תרצח, ישי שליסל, רצח על רקע
דתי, שקרים של
דתיים, פרשת פנחס, שנאה
לחרדים, שמיעת קולות האם נכון לקשר בין
חרדים למעשה רצח? בהרצאה, אליעד כהן עוסק בשאלה האם יש מקום להדגיש את העובדה שהרוצח היה
חרדי, לאור מקרה שבו אדם
חרדי רצח את אשתו. הוא מציין כי פעמים רבות התקשורת מציינת את מוצאו
הדתי של הרוצח, מה שמעורר את התנגדותם של
חרדים שטוענים כי מדובר בהסתה נגדם. אליעד שואל האם יש בכך היגיון או שמא מדובר בהשפעה של אמצעי התקשורת, שלדבריו עשויים להיות מוטים. הוא מדגיש כי השאלה האמיתית היא האם
הדת היהודית באמת מעודדת אלימות. אליעד מביא דוגמה להשוואה: אם אדם מראשון לציון היה מבצע פיגוע, לא היו מקשרים את המעשה לכלל תושבי העיר, אלא אם כן ... שמעודדת פיגועים. כלומר, אם יש קשר בין אידיאולוגיה לבין פעולה אלימה, אזי יש מקום להדגיש את השייכות לאותה קבוצה. האם
הדת היהודית באמת מתנגדת לרצח באופן מוחלט? אליעד טוען כי
הדת היהודית לא תמיד מתנגדת לרצח באופן מוחלט. הוא מציין את פרשת פנחס מהתנך, בה פנחס רוצח שני אנשים על רקע יחסים אסורים, ומקבל על כך שבחים מאלוהים. ... אליעד מסביר כי כל עוד מדובר במצבים מסוימים, יש לגיטימציה לדת להתיר אלימות, דבר שלא מתקבל כיום בחברה המודרנית. האם
החרדים הם עשבים שוטים? אליעד מציין את הטענה
שהחרדים המייצגים אלימות הם מיעוט קיצוני שאינו מייצג את כלל הציבור
החרדי, ומסביר כי אם אכן מדובר בעשבים שוטים, אזי החברה
החרדית, ובמיוחד הרבנים, צריכים לנקוט פעולה ברורה כנגד אלימות כזו. הוא מציין כדוגמה את ההפגנות בבני ברק, בהן חוסמים
חרדים את הכבישים. לדעתו, אם הרוב
החרדי היה מתנגד לכך, הרבנים היו יוצאים נגד התנהגות זו באופן ברור, אך המיעוט הזה לא נקט בפעולה. האם צריך להדגיש את השייכות
הדתית של הרוצח כאשר הוא טוען שזו הסיבה למעשיו? אליעד מציין כי כאשר אדם מבצע פשע ומצהיר כי המניע היה
דתי, חובה להדגיש את השייכות
הדתית שלו. הוא מסביר זאת באמצעות דוגמה של משחקי מחשב כמו GTA, שמעודדים אלימות. אם אדם יטען שעשה פשע בעקבות המשחק, יהיה לגיטימי לשאול אם המשחק אכן גרם לו לפעול כך. אותו עיקרון נכון גם לדת: אם אדם טוען כי
הדת לימדה אותו לעודד אלימות, יש מקום להדגיש את הקשר
הדתי למעשיו. האם הציבור
החרדי נתפס באופן שונה מציבורים אחרים? אליעד טוען כי הציבור
החרדי נתפס בצורה שונה מציבורים אחרים משום שהם מתיימרים להיות טובים יותר משאר האוכלוסייה. הוא מציין את המעמד המיוחד שמקבל הציבור
החרדי, שמבקש תקציבים מהמדינה על לימוד תורה, וטוען כי כאשר הציבור מתנשא, הביקורת כלפיו תהיה יותר חריפה, במיוחד כאשר מישהו מהציבור